משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן כא
יעקב משכן ביתו לראובן בסך מה ושוב בא שמעון ליעקב וא"ל אם יש את נפשך לפדות ביתך מראובן ואני אמשכננו ממך בסך יותר ובא יעקב אצל ראובן וא"ל שיוסיף לו מה שהוסיפו לו ואם לאו שיפדה מידו ולא רצה ראובן להוסיף מאומה ועמד שמעון והכין המעות לתתם לראובן אלא שפייס אותו שיעשה לו כתיבה ומסי' מחשש בע"ח קדום ופיתהו ויפת. לימים בא בע"ח מוקדם לכולן ושמעון תובע לראובן שיסלקו מעליו וראובן טען שלא מכר לו אלא לשיהיה לו כ"ח מחובו ולא מכר לו ע"ד שיחזור עליו:
תשובה נראה פשוט וברור שהדין עם ראובן דאף דקי"ל דגם במוכר שטר אמרינן אחריות ט"ס כדאיתא סי' ס"ו סל"ד יעו"ש היינו במוכר מרצונו בסתם מוכרים שמוכר מחפש אחר הלוקח דלא סגי ליה דלא מכר הבע"כ כיון שרוצה ליקח מעות מוכרח למכור אבל זה שאינו מוכרח למכור שהרי לא היה רוצה במכירה ההיא והיה רוצה לקבל מעותיו ולילך לו או לישאר בבית ובע"כ הוצרך להסתלק ממנה אלא שזה פיתהו למכור כדי ליקח זכות שבידו היכי תיסק אדעתין שיתחייב באחריות ואנן סהדי שאלו ידע זה לא מכר כלל והיה מקבל מעותיו והולך ואע"ג שהשטר נכתב באחריות אמרינן בכה"ג אחריות ט"ס לאידך גיסא. וזה פשוט לכל יודעי דעת ומביני מדע שהוא דין אמת לאמתו. וקרוב לזה מצינו לאחרונים בזמנינו פסקו במוכר של יתומים לפוטרו מה"ט כיון דאין לו הנאה בזה. ועילא מינה אמרינן במס' בתרא בערב דכתובה דלא משתעבד מטעם דמצוה עבד ולאו מידי חסריה וה"ה והוא הטעם כאן דמצוה עבד להוסיף לו כח ולאו מידי חסריה שהרי כבר הוא רוצה לתת המעות ליד יעקב וא"כ מה הזיקו ומה עשה לו שעשה לו שטר מכירה לא עשה לו כ"א טובה והוא משיב רעה תחת טובה על כן קרינן ביה לא תמוש רעה מביתו וזה בעיני פשוט וברור ולא ניתן ליכתב לולי שמעתי לקצת מצפצפים לומר שס"ס הרי חייב עצמו וליתא לענ"ד וכן הסכימו רבת מהמעיינים ומר אחי י"ץ בראשם: