משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן קג
נשאלתי מהרבני המופלג בתורה הנגיד מו"ה אהרן וועלדלער נ"י מפה איך לנהוג בליל הסדר בחליקת הזיתים של המוציא ומצה לבני הבית אם יאכל הבוצע תחלה את שני הזיתים והמסובין ימתינו עד אחר שאכל ואח"כ יחלק לכל א' וא' את השני זיתים או יחלק תחלה להמסובין ואח"כ יאכלו כלם הבוצע עם המסובין יחד ע"כ שאלתו קעה)
תשובה. באמת הוא דבר שצריך בירור ושמעתי מרבנים גדולים שנסתפקו ג"כ בזה וחפשתי בספרי האחרונים שנתחדשו בימינו קובצי דינים חדשות שונות ולא מצאתי לא' שיעורר וידבר מזה ואני הייתי סמוך על שלחן מו"ח (מז"ר) הגאון הצדיק אבדק"ק בוסערמין ז"ל וראיתי שהי' נוהג לחלק תחלה להמסובין ואח"כ אכל והוא הי' תלמוד מובהק להגאון רבן של ישראל מהר"מ שיק ז"ל ולא הניח שום מנהג שראה אצל מורו ובטח גם הוא הי' נוהג כן וכן אני נוהג. אחריו להבחל"ח - וכעת אמרו לי איזה רבנים שיש חשש הפסק להבוצע במה שמחלק קודם האכילה ואמרתי לירד לעומקה של הלכה בעזה"י:
והנה ידי"נ הגאון מהר"ר יצחק ווייס שליט"א הראבדק"ק ווערבוי עוררני על מה שנמצא במנהגי הח"ס ז"ל בזה"ל לקח הג' מצות העליונה עם התחתונה והפרוסה באמצע בירך המוצא והמסובין ענו אמן ולא בירכו המוציא כלל וכן בכל שבתות ויו"ט שצריכים לח"מ ופרס כזית לכל אחד מהמסובין ואח"כ לקח הפריסה ופירס כזית שוב לכל א' מהמסובין ולאחר שפירס לפני כולם לקח השני זיתים סמוך לפיו ובירך עם המסובין ביחד על אכילת מצה והכניס מהם מעט מעט לפיו ולעסו והניחו בצד הפה על הלחי השמאלית ולאחר שלעס כל השני זיתים בלען בב"א עכ"ל:
וכתב לי ידי"נ הגאון הנ"ל שנסתרה לו דרכו של רבינו זללה"ה מדוע לא בירך שתי הברכות יחד וגם למה הפסיק בחלוקה בין הברכות ונעלם ממנו כוונתו - ובאמת הוא פליאה עצומה שהוא נגד דעת הטור וש"ע ריש סי' תע"ה ועיין בטו"ז סק"ב שתמה על המהרש"ל במה שהי' מחלק הברכות המוציא על השלימה ואכילת מצה על הפרוסה שהוא רק לחד דעה ומשמעות הטור הוא לצאת ידי שניהם ולומר הברכות תרופות זה אח"ז ואח"כ יבצע אותם בזה אח"ז וכן הוא בטור סי' תפ"ו שהבציעה יהי' כאחד עכ"ל הטו"ז בהקשותו על הרש"ל ועיין ג"כ בח"י שם סק"ב דכתב דיברך שתי הברכות טרם ישברם דכן הוא הסכמת האחרונים וא"כ גדלה התמי' על רבינו זללה"ה מה ראה על ככה שלא לעשות כהסכמת הראשונים והאחרונים וכפסק הש"ע ונושאי כליו:
וגם פלא דרבינו הח"ס כמאן עביד שמעתי' דלא כמאן דגם הרש"ל דחילק הברכות כתב בפירוש שלא לבצוע מהשלימה שבירך עלי' המוציא עד שבירך על הפרוסה על אכילת מצה ויבצע משתיהם, והח"ס ז"ל הי' ביצע מהשלימה תיכף אחר שבירך עלי' המוציא ושוב הי' בוצע שנית מהפרוסה קודם הברכה והוא דלא כהרש"ל והשתא דעביד דלא כמאן - וגם קשה שהפסיק כ"כ בין הברכות בשתי בציעות למה לי' כל זה הלא הי' יכול לעשות הביצוע בפ"א משתיהם אחר ברכת המוציא ואח"כ יברכו ברכת אכילת מצה אם הי' רוצה לעשות כשיטה החדשה שלו - גם יש להפליא עליו במה שבברכת המוציא הי' מוציא את האחרים המסובין ובברכת אכילת המצה לא הי' מוצאם הלא עפ"י מה דמבואר בב"י סי' תע"ה בשם הה"מ בטעם דמברכין על אכילת מצה ולא לאכול הוא משום דבברכה זו מוציא עצמו ואחרים סמסובין ועיי"ש - וא"כ יותר מסתברא להוציא את אחרים בברכת אכילת מצה מבברכת המוציא וכל זה הוא פליאות גדולות על רבינו זללה"ה:
ואחר העיון האיר ה' עינינו להבין עומק כונת רבינו ועל מה אדני דבריו הטבעו ושהם בנויים על דברי תו"ס פסחים קט"ו ע"ב ד"ה מצה שכתבו בזה"ל נראה דטעמא כדי שיטעום תיכף לברכה מיד כיון דזאת הברכה הוא חובה אבל בשאר ימות השנה דאין הברכה חובה אין צריך לטעום תיכף לברכה מיד עכ"ל - ועיין מג"א סי' קס"ז ס"ק י"ט שביאר כונתם אם שגם בשאר ימות השנה אסור בהפסק בין ברכה לטעימה לכל א' מהמסובין ואין יוצאין בטעימת הבוצע עכ"ז כיון דהאכילה של ליל פסח הוא חובה דאורייתא מה שלא מצינו זה בכל השנה ע"כ צריך בזה תיכף יותר גדולה משאר ימות השנה וע"כ בשאר ימוה"ש ימתין עד שיתן לו הבוצע פרוסת המוציא וחשוב בזה גם כן תיכף לברכה טעימה הכא נותנים מצה לפני כל א' וא' כדי שיטעום תיכף ומיד בלי הפסק כלל ולכן כפלו התוס' לשונם וכתבו תיכף לברכה מיד להורות על ריבוי התכיפה בכל מה דאפשר עיי"ש במחה"ש - הרי דבברכת אכילת מצה צריך שיהי' התכיפה בכל מה דאפשר בלי הפסק כלל וכלל לא והנה ברכת המוציא צריך להיות על השלימה בשביל הלחם משנה והנה כלם צריכים ללח"מ א"כ ממילא צריך להבוצע להוצאם כלם והברכה שהוא מברך הוא בעד כולם להוציאם - והגה באמת קיי"ל בריש סי' קס"ז דצריך לחתוך מעט קודם הברכה כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה עיין טו"ז ומג"א שם והוא מתוספות ורא"ש ברכות דף ל"ט אע"ג דבסעי' ו' קיי"ל דלא הוי הפסק בדבר שהיא צורך פרוסה עיין בבי' בסי' קס"ז אבל כבר כתבו הפוסקים דהוא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהי' בלי הפסק כלל:
והשתא דצריך שהבוצע יוציא את כלם בברכת המוציא בלח"מ ואם הבוצע יאכל את שני הזיתים תחלה נמצא דהם יצטרכו להמתין עד שיאכל כל השני זיתים והוא יהי' בשיהוי גדולה הרבה ממה ששוהה הבוצע בחילוק הזיתים למסובין כין דצריך לדקדק ללעוס לאט לאט ולהניח על צד הלחי ולבלוע בפ"א כמובא לעיל בשם רבינו הח"ס וא"כ יהי' הפסק גדול להמסובין - ועיין בתשובת הרש"ל בסימן ל"ד מה שהקשה אהרא"ש המובא בטור וש"ע סי' קס"ה שהי' נוהג ליטול באחרונה. כדי שלא יהי' הפסק בין נטילה למוציא דהא אכתי יהי' הפסק להאחרים ומה חזית כו' ועיין מג"א בסי' קס"ו סק"ב ואף דמג"א כתב שם דעיקר קפידא בבוצע וכן הוא בטו"ז סי' קס"ז ס"ק ט"ו י"ל היינו דיקא היכא דהשיהות שוות שפיר כתבו מה לי הוא מה לי הם בכל ענין איכא הפסק ע"כ שפיר קפידא דלגבי' דידי' לא יהי' הפסק משא"כ היכא דאם הכל ימתינו עליו יהי' להם הפסק גדול יותר ממה שאם ימתין הוא עד שיחלק להם עדיף שיעשה הוא שיהוי מיעוט ממה שיעשו האחרים שיהוי גדולה על ידו וע"כ הי' דעת מרן הח"ס שלא יאכל הוא תחלה השני זיתים ואחרים ימתינו עליו כדי שלא יגרום להם שיהוי הרבה רק יחלק קידם אכילתו ומה גם דדעת הרמ"א בסי' קס"ז סעי' ט"ו דבכל פעם מותר לחלק קודם שיאכל הוא וכן הסכים בביאור הגר"א שם ואולי דבנ"ד גם הטו"ז מודה דעדיף לחלק קודם שאוכל דעד כאן לא השיג הטו"ז על הרמ"א במה שמתיר לחלק קודם שיאכל הבוצע אלא משום דאם יחלק קודם יהי' הפסק לכולם דהא ימתינו עליו באכילה כדקיי"ל דאין המסובין טועמים עד שיטעום הבוצע ואין גם אחד שיאכל מיד עיין שם בלבוש"ר משא"כ כשיטעום הוא תחלה מעט שהוא כרגע וליתא בזה שום גרם שיהוי לאחרינא לעיין לעיל סק"ז ודג"מ שם) ע"כ דעת הטו"ז דעדיף דיטעום הוא תחלה משא"כ הכא בפסח דישהה הרבה באכילת שני זתים ללעוס אותם תחלה ולבלוע בפ"א כמבואר במג"א סי' תע"ה וזה עולה בשיהוי גדולה והם שיצאו בברכתו ברכת המוציא ימתינו עליו כ"כ הרבה גם הטו"ז מודה דעדיף שיחלק להם בתחלה כדי שלא יהי' להם כ"כ הפסק דהא הטו"ז בעצמו כתב לעיל סק"ג דאין בזה משום הפסק כלל דהא בשבת אין חותך ורק משום זהירות בעלמא הוא (וכן דעת הפנ"י שם בברכות דף ל"ט עיי"ש) וכאן הביא הטו"ז ראי' מהא דחותך עיי"ש א"כ וודאי דגם הוא מודה דעדיף טפי לחלק קידם שלא יגרום שיהוי גדולה להמסובין ומה גם לדברי המחה"ש והגהות הח"ס שם שכתבו דמה"ט ל"ה החתיכה הפסק בשבת משום דהוא צורך ללח"מ עיי"ש א"כ גם כאן כיון דהם יצאו בברכתו והוא מחלק להם תחלה כדי שלא יעשו הפסק גדול בין פרוסה למוציא שוב הוי ג"כ מצורך הפרוסה ולא חשוב גם לדידי' הפסק דבפרוסה זו השתתפו כחדא בברכתו ומוכרח לחשוש על הפסקם כעל הפסקו וגם הדעת הטו"ז כדעת הב"י ומג"א סקי"ט עיי"ש בטו"ז סק"ח דהמסובין אינן יוצאין בטעימת הבוצע לענין הפסק וא"כ כיון דעושה זאת שלא יהי' הפסק להמסובין שוב הוי מצורך הפרוסה דלא חשוב כלל הפסק ושרי לעשות כן אף לכתחלה ואינו דומה לנידון הטו"ז בס"ק טיו דאוסר לחלק לכתחלה משום דלא ירויח כלל בחלוקה זו ואדרבא יהי' הפסק לכולן אבל בני"ד דפסח גם הוא מודה דשרי לכתחלה ומטעם שכתבתי:
עכ"פ נראה פשוט דזה הי' טעם דרבינו רבן של ישראל הח"ס זיל שלא רצה לאכול תחלה, ואח"כ לחלק להמסובין רק חילק קודם לב"ב כדי שלא לגרום להם הפסק גדול בהמתנתם עליו:
אמנם לברך שתי הברכות היינו גם ברכת אכילת מצה בפ"א לא הי' רוצה אם שכבר הסכימו כן בטור וש"ע כדי לצאת ידי הדעות לשרך גם ברכת אכילת מצה על השלימה כמובא בטור ובב"י ריש סי' תע"ה מפני דהי' רוצה לצאת ידי דברי התוס' בפרק ע"פ הנ"ל שכתבו דהכא שהוא חובה צריך תכיפה גדולה בכפליים משאר ימות השנה שלא יהי' הפסק כלל וכלל אף בחלוקת הפרוסה להמסובין דשרי בעלמא הכא אף זה לא יאות למיעבד ע"כ אם יברך תיכף ברכת אכילת מצה ואח"כ יחלק שוב לא יהי' תיכף ומיד שהוא מורה על בלי הפסק כלל וכנ"ל לא לו ולא לאחרים (ותלמידי בן אחותי הב' המופלג כמו"ה שלמה נ"י עוררני דאף זולת החלוקה לאחרים יש הפסק בבציעה לחוד אם יברך אכילת מצה כשהוא שלימה ולא תשוב תיכף ומיד לדעת התוס' שהתכיפה הוא בלי הפסק כלל וע"כ נטל מרן ז"ל הזיתים סמוך לפיו ויפה הפיר) וע"כ יעץ עצה לברך רק המוציא על השלימה כדי לצאת יד"ח לח"מ ואח"כ לחלק לכל המסובין לכל א' חלקו המגיע לו ואחר שכבר יהי' ביד כל אחד מהמסובין הזיתים הצריכין לאותו לילה יקחו כלם הזיתים סמוך לפיהם ויברכו ברכת המצה ויאכלו תיכף ממש בלי איחור כלל ובזה יצאו ידי דברי תוס' הנ"ל דיהי' תיכף ומיד הטעימה לברכה בלי הפסק כלל וכלל אפילו בהגבהת היד עם הזיתים לפי האוכל מה שלא הי' אפשר לעשות כן אילי לא הי' בידן תחלה שני הזיתים כמובן - ואפשר דהיינו טעמא שצוה לכל א' וא' שיברכו לעצמן ולא הי' רוצה להוציאם בברכתו שלא ישהה על אחרים שישמעו ברכתו או שמא כיון דקירב הזיתים סמוך ממש לפיו אולי לא ישמעו היטב עי"ז ברכתו וגם לא רצה שיתעסקו בשמיעת הברכה מהאחר רק כל א' יהי' במהירת הזיתים לברכה מה שלא הי' אפשר אם הי' מוכרח לשמוע הברכה מפי האחר ע"כ צוה לברך כל א' לעצמו בן נראה פשוט כטעמא דמילתא ומה שחילק הזיתים בשתי פעמים ולא בפ"א באמת אכתי לא ידעתי למה אולי כדי ליחד המצה לכל א' מהברכות בפ"ע - אבל דע בטח בלי שום ספק דדברי רבינו מיוסדים על דברי תוס' הנ"ל וכמו שביארתי דבריו וזה פשוט וברור לענ"ד:
ועתה נבא לדידן להלכה למעשה איך נעשה אנן בדבר זה ואומר אם כי רבינו הח"ס רב גוברי' לקבוע הלכה כשי' התוס' לחוד, אף נגד הכרעת הטור וש"ע אבל אנן וודאי שלא לזוז מהפסק הש"ע אף זיז כ"ש ועלינו לעשות כאשר הוסכם בש"ע ונושאי כליו לברך שתי הברכות יחד וכן קבע להלכה בש"ע התניא וכן נוהגין בכל העולם אבל עכ"פ שפיר יש לחוש פג הפסק של האחרים דכיון דגם על האחרים מוטל החוב לברך שתי הברכות על השלימה א"כ הבוצע הוא מוציא אותן בשתי הברכות או לרווחא דמילתא יברכו עמו בפ"א (עיין מטה אפרים סי' תרי"ט סעי' י"ב קעו) דכל אחד יברך בלחש ולא יהי' דעתו לצאת בברכת הש"ץ וימהר לסיים כדי שיפנה אמן על ברכת הש"ץ אבל חידוש שלא הזכיר מהשל"ה במס' יומא דכתב שלא ישר בעיניו לעשות כן ולדידי' עדיף שלא יאמרו הצבור כלל רק יכוונו לצאת בברכת הש"ץ) וע"כ צריך לחוש שלא יהי' הפסק גדול להאחרים מהברכה עד שעת האכילה ומה גם באכילת מצה דהחיוב של התכיפה הוא בכפליים מבעלמא כאשר הבאתי מתוס' דלעיל ואם ימתינו המסובין עד שיאכל הבוצע שני הזיתים יגרום להם הפסק גדול ע"כ עדיף שיהי' להבוצע במעט הפסק היינו בחלוקה שמחלק הפרוסות לאחרים שהוא מעט שיהוי משיעשה להם משיהוי גדולה בהמתנתם על אכילתו שני זיתים יחד שהיא שיהוי הרבה יותר משהוי דחלוקה וכבר הבאתי לעיל דבאופן זה כ"ע מודים דמותר לחלק קודם ואח"כ יאכלו כולם בפ"א אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר מה שאמרו חז"ל ניחא לי' לחבר שיעשה איסור זוטא ולא יעשה חברו איסור רבה - אמנם כ"ז במסובין מועטין היינו שלא ישהה בחלוקת הפרוסין כ"כ כמו שישהה באכילת הזיתין כמו שהיא עפ"י רוב אצל סתם בעל בית משא"כ היכא דישנם מסובין מרובין דשיהוי דחלוקה יהי' שיעור גדול יותר משיהוי דאכילה אז באמת ראוי לעשות כמו שאמרו בפסחים ד' קט"ו ע"ב דהביאו מצה לפני כל א' וא' כדי לקיים תיכך לברכה טעימה ובאמת היא לפלא לשי' התוס' הנ"ל למה אין אנו נוהגין כן גם בזה"ז בשלמא לשי' הרשב"ם שם דלאו משום תיכף לברכה טעימה עשו כן ואין חילוק לדידי' בין תיכף דמצה לתיכף דשאר ימות השנה א"ש למה שאין אנו נוהגין כן וכמו שכתב שם הרשב"ם הטעם ואין בחלוקת הפרוסין שום הפסק ומטעם שכתבתי לעיל דאין זה חשוב הפסק וכמו שכתב המג"א בס"ק י"ט שם (ובאמת מהש"ס מוכח כמו הרשב"ם דקאמר שם דהביאו גם כן חרוסת לכל א' וא' ולגבי חרוסת לא שייך סברת התוס' כמובן) אבל לשי' התוס' דהוא משום תיכף דברכה קשה באמת למה לא כתבו הפוסקים לעשות כן להביא מצה לפני כל א' וא' גם בזה"ז ושום א' מהפוסקים לא הביאו לחוש לדברי תוספות הנ"ל אף הב"י דמביא כל הדעות בספרו הארוך שעל הטור לא הביאו שם וצע"ג בעיני ודו"ק:
ועוד יותר קשה על רבינו בעל ח"ס דחש לשיטת התוס' וכמו שכתבתי למה באמת לא עשה כמו שאיתא בש"ס לתת לכל א' וא' מצה בפ"ע והי' יכול לצאת גם ידי הפוסקים והלכה פסיקה בש"ע הנ"ל וגם לא הי' הפסק כלל גם לגבי ברכת המוציא משום דכל א' הי' מברך לעצמו שתי הברכות בפ"א והי' אוכל תיכף בלי הפסק ויותר הי' עדיף להנהיג לתת לפני כל א' וא' מצה בפ"ע כדי לקיים שיטת התוס' הנ"ל וכמו שהי' בזמן הש"ס ובזה הי' מקיים ג"כ שיטת הטור והש"ע לברך שתיהם יחד וכמו שהוא מנהג העולם ממה שהנהיג לחלק הברכות וכנ"ל שהוא נגד הטור והש"ע וצ"ע להבין דעת קדושים ועיין רדב"ז ח"א סי' תפ"ח שהביא ג"כ שהוא מנהג אבותיו ורבותיו כן לברך שתיהן בפ"א על השלימה וגם לא הניח כלל השלישית מידו (לא כמו שאנו נוהגים להניח אחר ברכת המוציא את השלישית ולאחוז רק הפרוסה והעליונה ומברכים ברכת המצה והוא לא רצה בזה כדי שלא לגרוס בזה הפסק שיהוי בין ברכת המוציא לאכילה) כדי שלא להפסיק כלל בשום שיהוי בין ברכה לאכילה ועיי"ש:
ועוד קשה לי על מנהג רבינו הח"ס ז"ל לשיטתו דלא הי' חש לברך אכילת מצה על השלימה והי' מצוה להאחרים לברך על המצה בפ"ע א"כ הי' יכול לעשות כך היינו שהוא שהי' הבוצע יברך תיכף אחר המוציא ברכת אכילת מצה על השלימה והי' יוצא בזה ידי שיטת הטור וש"ע ויאכל תיכף כדי לצאת שיטת התוס' והמסובין ימתינו עם ברכת האכילת מצה עד אחר אכילתו ואח"כ הי' נותן הפרוסות לכל א' וא' והי' הם מברכים על אכילת מצה ונמצא דגם באופן זה הי' להם תיכף לברכה טעימה גבי אכילת מצה והי' הוא מרויח שהי' יוצא לכל הדעות וגם הם היו יוצאים ידי שי' התוס' כמו עכשיו כמו שהי' מנהגו שלא יצאו רק לדעת התוס' בלחוד וצע"ג למה באמת לא נהג כן:
ועכצ"ל דאה כן הי' עושה הי' בזה הפסק גדול להאחרים בין ברכת המוציא שהי' מוציאם בשביל לח"מ לאכילה והי' חש בשביל הפסק דאחרים - הרי דהוא הי' חש על הפסק דאחרים גם בשביל ברכת המוציא לחוד א"כ כש"כ לדידן דמברכינן גם ברכת אכילת מצה על השלימה וממילא דצריך שיהא כל הב"ב מברך שתי הברכות בעת שמברך בעל הבית או לצאת בברכתו בשתיהן כש"כ וכש"כ דצריך לחוש על הפסק דאחרים דהא התיכף של ברכת אכילת מצה הוי יותר מתיכף דברכת המוציא לשי' התוס' הנ"ל א"כ בוודאי דאין ראוי שימתינו האחרים על אכילתו שיהוי מרובה כ"כ רק שיחלק קודם אכילתו - וכן יש לדייק מלשון המרדכי בסדר הפסח שעשה שכתב בזה"ל ואחר שבצע יתן לכל אחד כזית מכל אחת ואחת עכ"ל עיין נשמת אדם כלל ג' סי' ט"ו שכתב בשם הגאון בית מאיר דיותר יש ללמוד מסתימתן של ראשונים מפירושן של אחרונים עיי"ש - א"כ מדסתם המרדכי ולא כתב ואחר שבצע ואכל ברור שדעתו לחלק תיכף אחר הבציעה וכמו שכתבתי בפנים וגם מדכתב ואחר שבצע יתן לכל א' כזית מכל אחת ואחת משמע דלא הי' מחלק רק פ"א אחר הבציעה וכמנהגנו ולא כמנהג רבינו הח"ס ז"ל ודו"ק - ומדלא כתב ואחר שבצע ואכל יתן כו' משמע דתיכף אחר שבצע לו לעצמו יתן לאחרים - וכן יש לדייק מלשון של הקיצור ש"ע שכתב בסימן קי"ט וז"ל ובוצע מן העליונה וגם מן הפרוסה מכל א' כזית וכן הוא נותן לכל א' מבני ביתו ואוכל שניהם יחד עכ"ל מלשון זה נמי מוכח דסובר דמחלק קודם אכילתו וכן נלע"ד להלכה ולמעשה ודו"ק.
ד' צו ט' ניסן תרפ"ו לפ"ק פישטיאן יצ"ו.
הק' ישכר שלמה טייכטדאל