משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן צז
האלבורוזו והוא שעושין צימוקים יבשים בחבית עם מים נראה מפי גדולים מורי הוראה שניתקת בנענוע כל דהו ולא נשאר רושם בריאה כלל כמו שמגע גוי אוסרו. והוא מיוסד על פי פסק מהר"ל בן חביב שהביא מור"ם הלכות יין נסך דיין צמוקים מתנסך. וכתב שם הש"ך סי' קכ"ג ס"ק כ"ד בשמו דאפי' שלא משך. דאע"ג דיין שבגת דוקא אם משך הכא לא צריך כמו שחילק בטוב טעם דשאני זה שאין דרך למשוך ממנו הצמוקים ואעפ"י שפסק מר"ן בטא"ח סי' ר"ב דאם לא נמשכו הו"ל ספק היינו לענין ברכה דספק ברכות אפי' ספק רחוק להקל. אבל לענין ניסוך שהוא מלתא דאיסורא פשיטא שיש לאסור וכן פסק מהרלב"ח ז"ל וכן נראה שרצונו של הש"ך לחלק שם ס"ק כ"ג וס"ק כ"ד יעו"ש היטב וכ"ש דלא שבקינן פשיטותיה דהרלב"ח מקמי ספיקא דמר"ן וכ"ש שכבר תיקן הכל רמ"ה שם דאף מר"ן לא נסתפק אלא שבדעתו לאכול הצמוקים ולשתות היין אבל אם כונתו למשוך אע"ג דלא משך אסור והוא חילוק ברור למעיין בו. ונראה עוד להרחיב הדברים דאף דכתב מר"ן דוקא אם משך היינו בשורה אותם הצמוקים לשם אכילה אז בעינן משך ולא סגי משיכה דיין דאף בכוס א' סגי אלא בעינן שימשוך הכל אבל אם שורה אותם לשם שתייה אע"ג דלא משך כמשך דמי וכדברי מהרלב"ח ז"ל. ומזה דעתי לחלק דדוקא דהאלבורוזו שעושין לשתיה כגון בפסח אבל בורוזו שעושין להטיף מים צרופים ולא לשתותו נראה דדוקא אם משך וכן מדוקדק קצת מדברי מהרלב"ח ז"ל שכתב שדרך להניח הצמוקים בתוכו לשתותו משמע דכשעושה לשתייה איירי אבל מפני שאני מדמה לא אעשה מעשה בלא הסכמת מורי הוראה: