משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל
אלול · סבה ב: קשיות ערף - קשיות ערף חמורה מהרגל
אולם יש דבר גרוע יותר מן ההרגל השולט על האדם, והוא קשיות ערף ! זו אכן התדרדרות כתוצאה מהרגלים רעים, אך טמטום וטמאת הלב מהעברות מגבירים אותה, עד שכמעט אין לו תקוה לתשובה. וכן באר הספורנו את מהות תכונת קשה הערף (דברים ט, ו): ''כי אמנם קשה ערף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו, אף על פי שיודיעהו איזה מורה צדק בראיה ברורה, שמחשבתו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה, כאלו ערפו קשה כגיד ברזל, באפן שלא יוכל לפנות אנה ואנה, אבל ילך אחרי שרירות לבו כמאז'', ומכיון שהוכחות אינן מביאות את קשה הערף לשנות את דעתו ולסור ממעשיו הרעים, אין תקוה שישוב בתשובה (ספורנו שמות לב, ט). לכן, אחרי שבני ישראל חטאו בעגל ורצה הקדוש ברוך הוא לכלותם, הסבה לגזרת הכליון לא היתה החטא החמור של עבודה זרה, אלא - ''ויאמר ה' את משה ראיתי את העם הזה, והנה עם קשה ערף הוא'', ורחוקים מתשובה, וזו הסבה ל''ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם'' (שמות לב, ט-י), כי כל ענש הבא מה' יתברך אל האדם, אינו בא אלא ללמדו ולהחזירו למוטב, אך ''קשה ערף'' שאפלו הענש אינו מזעזע אותו ואינו משפיע עליו לחזר למוטב אם כן, אין תקונו אלא בכליונו.
עם כל זאת, יש גם לקשיות ערף עצה ודרך לתשובה, וזאת על ידי זעזוע חזק וקיצוני, כמו שעשה משה, ששבר את הלוחות לעיני כל ישראל. כאשר ראו בני ישראל לאחר שחכו ללוחות ארבעים יום שמשה שובר את הלוחות, והאותיות פורחות, גרם להם הדבר זעזוע חזק, אשר בקע את קשי ערפם והכשיר אותם לתשובה. (מכתב מאליהו א, עמ' 63)