משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל
עשרת ימי תשובה · האינו שב הריהו אכזרי על עצמו
ומעתה פשוט ומובן מה שכתב הרמב''ם, מי שאינו שב בתשובה הריהו אכזרי, ולא רק חסרון אמונה בו, אלא כפשוטו, שהרי הוא אכזרי, כי שיך אף שאדם יתאכזר לעצמו. כי הרי נתבאר כמה גדולה היא התשובה, שבכחה להביא את האדם למדרגות היותר נעלות, שקשה מאד להשיגן, וה. אדם אינו שם לבו לזאת, ואינו שב בתשובה הלא אכזריות נוראה היא על עצמו.
וביותר בעשרת ימי תשובה, שהקדוש ברוך הוא קרוב ומצפה לתשובה. וכדאיתא בחז''ל: עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, הקדוש ברוך הוא מצוי, שנאמר (ישעיה נה, ו): ''דרשו ה' בהמצאו''. וכן פסק הרמב''ם (פ''ב מתשובה), אף על גב שהתשובה יפה לעולם, בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, ועל זה נאמר (שם): ''קראהו בהיותו קרוב'', שקרובה היא התשובה בעשרת ימי תשובה, שמתקבלת מיד. וראה בכוכבי אור (סי' ה), מה שכתב להאריך בזה!
ויש עוד להוסיף בזה, שאף התשובה עצמה בעשרת ימי תשובה קלה היא יותר מתשובת כל השנה. וחיב האדם בעשרת ימי תשובה לחטף בענין התשובה בכל מה שיוכל, ואף הרהור קט בתשובה מי יודע כמה חשובה היא, מאחר שהקדוש ברוך הוא מצוי וקרוב ומצפה לתשובת ישראל. אם כן, כל נגיעה קלה ושיכות לענין התשובה, אף היא תשובה. ובודאי שחיב הוא לשאף לשוב בתשובה שלמה עם כל עקרי התשובה, אך לכל הפחות להשתדל לעלות על דרך התשובה. וזה יוכל לעשות בתפלה, להתפלל בגדר התקרבות לה' יתברך.