משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן נא
שותפין שהלך אחד מהם למקום אחר בעסק נא השותפות והם שותפין אפי' מציב"ד ושכר בהמה בסך מה מכיס השותפות ושוב השכיר הבהמה ההיא לאיש אחר והלך על רגליו וטוען שיטול שכירות הבהמה לעצמו כיון שאלו רכב על הבהמה הוא היה נוטל שכירותה מהאמצע ועכשיו שדחק עצמו יטול שכירותה לעצמו. וחבירו טוען כיון שאנחנו שותפין בכל עסק ואפי' מציב"ד גם שכירות הבהמה לאמצע. ונ"ל שזה תלוי במחלוקת הפוסקים בהעדפה שע"י הדחק דאשה כדאיתא במס' כתובות דס"ו והרא"ש והטור הביאו מחלוקת רבינו האי ורבינו חננאל דלר' האי אף העדפה שע"י הדחק הוא לבעל דפסיק כרבנן ולר' חננאל דפסיק כר' עקיבא הוא לאשה. וכתב שהרמב"ם ז"ל כתב סתם דחקה וכו' ע"ש משמע דלא מכריעה ליה מילתא בדעת הרמב"ם והוא לשון הש"ע סי' ש' וכיון שכן נראה שהדבר ספק ויוכל המוחזק לומר קים לי. וחפשתי באחרונים וראיתי שכתב הבי"ש בהחלקת מחוקק משם הב"ח דנוהגין שלא להוציא מיד האשה העדפה שע"י הדחק עכ"ד ונראה שכן יש לפסוק בשותפין אף שהם שותפין אפי' מציב"ד מ"מ דומה לאשה שאף שמציאתה ומעשה ידיה לבעלה מה שעשתה ע"י הדחק הוא שלה הכא נמי כל מה שעשה ע"י הדחק לעצמו וקרוב הדבר לומר שאפי' לר' האי שפוסק בהעדפה לבעל. בשותפות יודה כיון דאין מתחייבין אלא מכח תנאי אנן סהדי דלא התנו אלא בדבר ההוה ורגיל לא בריוח הבא בדרך רחוק ועל צד הדחק כנלע"ד וכן הסכימו עמי חכמי עירנו. ומ"מ נראה שטוב לפשר כיון לדעת הר"נ והרב המגיד דעת הרי"ף והרמב"ם כרבינו האי כמבואר בב"י והרב ש"ע כתב לשון הרמב"ם. ואופן הפשרה ג' חלקים וחלק רבי"ץ: