משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן קז
נשאלתי מישראל עלעקטער-טעכניקער אם רשאי לו לקבל לעשות נרות העלעקטרי בבית התיפלה שלהם ואם לו בעצמו אסור אם רשאי לו ליתן לאחד מפועליו לעשות וגם לו יהי' איזה ריוח מזה ואם גם זה אסור אם יכול עכ"פ ליתן את הדברים הנדרשים לזה מבית חנותו ולהקרא על שמו והריוח יהי' לגמרי לפועל נכרי והוא לא יהנה מזה כלום ורק שיהי' לו להועיל לעשות לו שם ורעקלאם עכ"ד שאלתו:
קפג)
תשובה. נראה לי אחרי העיון בש"ע יו"ד סי' קמ"ג שהכל אסור עיין שם בטו"ז סק"ב דאסור לעשות חלונות א"כ בודאי לא יגרע נרות הנ"ל מחלונות וגם עיין בש"ך סק"א דתשמיש בכל ענין אסור וזה בודאי תשמיש גדול הוא וגם הטו"ז שם בסק"ג הביא בשם התוס' דאפילו תשמיש דתשמיש אסור כש"כ זה דהוי תשמיש חביב ולנוי בכל בית התפלה ועיין בש"כ שם שהביא בשם הירושלמי דאוסר שכר הכיפה שקנה משום שהוא משמח בעכו"ם כל זמן שהכיפה קיים והכ"נ כ"ז שהנרות הנ"ל קיים הוא שמחה וכבוד לעכו"ם וא"כ פשיטא דאסור לו בעצמו.
וע"י א' מפועליו כבר מבואר בשו"ת מהר"מ שיק יו"ד סי' קנ"ג דאף ע"י אחרים אסור לו עיי"ש טעמו ונימוקו - ואם למכור החפצים לעכו"ם והריוח יהי' לעכו"ם שיעשה אותם בבית תפלתם עיין בשו"ת תשורת ש"י מהד"ת סי' קכ"ח שאסר שם גם באופן זה היינו בגוי אומן שקיי"ל לעשות חלונות לבית עכו"ם שאסור לישראל למכור לו הזכוכות לזה שיין שם היטב דגם זה אסר לו ולא הוי לפני דלפני מפני כיון שבודאי יהי' לעכו"ם עיי"ש היטב ותלמוד לכאן.
וגם להקרא על שמו נמי אסור לפע"ד אפילו באופן שפועל שלו יקנה החפצים במקום אחר ולא אצלו משום דהוא רוצה בקיומו ואסור בכל ענין וכמו שהובא בבדק הבית בבית יוסף סי' קמ"ג מרבינו ירוחם בשם הרמב"ן כיון דאמרינן מצוה לבטל אליל ומשמשיה ורוצה בקיומן אסור נראה דאפילו בחנם שאם אמר לו שמור לי אסור שמא יגנבו בפשיעה ויתחייב לשלם והלכך רוצה בקיומן ואפילו פטרו מתשלמין רוצה בקיומן הוא כיון שקיבל בטובה עכ"ל:
והכ"נ כיון דלעיני הגזברים של בית התפלה שלהם הוא קיבל עליו לעשות את הנרות בטובה זו כדי שיקרא על שמו רוצה בקיומו הוא ואסור בברור בס"ד ומקרא מלא דבר הכתוב ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא ישמע על פניך - הרי דגם הזכירה והקריאה על שמו ועל פיו אסרה התורה הקדושה - ועיין גם בהגהת חכמת שלמה על יו"ד ח"ב בהשמטות סי' קצ"א שכתב דגם במקום דגם הסחורה ל"ה של ישראל רק הוא של נכרי אחר נכרי והישראל הוי רק שליח בדבר ג"כ איכא לאו דלפני עור עיי"ש - א"כ הכא בנ"ד בכל ענין אסור כן נראה לי בעזה"י אחר העיון במקומות הנ"ל ודו"ק:
וכשאמרתי להשואל תשובתי והוא קיבל תשובתי וצייח לדברי אך שהבנתי ממנו שהוא לו לנסיון גדול וגם הי' לו לפרסומי מילתא טובא ולרעקלאם גדול עכ"ז נענה לדברי נתפעלתי מאד איך שישראל פשוט עומד בנסיון כזה ומה גם עתה בציק העת הזה שהפרנסות הם קשים מאד ולדבר קטן שקטנים יש קופצים הרבה והבטתחיו ששי"ת יזמין לו פרנסתו בהיתר - והיום בבקר בעת אמירת ההלל הרהרתי בפסוקים עצביהם כסף וזהב כו' כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ישראל בוטח בה' עזרם ומגינם הוא - ולכאורה צריך להבין הקישור וגם מה רבותא הוא דישראל בטוח בה' ועזרם ומגינם הוא וגם איך הדמיון בטחון השם לבטחון הע"ז להבדיל אלף א"א הבדלות ומה צורך בזה להגיד - אבל נראה דהכונה הוא כך דקודם אמר דאין ממש בע"ז והולך ומספר גנותם שיש להם אברים ואין בהם כח לשמש בהם והם כאבן דומם בלי שום חיות וממשות - ואח"כ אמר כמוהם היינו כמו שבהן אין ממש כן יהי' עושיהם היינו אף במי שיעשה אותם ולא לשם ע"ז רק להשתכר ולהתפרנס מהם ובוטח עליהם למצוא על ידן פרנסתו גם בזה לא יהי' בו ממש כי לא ימצא בו סימן ברכה וילך לטמיון ורק ישראל בטח בה' שישלח עזרך מקודש ועזרם ומגינם הוא להזמין לו פרנסתו בדרך היתר מדבר שבקדושה ולא מדבר שבתועבה כמוהו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אמר הכתוב היינו שלא ישאר בידך מאומה מה שתרויח מן החרם ע"כ למה יבטח בזה ורק בה' ואז יהי' ה' עזרם ומגינם וימציא לו פרנסתו בריוח מן ההיתר וא"ש בעזה"י בהבנת הפסוקים:
זאת חנוכה ב' ויגש תרפ"ה לפ"ק פישטיאן יצ"ו.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל
אחר כתבתי פשט הפסוקים הנ"ל מצאתי בספר חסידים סי' ת"ל שכתב בז"הל רוב בני אדם שיש להם פסקים עם הצדוקים משמשי ע"ז אינם עשירים עד יום מותם כי לא יאריך עשרם עד סוף ימיהם לפי שמספיקים להם משמשי ע"ז עוד עוברים על ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו לכך לבסוף מה שהרויחו ע"י הצדוקים יפסידו עכ"ל וברוך השם שכיונתי מעצמי לדבריו הקדושים דאין ברכה בריוח כזה הבא על ידם ורק לבטוח בה' שיזמין לו פרנסתו בריות ובהיתר וממילא דהפשט שאמרתי בפסוקים הנ"ל הוא אמת ונכון בעזה"י: