אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן רכד

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן רכד

סימן רכג

שאלה ראובן הוחזק לאלם ומוסר ואיש זרוע יוצא ונכנס לחצר המלכות עד יום מיתתו ואחר מותו הוציאו הקהל עדות איך שכמה מסים עברו ולא היה פורע הערכתו מכח אלמותו ומכח דלא הוה ציית לדינא יכולת בידם להוציא מהיורשים או לא:

תשובה אמת שמרן כתב בסי' ק"ח דמלוה על פה אינה נגבית מהיורשים אלא בא' משלשה דרכים הנז' שם וסי' זמ"ן זמן מודה נידוי. אמנם כד דייקינן שפיר נראה דגם בנד"ז גובה אפי' מהיורשים וזה מדגרסינן בב"ב והובא בש"ע סי' קנ"ז ס"ח כותל חצר שבין שני שותפין וכו' ואפי' יש עדים שתבע חבירו שיסייענו ולא רצה נאמן לומר נתתי אח"כ עד שיביא עדים וכו' או שיעידו עדים שהעמידו בב"ד שיסייענו וצוהו ב"ד שיסייעו וסירב מלעשות צווי ב"ד עכ"ל והוא מלשון הרא"ש ז"ל וסיים הרא"ש ז"ל וז"ל כדין גזלן עכ"ל ויש לדקדק מדבריו ז"ל דס"ל דבגזלן אינו נאמן לו' דהחזרתי הגזילה אלא צריך להחזיר בעדים כס' בתרייתא שהביא מרן ס"ס שס"א הגוזל את חבירו בעדים וכו' וי"א שצריך להחזיר לו בעדים עכ"ל. והדבר לכאורה ק' טובא דבההיא דהגוזל את חבירו בעדים קי"ל כס' א' שהביא מרן דאין צריך להחזיר בעדים כמ"ש הסמ"ע והש"ך ורבינו בב"י בבדק הבית כמ"ש הש"ך בשמו ואין לחוש לכלל דקי"ל כי"א בתרא במקום שהכריעו האחרונים כס' קמייתא ולא ראיתי מי שהעיר בזה. ונראה לומר דאע"ג דודאי הרא"ש ז"ל סובר כמ"ד אין צריך להחזיר בעדים מ"מ סוברים הפוסקים כדבריו בהא דכיון דסירב במאמר ב"ד כיון שהעיז פניו כל כך גרע מגזלן ולכ"ע צריך להחזיר בעדים וממילא נראה דגם אם מת גובה מהיורשים דלא טענינן להו אלא מאי דהוה מצי אבוהון למיטען דוקא וק"ו הוא אם הוא אינו יכול לטעון אע"ג שהוא טוען ברי מכ"ש דלא טענינן שמא ליורשיו ומצינו בגזלן דאע"ג שהוא יכול לטעון פרעתי לא טענינן ליורשיו אלא אם יטענו ברי כדאיתא בסי' שס"א ס"ז יעו"ש ובסמ"ע משם רבינו ירוחם והביאו באר הגולה. הרי דעדיפא טענה דידיה מטענה דטענינן ליורשיו יעו"ש. ואין להקשות על זה מדקי"ל בסי' ק"ח דאין גובין מהיורשים אלא בא' מג' דרכים לא קשה מידי דלס' הרא"ש דמדמי ליה לגזלן בלא"ה לק"מ דלא אמרו ג' דרכים אלא בהלואה ולא בגזל שכן מוכרח לומר לס' מ"ד דהגוזל את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואפילו למ"ד אין צריך לפורעו בעדים מ"מ לא טענינן ליורשיו בשמא כמ"ש בשם רי"ו ומוכרח לומר דמלוה אמרו ולא גזילה ואפי' תימא דלא דמיא לגזילה י"ל שהוא בכלל אומרם נדוהו ומת בנדויו דנדוהו לאו דוקא אלא דמסתמא כל המסרב לעשות ציווי ב"ד מנדין אותו נקט נדוהו ועיקר מילתא תלוי בסירוב שכיון שהעיז כל כך לסרב על צווי ב"ד חזקה שאינו פורע ולזה הרא"ש בההיא דסי' קנ"ז לא נקט אלא סירב. ושוב ראיתי שכן העלה הרב ש"ך ז"ל בס"ס ע"ה בשם כמה פוסקים והביא ראיה ג"כ מההיא דסי' קנ"ז כמ"ש:

מעתה נבוא לנדון דידן ונאמר דאע"ג דבעינן סירוב בב"ד אבל סירוב בעדים לבד לא וכמו שסיים הרא"ש ז"ל והביאו הש"ך ז"ל שם ע"ע מ"מ המנהג פשוט שבכל עניני המסים כל אותם דמסרבין ולא צייתי לדינא אחר מיתתם חוזרים הקהל על נכסיהן ונפרעין מהם בעדות בעלמא שלא היה פורע מס מחמת אלמותו ומנהגן של ישראל תורה. וכדייקינן שפיר מיוסד הוא על אדני פז דכיון דבמסרב על פי ב"ד נפרעים מהיורשים המסרב על מאמר הקהל ראשי העיר הו"ל כמסרב על פי ב"ד ועדיף מיניה דבכלל כל הקהל מסרב וב"ד בתוכם ובודאי יותר עז פנים המסרב בכללות הקהל ממסרב בב"ד לחוד וכ"ש דידוע הוא שכל עניני הקהל ע"פ ב"ד וכ"ש שבכל מס ומס הפנקסין נמסרין לב"ד והם מדקדקין בהם ונותנים אותם לקהל ליתנם ביד הגבאים וכל המסרב לפרוע מסרב על פי ב"ד והקהל ואינו נאמן לומר פרעתי ולכן מנהגן תורה הוא לגבות גם אחר מיתתו מהיורשים והכל לפי ראות עיני הב"ד דאם יראה להם בברור שלא פרע חייב ועל כיוצא בזה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ויתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שיבקייהו ואפילו בין איש לחבירו כשהדבר גלוי מאד מאד שלא פרע אנו רגילין לפשר לפרוע מעט וכזה עשינו כמה פעמים במותב תלתא כחדא והכל להעמיד האמת ולא תהיה נעדרת ולהסיר הקולר מעל הנפטר לבוא על מקומו בשלום וציי"מ:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה