משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל
חג הסוכות · סכות - זמן עבודת ה' מאהבה
ויש לומר עוד בכללות הענין על פי המבאר ב''תורת אבות'' בענין חג הסכות, משל לבן מלך שעזב את אביו המלך ונתרחק ממנו, ובבוא היום ששב וחזר אליו, הרי המלך מקבל אותו, אבל עדין מתיחס אליו בחשד כי אולי לא חזר אליו בכל לבו אלא מיראה, אכן בראות המלך שבנו עושה רצונו בשמחה, מתוך אהבה, על ידי זה נוכח לראות ששב אליו בכל לבו. על דרך זה בימים הנוראים ראש השנה ויום הכפורים שב איש יהודי אל השם יתברך מיראה, אך בבוא חג הסכות, שענינו אהבת ה', שהוא זמן שמחתנו, שיהודי שמח בו בהשם יתברך, הרי ששב אל השם יתברך בכל לבו ונפשו. והינו, שזה עצומו של חג הסכות, זמן שמחתנו, שבו עובד יהודי עבודת השם מאהבת ה' ומתוך שמחה גדולה.
והדרך להגיע לאהבתו יתברך נתן הקדוש ברוך הוא במצות נסוך המים. מים ענינם חסד ואהבה, כידוע. מצות נסוך המים היא, שיהודי ינסך על גבי המזבח את כל מדת האהבה שלו ויקריבנה כליל להקדוש ברוך הוא. וזו היתה גדל שמחת בית השואבה בנסוך המים, כי על ידה מסרו את כל האהבה שבלב יהודי קדש לה'. וזמן המצוה הוא לאחר הימים הנוראים, כי אחרי שיהודי מזכך את הגוף ואת הנפש, רוח ונשמה שלו, יכול הוא שתהיה כל מדת האהבה שבו קדש בלתי לאהבתו יתברך לבדו.
ומהאי טעמא הוא זמן שמחתנו, כי השמחה האמתית היא, כאשר יהודי מוסר כל אהבתו אליו יתברך ומרגיש אז את עצמו קרוב להשם יתברך, והרגשה זו ממלאת אותו בשמחה, כמאמר מרן בעל ''בית אברהם'' זי''ע: ''כי עמך מקור חיים'' על שיהודי עמך, שדבוק בהשם יתברך, הוא מקור חיים, מלא חיות, ובלא זה אין לאדם כל חיות, וחוץ מיסורים אין לו מאומה בעולם התלאות, ותמיד חסר לו. כי בתאוות העולם הזה, הרי מי שיש לו מנה רוצה מאתים. נמצא שפיר החג הקדוש הזה, זמן שמחתנו, מכיון שעל ידי נסוך המים מוסר איש יהודי להשם יתברך את כל אהבותיו, ומצב כזה הוא זמן שמחתנו המשלם.
וכמו דאיתא ב''תורת אבות'' על הפסוק (דברים ב, ז) ''ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר'' כאשר ה' אלקיך עמך, שמרגיש בפעל שהקדוש ברוך הוא עמו, אז לא חסרת דבר אינו חסר כלום והוא מאשר ושמח, כי כל מה שיהודי מרגיש שחסר לו, הרי זה משום שרחוק מהקדוש ברוך הוא, אבל כאשר מרגיש עצמו קרוב אליו יתברך, אז ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר. ולכן, בחג הסכות, כשאדם מישראל שרוי בבחינת ה' אלקיך עמך, אחרי הימים הנוראים, אז הוא זמן שמחתנו, לפי שלא חסר לו אז דבר.