משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל
אלול · וכי אדם בטוח בחייו?!
כאשר ישנו במשפחה חולה מסכן, רחמנא לצלן, הכל עושים כל השתדלות שבעולם כדי להצילו, ושום דבר אינו נחשב לקשה. הולכים מרופא אל רופא ומנסים כל מיני תרופות. גם אם הדבר כרוך בהוצאות גדולות כל אחד יתן כל הון בעד נפשו. ציור זה צריך לעמד לנגד עינינו כאשר אנו מדברים בדבר הצרך להתכונן ליום הדין, שכן גם כאן זו שאלה של פקוח נפש, כי מי מאתנו בטוח בחייו?! האם יש לכל אחד הבטחה שבודאי יחיה שבעים שנה?! הלא בעינינו רואים אנו מדי שנה שאנשים צעירים הולכים לעולמם. על הרגשת הבטחון שיש לנו באשר לחיים, אומר הזהר הקדוש: ''אדם אזיל בהאי עלמא וחשיב דדיליה הוא ודאשתיר בגויה לדרי דרין''. כלומר, האדם סבור שיחיה לעולם, ובטוח בבריאותו ובמזונותיו.
תחושה זו גורמת גם לכך, שכאשר אדם נחלה במחלה כלשהי, הוא כועס ותמה מאין באה המחלה, מדוע הוא חולה? כי לדעתו הוא צריך להיות בריא ושלם, והוא בטוח שכל מה שנדרש לו מנח בכיסו. כל זה מביא את האדם לאדישות בכל הנוגע ליום הדין, וממילא הוא אינו מבקש כלל מהקדוש ברוך הוא שיתן לו חיים. ואם כן, איך ישיג חיים?
אין ספק, שמי שאינו מכין את עצמו ואינו מיחל לחיים, אינו זוכה למתנת החיים. ומה שאנו רואים שלמעשה בני אדם חיים, אין זה משום שזכו לחיים, כי ישנן סבות שונות מדוע משאירים את האדם בחיים. גם רשעים גדולים חיים, וכמו כן גם גוים ובעלי חיים מאריכים ימים עלי אדמות. אלה וגם אלה חיים מפני חשבון זה או אחר, אך האמת היא, שלא זכו בחיים ולא למתנת החיים. (לקח טוב).