משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן צג
מעשה ונסרכה הריאה לגב והיה שבר בגב ולא נודע אם היתה סרוכה לו או לא נראה דטריפה דכיון שהיא נקובה לפנינו לא נכשיר עד שנדע בודאי שהיא סרוכה למקום המכה. דהמכה עצמה אינה אלא תליה שאנו תולין שהסירכה מהמכה. וכיון שאין יודעים אם מהמכה אם לאו טריפה דהוי ס"ס לאיסור. ספק היתה סרוכה למכה או לא ואת"ל למכה שמא מהריאה באה סירכה זו. וה"ז דומה ממש למ"ש מר"ן סימן י"ח בשוחט בסכין בדוקה ונפלה על הקרקע ונמצאת פגומה כשירה דתלינן בקרקע ודוקא שראינוה שנפלה על חודה אבל מספיקא אין תולין וכו' וכתב הש"ך בשם הרא"ש ז"ל משום דהוי ס"ס לאיסור חדא דשמא לא נפלה על חודה ואת"ל נפלה שמא לא נפגמה מהקרקע עכ"ל. הרי להדיא דבמלתא דתלינן דוקא כשהיא ברורה אז יש לתלות וה"ה והוא הטעם כאן. ואין להשתבש דהוי ספק בשחיטה דאינו ענין לכאן כלל כיון שיש במה לתלות אלא שאין התליה ברורה ומעשה היה ואסרנו. מזה נ"ל לדון דכל היכא שיש ספק אם היא מכה או לא או שנים כנגד שנים שיש להטריף מטעם האמור ותול"מ: