משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן נג
כלל מורגל בפי הכל שכל מקום שמביא בש"ע סברות הרבה פוס' כי"א בתרא אם היה דרך י"א וי"א. ואם הביא האחד בסתם הלכה כסתם ולדעתי נראה שכלל זה משתבר ונופל מכמה מקומות בש"ע כאשר אבאר אלא שעיקר הוא שדעת הרב ז"ל דהוי ספיקא דדינא והמוציא מחבירו עליו הראיה והסיבה שכתב הסברא הא' סתם וכתב עליה וי"א הוא לסיבה שיעתיק הרב דברי הרמב"ם ככתבם וכלשונם ושוב כותב עליו וי"א ולפעמים מעתיק לשון הטור וכותב וי"א וכוונתו להודיענו שיש חולקים בזה והוה ספק כי אין בידו להכריע. ותדע שאם כוונתו היתה שלא לחוש כלל לסברת י"א והלא מעטים הם הדינים שהם מוסכמים ורובא דרובא יש בהם מחלוקת ולמה אינו מביא סברותיהם אלא ודאי כמ"ש עיקר. ואמת ויציב שהרב בשלחנו בא לסלק המחלוקות וכל מקום שאין בידו להכריע מפאת הצדדים שהם שקולים כותב שניהם או בדרך סתם וי"א או בדרך י"א וי"א כששניהם מחודשים לא נזכרו בדברי הרמב"ם או הטור ולעולם אינו מזכיר ראשונה בסתם אלא שהיא מהרמב"ם או מהטור שהמה העמודים שעליהם נבנה הש"ע או אם הפוסק שממנו העתיק הדין כתב ראשונה בסתם ושניה בשם י"א מעתיק הרב כן. ובזה מודה אני שאם כתב הרב סתם בקצרה ויש חולקין הלכה כסתם והראיות שיעדתי הם אלו. אחת סי' פ"ב כתב י"א וי"א וסיים והכי מסתברא ומדהוצרך להכריע משמע היכא דלא הכריע הוי ספיקא ומינה נמי יפול הכלל האחר דאזלינן בתר סתמא דדינא אף שכתב אח"כ וי"א שהרי בסי' צ"ב ס"ט העתיק הדין ההוא וסתמא דדינא היא סברא שדחה כאן והי"א היא כמו שהכריע בסי' פ"ב ועיין עוד בא"ח סי' ס' ס"ד שסיים וכן הלכה וכן בסי' ס"ו ס"ד יעו"ש: