אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דתוכוחה › פרק ח

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דתוכוחה · פרק ח

פרק ז

א) כתב מרן הרמ"א ביו"ד סוף סימן של"ד וז"ל אע"פ שחייב אדם למחות בעוברי עברה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון, מ"מ אין אדם חייב להוציא ממונו על זה ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיהיו עומדין על גופנו ומאודנו עכ"ל ובחו"מ סימן י"ב ס"א כתב מר״ן הרמ"א וז"ל ויש מי שכתב דמ"מ נוהגין עכשיו שלא למחות בעוברי עברה משום שיש סכנה בדבר שלא ימסרנו למלכות עכ"ל, וכן כתב מר״ן הרמ"א ביו"ד סימן קנ"ז ס"א וז"ל ובמקום שאמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון מכל מקום בדבר שיש חשש סכנה אין צריך להוציא ממונו טל זה עכ"ל.

ב) וכתב הפ"ת ביו"ד סוף סימן של"ד וז"ל עיין בספר בכור שור בחידושיו למס' סוטה (ד' מ"ז) שכתב דמזה דשו רבים וכהתירא דמי להם לחטוף לאשר לו יד ושם קצת אצל שום שררה או שאר תקיפות אע"ג דלא ברי הזיקה ע"כ תפוג תורה ואין כופין אם איש את רעהו חיים בלעו ובאמת טעות גמור הוא דדברי מהרי"ו לא נאמרו כ"א בברי היזיקא ואי לא תימא הכי בטלת לא תגורו מעיקרא דודאי לא נאמר לא תגורו כ"א בדאיכא מקום לירא והאריך בזה עכ"ל הפ"ת שם,

ג) והמ"א בסימן תר"ח ס"ק ג' כתב וז"ל ובס"ח סימן תי"ג כתב דוקא איש את אחיו שלבו גס בו, אבל אם היה איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אין להוכיחו עכ"ל, וצריך לומר דכוונתו היא שינקום ממנו יותר מכפי חיוב המוכיח כגון למ"ד עד נזיפה, אם יעשה לו יותר מנזיפה, וכן למ"ד עד הכאה או קללה והוא ינקום ממנו יותר מהכאה או קללה, כגון שיהרגנו או ימסרנו לאנסין ויאבדו את כל ממונו, וכיוצא בזה הוא פטור מלהוכיח, דאלו עד הכאה או קללה או נזיפה לכל מר כדאית ליה הרי הוא מחויב להוכיח, ולא שייך לומר שמא ישנאנו וינקום ממנו.

ד) ומדבריהם למדנו דאע"ג שמחויב להוכיח עד הכאה קללה או נזיפה לכל מר כדאית ליה, וקודם שהכהו או קללו או נזפו מחויב עדיין להוכיח מ"מ היינו דוקא אם ישער בנפשו שלא יעשו לו יותר מכמו שהוא מחויב לסבול מחמת תוכחתו. אבל אם ישער בנפשו וברי היזיקא שיעשו לו יותר מכפי שהוא מחויב לסבול, אז הוא פטור מלהוכיח אפילו קודם הכאה או קללה או נזיפה, וזהו שאמר הכתוב אל תוכח לץ פן ישנאך, היינו פן ישנאך וינקום ממך ותסבול יותר מכפי חיובך לסבול ע"י התוכחה.

ה) וכן משמע מגמ' ערכין ד' ט"ז דפליגי שם תנאי ואמוראי עד היכן תוכחה חד אמר עד הכאה וחד אמר עד קללה וחד אמר עד נזיפה ומסיק הגמ' ושלשתן מקרא אחד דרשו ויחר אף שאול ביהונתן (היינו נזיפה) ויאמר לו בן נעות המרדות (היינו קללה), וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו (היינו הכאה) ופריך הגמ' ולמ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה וכו' ואם נימא שאין המוכיח נפטר מלהוכיחו רק אם נעשתה לו עד קצה חיובו, וכל זמן שלא נעשתה לו ולא סבל עדיין כחיובו, עדיין מוטל עליו להוכיח, אף אם יהא ברי לו בודאי שאם יוכיחנו יעשה לו יותר מחיובו, מ"מ כל זמן שלא סבל כחיובו מוטל עליו להוכיח, א"כ אמאי מקשה הגמ' למ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה, והלא הנזיפה והקללה בפעם אחת עשה לו שאול ליהונתן, רק אח"כ השיב לו יהונתן למה יומת מה עשה ואח"כ ויטל שאול את החנית עליו להכותו, וכן היה להגמ' להקשות ולמ"ד עד נזיפה וקללה והכתיב הכאה, וזה בודאי קושיא גדולה היא כיון שיכבר נזף בו שאול וקללו, למה הוסיף יהונתן להוכיחו ואמר לו למה יומת מה עשה, עד שבא ע"י זה לידי הכאה כיון שכבר נזפו וקללו כחיובו, אבל קושי הגמ' דדייק להקשות למ"ד עד נזיפה דוקא מהא דכתיב הכאה וקללה תימה היא דקודם שנזף בו שאול מחויב היה יהונתן להוכיחו, וכשנזף בו היה אז נזיפה וקללה ביחד ולא עשה יונתן שום מעשה בין הנזיפה להקללה, א"כ אין קושיא למ"ד עד נזיפה מדכתיב קללה, רק מדכתיב הכאה זה יש להקשות הן למ"ד עד נזיפה הן למ"ד עד קללה.

ו) אלא ודאי כדאמרן דכיון שאינו מחויב להוכיחו עד קללם רק עד נזיפה ולא יותר, א"כ אף קודם נזיפה אם ישער בנפשו שיבוא מתוכחותיו לידי קללה או הכאה אינו מחויב להוכיחו כלל אפילו קודם נזיפה, ומשו"ה מקשה הגמ' למ"ד נזיפה הא כתיב קללה פירוש כיון דחזינן שבא שאול מתוכחת יונתן ליד קללה, א"כ אמאי הוכיח יונתן את אביו כלל דאע"ג דקודם לכן אף נזיפה לא היה, מ"מ לא רמיא חיובא עליה דיונתן הוכיח את אביו כלל, כיון שבא מזה לידי קללה ופטור מלהוכיחו ולריב עמו. השי"ת יתן בלב בנ"י לקיים פקודיו ולשמור מצוותיו ורב שלום יהא על ישראל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה