משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק כט
א) ונראה לי לחדש דבר מעתה דדוקא אם הבהמה מתה כדרכה אז ס"ל לרבנן והרא"ש והתוס' אליבא דר' יוסי שהשואל משלם לו לשוכר משום שאין הפרה בעין שהרי מתה ושייך לומר שהשוכר יקנה אותה וכיון שהפרה היא עכשיו של השוכר נמצא שהשואל כשמשלם להשוכר בשביל פרתו של שוכר משלם לו, אבל אם לסטים מזוין באו ונטלו את הפרה מיד השואל נהי דהוה אונס והשוכר פטור מלשלם להמשכיר והשואל חייב באונסין מ"מ בזה מודים כו"ע שהשואל משלם המשכיר משום דכיון שהפרה עדיין בעין ביד הליסטים מזוין וכל זמן שהפרה היא בעין לא שייך לומר שהשוכר יקנה אותה כמו שכתבנו לענין שבועה קונה ולענין מחתרת שכל זמן שהחפץ הוא בעין אין שום אדם יכול לקנות חפצי חברו שלא ברצון חבירו לכן הגנב והגזלן והנשבע לשקר והבא במחתרת אינם יכולים לקנות חפצי חבירו כל זמן שהם בעין וכיון שהשוכר אינו קונה את גוף הפרה לכן משלם השואל להמשכיר כמו שכתבנו לעיל לענין אם ראובן משלם לסטראחאוואיע אבשצעסטווא בעד ביתו של שמעון שיקבלו עליהם אחריות השרפה שייך כסף האחריות לשמעון בעל הבית ולא לראובן המשלם להם שכר האחריות כיון שראובן אינו קונה ביתו של שמעון בזה שמשלם האחריות בעדו לכן שייך כסף האחריות לשמעון א"כ כאן נמי כיון שהשוכר לא קנה פרתו של המשכיר לכן כסף האחריות שהשואל משלם שייך לבעל הפרה שהוא המשכיר ולא להשוכר שאינו קונה דבר שהוא בעין
ב) וכן בשומר חנם שמסר לשומר שכר ועייל בעידנא דעיילי אינשי ובא זאב וטרף ארי ודרס דקי"ל דשומר חנם פטור ושומר שכר חייב כדאיתא בחו"מ סימן רצ"א סעיף י"ב ובסימן ש"ג היינו שאם היה שם היה יכול להציל אז השומר שכר חייב ואפילו הכי השומר חנם פטור ע"ש באופן כזה נראה לי דס"ל לרבנן שהשומר חנם נשבע ונפטר והשומר שכר משלם לשומר חנם וכן אם היה כנידון התוס' שהבעלים יודעים דעל בעידנא דעיילי אינשי והזאב והארי טרפוה כנ"ל או אם היה כנידון דהרא"ש שהבעלים אמרו להשומר חנם דיני עמך ודינך עם השומר שכר מודה גם ר' יוסי שהשומר שכר משלם להשומר חנם והשומר חנם מרויח כיון שאין הפרה בעין ושייך לומר שהשומר חנם יקנה אותה במיתתה לכן שייך הכסף להשומר חנם אבל אם נגנבה הפרה או נאבדה כיון שהפרה היא בעין ביד הגנבים או במקום שהיא אבודה שמה ולא שייך לומר שהשומר חנם יקנה אותה כמו שכתבנו לעיל דבדבר שהוא בעין לא יוכלו לקנות חפצי חבירו שלא מדעתו לכן השומר שכר משלם להבעלים ולא להשומר חנם.
ג) ונראה דהיינו דוקא באופן שכתבנו שבא זאב וטרף ובא ארי ודרס אבל באו גנבים וגנבוה מבית השומר שכר או שבאו ליסטים מזוין ונטלו מן השואל אפילו אם מתה הבהמה אח"כ בידי הגנבים או שמתה הבהמה בידי הליסטים מזוין אשר אנסוה מיד השואל מ"מ מחזירים הכסף לבעלים ולא שייך הכסף לשומר חנם או לשוכר, דכיון דבעת שנטלוה הגנבים או הליסטים מזוין על האי שעתא בא החיוב תשלומין על השומר שכר או על השואל ובההיא שעתא עדיין הפרה היא בעין ביד הגנב וביד הליסטים מזוין ועדיין לא יכלו לקנותה השומר חנם או השוכר כיון שהפרה היא בעין ביד הגנב כמו שכתבנו לעיל דבדבר שהוא בעין אין אדם יכול לקנות החפצים של חבירו שלא מדעתו וכיון דבשעת חיובם של השומר שכר והשואל עדיין הפרה היא בעין והשומר חנם והשוכר לא קנאו אז את הפרה לכן שייך התשלומין לבעלים הראשונים לכו"ע כמו שכתבנו לעי דכיון שאין להם קנין להשוכר או להשומר חנם בגוף הפרה אי חיוב התשלומין שייך להם.
ד) ונהי דאח"כ מתה הבהמה ביד הגנב או ביד הליסטים מזוין מ"מ המיתה הזאת אינה מעלה ומורדת כי אין המיתה הזאת גורמת שום חיוב או פטור על השומר שכר או על השואל וכדאמרינן בב"מ (דף ל"ו) דאי שבקה מלאך המות בביתא דגנבא הוי קיימא אלמא אע"ג דאילו מתה הבהמה קודם שגנבה הגנב היה פטור השומר משום דמלאך המות מה לי הכא ומה לי התם מ"מ אם הבהמה נגנבה ואח"כ מתה חייב השומר לשלם משום דהחיוב כבר בא על השומר משעת הגנבה דאמרינן אי שבקה מלאך המות בביתא דגנבא הוה קיימא ולא משגחינן על המיתה שמתה הבהמה אח"כ א"כ כאן נמי כיון שהחיוב בא על השומר שכר והשואל משעת הגנבה ובההוא שעתא עדיין הפרה היא בעין ולא קט אותה השומר חנם והשוכר נמצא שהתשלומין שמשלמין השואל ושומר שכר משלמין הם בעד הפרה של הבעלים ולא בעד הפרה של השומרים הנ"ל לכן שייך התשלומין לבעלים, ומה איכפת לן מה שמתה הבהמה אח"כ ביד הגנב והלא התשלומין לאו על שעת מיתת הבהמה באים ולא חליפי מיתתה הם כי המיתה איננה מעלה ומורידה כלל והתשלומין הם באים על שעת הגנבה ואותה שעה הבהמה של הבעלים הם והתשלומין הם חליפי פרתם של הבעלים לכן שייך הכסף לבעלים ולא לשומר חנם ולשוכר.
ה) וראיתי בס' פני יהושע שנסתפק בזה בשומר חנם שמסר לשומר שכר ונגנבה או בשוכר שמסר לשואל ונטלוה לסטים מזוין אם מודי רבנן דלא אמרינן בזה השואל משלם לשוכר או השומר שכר ישלם לשומר חנם, ונפקא מינה לדידן לשיטת התוס' כשיודעים הבעלים או כשהתנה כדברי הרא"ש ע"ש בפ"י שהניח הדבר בצ"ע לדינא וטעם ספיקו כתב שם וז"ל ומיהו איכא למימר דדוקא במתה שאינה בעולם וכו' משא"כ בנגנבה דאע"ג דשומר חנם פטור מגנבה מ"מ עדיין שם בעלים הראשונים עליה כל היכא דאיתה ביד הגנב שאם יוכר הגנב תחזיר הפרה לבעלים ואם כן השתא נמי שמשלם השומר שכר חליפי הפרה שהיא ביד הגנב נקנית הפרה לשומר שכר ואם כן המעות חוזרים לבעלים הראשונים ולא לנפקד עכ"ל הפ"י וכונתו ע"פ מה דאיתא בריש פרק המפקיד שאם שילם השומר לבעלים אם אח"כ נמצא הגנב משלם הגנב הקרן והכפל לשומר לכן מספקא ליה להפנ"י לומר שדמי תשלומי חליפי הפרה שמשלם השומר שכר שייך לבעלים ולא להשומר חנם שהרי אלמלא לא שילם השומר שכר ונמצא הגנב תחזיר הפרה לבעלים, ועכשיו ששילם השומר שכר שייך הפרה ונקנית לשומר שכר ע"י דמיו שמשלם השומר שכר לכן שייכים מעות התשלומין לבעלים שהתשלומין הם חליפי פרתו של הבעלים שהרי השומר שכר קונה ע"י התשלומין האלה את פרתו של הבעלים לכן התשלומין של הבעלים הם שהתשלומין הם חליפי פרתו של הבעלים ע"ש בס' פ"י
ו) ודבריו תמוהים דלא אמרינן בריש פ' המפקיד כשנמצא הגנב משלם תשלומי הקרן והכפל לשומר רק אם השומר שילם לבעלים אז שייך הקרן והכפל לנפקד משום דנעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמיני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו או סמוך לגנבתי כדאיתא התם אבל אם השומר לא שילם לבעלים הראשונים כלום רק השומר שכר שילם לשומר חנם והשומר נשבע לבעלים ונפטר בודאי באופן כזה אם יוכר הגנב לא אמרינן שתהא הפרה לשומר שכר אלא בודאי תחזיר הפרה לבעלים הראשונים כיון שלא שילמו הקרן לבעלים וכיון שהשומר שכר לא קנה כלל את הפרה בתשלומיו והרי הפרה ברשות הבעלים כמו קודם התשלומין א"כ שפיר יש לנו לומר שהשומר שכר משלם לשומר חנם כמו שהשואל משלם לשוכר לרבנן או כשהתנה כדברי הרא"ש או שהיה יודע כדברי התוס' שהשואל משלם לשוכר אף כאן יש לנו לומר כן שהשומר שכר ישלם להשומר חנם כיון שלא קנה השומר שכר את פרתו של הבעלים וכן בשואל ונטלוה ליסטים מזוין ג"כ השואל ישלם לשוכר כיון שהשואל לא קנה כלל כנ"ל.
ז) ועוד דברי הפנ"י תמוהים איך נפקיע ממונו של השומר חנם והשוכר משום שמא ישתכח הגנב, והלא עכשיו עדיין לא נשתכח הגנב ושייך הכסף לשומר חנם ולא להבעלים, ואם ישתכח הגנב נוציא הכסף מהשומר חנם ונחזירם למקומם היינו להשומר שכר והגנב ישלם לבעלים או ישלם הגנב לדברי הפ"י להשומר שכר והשומר חנם ישלם לבעלים אז כאשר נמצא הגנב אבל כל זמן שלא נמצא הגנב מדוע יופקע זכותו של השומר חנם.
ח) ולדברינו אין שום ספק בזה כמו שכתבנו דכיון שהחפץ הוא בעין בשעת הגנבה אין השומר חנם והשוכר יכולים לקנותו שלא ברצון הבעלים בשעת הגנבה וכשמשלמים השומר שכר והשואל בעד פרתו של הבעלים משלמים ולא בעד פרתו של השומר חנם והשוכר משלמים והוה כמו שהסטראכאוואיע הבשצעסטיוא משלמין בעד ביתו של שמעון שנשרף שכתבנו לעיל שהכסף שייך לשמעון מפני שהבית הוא שלו ולא שייך הכסף לראובן ששילם לסטראכאוואיע אבשצעסטווא בעד שמעון א"כ כאן נמי כיון שהפרה היא להבעלים ולא להשומר חנם ולהשוכר לכן שייך התשלומין לבעלים ולא להשוכר ולשומר חנם ואין שום ספק בדבר.