משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל
חג הפורים · המגלה שבמגלת אסתר
כאמור. כותב המגלה טרח להסתיר את מעשה הנס ולכסותו במעטה המקרה והטבע. ובכונה מכונת ללמדנו, שאין משג של טבע ומקריות. וכשם שנסי ונפלאות מצרים נכתבו בתורה, הרי שבאותה כריכה נכרכו גם נסי פורים, ואין הבדל. ואף שאלו היו גלויים ואלו נסתרים, אסור לנו להתיחס בשנוי מבט כלפיהם, אלא לראותם מאותו מקור ומאותו כח עליון השומר עמו ישראל לעד, אלא שהנהגתו פעמים נסתרת ופעמים גלויה.
אמנם עד כמה שנסה וטרח כותב המגלה להעלים את השתלשלות הדברים בדרך סבה ומסובב ואף את שמו של האלקים לא הזכיר ולא אפלו פעם אחת בכל זאת לא הצליח להעלים את הנשק הסודי נחלתנו ונחלת אבותינו שהוא בעצם היה סבת הנס. והלא היא בקשת אסתר ודרישתה:
''לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, גם אני ונערתי אצום כן, ובכן אבוא אל המלך... ''
את כל הנסים הצליח כותב המגלה להעלים ולהלבישם בדרך המקרה והטבע, אולם את כח התפלה והצום הפועל מעל הטבע לא יכל כותב המגלה להעלימו ולטשטשו, ובעל כרחו כתבו, לא ברמז ובכסוי כיתר מארעות ההשתלשלות, אלא במפרש בתנאי להצלתם של ישראל:
''צומו עלי... ובכן אבוא אל המלך''.
רק בתנאי צומו עלי הסכימה אסתר להכנס אל המלך וכמובן, הצום כולל תפלה, שאם לא כן לשם מה לצום. בלי תפלה, בלי צום, לא היתה אסתר מוכנה להכנס למלך לבקש על עמה ומולדתה.