משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן סה
מעשה בישראל שמכר לגוי כסף והגוי חשש שמא הוא מזויף והראה לישראל וא"ל אותו ישראל לחבירו שיאמר לו שהוא טוב ואמר. ושוב חזר הגוי על אותו הישראל שהראהו לו ואמר לו שהנה הוא סוגי והוצרך לפורעו כי נתאלם הגוי עליו. לכאורה נר' דהוי כנתפס על חבירו שאין חבירו חייב לשלם. [נ"ב התם לא נהנה חבירו ועי' בדברי הרב המחבר ח"מ סי' קכ"ח] אע"פ שבאמירתו נתחייב דהו"ל שלא יאמר אך כד דייקינן שפיר כיון שאמר לו שיאמר שהוא טוב הו"ל כאומר ערבני והו"ל כהא דכתב מר"ן סי' קכ"ט דאם אמר לו ערבני ועמד ופרע אפי' מעצמו חייב וכ"ש בנד"ד שבע"כ הוצרך לפרוע ומ"מ נראה דלא יפרע אלא ע"י עדים דבשבועה לא ישבע ויטול. כנ"ל וגם הגוי בדין חזר על הישראל שאמר לו שהוא טוב כדקימ"ל במראה דינר לשולחני: