אור ברסלב
משפחות סופרים הקדמה › פרק ב

משפחות סופרים· הרב שלום אלבק

הקדמה · פרק ב

פרק א

שנו חכמים בספרי פרשת שופטים (פסקא קפ"ח) מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע, ודברי רבי יהושע בדברי רבי אליעזר, ולומר על טמא טהור, ועל טהור טמא שהוא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך, ע"כ, והובא להלכה בספר יראים לרבי אליעזר ממיץ (מצוה רנ"ח), ואם כי לכאורה היה נראה דכונת הספרי הוא דאינו עובר בל"ת אלא דוקא היכא דנפקא מינה בההלכה, ואם יחליף דרך משל דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע, ואנן לא קיי"ל כותיה דר"א, וכה"ג עוד חכמים אחרים דלא קיי"ל כוותייהו נגד חבריהם, הרי יטעה בהלכה, אבל היכא דאין נ"מ להלכה, מותר להחליף, אבל ראה זה שרבנו יהודה החסיד בס' החסידים (סי' תקפ"ו) מביא הספרי ומשמיט המלות "ולומר על טמא טהור וכו'" ופי' עיקר הכונה שלא יאמר דברי ר' אליעזר בשם ר' יהושע וכו' מטעם שאסור לומר דבר שלא בשם אומרו יעו"ש. והנה ראיתי להמגן אברהם או"ח סי' קנ"ו ס"ק ב' שכתב: "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו, נדרים פרק קמא", והנה חפשתי בכל המס' נדרים ולא מצאתי זאת, עד שמצאתי בילקוט משלי רמז תתק"ס, (והוא בדפוס פראנקפורט דף קמ"ב ע"ב) אל תגזל דל כי דל הוא, אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר ר' יצחק בר טבלא אמר רבי חמא משום רבי אחא דתני רבי חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא, ע"כ, ועל הגליון שם רשום "נדרים פ"א", אבל באמת הרשימה הזאת קאי רק על התחלת המאמר שנמצא באמת בפ"ק דנדרים [ח:], אלאשבילקוט נשתבשו שמות האומרים ע"י המעתיקים, ובאמת כן צ"ל: אמר רבי שמעון בר זביד א"ר יצחק בר טבלא א"ר חייא אריכא דבי ר' אחא א"ר זעירא א"ר אלעזר א"ר חנינא א"ר מיאשא משמיה דרבי יהודה בר אילעאי, מאי דכתיב וזרחה לכם יראי שמי אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה. והנה פשוט דהילקוט הביא זה הענין והקדימו למה שהביא אחר זה דתני ר' חייא וכו' כדי להראות עד היכן הקפידו חכמינו ז"ל להזכיר שמות הרבה חכמים שאמרו זה בשם זה, והטעם הוא, משום דתני ר' חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו וכו', וכן צריך להגיע בילקוט במקום "דתני", "דאמר" כי מקור המאמר הוא במדרש תנחומא פ' במדבר (סי כ"ב) ולפנינו הוא נלקה בחסר אבל נמצא לנכון בתנחומא הנדפס מחדש (סי' כ"ז) וזה לשונו שם: א"ר חזקיה א"ר ירמיה א"ר חייא בר אבא בשם ר' יוחנן כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר אל תגזל דל כי דל הוא. וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו אפילו משלישי של הלכה, ששנו רבותינו [פאה פ"ב מ"ו] אמר נחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן [הנביאים, שקבלו מן] הזקנים הלכה למשה מסיני וכו', וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי ואמרה לאחשורוש שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי על ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידיה, ע"כ. והנה סיום המאמר הוא מבואר בכמה מקומות, ומייתי לה במגילה [טו.] בשם רבי אלעזר אמר ר' חנינא, ושנויה גם בברייתא דקנין תורה באבות [פ"ו מ"ו] בין מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, והוא אחד מהכללים של ידו מפרש התלמודא בהרבה מקומות את לשון המשנה שנראה כשפת יתר, כמו: במס' חולין [קד:] ובנדה [יט:] יעו"ש ובשבת [קג.] ובחולין [צד.] ובכריתות [כג.] וכן מהאי טעמא אמר ובשלהי מס' כלה ומייתי לה בברכות [כז:] כל האומר דבר מפי חכם שלא אמרו גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכו' יעו"ש, והפי' הוא ע"פ מ"ש הרלב"ח בתשובה סי' ל' דמגודל שכר האומר דבר בשם אומרו, נלמוד עונש המיחס דבר למי שלא אמרו יעו"ש, וכן מצינו באמת לרבי יוחנן בעל המאמר דלעיל שהקפיד מאד על רבי אלעזר על שאמר הלכה ולא אמרה משמו7, כמבואר במס' יבמות [צו:] ובירושלמי ברכות פ"ב ה"א, ובמו"ק פ"ג ה"ז, ובשקלים פ"ב ה"ה, ובמדרש שמואל פרשה י"ט, יעו"ש היטב. אבל תחלת המאמר שבתנחומא שם צריך באור, דקאמר שצריך אדם לומר אפילו משלישי של הלכה, והלא מן המשנה דפאה שמביא לראיה מבואר דצריך לומר אפילו בשם חמישי של הלכה, אבל באמת הדברים מבוארים במקום אחר והוא בירושלמי שבת פ"א ה"ב ובקידושין פ"א ה"ז רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן אם יכול אתה לשלשל את השמועה עד משה שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון מאי טעמא דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, ע"כ. וזהו ג"כ כונת המאמר שבתנחומא וצריך אדם לומר בשם אומרו אפילו באופן שצריך לשלשל את ההלכה עד משה מסיני, ומייתי שפיר ראיה ממתני'. והנה אם כי יש מקום לאמר כי הבבלי חולק בזה עם שיטת רבי יוחנן דהרי בנזיר [נו:] אמרינן דממתניתין דשם (מדקאמר רבי אלעזר בשם רבי יהושע ולא קאמר בשם רבי יהושע בר ממל שאמר בשם רבי יהושע) שמעינן דכל מילתא דמתאמרה בי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן, ואמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינן אמר נחום הלבלר מקובל אני מרבי מיאשא וכו' ואילו יהושע וכלב לא קא חשיב שמע מינה, ע"כ, יעו"ש בפי' המפרש ובתוס', אבל באמת סוגיין דעלמא כבבלי ריהטא כשיטת רבי יוחנן והוא מבואר בהרבה מקומות שאמרו בשם רביעי, בעירובין [ח:] א"ר כהנא בר תחליפא משמיה דרב כהנא בר מניומי משמיה דרב כהנא בר מלכיו משמיה דרב כהנא רביה דרב, ובמנחות [לט.] א"ר הונא בר יהודה א"ר ששת א"ר ירמיה בר אבא אמר רב – ובשם חמישי, בשבת [מז.] א"ר זירא א"ר אסי א"ר יוחנן א"ר חנינא א"ר רומנו לי התיר רבי וכו', ובגיטין [כו:] א"ר זירא א"ר אבא בר שילא א"ר המנונא סבא א"ר אדא בר אהבה אמר רב, ושם [לט:] א"ר שמואל בר אחיתאי א"ר המנונא סבא א"ר יצחק בר אשיאן א"ר הונא א"ר המנונא, – ובשם ששי, בחולין [צח.] א"ר שמן בר אבא א"ר אידי בר אידי בר גרשם אמר לוי בן פרטא א"ר נחום א"ר בירים משום זקן אחד ורבי יעקב שמו: דבי נשיאה אמרו, ועי' הגי' בזה בירושלמי תרומות פ"י ה"י – ובשם שביעי, בנדרים [ח:] שהבאתי למעלה, ועוד בכ"מ. נחזור לענינו דמתבאר מדברי הספרי והמקומות שהבאתי דמצד הדין אסור להחליף את שמות האומרים משום דעובר בלא תעשה וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ואביא בזה איזה דוגמאות איך הקפידו החכמים על זה, כמו בב"ק [צו:] א"ל רב אשי למר קשישא בריה דרב חסדא לאו אמינא לך לא תחליף גברי ההוא משמיה דרבי אילעאי איתמר, וכתב רבנו חננאל (הובא בחי' הרשב"א שם) וז"ל לא באה זאת השמועה אלא להודיע כמה היו זריזין להגיד השמועה ממי שקבל אותה מרבותיו וכי כל דבריהם אינם אלא בקבלה ברורה ממי שראוי לקבל שמועה מפיו ע"כ לשונו הזהב, וכן רב יוסף הקפיד על זה מאד כמבואר במס' מנחות [לט.] שאמר בשם שמואל, ואמר ליה רב יוסף, רב אמרה ולא שמואל יעו"ש ובסוכה [יא.] ועוד בכ"מ, וכן רבי זירא הקפיד על זה מאד כמבואר בעירובין [מו.] ובגיטין [לט.] דרבי יעקב בר אידי אמר בשם רבי יהושע בן לוי ואמר לו רבי זירא בפירוש משיע לך וכו' יעו"ש ובחולין [ה:] וכן בירושלמי ערלה פ"א ה"ד רבי יסא בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש אמר רבי זעירא לרבי יסא בפירוש שמעתינה מן ר' יוחנן או מן שיטתיה וכו'. ובזה נבין ענין נפלא בחולין [יח:] כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל, אמרי ליה לאו מאתריה דרב ושמואל את, אמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא, יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר, שמע רב יוסף איקפד, אמר אנא מכולי עלמא גמירנא, אנא מרב יהודה גמירנא דאפילו ספיקי דגברי גריס דאמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל וכו', יעו"ש בתוס' ד"ה יוסף בר חייא שכתבו כלומר לא שמעה מרב ושמואל וכו' והוא תמוה מאד, ובפרט לומר כן על רב יוסף שהיה בעצמו מקפיד גדול על השמועות כמו שבארנו לעיל, והנה סבור הייתי לאמר דכונת רבי זירא היא דרב יוסף לפי שחלה ושכח תלמודו כמבואר בנדרים [מא.] ותלמידיו הזכירוהו כמבואר בפסחים [יג.] ועוד בהרבה מקומות, ולכן קאמר דמכולי עלמא גמיר, אבל הפי' הזה אינו מתישב על לבי מכמה טעמים, חדא דבעת שעלה ר"ז לארץ ישראל שזה היה בימיו של רב יהודה כמבואר בשבת [מא.] בעת ההיא היה עדיין רב יוסף קודם חליו שזה היה בעת זקנותו, כמו שאמר במנחתו [צט.] הזהרו "בזקן" ששכח תלמודו מחמת אונסו, ויתבאר זה בעז"ה בערכו, ועוד אמאי הקפיד רב יוסף עליו ואמר אנא מרב יהודה גמירנא, דהא שכח לאנסו גם מה שלמד מרב יהודה, אבל הפירוש האמיתי בזה מתבאר מדברי הירושלמי שבת פ"א ה"ב ושקלים ספ"ב וקידושין פ"א ה"ז, גידל אומר כל האומר שמועה בשם אומרה יהא רואה את בעל השמועה כאילו עומד לנגדו ומאי טעמא אך בצלם יתהלך איש, כתיב רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם, ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא, דאמר רבי זעירא לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא, א"ר זעירא לרבי יסא חכם רבי לבר פדייה דאת אמר שמועתא משמיה, אמר ליה, רבי יוחנן אמרן משמיה, א"ר זעירא לרבי אבא בר זבדא חכם רבי לרב דאת אמר שמועתא משמיה, אמר ליה, רב אדא בר אהבה אמרן משמיה ע"כ. והנה ח"ו לפרש כונת רבי זירא דלית אנן חששין לדברי רב ששת בהלכה או בסברא ובפי' המשניות והברייתות, דמלבד שרבי זירא עצמו אומר בשם רב ששת כמבואר בירושלמי יבמות פ"ב ה"ב ושם פ"ג סוה"ד יעו"ש היטב, הלא אנן קי"ל בהלכה בכל מקום כרב ששת, ורק לגבי רב נחמן קי"ל כותיה באיסורי בלחוד, אבל כונת רבי זירא היא, דלפי שרב ששת הוא סגי נהור, ואינו רואה את המשניות והברייתות בספר, וכן השמועות שהוא שומע אינו רואה את בעלי השמועה והתנאים ששונים לפניו את הברייתות, יכול להיות שהוא שומע מפי מי שאינו מדקדק בשמועותיו ומחליף את שמות האומרים, וזהו שאמר "לשמועתיה" דרב ששת, וכמו שמצינו באמת בשבועות [יט.] דרב ששת מחליף בלשון המשנה דברי רבי אליעזר לרבי עקיבא, ודברי ר' עקיבא לרבי אליעזר, ואם כי רש"י ז"ל הרגיש שם וכתב "כשהיה שונה משנתנו פעמים מחליף דברי זה לדברי זה ולא היה מקפיד לפי שאין ביניהם חיוב ופטור" יעו"ש, אבל כבר בארנו לעיל שהחכמים הקפידו מאד על זה, וזה ג"כ כונת רבי זירא בחולין שם, מאן אמרה יוסף בר חייא, הלא הוא סגי נהור, כמבואר בב"ק [פז.] והוא מוכרח לשמוע מכולי עלמא ואינו רואה את בעל השמועה, ולכן יוכל להיות ששמע את השמועה דרב ושמואל מפי שאינו מדקדק, אבל גם ר' יוסף שפיר הקפיד עליו ואמר דבשלמא אם אני אומר דבר בשם ברייתא שאינני יכול להביט ולראות בספר יוכל להיות שלפעמים אני מחליף את שמות בעלי השמועה כמו שמצינו באמת בעירובין [עה:] אמר רב יוסף, תני רבי היו ג' אסורין, אמר להו רב ביבי לא תציתו ליה אנא אמריתה ניהלה ומשמיה דרב אדא בר אהבה אמריתה ניהלה הואיל ואני קורא בהם רבים כחיצונה, אמר רב יוסף מריה דאברהם רבים ברבי איחלף לי יעו"ש, אבל כשאני אומר בם רב ושמואל שזה לא שמעתי רק מרב יהודה שהיה רבי המובהק, והוא הלא אפילו ספיקי דרב ושמואל גריס, שהיה מקפיד גדול על זה.

תוכן העניינים

משפחות סופרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה