משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות ומילי · פרק טו
א) ולענין שאר שטרות דקי"ל בסימן רמ"ד שהמתנה כגט דמילי לא מימסרן לשליח וכן הוא בגמ' גיטין ד' כ"ט דמתנה הרי הוא כגט לענין זה דמילי לא מימסרן לשליח, באמת יש לתמוה אמאי אמרינן לענין שאר שטרות דמילי לא מימסרן לשליח כיון דהטעם דאמרינן בגט מילי לא מימסרן לשליח הוא או מטעם דבעינן לשמה או משום דבעינן שליחות בגט וכיון דבשאר שטרות לא בעינן לשמה וגם לא בעינן שליחות בכתיבת השטרות א"כ אמאי אמרינן בשאר שטרות מילי לא מימסרן לשליח, ועיין גיטין דף כ"ו דאיתא שם וז"ל הגמ' שם דאמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר' מאיר אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות לא עכ"ל הגמ' אלמא דבשאר שטרות לא בעינן כתיבה לשמה ולא בעינן שליחות כיון דאפילו מצא באשפה כשר בשאר שטרות שאין שם לא כתיבה לשמה ולא שליחות, וכן פסק מרן המחבר בחו"מ סימן מ"ט שיש רשות לסופר לכתוב טופסי שטרות ויכול לכתוב הכל אפילו שם המלוה והלוה רק שישאר מקום הזמן ע"ש אלמא דלא בעינן שליחות ולא כתיבה לשמה בשאר שטרות שהרי הסופר מדעת עצמו כותב הטופסי שטרות בלא שום שליחות וליכא ג"כ כתיבה לשמה, א"כ כשמוסר הדברים ע"י שליח אמאי יפסלו בשאר שטרות והא לא גרע מכותב טופסי שטרות או שמצא באשפה שכשר ג"כ בשאר שטרות.
ב) והנה הנתיבות בסימן רמ"ד ס"ק ג' כתב וז"ל ולכן נראה דגם במתנה בעינן שליחות בכתיבה דכמו דכתיב בגט וכתב ואמרינן דאבעל קאי ובעינן שליחות כמו כן בשטר מקנה דכתיב וכתוב בספר וחתום בעינן שליחות עכ"ל, ודבריו תמוהים מאד דכיון דקי"ל דאפילו מצאו באשפה כשר הרי דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט, וכן מהא דכותב טופסי גיטין דקי"ל שיש רשות לסופר לכתוב טופסי גיטין הרי אנו רואים דלא בעינן שליחות בכתיבת שטרות כמו שכתבנו לעיל.
ג) והנה הא דאיתא בגמ' גיטין דף כ"ט דמתנה הרי היא כגט לענין זה דמילי לא מימסרן לשליח איכא למימר דעיקר פסולו משום חתימת השטר הוא ולא משום כתיבה, ולענין חתימה בודאי בעינן שתהא חתימתם כדין היינו שנעשה מדעת המתחייב ולאפוקי אם חתמו שלא מדעת המתחייב לאו כלום הוא, וכן בעינן שתהא חתימתם לשם שטר ולא לזכרון דברים בעלמא עיין חו"מ סימן ס"א ס"ב שכתב מרן המחבר וז"ל טופס השטר שביד הסופר שחתומים עליו עדים ולא הועתק השטר אין דין שטר לאותו טופס וכו' עכ"ל מרן המחבר וסיים הרמ"א וז"ל דכל שלא חתמו בו העדים כדי למוסרו לבעליו רק לזכרון דברים בעלמא לא מקרי שטר עכ"ל, הרמ"א ובסימן ל"ט ס"ג כתב הרמ"א וז"ל וכל שלא אמר כתבו וחתמו אע"פ שכתבו בשטר אינו אלא כפנקס בעלמא עכ"ל וכן כתבו שאר פוסקים דבעינן בשטרות שיחתמו מדעת המתחייב ולא יהא חתימתם לזכרון דברים בעלמא, א"כ יש לומר כשמוסר הדברים ע"י שליח שהעדים יחתמו כיון דמילי לא מימסרן לשליח לכן נחשב כאלו העדים חתמו שלא מדעת המתחייב לכן לא מקרי שטר לקנות במתנה.
ד) עיין ש"ך סימן ל"ט ס"ק ט' שהאריך לענין שטר שלא נעשה מדעת המתחייב דהוי מפי כתבם ולא מהני כלל ולא הוי עדות ולא שטר ואפילו לסברת היש אומרים שמביא רמ"א שאם נתקיים דנין על פיו והוי עדות מ"מ מודה דשטר לא הוי לכן לא יוכל לקנות מתנה ע"י שטר כזה שנעשה שלא מדעת המתחייב, וכיוצא בזה אמרינן בגיטין ד' יוד לענין שטרות העולים בערכאות של עכו"ם דכשר לגבות בו משום דלא מרעי נפשייהו וקושטא קאמרי ופסול לקנות בו משום דשטרא חספא בעלמא הוא ע"ש וכיון דכולי עלמא מודים שהשטר שנחתם שלא מדעת המתחייב או שנחתם לזכרון דברים בעלמא לא הוי שטר לכן אמרינן שפיר מילי לא מימסרן לשליח דכיון שהדברים לא יוכל למסור לשליח א"כ מקרי שטר שלא נעשה מדעת המתחייב או נחתם לזכרון דברים בעלמא שהם פסולים לכולי עלמא.
ה) אך על דברי מרן המחבר סימן רמ"ד יש לתמוה שכתב וז"ל המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח כיצד אמר לשלשה אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוהו לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותם העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה וכו' וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנוהו לפלוני אינם יכולים לומר לסופר לכתוב אלא הם עצמם כותבים עכ"ל מרן המחבר, א"כ משמע מדבריו שגם על הכתיבה אמרינן מילי לא ממסרן לשליח מדכתב ברישא אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו וכו' אין זה כלום דאם נימא דדוקא על החתימה אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אבל הכתיבה לא איכפת לן כלל ואפילו ע"י שליח יכול למסור דלא גרע ממצא באשפה או מכותב טופסי שטרות א"כ אמאי נקיט מרן המחבר שיכתבו ויחתמו דמשמע שעדיין אין השטר כתוב כלל והוא מוסר דברים לכתוב ולחתום היה לו לומר רבותא טפי דאפילו אם שלח שטר כתוב ולא מחסרא רק חתימה והוא אמר אמרו לפלוני ופלוני שיחתמו ג"כ אמרינן בזה מילי לא מימסרן לשליח משום החתימה ואמאי הזכיר מרן המחבר הכתיבה כלל לענין האי מילתא דמילי לא מימסרן לשליח כיון דלענין הכתיבה לא אמרינן כן מילי לא מימסרן לשליח דלא רע ממצא באשפה ולא אמרינן כן מילי לא מימסרן לשליח רק לענין החתימה היה לו להמחבר שלא להזכיר כלל הכתיבה לענין האי מילתא דמילי לא מימסרן לשליח ומדהזכיר מרן המחבר כתיבת השטר בהאי מילתא דאמרינן מילי לא מימסרן לשליח א"כ משמע שגם לענין כתיבת השטר ג"כ אמרינן מילי לא מימסרן לשליח א"כ יש לתמוה מ"ש זה ממצא באשפה שכשר וכן כותב טופסי גיטין כשר אע"ג דליכא שום שליחות כלל.
ו) ויש לתרץ חדא איכא למימר דמה שכתב מרן המחבר דכשאומר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו שהוא פסול עיקר פסולו משום החתימה הוא ולא משום הכתיבה והא דהזכיר מרן המחבר הכתיבה הוא משום דאורחא דמילתא כן הוא וכן הוא לשון הכתוב וכתוב בספר וחתום דאע"ג דבכתיבה לא בעינן שיכתוב הוא או שלוחו דאפילו מצאו באשפה כשר בכתיבה מ"מ הוזכרה הכתיבה וכתוב בספר וחתום משום דהחתימה קאי על הכתיבה ואי אפשר לכתוב בקרא וחתום לבד מבלי שתקדים לו הכתיבה כי אם לא יכתבו שטר על מה יחתמו ונהי שאם היה לו שטר מזומן מקודם ע"י איזה סבה שתהיה אפילו אם הסופר כתבו מתחלה בלא שליחותו או אם מצאו באשפה את השטר היה די אם יחתום את העדים בשליחותו בדעת המתחייב אפילו אם כתיבת השטר לא נכתב מדעת המתחייב ובשליחותו מ"מ היה כשר מ"מ הוזכרה כתיבת השטר בקרא וכתוב בספר וחתום דמשמע שגם כתיבת שטר בעינן דעת המתחייב ושליחותו, והוא משום שאין דרך העולם שיהיה מזומן בידם שטרות כתובים בלא חתימת עדים רק כשהאדם צריך לכתוב שטר הולך אצל סופר ועדים וכותבים תיכף ונותנים ליד הקונה או המלוה וקודם שצריך אדם לשטר אינו כותב כלל לכן כשקנה ירמיה את השדה כתיב וכתוב בספר וחתום וכן הוא לשון הפוסקים בכמה דוכתי לזכור הכתיבה והחתימה ביחד משום שכן הוא דרך העולה לכתוב ולחתום ביחד.
ז) וז"ל הרמ"א ס' ל"ט ס"ג וכל שלא אמר כתבו וחתמו אע"פ שכתבו בשטר אינו אלא כפנקס בעלמא עכ"ל הרמ"א ובאמת מ"ש הרמ"א כתבו הוא לאו דוקא דהכתיבה לא בעינן מדעת המתחייב רק עיקר הפסול משום החתימה ונקיט לה כתבו ג"כ משום הטעם הנ"ל דהחתימה על הכתיבה באה ודרך העולם לכתוב ולחתום בבת אחת לכן נקטו הפוסקים הכתיבה והחתימה בפעם אחת ועיקר הקפידא משום החתימה היא א"כ גם כאן מה שכתב מרן המחבר כשאומר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו שהוא פסול עיקר הקפידא משום החתימה הוא אבל משום הכתיבה אין קפידא ולא אמרינן בכתיבה מילי לא מימסרן לשליח דלא גרע מאם מצא באשפה וחתמו העדים שהוא כשר ג"כ, וכמו כן כתב מרן המחבר ויתנהו לפלוני שכתב וז"ל אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנהו לפלוני עכ"ל אע"ג דהנתינה בודאי אין לה שייכות להאי דמילי לא מימסרן לשליח שהרי בנתינת הגט קי"ל דשליח עושה שליח שאין זה מילי ובשטר מתנה ג"כ הדין כך ומ"מ נקיט לה מרן המחבר ויתנהו לפלוני והוא מטעם שכתבנו שכך הוא דרך העולם כי בפעם אחת כותבים וחותמים ונותנים לכן נקיט להו כחדא ועיקר הקפידא משום החתימה הוא כי בזה אמרינן מילי לא מימסרן לשליח ולא על הכתיבה והנתינה.
ח) תדע שהכתיבה שהזכיר מרן המחבר ברישא אגב החתימה הזכיר שהרי בסוף דברי מרן הזכיר ג"כ כתיבה בשטר והזכיר שם גם הסופר שהוא הכותב שטרות שכתב מרן המחבר וז"ל וכן אם אמר לשנים כתבו וחתמו בשטר מתנה אינם יכולים לומר לסופר לכתוב אלא הם עצמם כותבים עכ"ל וכן הוא בגמ' גיטין ד' ס"ו ובפוסקים לענין גיטין אמר אמרו לסופר ויכתוב לעדים ויחתמו, א"כ גם ברישא היה לו למרן המחבר להזכיר את הסופר אמרו לסופר ויכתוב לפלוני ופלוני ויחתמו כמו שהזכיר את הסופר בסיפא או שהזכירו הגמ' והפוסקים את הסופר לענין גיטין, אלא ודאי כדאמרן דדוקא לענין גיטין דבעינן כתיבה לשמה או שליחות בכתיבה להרבה פוסקים ואמרינן מילי לא מימסרן לשליח וכן בסוף דברי מרן לענין מתנה דאיירי שהקפיד הנותן ואמר לשנים כתבו וחתמו, ופסול גם משום הכתיבה כשאמרו לסופר ויכתוב משום קפידתו של הנותן, לכן הוזכר הסופר שדרכו לכתוב שטרות וגיטין, משא"כ ברישא דאיירי מרן המחבר שלא הקפיד עליהם שיכתבו ויחתמו בעצמם דאיירי שאמר להם אמרו לאחרים שיכתבו ויחתמו וליכא שום פסול על הכתיבה לא משום קפידא ולא משום מילי לא מימסרן לשליח דלא גרע ממצא באשפה ואין פסולו רק משום החתימה ולא הזכיר הכתיבה רק אגב החתימה לכן לא הזכיר את הסופר הכותב שטרות כי אין שייכות להסיפא אל החתימה,
ט) עוד יש לתרץ על הקושיא הנ"ל דבמוסר דברים לשליח בשאר שטרות כיון דמילי לא מימסרן לשליח פסול אפילו הכתיבה משום גזירה שטרות אטו גיטין כדאיתא במס' גיטין ד' כ"ו והנה דעת רש"י והרבה פוסקים דכותב טופסי שטרות צריך שיניח מקום התורף משום גזרה שטרות אטו גיטין עיין ש"ך סימן מ"ח ס"ק א' שהכריע להלכה כדברי רש"י שצריך להניח בשטרי מלוה מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן וכן בשטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן דגזרינן שטרות אטו גיטין א"כ אפילו לשיטת התוס' וסייעתם אשר מרן בשו"ע ס"ל כותייהו שיש רשות לסופר לכתוב טופסי שטרות ויכול לכתוב הכל רק שיניח מקום הזמן יוכל להיות שזהו דוקא בכותב טופסי שטרות או במצאו באשפה שיש להכשיר בשאר שטרות ואין לחוש דילמא אתי לאחלופי בגיטי נשים משום דהכל יודעים דבעינן לשמה או דבעינן שליחות בגט וסתם ספרי דדייני בקיאים הם ויודעים שצריך כתיבה לשמה ומיגמר גמירי בזה אבל במוסר דבריו לשליח אם נכשיר בשטרות בודאי יש לחוש שיטעו לומר מילי מימסרן לשליח שהרי התנאים והאמוראים פליגי אי מילי מימסרן לשליח או לא ובודאי יש לחוש אם נכשיר בשטרות הכתיבה על ידי שליח יבואו להכשיר ג"כ בגיטין לכן תקנו רבנן דמילי לא מימסרן לשליח אפילו בכתיבת שאר שטרות משום האי גזרה דשטרות אטו גיטין, ובזה אתיא דברי מרן המחבר כפשוטם דאפילו בכתיבה אמרינן גם בשאר שטרות דמילי לא מימסרן לשליח.