משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן קמ
שאלה ראובן נתחייב לשמעון בסך כו"כ בכתב ידו ובנאמנות אם יכול לו' פרעתי א"ל:
תשובה כ' מרן בחו"מ סי' ס"ט דאם כתוב בו נאמנות אינו יכול לו' פרעתי וכתב הש"ך בסקי"ט משם הטור דלא בעינן קנין אפי' שלא בשעת הלואה דאי בשעת הלואה פשיטא וכו' יעו"ש ומיהו בש"ך סי' ע"א ס"ק ז' מסיק הש"ך דלדעת מרן אפי' בסתם נאמנות שאינה כבי תרי בעי קנין או בשעת הלואה ומסיק דהא דכתב בסי' ס"ט מיירי ג"כ בקנין או בשעת הלואה וכ"כ בסי' הנז' ג"כ ס"ק ל"ה ול"ו. ולקוצ"ד תירוץ זה של הש"ך א"א לאומרו שהרי בטור כתב בפי' מחלוקת בזה שי"א שצריך קנין בכת"י בנאמנות וי"א שא"צ דהיינו ודאי שלא בשעת הלואה דאי בשעת הלואה ליכא מאן דפליג דלא בעי קנין אפי' בעדים דעלמא בעל פה כדאיתא בריש סי' ע"א ומסקנת הטור דאפי' בלא קנין מהני בכת"י וכן מסקנת הב"י יעו"ש ובודאי שכן סתם ג"כ בש"ע מדלא הזכיר קנין דאיך יפסוק כסברא דחויה ויניח הסברא המוסכמת ועוד לסברת הטור שגם הוא לא מפליג בין נאמנות סתם לנאמנות כבי תרי כדאיתא בריש סי' ע"א והכא פסק דלא בעי קנין מה נתרץ דא"א כלל לתרץ כתי' הש"ך. ולכאורה היה נראה דאע"ג דמרן לא מפליג בין נאמנות סתם לנאמנות כבי תרי מ"מ אלים כח כת"י כאלו היה שם קנין אלא שמדברי מור"ם בחו"מ סי' ע"א סט"ו משמע דאפי' צוה כן לעדים שיכתבו בשטר כן לא מהני אלא בקנין או שעת הלואה וכ"ש כת"י. ולכן נראה דקושיא מעיקרא ליתא דזה שכתב מרן בסי' ס"ט בכת"י לא לענין שיהיה נאמן בלא שבועה אלא לענין שלא יהא נאמן לומר פרעתי דזה ודאי לא בעי קנין ולא שעת הלואה דכל עיקר טעמא דיכול לומר פרעתי הוא מטעם שאינו חושש להניחו בידו ואם יש נאמנות חושש הוא להניחו בידו ואינו נאמן לומר פרעתי ואנה"נ אם מהני ליטול בלא שבועה בעי קנין או שעת הלואה ואז אינו צריך לישבע המלוה. אבל לענין שיהא דינו כשטר שאינו נאמן לומר פרעתי אלא נשבע ונוטל סגי ע"י נאמנות אפי' בלא קנין וכן נראה להדיא מטעמא דיהיב שאלו פרעו אינו מניחו בידו משמע דלא אתא אלא לומר שגם בו יש טענה דשטרך בידי מאי בעי כנלע"ד ברור. ונראה שגם הש"ך יודה לזה דלענין שלא יהא נאמן לומר פרעתי אין צריך קנין לדעת מרן אלא שהוצרך לתרץ כן לחושבו שמרן איירי לענין נאמנות שלא יצטרך המלוה לישבע אם א"ל השבע לי ולקוצ"ד אינו כן ומ"מ בהא כ"ע מודו דאין נאמן לומר פרעתי בכת"י שיש בו נאמנות ובלא"ה לדעת הש"ך ואפי' נאמנות סתם לא בעי קנין שהביא וכן דעת הב"ח ומ"מ אף הרוצה לפסוק כדעת הש"ע יש לפסוק דאינו נאמן לומר פרעתי כנלע"ד. והארכתי בזה יען ראיתי בפסק א' למהר"ם ן' חמו זלה"ה שפסק בכת"י א' בנאמנות שלא בשעת הלואה ולא היה קנין שיכול לומר פרעתי ואחר המחילה לא דק בזה והדבר ברור כמו שבררנו וכן המנהג פשוט דלעולם בכת"י שיש בו נאמנות אינו נאמן לומר פרעתי ושוב ראיתי להרדב"ז ז"ל שכתב כדברי מהר"ם ן' חמו זלה"ה אלא שמדברי הב"י וש"ע שאנו רגילין לסמוך עליהם נראה כמ"ש ופשוט: