משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן קנח
טופס פס"ד וז"ן לפני עמדו לדין כהר' משה בן סונבאל מדבר בעד הק"ק י"ץ תובע והי' משה דיאבלא נתבע לפרוע חלקו במס שגובים הקהל לעת כזאת והנתבע המציא לפני הודעת עדים שזה ימים קבע עצמו בב"ה ורבץ בין המשפתים ללמוד תורה בקביעות כל היום כדרך הלומדים ובכן פסקתי דמכאן ואילך ודאי פטור כיון שנטה שכמו לסבול עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול המסים ולענין המס הזה שגובים עכשיו פסקתי שאם יתברר שאחר שהושם המס הזה הוא פנה מעסקיו וקבע עצמו ללמוד תורה לאו כל כמיניה וצריך לפרוע חלקו במס הזה דוקא וכמ"ש הרב בעל המפה סי' קס"ג ס"ב כל מס שהושם על בני העיר אין אדם יכול לפטור עצמו ממנו ביציאתו מן העיר אחר שהושם המס אכן אם אחר שקבע עצמו ללמוד תורה הוא שהושם המס [נ"ב אפי' היו חייבין בו מקודם כמ"ש לעיל וכן מבואר בסמ"ע שם ס"ק כ"א בשם רשב"א. מבי"ן] מן השמים סייעוהו דמכלל לאו אתה שומע הן דקודם שהושם יפטר בצאתו מהעיר ויציאה מהעיר לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט וכ"ש לחסות בצלו ית' ולחזות בנועם ה' וכו' ותורתו הקדושה דמגינא ומצלא. ולענין החובות שיש על הק"ק מקדמת דנא שעשאום לפרעון דלשעבר ואפשר שיבואו לידי גבייה אחר שנה או שנתיים או פחות או יותר ג"כ פסקתי שר' משה הנז' פטור ומותר מהם אם יבואו לידי גבייה בעודו קבוע ושקוד ללמוד תורה שכן כתב הרב בעל המפה בסי' הנז' ס"ג אם היה עני והעשיר הולכין תמיד אחר זמן הגבייה ועוד כתב שם שבכל עניני המסים הולכין אחר מנהגם הקבוע שעשו כן ג' פעמים. ודבר ידוע הוא שהמנהג קבוע ללכת אחר זמן הגבייה כגון מי שהיה חי בשעה שעשה החוב ולא בא החוב לידי גבייה עד שמת אין גובין מיורשיו אם היורשים עצמן לאו בני חיוב המס נינהו ומי שהיה קטן בשעה שעשה החוב ונעשה גדול בשעת הגבייה גובין ממנו הרי שלעולם הולכין אחר זמן הגבייה כנז"ל ה"נ לא שנא. וכבר זכורני שבא מעשה כזה ליד ב"ד זלה"ה שלפנינו שבפאס יע"א וכן דנו ולראיה ביד ר"מ הנ"ל חתמתי פה בסוף שבט ש' כי בך חסי"ה נפשי לפמ"ה פה מקנאסא יע"א ע"כ נמ"ך וחתומים הרב כמוהר"ר יעב"ץ וכמוהר"ר משה בירדוגו זלה"ה:
אמת נכון הדבר שכיון שקבע עצמו בב"ה ר"מ מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עלוהי ול"מ במס המחודש ח"ו אלא גם בחובות שעל הצבור פטור הוא דודאי כשקבלו הקהל החובות אדעתא שיפרע עמהם כל החובות וראוי לפרוע עמהם אבל מי שאין ידו משגת בעת הגבייה מה יעשה ומעולם לא שמענו בכל ערי המערב שיכתב שט"ח עליו לכשתשיג ידו ומעשים בכל יום מזה והרי זה שתקע עצמו בב"ה וביטל מש"ו ומלאכתו ומסתפק ומצטמק בהכרחי או אם יש לו מחזיק ותומך את ידו לעזור ולהועיל למען יחזק בתורת ה' מהיכן הרגלים לחייבו במה שאינו חייב וכבר כתב הרב בתה"ד בכתביו שבענין המס המנהג הוא יתד תקועה גם שיהיה גרוע וכ"ש בנד"ז שיש לו פנים אשר מזבח קולטו בלי ספק ובלבו שיהיה שקוד לא ימיש מתוך האהל אהלה של תורה כי אם למה שהוא מוכרח וצריך ולראיה ח"פ פאס יע"א וחתומים כמוהר"ר יהודה ן' עטאר וכמה"ר אברהם ן' דאנאן זלה"ה:
אמת לכאורה יש לפקפק בדברי הרבנים זלה"ה דמשמע מדבריהם שלא היה אותו שפטרו מן המס ת"ח רשום שהרי בכתבים קראוהו יקר וכבר נודע שבזמננו זה אף מי שיש לו קצת השכלה קורין אותו בשם משכיל ונבון והלואי שלא יקראוהו חכם ובפוסקים שאין נפטר מן המס רק כשיהיה יודע לישא וליתן ברוב מקומות הש"ס ופירושיו כמ"ש בי"ד בהגה סי' רמ"ג עי"ש ואין לי לתרץ כ"א שנסמכו לזה מחמת מנהג אך לא הזכירו בדבריהם שום מנהג אלא שיש לקיים פסק שלהם מדברי מהריט"ץ ז"ל בתשובה שפסק דלא בעינן שיהיה חכם אלא כל שישב וקבע עצמו לתורה לגמרי אעפ"י שאינו חכם כלל פטור יעו"ש. רבי"ץ: