אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן רפד

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן רפד

סימן רפג

שאלה שורש שדיני התורה תלוי בו הוא מצות אחרי רבים להטות וצריך לידע אם אלו הרבים צריכים להיות שוים בחכמה או אפי' לא יהיו שוים נלך אחר הרוב:

תשובה גרסי' בגמ' במס' עירובין דף ו' לעולם הלכה כב"ה והרוצה לעשות כו' כאן קודם ב"ק כאן לאחר ב"ק וכתבו התו' שם וז"ל כאן לאחר ב"ק וא"ת מאי שנא דלא קי"ל כר"א כו' ועוד דהתם היתה כנגד רבים כו' והכא אדרבא ב"ה הוו רבים ולא הוצרכו לב"ק אלא משום דב"ש חריפי טפי עכ"ל מכאן יש ללמוד דכל היכא דהוו חריפי טפי אין שם דין אחרי רבים להטות דלא אמרי אחרי רבים אלא בשוים בחכמה דוקא דאלת"ה היאך ב"ש רצו לעבור ח"ו על מא' אחרי רבים ואין לומר דאדילפינן מסברת ב"ש ניליף מב"ק שיצאה ואמרה אחרי רבים ונאמר דאע"ג דב"ש הוו ס"ל כך הרי ב"ק הכריעה דהולכים אחרי רבים אפי' כשאינם שוים הא ליתא חדא דקי"ל בכל דוכתא אפושי פלוגתא לא מפשינן ובדבר שלא נזכרה מחלוקת אנו למדין מא' מהתנאים ואומרים שלא יחלוק עליו בזה ובזה רגיל הש"ס בדוכתי טובא ואחר שב"ש רצו לקבוע הלכה כמותן משום חכמתן ממילא הדין כן גם לב"ה דב"ה לא היו באים מחמת שהם רבים רק מחמת שנ"ל שהאמת אתם ואחר שבאה ב"ק ואמרה שהדין כך קבעו כן מכח ב"ק ולא מכח אחרי רבים ותדע שהוא כן ששם בגמ' הנז' די"ג מקשי הש"ס וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים מ"מ זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין הם ועלובין היו וכו' והשתא אם נאמר שב"ק הכריעה לילך אחר הרוב אפי' כשאינם שוים בחכמה מאי קאמר מ"מ זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן והלא גלוי הוא מטעם אחרי רבים אלא ודאי כשלא יהיו שוים אין מחויב לילך אחרי רבים. ואחר החפוש מצאתי להרב הגדול הרא"ה ז"ל בס' החנוך במצות אחרי רבים כתב וז"ל ובחירת רוב זה לפי הדומה הוא כששני הכתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשוה שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה ואפי' כיוצאי מצרים אבל בהשוית החכמה או בקרוב הודעתנו התורה שריבוי הדעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המיעוט כו' ומה שאני אומר כי בחירת רוב זה לעולם הוא כששני הכתות החולקות שוות בחכמות האמת כי כן נאמר בכל מקום עכ"ל ז"ל. שפתים ישק משיב דברים נכוחים. ולקוצ"ד נראה שהדין הזה שעשה הרב הזה ממש דברי התוס' אף שלא זכרם סוד ה' ליראיו. שוב ראיתי שהוא גמרא ערוכה יבמות די"ד וע"כ עשו דאזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו והכא ב"ש מחדדי טפי ותימא על הרב בס' החנוך שכתב דבר זה מעצמו ולא ראה הגמ' וס"ס סוד ה' ליראיו והוא לדעתי שורש שהתורה כולה תלויה בו שא"כ נאמר ח"ו כמ"ש אותו המין שאו"ה הם מאה כפלים על ישר' האם נאמר חלילה אחרי רבים להטות ועוד אם אמרת כן יבאו כת בורים ויחלוקו גם על הש"ס ויתלו עצמם לומר אחרי רבים ולא הנחת גדר וסיג לתורה וחכמיה הא' והאחרונים ותמיד אנחנו לוחכים כפות רגליהם ואפי' לא נעמוד על סוף דעתם אנו כופפים ראשינו להכרעתם ולדעתם ואפי' יהיו כ' ושלשים בסברא א' ויבוא א' ויגיד להם כך כתב הרא"ש כך כתב הרשב"א וכולם חוזרים בהם ועושים כדברי הגדול ההוא יען שידענו שחכמתו גברה על חכמתנו ואין בזה כלל אחרי רבים להטות. ולסיים במילי דאגדתא נלע"ד שזהו אומרם ז"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו מעמיד אשרה וצריך לידע מה יחשבנו לאשרה וכבר כתבתי במ"א דברים נכוחים יעו"ש. ועכשיו נ"ל שרמזו רז"ל בזה למ"ש כי ע"י שעומד דיין שאינו הגון ויחתום עם כת א' מהחולקים וידעו ההמון לומר אחרי רבים להטות וזה ממש גורם לעבוד ע"ז כי רבים חללים אשר עובדים אותה. כללא דמלתא שדברי הרא"ה ז"ל יסוד מוסד אשר אין לנטות מהם ימין ושמאל ותול"מ:

עוד ראיתי להעיר אזן המעיין בפרט א' ששגגו בו רבים והוא כל ששני החכמים מתוכחים זע"ז ומקשה א' על חבירו על סברתו קושיא חזקה שלא מצא שכנגדו תשובה הוגנת כ"א דחיות של הבל חובה עליו לחזור מסברתו אף שלסברתו נ"ל שהוא דין אמת מ"מ כיון שהקשה לו חבירו מגמ' או מפוסק וכיוצא מחויב לחזור וכל עוד שלא חזר ואינו חושש לקושית חבירו רק אומר כך נ"ל ז"א מן המנין ואין לנו לחוש לדבריו כלל וראיה שכך היה מנהג החכמים הא' לחזור בהם מכח קושיא ומחויב לכפוף ראשו ממעשה דר' דוסא בן הרכינס בצרת הבת יבמות דט"ז אמר התם כשיצאו יצאו בג' פתחים כתבו התו' כדי שלא ימצאו כולם יחד ויקפחם בהלכות ויצרכו לפסוק הלכה כמותו ע"כ. הרי שאע"ג שהעיד משם חגי הנביא אם היה מק' להם היו צריכים לפסוק הלכה כמותו:

ומיהו נראה שאם היה בידו קבלה מאדם גדול מאד לא היה צריך לחזור מכח קושיא ותדע שהרי אקשי לר"ע ואוקמיה ואפ"ה לא חזר בו ושמא משום כן תי' התו' שאדרבא לשמוע תשובתו ומיהו ודאי במלתא שהיא שקולה מחויב לחזור בו מכח הקושיא כמעשה דלא יבא עמוני כו' אמר בעו לאכרוזי עליה עד שבא יתרא הישמעאלי ואמר כך מקובלני באופן שכל שיש קושיא גלויה על דבריו ואינו חוזר בו ה"ז דיין שקר ודבריו אינם מעלין ולא מורידין ובסוד הדיינים ובמנינם לא יבא וכמאן דליתיה דמי ויתקיים הדין ביושבים לפני ה' ומודים על האמת:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה