משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן רנ
שאלה שני יבמים והגדול אינו רוצה ליבם ופתה לקטן ממנו ליבם ואשת הקטן באה בטענה שנשבע לה שלא ישא אשה אחרת:
תשובה כתבו לנו מעיר פא"ס כי מ"כ משם מהר"ר יעב"ץ זלה"ה שדקדק מלשון התקנה שאם נפלה לו דדוקא לגדול הרשו ליבם ולא לקטן ואינו רשאי לישא אחרת אפי' יבמה כיון שיש גדול ולדעתינו אינו כן ופוק חזי מאי עמא דבר דלעולם הרשות נתונה לכל א' מהאחין ליבם כל שנתרצו ביניהם ואין עיכוב מהגדול דלעולם אין חלות לשבועה שלא ישא אשה אחרת עליה נגד מצות יבום ומעשים בכל יום ודקדוק שנפלה לו הוא דקדוק דק וקליש ורוח קימעא דוחה אותו דגם לאח השני מיקרי שנפלה לו דאם קדם הקטן זכה ותנן מצוה בגדול ליבם לא רצה מהלכין על כל האחין וקי"ל דביאת הקטן עדיפא מחליצת הגדול כנז' סי' קס"א ס"ו יעו"ש. ואיך יתקנו מתקני התקנה למנוע הקטן מיבום אם רצה הגדול לחלוץ זה לא יעלה על לב כלל שכל כונתם לקיים מצות יבום וכפי"ז דוחין אותה בידים ואם לא חשו למצות יבום היה להם לתקן שיחלוץ ותו לא ולא עדיפא תקנת חכמי המגורשים ז"ל מתקנת ר"ג מ"ה דביבמה לא החרים וסתם דמשמע בין גדול בין קטן. אמת שנהגו בהיות א' בחור וא' נשוי נותנין היבמה לבחור ואינה אלא מצוה הוגנת אבל מן הדין הגמור כל האחין יכולין לישא אותה בין גדול בין קטן בין בחור בין נשוי הגדול גדול קודם ואף במקום הבחור אם הגדול אמיד ויש אתו לספק הוא קודם: