אור ברסלב
משפחות סופרים הקדמה › פרק א

משפחות סופרים· הרב שלום אלבק

הקדמה · פרק א

הקדמה

ואומר אל החרים ואל הסגנים, ואל יתר העם, המלאכה הרבה ורחבה, ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו. (נחמיה ד' י"ג).

שנו חכמים בלשון המשנה, ומייתי לה בירושלמי הוריות ספ"ג, הסדרן קודם לפלפלן. ופי' המפרש מי שמשנתו סדורה לו בפיו ואינו חריף, הוא קודם לחריף, שיודע להקשות ולפרק בפלפולו, ע"כ והכי מסקינן שם בבלי [יד.] שלחו לתמן סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם, שלחו להם סיני עדיף, דאמר מר הכל צריכין למרי חטיא, ובסנהדרין [מב.] א"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור, ופירש רש"י מלחמתה של תורה הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה, לא כאדם המפולפל4 ומחודד ובעל סברא, ולא למד משניות וברייתות הרבה, כי מהיכן יתגלה הסוד, אלא בבעל משניות הרבה, שאם יצטרך לו טעם בכאן, ילמדו מתוך משנה אחרת, או אם יקשה לו דבר על דבר, יבין מתוך משניות הרבה שבידו, הא מני פלוני הוא ששמענוהו אומר כך, ע"כ לשונו הזהב. ואין לי מה להוסיף רק דברי התוס' שם דלפיכך קרי רב יוסף אנפשיה לפי שהוא היה הסיני והבקי כמבואר בהוריות שם, ויוסף נקרא שור כמ"ש בכור שורו הדר לו, ובעל שמועות הוא בעל חטין כדאיתא בהוריות שם הכל צריכין למרי חטיא, ע"כ. וזה לשון רב שרירא גאון באגרתו, ושבחו רבנן למאן דגמיר טובא דמגליין ליה טעמי תורה, דכיון דגמיר, וידע כמה תנויי, תני מילתא דקייט ליה ומילתא דמרווח ליה, ומילתא דעמיקא במשנה זו, ברורה במשנה אחרת, כההיא דא"ר אחא וכו', ואע"ג דמאן דתני ולא ידע לפלפולי, איזה חידוש ואיזה נולד אתי מיניה דלא תני במתניתין בהדיא, ולא ידע לדמויי ולאפוקי עיקר דיליה ממתניתין, אעפ"כ עדיף ממאן דמפלפל וסביר, ולא גמיר מאי דתני ולא מאי דאמור, מאי טעמא, דההוא דגמיר יכול לאורויי הנהו מדהני דשמעינן הלכה למעשה, וההוא דסביר לא יכיל, מאי טעמא, דמאן דלית ליה גמרא מאן נפקי ליה מסברא, אבל מאן דאית ליה גמרא לפום מאי דאמור, הוא ידע מה נפקינן ליה מגמרא5, והיכא דפליגי אמוראי וסוגיין בעלמא כחד מנהון6, ותניא בברייתא כאידך, עבדינן כההוא דתניא במתניתין כותיה, כההיא דאמרינן בזבחים [צו:] רב יצחק בריה דרב יהודה הוה שכיח קמיה דרמי בר חמא, שבקיה ואזיל לקמיה דרב ששת, יומא חד פגע ביה, א"ל רמי בר חמא, אלקפתא נקטן ביד, ריחא אתי לך ליד, משום דאזלת לקמיה דרב ששת הוית לך כרב ששת. אמר לי, לאו משום הכי. אלא מר כי בעינא מילתא מיניה, פשוט לי מסברא. ואי משכחנא מתניתא דפרכת לה, אמרת לי, אי תניא תניא, ורב ששת כי בעינא מיניה מילתא פשיט לי ממתניתא, ואי משכחנא מתניתא דפרכה ליה, אמר לי מתניתא ומתניתא וכו' ע"כ לשונו של הגאון, וע' עירובין [צ.], ובב"מ [צו:], ובשבועות [מה:], ויבואר בעז"ה בערך החכמים הללו. – והנה באמת נכלל כל זה בדברי הברייתא דל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג (מדה ט"ו), במדת שני כתובים המכחישים זה את זה, ומייתי לה בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה, רבי נחמיה אומר דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, צריכים להביא ראיה ממקומות אחרים, וכן הוא אומר היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, ע"כ. והדברים נאים מאד למי שאמרם שרבי נחמיה היה מארי דמתניתי, דסתם תוספתא רבי נחמיה, ויבואר בערכו בעז"ה. וכן בירושלמי ברכות פ"ב ה"ג, ובעירובין פ"י ה"א, א"ר יוחנן כל מילא דלא מיחוורא מסמכין ליה מן אתרי סגין ע"כ, יעו"ש ובנמוקי יוסף ב"ק ר"פ החובל. וכ"כ הרי"ך בפרק הזהב (לדף נז.) וז"ל, ואע"ג דהא דרב נחמן לא איתמר בהדא דוכתא, לא איכפת לן בהכי, דכמה מילי בגמרא דלא מיפרשן בדוכתייהו, ומיפרשן בדוכתא אחריתי, ע"כ. וכתב ע"ז הרמב"ן במלחמות ה' שם: "והוא האמת שדברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר, וכולן צריכין זה אל זה מה שזה נועל זה פותח", ע"כ, וכ"כ התוס' בכריתות [יד.] ד"ה אלא, ועוד בכ"מ. וביותר תראה בהקדמת רבנו נסים גאון לחבורו הנקרא מפתח מנעולי התלמוד (הנדפס בווין תרי"ז, ובש"ס החדשים בווילנא), והוא סופר ומונה שם חמשים כללים להודיע מקום כל ההלכה שנאמרה שלא במקומה ועיקרה, יעו"ש ותראה נפלאות מחכמת ומסדר ויושר הלמוד של רבותינו הראשונים ז"ל. ועתה הגע בעצמך הן חכמינו ז"ל אשר זה דרכם בקדש בהרבה מקומות להלל ולשבח את החדוד והפלפול האמתי אשר נהג בזמנם, לא במובן חדוד ופלפול של האחרונים, אשר כבר צווחו עליהם הגאונים, ה"ה החסיד הקדמון בס' ארחות צדיקים סוף שער התורה, יעו"ש בארוכה, ומוהר"ל מפראג בס' דרך חיים פי' על אבות, ומוהרש"א בחי' אגדות בב"מ [פה.], והגאון בעל חות יאיר בתשובותיו סי' קכ"ג, ועוד ועוד, אבל מובן מלות "חדוד" "ופלפול" בתלמוד הוא מהירות וחריפות השכל והסברא הישרה, ורוחב לב להבין עומק הדברים, וכן להבין דבר מתוך דבר, ולחדש הלכה ע"פ השכל, ולאמרה בשינון בלי גמגום, שזהו עיקר הכונה בכל מקום שנזכר לשון זה, כמו באבות בברייתא [פ"ו מ"ו], מנו בין מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם "בפלפול התלמידים", וכן בנדרים [לח.] משה נהג טובת עין בהפלפול שניתן לו, ונתנה לישראל, ובתמורה [טז.] אלף ושבע מאות ק"ו וגז"ש ודק"ס נשתכחו בימי אבלו של משה, והחזיקן עתניאל בן קנז מתוך "פלפולו", ובירושלמי תרומות פ"ד ה"ג, א"ל ר' יוחנן ממאן שמעיתה, א"ל "מפלפול" חברייא שמעית, ובשבת [לא.] "פלפלת" בחכמה, ובחולין [קי.] "מפלפולו" של ר' חייא, ובב"מ [פה:] אמר ר"ל על ר' חייא רבש"ע לא "פלפלתי תורה כמותו, ובכתובות [קג.] א"ל ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית דאי ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לה "מפלפולי", ובעירובין [סז.] רב ששת מירתע כל גופיה "מפלפוליה" דרב חסדא. וכן החדוד, בספרי ר"פ חקת (פס' קכ"ג) וכל כך למה כדי "לחדד" את התלמידים, וכן הוא בעירובין [יג.] וש"נ, ע"ש ובברכות [לג.] ע"ש, וכן בקידושין [ל.] ושננתם שיהו דברי תורה "מחודדים" בפיך, שאם ישאלך אדם אל תגמגם אלא אמור לו מיד, וכן בשבת [סג.] שני ת"ח "המחדדין" זה את זה בהלכה, ובעירובין [יג:] אמר רבי (או רב) האי "דמחדדנא" מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה וכו' יעו"ש, ובנדה [יד.] רבי ריש מתיבתא ושכיחי רבנן גביה "ומחדדין" שמעתתיה, ובב"מ [פד:] ניזיל ר"א בן פדת "דמחדדן" שמעתיה, ובשבת [פב.] א"ר הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא "דמחדדן" שמעתתיה, וכן רגיל שמואל לקרות את תלמידו רב יהודה בשם "שיננא", כמבואר בברכות [לו:] ושם נסמן, וכן בחולין [קי.] א"ל רב חסדא לרמי בר תמרי, חזינא לך דחריפת טובא. א"ל אי הוית באתריה דרב יהודה אחוינא לך חורפאי, ועוד כזה בהרבה מקומות, ועתה ראה זה שאחר כל אלו השבחים של המחודד והמפולפל, חשבו את הבקי והסדרן קודם לו במעלה, וכן אמרו בב"ב [קמה:] עתיר סלעין בעל "פלפול", עתיר כמס בעל "שמועות". הכל צריכין למרי חטיא, ע"ש. וכל זה הוא רקי, יען כי הבקיאות בסדר ישר, הוא משים את המעקשים למישור, ומברר את האמת הברורה, ומגלה את הפשט האמתי, וכל הקושיות והסתירות ינדופו כמוץ לפני רוח, ולמותר להאריך בזה, כי הרי כל דברי רבותינו האמוראים ז"ל בשני התלמודים, בפירושי המשניות והברייתות נוסדו רק על אדני הבקיאות, כדרכם ז"ל לאמר, תנן התם, לימא מסייע ליה, הא מני ר' פלוני הוא, לאו אהא איתמר וכדומה. וכל הש"ס מלא מזה, – ועתה ק"ו בן בנו של ק"ו בימינו אלה אשר נתמסכן העולם וחלש כבודה של תורה, ומרוב הלחץ זה הדחק השכחה מצויה, הרי כל הבא לעבוד עבודה לעשות מסורת וסימנים ואזנים לתורה לפתוח את הסתום במקום הזה, ממה שנאמר בו במקום אחד, על אחת כמה וכמה שהוא משובח ושכרו גדול מאד, כי הציונים ומראה המקומות יועילו לנו להעמיד את הגירסאות האמתיות, ולישא את המאמרים שהגיעו אלינו בשבוש על ידי הסופרים והמעתיקים שאינם בקיאים או שעשו מלאכתם רמיה, וכמה פעמים ישתברו כמה קולמוסין וישתפכו כמה דיו להעמיד השערות וסברות לבאר איזה מאמר מוקשה, וכולם לחנם, מפני שלא ידעו הגירסא האמתית, ולהביא ראיות לזה הוא אך למותר, וכבר הארכתי בזה בעזרת השם במקומות הרבה בהגהותי לתלמוד ירושלמי, אשר לדאבון לבבנו עד היום עוד לא נסקל מהמון השגיאות וחרולי הטעיות הרבות הנמצאות בו, ולרגל מלאכתי בחבורי הזה הנני מעתיק את הגהותי אלו בהרבה מקומות, אשר אני צריך להם, עיין עליהם ותמצא שאחר בירור הגירסא האמתית, הדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני. והנה גם זה נודע ומפורסם, כי אחד מן הדברים היותר הכרחיים ונצרכים להבין את עומד דברי התלמוד הקדוש, אשר הוא עיקר ושרש דת הישראלי, רוח אפו ונשמת חייו, הוא לידע בבירור את שמות האומרים בו, הלא המה התנאים והאמוראים בוני בנין הגדול והקדוש הזה. וכן לידע את תולדותיהם וקורותיהם, חסידותיהם ומדותיהם. ובפרט לידע את סדר זמניהם, באיזה דור חיו, ובאיזה מדינה ישבו, אם בארץ ישראל או בבבל, וממי למדו, ואת מי לימדו. כן לידע את מצבם החומרי, ואת התלאות והרדיפות אשר היו בימיהם. אשר לכל זה יש לנו, תהלה להש"י, מקורים נאמנים בשני התלמודים ובמדרשים, אבל המה מפוזרים על פני הימים הגדולים ורחבי ידים האלה, ואשר כל אחד מהידיעות הללו יעזרו ויועילו לנו מאד להבין על ידם כמה וכמה מעשים ודברים, אשר לכאורה נראים כתמוהים, וכן כמה וכמה לשונות, אשר הם לכאורה חסרי הבנה, וכן כמה וכמה בטויים קשים ושנונים אשר לפעמים נזרקו מפיהם נגד חבריהם או תלמידיהם, אשר לכאורה הם קשים לשמוע, כמו שכבר נתלבט על זה הגאון הנפלא בעל שו"ת חות יאיר סי' קנ"ב, יעו"ש, שדרכו בזה איננה סלולה, ודבריו אינם מספיקים לסתום פיות שונאינו ומנדינו אשר יצאו ממעינו, המגלים פנים בהם שלא כהלכה למען ימצאו מקום לשפוך בוז על נדיבים, להלעיז ולערער על מדותיהם הקדושות אשר באמת הלא רק המה היו מיסדי המדות, וגודרי גדריהם. אבל מה נעשה אם לעומת כל הצורך וההכרח שבזמננו זה לעסוק בענינים הללו, הן למורת רוחנו ולדאבון לבבנו, אנו רואים את כל החכמים והגאונים הגדולים והבקיאים הנפלאים, אשר בדורנו עומדים מרחוק, ולא אחד מהם אשר ינדב את לבו ואת כחו לעבוד עבודת הקדש, ולמנות את החסרון הגדול אשר יחסר לנו בסדור דברי ימי חכמינו ז"ל. ומדוע זה יסתפקו רק במעט הספרים אשר נתחברו בענינים אלו, אשר אם כי בערכם המה נפלאים ויקרים מאד מאד, כי הלא המה היו הראשונים אשר השתדלו להניח אבני פנה ליסד את הבנין, אבל עוד לא יספיקו ולא ירוו את צמאון הדורשים לידע את הדברים בסדר ישר על בוריים. והנה האמת אגיד ולא אכחד כי כאשר גמרתי בדעתי להשתדל להיות איש במקום שאין איש, וכאשר קרבתי אל המלאכה, ראיתי ונוכחתי לדעת כי לא לחנם יסוגו אחור וימשכו ידיהם ממנה, יען כי העבודה היא קשה מאד מאד, ולא עבודת איש אחד היא, כי הן לבנות בית כזה נדרש ידים חרוצות של חבורת הרבה חכמים בקיאים במלאכת החפוש, עם עקד ספרים רבים, ובנוגע לי הדל באלפי, הן כאשר החלותי לבנות את הבית, לא אחת רבצתי תחת משא העבודה, כי אמרתי אל לבי האם כח אבנים כחי, אם בשרי נחוש, ומה כחי כי איחל לגמור עבודת פרך כזו. כי הן לא כמחבר ספר אחד, מחבר ספר כזה, כי האיש אשר כל מגמתו רק לכתוב חדושי רעיוניו והגיוני לבו, הן מיד כאשר תנוח עליו הרוח, הוא יושב וכותב את הדברים על הספר בדיו, בלי מעצור. אבל ספר כזה אשר כל ענינו של מחברו הוא רק להעתיק דברי זולתו, ולחפשם ולקבצם מהרבה מקומות שונים ורחוקים זה מזה, אשר העבודה הזאת, מלבד מה שהיא סופגת ובולעת את רוב עתותי המחבר, עוד משחיתה את גופו, כי צער החפוש משעמם את דעתו, ומבלבל את מוחו, ומכהה את עיניו, ומחליש את עצביו, וכמדומני כי כל איש אשר רק יביט בספר הזה, אף אם יהיה רק כקורא להתנמנם, כרגע יכיר את העבודה אשר עבדתי, ואת העמל אשר עמלתי בו, ואת התלאה אשר עברה על ראשי טרם הצליח חפצי בידי לסדרו; ומה גם כי אחרי כל אלה נפשי יודעת מאד כי עוד לא השלמתי את מלאכתי, ועוד השארתי חומר ולבנים הרבה, אשר שכחתים, או לא מצאתים, לשקעם בבנין הגדול הזה; אבל בכל זאת השיבותי אל לבי כי אינני בן חורין להבטל הימנה, ואם ימצאו חסרונות במלאכתי, הן לא עלי לבדי המלאכה לגמור, יבואו אחרים ויגמרוה, ותקרא המלאכה על שמם. – והנה אחרי כל הדברים והאמת האלה, יודע אני כי ימצאו עוד בינינו אנשים בעלי תורה, אבל עקשי לב, והם רחוקים מאד מהלמוד הישר והפשט האמתי, אשר יתחסדו לשקר, יתעקשו, ויקטינו את ערך המלאכה הזאת, באמרם מה נפקא מינה אם נדפס רבי אליעזר במקום ר' אלעזר, או ר' מאיר במקום רבי טרפון, ר' יוחנן במקום ר' יונתן, ר' אחא במקום ר' אבא וכו', יהיה האומר מי שיהיה, די לנו שנדע שבעל המאמר יהיה אחד מחכמי הגמרא, אשר כדברים האלה ועוד כאלה שמעתי באזני זה איזה ירחים מפי איש אחד מהמצוינים שבהם, ולכן כדי לסתום פיות אנשים מתעקשים כאלה, אשוב לבאר אשר לבד התועליות אשר יצמחו מזה להבנת הפשט הישר והאמתי, וההלכה הברורה, עוד מצד הדין ומצות חז"ל החובה עלינו להקפיד ולהשגיח על זה, וכי חכמינו ז"ל בעצמם הרבו לזרז על זה, וכן עוד כמה השתדלו בזה, ויען כי מאמריהם בזה הם רבים ורחבים, איחד לזה פרק בפני עצמו, והוא:

תוכן העניינים

משפחות סופרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה