משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן קנה
שאלה ראובן ושמעון הניח להם אביהם בה"כ א' ושמעון עקר דירתו והלך למד"א וראובן טוען שיזכה בשררת בה"כ כולה ולא יתן לאחיו שהלך כ"א שכירות מקום הדין עמו א"ל:
תשובה לכאורה לפי פסק קדמונינו נ"ן שהיו בעיר פאס מהריב"ע ומהריב"ץ זלה"ה וסיעתם כנז' במ"א שאפי' בבה"כ של יחיד לא יטול הנאת השררה כ"א הבן הראוי למלאות מקום אביו אך מי שאינו ראוי לעמוד לשרת לא יטול כ"א שכירות מקום ויהבי בה טעמא כיון שאלו היתה הבה"כ של צבור פשיטא שאין לאותו שאינו ממלא מקום אביו חלק ונחלה בשררה כן בבה"כ של יחיד שהגוף הוא שלהם והשררה היא לשמים והבן הממלא כי זכה בה משלחן גבוה זוכה אשר צוה בתורתו והכהן המשיח תחתיו מבניו ודרשו חז"ל שממלא מקום אביו אבל אם אינו ממלא מקומו לא יטול כלום ונתפשט פסק זה בכל ערי המערב. משם נראה לדון ולומר אף אם היה הבן ממלא מקום אבותיו אם עקר דירתו והלך לארץ אחרת אינו ממלא מיקרי כי מה יתן ומה יוסיף חכמתו והיותו ראוי ס"ס אינו עומד ומשמש ומה לי אינו ראוי מחסרון ידיעתו ומה לי אינו ראוי מחמת שאינו כאן. ודברים אלו נראים לכאורה אך כד דייקינן שפיר נראה דלא היא דעיקר השררה בבה"כ של יחיד הוא מכללות הצבור שנתנו לו רשות לעמוד לשרת וליהנות הנאה זו כל זרע החכם הראוי למלאת מקומו ומכלל השררה שיכול להעמיד אחר בחריקיה וליטול הוא ההנאה ולזה אף אם אינו יכול לעמוד לשרת יעמיד אחר שהוא מרוצה לקהל ויטול הוא ההנאה ולא מימעט אלא ע"ה דאנן סהדי שלא השליטו הקהל אלא לו ולזרעו הראוי למלאת מקומו שהוא יכול ליהנות בהנאת בה"כ. ונראה שהקהל של המדינה הם עיקר בנד"ז ואנו אומרים שטובי העיר נתנו לו רשות לעשות בה"כ וליהנות בה הוא וזרעו הראוי ובעל תורה ומזה לא נתמעט אף אם הוא במקום אחר וזה עיקר. מצאתי בפסק א' למוהה"ר יעב"ץ זלה"ה וז"ל האשה אינה זוכה אלא בחצי מקרקע ומטלטלין ומד"ן אבל השררה לא מתקריא נכסי שהרי אין מקח וממכר תופס בה וכו' והן אמת כל עוד שיושבת האלמנה בבית בעלה לכבודו ולגדל בניו וכדומה לא קפדינן בהדה אלא אמרינן אשת חבר כחבר ותתפרנס גם מהנאת ב" ודוקא כשהיא צריכה לכך דאנן סהדי שזהו כבוד בעלה והוא עצמו חפץ בכך אבל כשהיא אינה צריכה לכך וכ"ש כשהלכה והיתה לאיש אחר אפי' צריכה הרי גלה כבוד ולפיכך אין לוותר לה כלום אלא תטול שכירות חלקה בקרקע כפי מה שישומו אותו שמאי בדי"ץ עכ"ל: