משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן רסט
שאלה אם יכולין ב"ד לתקן תקנה שיש בה הפקעת ממון לאחר בלא שום טעם. המשל ב"ד שתקנו שאם תמות האשה שיטלו בניה או יורשיה ממשפחת בית אביה כל נדו' שהכניסה. ועוד יוסיף להם הבעל מנכסיו מחצית שהם שלו לבדו אם יכולת ביד ב"ד לתקן תקנה זו בלי צורך שעה ובלי מיגדר מלתא אם יכולת בידם לתקן כן א"ל ואם עברו ותקנו כן אם הולכים אחר התקנה לעבור על ד"ת ולהוציא מיד הבעל נכסיו שהוא מוחזק בהם או נאמר בזה הפקר ב"ד הפקר:
תשובה מכל התקנות שתיקנו ראשונים ואחרונים מימות חכמי הש"ס וכל דורות שאחריהם לא מצאנו תקנה שיש ללמוד ממנה זה שהתקנה שהשגנו מחכמי המשנה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי שאמרו עליה במשנה שהוא חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ר"ל שב"ד הא' כך תיקנו ונחלקו אנשי גליל ואנשי יהודה שאנשי גליל סוברים כן ואנשי יהודה כותבין עד שירצו יורשין ליתן לך כתובתך. הנה אפי' לאנשי גליל שתיקנו שתיזון כל ימי מיג"א הנה יש טעם ועיקר לתקנה זו שיתרצו נשים לינשא לאנשים ולא יבטלו ישראל מפו"ר כי בהיות שכתו' אשה לפי תקנת רז"ל מועטת מאד מאד מ"מ ארבעה מתקאלים הנה האשה בראותה חרפתה כי אם ימות הבעל גרש יגרשוה היורשים ומשכחת לה תהיה עם בעלה עולה עמו למעלה לאכול לשבעה ובמיתת בעלה יגרשוה ולא תתרצה לינשא לאיש ולהיות לו לשפחה עובדת עמו ביום ובלילה ועיניה הרואות שבסוף תשאר נודדת ללחם איה תאמר תשב בת חורין לעצמה ולא תשיגה הביזוי והחרפה שתצא מגורשת מכל טוב בעלה ולזה תקנו שתשאר בכבוד בעלה כמ"א. וגם ידעו חכמים שהבעל ניחא ליה שלא תזלזל אלי' לחזור על הפתחים או לצאת מביתו לילך לנוע על מזונותיה. וכן ג"כ התקנה שתיקנו בטוליטולא שאם תמות האשה בחיי בעלה בלא זש"ק שיטלו יורשיה מחצית מהנדו' שנשארה קיימת ויטול החצי הבעל גם בזה יש טוב טעם שאעפ"י שמד"ת הבעל יורש את אשתו והוא יטול כל הנדו' מפני עגמת נפש שלא יקוים בו שורך טבוח לעיניך תיקנו להחזיר מחצית הנדו' ליורש האשה או בנה או אביה או יורש ממשפחת בית אביה אכן נכסי הבעל לא נכנסו כלל בזה אפי' הבעל יורשה:
גם התקנה של בנן נוקבן יהון מתזנן מנכסי גם בה יש טעם כעיקר שלא ישארו בנותיו אח"מ גולים ונדחים ומחזרים על הפתחים ואביהם עשיר גדול בודאי ניחא ליה לאב במה שישארו בירכתי ביתו ומשכחת לה אם לא היתה תקנה זו היה האב מעביר נחלה מבניו ונותן להם כל נכסיו ושלא ישארו גולים ונדחים ותהי לו חרפת עולם הנה מכל תקנות רבותינו לא יש מקום ללמוד לנדון השאלה. ועתה נראה אם מעיקר הדין יכולים לתקן מה שירצו. הנה בסי' ב' כתב כל ב"ד אפי' אינם סמוכים בא"י אם רואים שהעם פרוצים בעבירות דנין בין מיתה בין ממון וכו' וסיים בהגה ויש להם כח להפקיר ממון כדי לגדור פרצות הדור וכל מעשיהם יהיו לש"ש מוכח מזה דדוקא לגדור פרצות הדור יכולים הם להפקיר ממון אבל בלא טעם אין להם יכולת ע"ז להפקיע ממון ובלא כ"ז סכנה גדולה היא דאיך אפשר שיפקיעו גדולי הדור ממון ישראל חנם בלא שום טעם. הנה כן עלה בידינו שלא לתקן תקנה כזו שאם תמות האשה בחיי בעלה שילקה הבעל בגופו ובממונו שיתן נכסיו לאבי האשה מלבד שיטול כל נכסי האשה זה נלע"ד פשוט וברור. ומורי הוראה ג"ד כמה שהוא הדין דוקא:
ולהרחיב הענין נאמר שמעשה שהיה כך היה א' עשיר גדול ממ' יש לו אלף מתקאלים ונשא עניה לש"ש הכניסה לכסות מערומיה ממ' עשרה מתקא' ובלא ידיעה נשאה כמנהג ואח"כ עמד אביה תבע ממנו החלוקה א"ל שיתן לו ת"ק מתקאלים אם יש מי שיחייב אותו א"ל. וידעתי שתקנה זו עמא דבר שפשטה. וכן נזכרה תקנה זו בדברי מור"ם סי' קי"ח סוף סעיף ח' וז"ל במקום שיש תקנה שיורשי האשה יחלוקו עם הבעל כשמתה האשה תחי' יפרעו כל החובות שהבעל חייב ונאמן הבעל לומר כמה חייב במגו דאי בעי כופר וכו' עכ"ל. ובח"מ שיחלוקו כל הנכסים בין שהכניסה לו אשתו בין נכסים שלו הכל יתן מחצית ליורשיה עכ"ל:
הנה את"ל שאין ב"ד יכולים להפקיר ממון ב"א חנם בע"כ לומר שהתקנה זו אינה אלא כשנכסי הבעל מועטים או לפחות שוים שאין מפסיד הבעל כלום ועיקר שבא ללמדנו ליפות כח הבעל שאם עליו חובות שינטלו אפי' מנכסי האשה שהכניסה לו והטעם נכון שבד"ת הבעל יורש את אשתו ולזה חל שעבוד הבע"ח גם על נכסי האשה לא עלה ע"ד מתקני התקנה שיהיו נכסי הבעל מרובין. ואפי' אם נאמר שעל הכל תקנו מ"מ אין ראיה מדברי הרא"ש שהביא מור"ם שהוא לא כתב שהרא"ש הסכים על תקנה זו רק כתב במקום שיש תקנה שיורשי וכו' להודיענו הדין של החובות שנטלים מהאמצע ולא איטפל כלל לכתוב על תקנה זו אם היו נכסי הבעל מרובין מה דין הבעל עם יורשי האשה ולא בא אלא לגרע כח יורשי האשה והמתקנים התקנה לא נודע מי הם אשר תקנוה ואולי הלועזים ההמון תקנוה. ואולי למדו מהגוים הלועזים השרויים אצלם. והרא"ש ז"ל השיב למנהגם אבל לא הסכים הרא"ש ז"ל ולא חפץ בה ורצה לגרע כחה ע"י חובות הבעל ע"כ נמ"ך: