משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן קיח
תשובה אמת נכון הדבר שאין ראיה והוכחה מוחלטת מהשטר שעשה הר"ש עם בנו ישעיה וכמ"ש החכמים הפוסקים שיש לדחות אכן גם ב"ד בית דיננו הצדק לא קטלי קני באגמא נינהו. אך קצרו במקום שהי"ל להאריך ולפרש שלא ליתן מקום לטעות בדבריהם. ואני אפרש והוא דצריכין אנו להקדים דהנה שזה שכתבו החכמים מוקמינן ארעא בחזקת מרא קמייתא בנו בנין על יסוד נופל מחסרון ידיעה בענין זה דהנה חפשנו לידע אם איזה זמן שהחזיק הר"ש טובי בגוף החלק הי"ב ולא נמצא אך בעת עומדם לדין היה כהה"ר שלמה טאפיירו הוא האוכל חלק מי"ב גוף וחזקה ובאו לערער עליו מכח שטר מכר הנעשה בעש"ג שנכתב ע"ש הר"ש טובי והנה קודם שנשען על שום הוכחה מהשטר הנה יש אומדנא רבתי וגדולה שיש להשען עליה לבדה ולזכות לכהר"ש טאפיירו שכיון שלפי התקנה יכול הוא כהר"ש טאפיירו לסלקו בדמים עד שנה לפרוע לו לפי ערך המקנה בזול כפי מה שלקח לחלק מי"ב וידוע ומפורסם לכל באי שער עירנו שכהר"ש טאפיירו הנ"ל כל ימיו אמיד בנכסי יותר ויותר מהר"ש טובי וכיון שיש לו חלק טוב בחזקה והוא העומד ומתפלל בבה"ך ויוכל לקנות הגוף ולא יוכל הר"ש טובי לעכב עליו ולומר לא אמכור כלל. מאיזה טעם וסברא נאמר שהניח כהר"ש טאפיירו הגוף של חלק שלו ביד הר"ש טובי הנ"ל מה שלא יסבול השכל כלל וכלל ועל אומדנא חזקה כזו יכול האדם לפסוק כמ"ש מרן בחו"מ יש לדיין לדון דיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בלבו שהוא כך אעפ"י שאין שם ראיה ברורה וכו' וכתב הסמ"ע בשם מהרי"ק דאף בזמן הזה מוטל על הדיין לדון עפ"י האמת שנתאמת לו ולא עפ"י טענות וכו' יעו"ש וברור בעיני שעפ"י אומדנא זו פסקו בית דינינו מה שפסקו אך לרווחא דמלתא לצאת י"ח דברי מרן שסיים ומשרבו בתי דינין כו' צרפו לזה אותם ההוכחות להעמיד כהר"ש טאפיירו בחזקתו לא שיהיו אותם ההוכחות עיקר דודאי מאן דהו יכול לדחותם כמ"ש החכמים יש"ץ ובאמת שאומדנא זו תתחלף קצת לב"ד שבעירם של התובע ונתבע בין ב"ד שבעיר אחרת רחוקה אשר לא ידעו מדות התובע והנתבע ובכגון זה אמרו אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבוא ויעיד ולב"ד שבעירם שומעין. ועוד אני אומר שיש לצרף לזה שתי טענות חזקות שמן הדין יש לזכות לכהר"ש טאפיירו תחלה צ"ל שהשטר הנעשה בעש"ג האידנא הוא כחרס בעלמא שכבר נודע זיופם ושקרותם של הערכאות שבזה"ז שכולם חוקקים חקקי און ומכתבי עמל כמו שנתפרסם (עיין לקמן שאלה קמ"א):