משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן רסד
שאלה ראובן היה אפוטרופוס של יתומים ואחר זמן מה נתרועעה המלכות ובא שר העיר ליתן מעיר רבאט מורך בלב אנשי העיר וא"ל חזקו ואמצו והתאזרו לעשות שמירה מעולה לאלמללאח לפי שהישמעאלים נתייעצו עליכם לשלול שלל ולבוז בז בזאת הלילה ומיד הביאו שומרים מזוינים בחרבות וברמחים ועמדו בפתח אלמללאח כל אותה הלילה וכאור הבוקר נטלו כל חפצים שלהם כלי כסף וכלי זהב בגדים ותכשיטין ומעות בעין והפקידו אותם אצל מכיריהם במדינה והיו שכורים איזה בתים בתוך לקאעא ביד בני ברית והאפוט' א' מהם והאלקאעא הנז' משומרת מכל צד שמירה מעליא הן מצד שהיא של יר"ה והשומר עליה יומם ולילה ועוד שהיא נשענת מכל צד על בתים מלאים אנשים ונשים אילי הארץ ובתוך המדינה היא יושבת ומעולם לא נשמע עליה שום גניבה ושום אונס כלל ורובא דרובא הטמינו נכסיהם שם ומכללם האפוטרופוס הנז' גם הוא הטמין כל נכסיו בהאלקאע"א הנז' עם הבטחונות ומשכונות של יתומים שהיו בידו ובלילה א' באו הגנבים והרגו הגוי שומר האלקאע"א הנז' ושללו ובזזו הבתים הידועים של בני ברית דוקא וכל בני המדינה פה אחד אומרים ששר העיר וחביריו הן ששללו לקאע"א הנז' לפי שלא יוכל שום אדם לעשות דבר זה זולתו וראובן טוען שאין זה גניבה אלא אונס. ועוד שאלה אחרת שהאפוט' היה נותן נכסי היתו' בתוע"ו והיתו' קרובים לשכר וכו' והן היום שנאבדו הבטחונות של המתעסקים טוענים המתעסקים שהם פטורים מן הריוח מיום שנאבדו הבטחונות וראובן טוען כל זמן ששטז"ק העיס' קיימת:
עוד טוענין המתעסקים שהאפוט' הנז' יתן המותר שבבטחו' שנתנו לו בעד הסך שקבלו ממנו והוא טוען שהבטחו' נאבדו באונס ואין זה גניבה ואבידה ואדרבא מלבד שהוא פטור מתשלומי הבטחו' חייבים הם לשלם ליתו' קרן וריוח עספ"א. עוד אירע שהשליכו הגנבים מן הגניבה עצמה מאחורי חומת אלמללאח על גג של חצר של א' מבעלי הגניבה וגם כן השליכו בתוך החצר הנז' ולבוקר מצאו הכלים הנז' מושלכים בגג ובחצר. וטענו שאר בעלי הגניבה לבעל הבית הנז' שעדיין יש לו אחרים טמונים בביתו שהשליכו אותם הגנבים הנז' כמו שהשליכו הכלים הנז'. והוא משיב להם אילו היו הכלים הנז' בביתי וברשותי הייתי זוכה בהם מדין מציאה ולא הייתי נותן להם כלום כ"ש שאתן לכם מה שנשאר ברשותי. יורנו מו"ץ מה יהיה משפטן על כל פרט ופרט ושכמ"ה:
תשובה לכאורה נראה לחייב האפוט' שהלכה רווחת שהאפוט' חייב בפשיעה. ולכאורה נר' שפשע במה שהניח נכסי היתומים בהאלקאע"א יען דהשמירה היא מ"ש חז"ל ולשון מרן ז"ל סי' רצ"א סי"ג כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון שפקדון וכו' ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו כגון בגדי פשתן וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם. ופשוט הוא שהתיבה והארגז שזכר הוא שתהיה התיבה בתוך הבית שדר בה שאם עשאם בתיבה ונעל עליה בעשרה מנעולין והניחה בתוך השוק פשיטא שחייב ועל זה יאמרו המושלים המשחקים איד"א עב"א אסנדו"ק אנפתא"ח ענד"י כי מה תועלת במנעולין אם לא תהיה התיבה במקום שיש שם הנפקד או אשתו ובניו שאינה משומרת מהגנבים בלילה כי יוכלו לבוא ולשבר המנעולים וא"כ הוא הדין כאן שנתנם בהאלקאע"א שאין לן בבית שום אדם דלא הוי שמירה והגם שסגר במנעול והעמיד שומר לא מיפטר הגם שעשו בו כמה בני אדם מ"מ לא הוי שמירה דמהשומר עצמו יש לחוש ופושע מיקרי דהו"ל להניחו בתיבה בתוך ביתו או בארגז ונועל עליה ואז אם אבד פטור. (נראה פשוט דהכא איירי הרב בבית אפוט' שהוא בחנם דאם הוא אפוט' בשכר שנוטל חלק בריוח מנכסי יתומים כעין אפוטרופסים שבזמנינו פשיטא דחייב בגניבה ואבידה כמ"ש הרב בעצמו לקמן דנ"ח ע"א סוף תשו' רע"ח ע"ש של"י) וא"כ אף שנאנס אח"כ הו"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס וחייב:
אכן הנראה לזכות האפוט' מהא דכתב מרן סי' ר"צ ס"ט מי שהיה בידו יין או שכר של היתומים אם יניחנו כאן שמא יחמיץ ואם יוליכנו לשוק שמא יארעו אונס בדרך הרי זה עושה בו כדרך שהוא עושה בשלו עכ"ל. וכתב הסמ"ע ס"ק כ"ו נראה דדוקא היכא דאיכא הפסד משני צדדין אבל היכא דאין כאן הפסד כ"א מצד א' בעינן ב"ד כמ"ש הטור בסי"א ע"כ. ודבריו ז"ל צ"ע דבטור מבואר דאפילו משני צדדים צריך לעשות עפ"י ב"ד ע"ש. ומוכרח דהרא"ש פליג אהרמב"ם וכ"כ הש"ך ובשם מהרשד"ם. וסיים הטור ונראה דזה לא איירי אלא בהיו בידו ולא נתמנה עליהם אפוטרופא אבל אפוטרופוס אין צריך ב"ד עכ"ל. וכן כתב הסמ"ע משמו בס"ק כ"ו הנז' הרי דבאפוטרופא והיו ב' צדדים עושה כמו בשלו עכ"ל. וא"כ בנד"ז נמי יש שני צדדים דאם יניחם בביתו חושש מהשלל ואם יניחם בחצרות הגוים חושש מהגניבה ועושה כמו בשלו וא"צ ב"ד והרי גם שלו הוליך להאלקאע"א הנז' כמו שעשו כל שאר בני ברית. ולכן נראה דאין עליו אלא שבועת התורה בנק"ח שכל ממון היתומים הוליכו להאלקאע"א ופטור:
גם הבטחונות של הבעלי בתים דין אחד להם אף שהוא עליהם שומר שכר כיון דיש שני צדדים עושה כמו בשלו. ולגבי הבעלי בתים יש שם צד אחר כיון שזה מפורסם בעיר שכל בני אדם מוליכין להאלקאע"א שזה בעיניהם שמירה מעולה הו"ל כאלו ידעו כולם שהבטחונות שלהם הוליכם להאלקאע"א ובשומר שמסר לשומר אם ידע שמסר לשומר פלוני פטור:
ועל דבר הפרות שעלו מיום אבידת הבטחונות ודאי שחייבים ליתן פרות שאחר שפטור האפוטרופוס מאבידת הבטחונות למה יפטרו מליתן פירות שהעיסקא או המשכונות בתוקפה וגבורתה וזה פשוט יותר מביעתא בכותחא וא"צ ראיה כלל. אך מעולם לא העמדנו דבר זה על ד"ת כי דיו ללוה ללקות אחת שהבטחונות שלו אבדו ויתן הפרות אלא מדקדקין עמו על פרות שעברו ויתנם עם הקרן ותו לא זהו מה שהיינו דנין בכניסת הבלשת. ואין זה ענין להא דכתב מור"ם בח"מ סי' ש"ג ס"ג בהגה דהתם טעמא כמ"ש הב"י ז"ל דשמא נגנבו ע"י הגוים המחזרים לגנוב כלים שבבתים וחנויות קודם שישרפו וחייב לשלם עכ"ל. דהיינו הגוים בשמעם נפלה דליקה בעיר והבעלים בורחים הם מחזרים בבתים לגנוב קודם שישרפו ומורים התירא אחר שמעותדים לישרף ולזה ודאי חייב דכבר קודם השריפה נגנבו ונתחייב הנפקד שהוא שומר שכר באופן שהחשש הוא שמא נגנבו קודם השריפה. ולזה בנ"ד אין חשש שמא נגנבו קודם שהרי הבית סגור והשומר שומר ואין כאן חשש כלל דודאי לא נגנבו עד שנהרג השומר ואז נגנבו בלסטים מזוין ואין חשש כלל שמא נגנבו אחר שהלכו הלסטים שכבר הרשעים הלסטים הא' לחכו הכל כלחוך השור את ירק השדה ולא הניחו מה לגנוב וכמו דלא חיישינן לאחר הדליקה כ"א קודם הדליקה:
ולענין החפצים שהחזירו הגנבים והשליכו אותם על גג חצר הנגנב. תחלה יש לדקדק דבמציל מיד הגייס אמרינן בסי' קפ"א דאם אינם יכולין להציל ועמד אחד מהם והציל הציל לעצמו. אלמא כיון שנתיאשו הבעלים זכה הגייס ואף שחטאו גדול זוכה באיסור. ונפקא מינה למי שהציל מידו דיזכה בהיתר וכל שכן הקונה ממנו. ואלו לסימן שנ"ד ס"ב כתב הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב ולא נשתנית חוזרת לבעלים בין לפני יאוש בין לאחר יאוש:
וכן בריש סימן שס"ב הגזילה שלא נשתנית וכו' אף על פי שנתיאשו הבעלים ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו הרי זו חוזרת לבעלים בעצמה. ומשמע דאפילו בא אחד וגזלה מהגזלן חייב להחזיר. ואמאי לא אמרינן דהוי כמציל מהגייס דאם אינו יכול להציל הרי אלו שלו:
ונראה ליישב דהמציל מן הגייס הוא גברא אלמא ואין עליו אימת מלך ונתיאשו הבעלים מתחלה כי היה מקוה אולי יחזור ועל זה חוזרת לבעליה ועדיין צריך לכתוב בזה ובמקום אחר הארכתי:
ואחר שכן נראה דזה לא דמי לההיא דסימן קפ"א דהתם אין אימת מלך על הגייס וכמו כל הלסטים שבדרכים שבזמן הרע הזה ומעיקרא ובראשונה מתייאש אבל הכא שיש אימת מלך ואף על גב דהוו גנבים מזוינים דהוו אונס מכל מקום פחד השררה עליהם ובעליהם לא איאוש מעיקרא. אף שיש לומר שמא נתיאשו אחר כך ודמי לגניבה דסימן שנ"ד סעיף ב' דגניבה עצמה שהיא ביד הגנב ולא נשתנית חוזרת לבעלים בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וכו' עד כאן לשונו. ואם כן ודאי כשהחזירוה הגנבים זכו בה בעליה ואין לשום אדם לזכות בה:
ועל מה שטענו הנגנבים על המוצא שמא השליך יותר אין זה אלא טענת ספק ועל צד המרבה יקבל חרם. ואין זה ענין למורה היתרא דשותפין ובין בית וכו' דאין לנו לחדש מורי היתרא מדעתינו מה שלא אמרו חכמים. ואין לנו מורי היתרא אלא בשותפין ובין בית שטורח בכחו ואונו מה שאם כן בזה שהוא יושב לבטח ובאה לו מן השמים מה היתר יורה לגזול בעליה:
כללא דמלתא שהדין דין אמת שפטור האפוטרופוס הן מהיתומים הן מבעלי בתים ומה שהשליכו הגנבים יחזור לבעלים ואין על המוצא כי אם חר"ס ותו לא. וטוב הוא לנגנב שלא יהיה משיב רעה תחת טובה ולא יזקיקנו למוצא אפילו לחרם רק יסמוך על אמונת שמים שהמוצא לא מצא יותר ודי בהודיעו שאם מצא יותר הרי הוא גזלן ותו לא זהו הנלע"ד וציי"מ: