אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק כג

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק כג

פרק כב

א) היוצא מזה דרב ס"ל דאפילו בפקדון שהוא בעין מ"מ מקרי תשלומין, לכן אף שלא למדנו מקרא דשבועה קונה אלא שהשבועה יש בכחה לסלק חיוב תשלומין מאדם ולא למדנו שהשבועה יש בכחה להוציא את החפץ מרשות ראובן ולהכניסו ברשות שמעון כדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם מ"מ יש בכח השבועה להוציא אפילו פקדון שהוא ברשות ראובן ולהכניסו לרשות שמעון, ובאמת הדבר צריך ביאור איך נכלל חפץ בעין בחיוב תשלומין.

ב) ונראה ע"פ מה שכתבנו לעיל בשמעתתא דיאוש פרק ח' וט' דהנה הרמ"א בחו"מ סימן ל"ד ס"ז פסק דהחולק עם הגנב אינו נפסל לעדות כ"כ הרמ"א שם בשם הריב"ש וכן הבאנו שם שכן ס"ל למרן המחבר באו"ח סימן תרמ"ט ע"ש והיוצא משם שהגנב והגזלן הראשון שגנבו וגזלו מבית הבעלים דוקא הם עוברים בלא תגזול ונפסלים לעדות והוי מצוה הבאה בעבירה אם בירך על אתרוג כהאי גונא אבל אם איש אחר קנה מהם אפילו קודם יאוש הבעלים הראשונים מ"מ אין עובר בלא תגזול ואינו נפסל לעדות ולא הוי מצוה הבאה בעברה, וכתבנו שם שהטעם בזה הוא משום דכיון שהגזלן הראשון מחויב לשלם לבעלים הראשונים נמצא שהאדם הלוקח מן הגזלן ומן הגנב הוי כאלו גנב וגזל מן הבעלים חפץ לבד שאין בה שום שיווי כיון שהדמים דמי שיווי של החפץ משלם הגנב לבעלים הרי החפץ הוא לבעלים רק חפץ שאין בה שום שיוי כיון שכבר נתחייבו הגנב והגזלן לשלם את דמיו, לכן החולק עם הגנב אינו נפסל לעדות וגם אם לקח אתרוג כזה לא הוי מצוה הבאה בעבירה כיון שלא גנב מן הבעלים רק חפץ בלא שיווי דמים ובגזלה שאין שם שוה פרוטה אמרינן ג"כ דלא הוי גזלה א"כ כאן נמי כיון שאין שום שיווי בהחפץ הוי כחפץ שאין בו שוה פרוטה לכן הלוקח מהגנב אינו נפסל לעדות דהוי כמו שגזל מן הבעלים חפץ שאין בו שוה פרוטה עיין שם פ"ט אות ז' שכתבנו שמוכרח הדבר לומר כי הגזלן תיכף שגזל את החפץ קנה תיכף את שוויו של החפץ והרי שוויו של הגזלן הוא לכן הלוקח מגזלן לא נפסל לעדות כיון דשוויו של החפץ של גזלן הוא ע"ש בשמעתתא דיאוש, ויש לומר דזהו טעמו של רב דכיון דקי"ל דכופר בפקדון נעשה עליו גזלן ומחויב באונסים כדאיתא שם ב"ק דף ק"ה ק"ו באותה סוגיא ומכ"ש היכא שנשבע לשקר דבודאי נעשה עליו גזלן ומחויב באונסים כן יש לומר דס"ל לרב דכיון שהגזלן הנפקד קונה את שוויו של החפץ תיכף בשעה שגזל ומחויב באונסים לכן כיון דשבועה קונה ומסלק את חיוב תשלומין מן האדם כדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם א"כ נשאר השווי של החפץ של הגזלן והשבועה פטרה אותו מלשלם את השווי של החפץ שקנה דאם נימא דכיון שהשבועה פטרה את הגזלן מלשלם נפקע קנינו של הגזלן מהשיווי של החפץ ואין לו להגזלן הנפקד שום זכות וקנין בהחפץ א"כ לא שייך לומר שהשבועה פוטרתו מלשלם כיון שאין לו כלום אמאי ישלם אפילו אם השבועה לא יפטור אותו ג"כ אין לו לשלם כיון שלא קנה כלום אלא ודאי ס"ל שגם אחר השבועה ג"כ השיווי של החפץ הוא של הנפקד הגזלן, והשבועה פוטר אותו מלשלם דמי שויו של החפץ.

ג) לכן ס"ל לרב דאע"ג דגזלן דעלמא מחויב להחזיר את החפץ לבעלים כל זמן שהחפץ הוא בידו מ"מ בגזלן בזה שנעשה גזלן ע"י שבועתו ושבועה קונה אין הגזלן חייב להחזיר את החפץ אפילו כשהוא בעין, וטעם החילוק הוא דחפץ בעין לא מקרי רק כשהוא חפץ ויש בו גם שיווי זה מקרי חפץ במין ומחויב להחזיר לבעלים משא"כ חפץ אם אין בו שום שווי דמים לא מקרי חפץ בעין רק הוא כמאן דליתא כיון שאין בו שום שיווי לכן אינו חייב להחזיר לבעלים לכן בשאר גזלן דעלמא כיון שהוא מחויב בתשלומי החפץ שהרי מחויב באונסים לכן הוא מחויב להחזיר את החפץ לבעלים אם החפץ בעין שהרי יש בהחפץ גוף החפץ ושוויו של החפץ שהוא חיוב תשלומין לכן הוא מחויב להחדר את החפץ בעין דקרינן ביה והשיב את הגזלה אשר גזל שהרי יש בידו הגזלה חפץ בעין עם שוויו ומחויב להשיב לבעליו לקיים מה שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל.

ד) משא"כ במילתא דרב כיון דשבועה קונה ומסלק מהגזלן הנפקד את חיוב התשלומין שעליו נמצא שהגזלן הנפקד קנה את שוויו של החפץ בשבועתו אם אפילו נימא שיהא מחויב להחזיר את החפץ הבעין שבידו מ"מ שוויו בודאי קנה בשבועתו והמפקיד יצטרך לשלם לו דמי החפץ שכבר קנה הגזלן הנפקד בשבועתו וכיון שביד הגזלן הנפקד יש חפץ בלא שיווי מחשב החפץ כמאן דליתא ולא קרינן ביה והשיב את הגזלה אשר גזל כיון דהחפץ אינו שוה כלום לכן לא מקרי חפץ בעין ושבועה קונה דהחפץ כמאן דליתא דמי כיון שאין בו שום שיווי כלל לנגד הבעלים.

ה) ועוד דאי אפשר לעשות בענין אחר דאיך נעביד דאם נאמר שהנפקד הגזלן לא יקנה כלל בפקדון שהוא בעין ואפילו השיווי שבו לא יקנה זהו דבר שאי אפשר שהרי קי"ל שכל הגזלנים כיון שנתחייבו באונסים קונים את השיווי א"כ השיווי הוא של הגזלן וכיון שהשבועה מסלק חיוב תשלומין מהאדם הרי השבועה פוטרתו מלשלם דמי השיווי של החפץ, נמצא שהשיווו של החפץ הוא של הגזלן הנפקד, ואם נימא שהגזלן יקנה את השיווי של החפץ, והנגזל המפקיד יקנה את גוף החפץ, והיינו שהגזלן הנפקד יחזיר את החפץ לבעלים, והבעלים ישלמו להגזלן דמי שיווי של החפץ ונמצא שהגזלן קונה את השיווי והבעלים קונים את גוף החפץ, אך גם זה אי אפשר לומר כן שהרי לא למדנו מקרא, אלא שהשבועה מסלק את החיוב מהאדם אבל לא למדנו מקרא שיטול אדם מעות משום שבועתו, ואם נאמר שהגזלן הנפקד יחזיר את החפץ לבעלים והבעלים ישלמו לו ממון דמי החפץ א"כ מצינו שהאדם נוטל מעות ע"י שבועתו וזה לא שמענו מקרא לכן ס"ל לרב שמוכרח לומר שהחפץ הבעין נתבטל אל השיווי שלו דכיון שאין שום שיווי בהחפץ הבעין לכן נחשב החפץ הבעין כמאן דליתא וקנה הגזלן הנפקד גם את גוף החפץ.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה