משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן קה
מעשה בחתן בתוך ימי חופתו ומתה אחותו נסתפקתי אם מתאבל או לא:
תשובה הנה בדין זה ג' דעות. דעת הט"ז בסי' שמ"ב דמקדים האבילות ואח"כ יעשה ימי המשתה. ודעת הדרישה דיקדים ימי המשתה ואח"כ ימי האבילות והש"ך בס' נקודת הכסף בשם רבינו ירוחם בשם הרא"ש ז"ל דיש חילוק אם בעל מקדים ימי המשתה ואם לא בעל מקדים האבילות. וצריכין אנו לדעת מרן ז"ל מה היא:
הנה דעת הט"ז תמוה מאד דמה שכתב שיכולה לומר לא ניחא לי בהאי תקנה דומיא דאיני ניזונת ונ' לקוצ"ד איני מכיר דמיון זה דהכא איסורא הוא דכיון שהוא חתן כמ"ש רש"י ז"ל דכיון דחלו ימי החופה הו"ל כמועד א"כ היכי תוכל לומר לא ניחא לי וכו'. גם מה שכתב בסוף דבריו דלא הקדימו המשתה אלא משום פסידא עכ"פ הרב בעצמו יודה שאין כן דעת הש"ע ז"ל. שהרי צווח ואמר דכיון דחלה עליו החופה. הו"ל כרגל ולשון הרמב"ם ז"ל שבעת ימי החתנות הרי הם כרגל. ומי שמת לו מת תוך ימי המשתה אפי' אביו ואמו ישלים ימי החופה ואח"כ ז' ימי האבילות עכ"ל פרק י"א בה' אבילות ובלא"ה דברי הרא"ש שהעתיק הש"ך בס' נקודת הכסף הפך דבריו שהרי מבואר מדבריו דאם בעל חלה עליו המשתה ואסור לנהוג אבילות:
אמת שקושיתו מדברי הרי"ף ז"ל קושיא וצריכין ליישב בדעת הרי"ף ז"ל דמשום פסידא נקדים המשתה ממילא היכא דליכא פסידא בעיל דאין איסור בבעילה לאונן אבל המשתה מאחרו. אבל דעת הרא"ש כדעת רש"י שהעתיק מר"ן ז"ל משום דהו"ל כרגל והרא"ש בעצמו כתב כן כמבואר בלשונו שהביא ראי' יעו"ש וא"כ לדעת מר"ן א"א לו' כפסק הט"ז וכן מבואר להדיא בב"י ס"ס שפ"ג וז"ל אבל משנכנס לחופה ואח"כ מת לו מת בתוך חופתו דלית הכא שום קולא כי נהיג שבעת ימי המשתה תחלה דבדין הוא עושה כן שהרי הן קדמו עכ"ל הרי להדיא הפך דעתו ז"ל גם דעת הרא"ש שהביא רי"ו לחלק בין לא בעל לבעל נראה דלאו הלכתא היא שהרי לא הביאה הטור בנו ולא מר"ן ז"ל ביתא יוסף ומסתימת דבריהם נראה דכל שקדמה החופה הו"ל כרגל ל"ש בעל ל"ש לא בעל דהמשתה היא החופה. על כן נראה שדעת הטור והש"ע כדעת הדרישה וכדעת היש מפרשים ז"ל דאין חילוק וכן עמא דבר ותו לא מידי. וכן משמעות דברי הרמב"ם בלי פקפוק רבי"ץ: