משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן קא
סימן זה הוא מחידושי מוח"ז הגאון הקדוש חכימא דיהידאי מרן ר' מנחם כ"ץ הנקרא בפי העולם ר' מנחם פראסניטץ מגדולי תלמידי רבינו הח"ס זלה"ה שהי' אבדק"ק צעהלים וגודל חביבתא דרבינו הח"ס ז"ל לתלמידו הלזה ביחוד מובא בחוט המשולש עיי"ש - ואעתיק מחידושיו שכתב בכת"י קדשו אות באות כדי שיעלה שמו וזכרו לנצח בספרי וזכותו יעמיד לי לשבת באוהל תורה מרוב טובה ואורה אכי"ר -
וזה לשונו:
בעזה"י מה שחנני הי"ת סוף ע"ז שבת הגדול תקצטית לפ"ק.
ממתני' הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים את שדרכו להטביל כו' כ' הריטב"א בשם רא"ה מדנקט לישנא דכל שדרכו אתא לאשמעינן דמסתמא אין לחוש שמא נשתמש בו נכרי שלא כדרך תשמישו ואין לנו אלא מה שדרכו - עיין רש"י פ' מטות שפירש תעבירו במים מטבילו ודיו כו' והק' הרמב"ן הא אף הכלים שתשמישן בצונן צריכים הכשר מן האיסור שבהן מלבד הטבילה ואיך לא הזכיר הכשרן כאשר עשה בבאים באש וכשלמדו חכמים טבילה זו לא הזכירו המקרא הזה אלא דרשו אך במי נדה יתחטא מים שנדה טובלת בהם לכך פי' הוא תעבירו במים לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסיר חלודה שנדבק בהם מן האיסור שנשתמש בהם עיי"ש - ולכאור' יש ראי' לשי' רש"י דאי העבירו במים היינו שפשף כפי' רמב"ן הכי הו"ל לכתוב אשר יבא באש תעבירו באש ואשר לא יבא באש תעבירו במים דהיינו הכשירן מן האיסור שבהן והדר לכתוב וטהר אך במי נדה יתחטא ודהיינו טבילה אבל לפרש"י ניחא דתעבירו היינו טבילה וטבילתן הוא הכשרן ואי הוי כתיב וטהר לבסוף ה"א דצריך להטביל מלבד העברתו במים ולא קשה קושי' הרמב"ן אמאי לא יזכיר הכשרן כאשר עשה בבאים באש ולקמן יבואר יותר -
ועל קושיא הב' דבגמרא דרשו טבילה מאך במי נדה יתחטא, י"ל דודאי מתעבירו במים ליכא למידרש טבילה דה"א דהוא רק שפשוף ולהכשיר מאיסור כפי' רמב"ן, אך לבתר דידעי' דכל הכלים צריכין טבילה מאך במי נדה, ממילא אמרינן דהא תעבירו במים הוא ג"כ טבילה ובזה סגי גם להכשיר דהא להעביר מה שנדבק על פני הכלי זהו ידענו מאך את הזהב וכפרש"י ע"ש ולשטיפה דבתר הכי לזה סגי הטבילה וח"ש - ועיין ר"ן סוף ע"ז שכ' וז"ל ועוד דקדק הראב"ד ז"ל מדקתני מדיחן ומטבילן שצריך לשפשף היטב במים בידו בשעת הדחה ולא שיעביר עליו המים בנחת דא"כ למה הוצרכו הדחה וטבילה תסגי לי' בטבילה לחוד. וגם נראה שצריך לשוטפו במים אחר השפשוף וכו' ע"ש וק"ל -
הסכין שפה והיא טהורה לכאורה קשה לשיטת הסוברים דשיפה מהני אף לחמין אמאי לא תני נמי נעיצה יו"ד פ' בקרקע כי היכי דתני ההכשר לחמין הואיל ויצא לידון בדבר חדש דהיינו שיפה ה"נ הו"ל למתני' ההכשר לצונן דהוא נמי דבר חדש ועיין מ"ש לקמן אי"ה -
ראיתי בחי' אמ"ו הגאון האמיתי מהרמ"ס נ"י וז"ל מ"כ בכתבי הגאון מחצית השקל זצ"ל שביד נכדו הבח' מו"ה גבריאל זצ"ל שהקשה למ"ד לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ל"ל מיעוטי דלא בעי היאת ג' וזיין מאך חלק ת"ל אי צריך ז' ימים הו"ל פגים ולא אסרה תורה אלא קדרה ב"י, ותי' דהוי סד"א כיון שהבליע בעצמו אינו פגום כמ"ש הר"ן הו"ל טובל ושרץ בידו משו"ה צריך הגעלה ואח"כ טבילה, אבל לא משום או"ה קמ"ל אך דלא בעי הזאה ג' ו"ז וממילא לא נאמר דהגעלה הוא רק משום טבילה ולא משום או"ה ובת יומא דוקא אלו דבריו ז"ל - ועדיין לא יצא י"ח עכ"פ מאי פריך ש"ס היכי משכחת לה דלמא באמת כן הוא דהגעלה משום דלא להוי טובל ושרץ בידו והרי יש פוסקים שסוברים כן ועיין בריטב"א ועיין רמב"ן פ' מטות ובסוף הפלאה בכתובות בליקוטים מבנו הגאון ז"ל עכ"ל הטהור עיי"ש מה שתירץ ותמצא נחת -
והנה באמת בלא דברי המחצית השקל הנ"ל קשה קושיא הנ"ל ועוד היכי ילפינן טעם כעיקר מגיעולי מדין דלמא ההגעלה הוא דלא להוי כטובל ושרץ בידו וכנ"ל -
ונ"ל דהתוס' הקשו לשיטת הסוברים דמגעילין ברישא משום טובל ושרץ בידו דאפילו חדשים צריכין טבילה ותנן נמי סכין שפה והיא טהורה אע"ג דלא טהורה לגמרי שהרי צריכא גיעול לחתוך רותח אפ"ה מטביל לחתוך צונן ע"ש - ולקשי' שני' י"ל דס"ל להנך פוסקים דשיפה מהני אף לרותח ויש ראי' דמגעילי' ברישא דכבר כתבתי לעיל במתני' דיש לדקדק אמאי לא תני נמי במתני' הכשר צונן ולהנך פוסקים ניחא דבמתנ' תני הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים מה שצריך לעשות שיעלה הטבילה בתר הכי וכדתני בברייתא וכולן צריכין טבילה וכו' ולא אתא לאורוי' דיני הכשר ולהכי תני ההכשר לרותח דזה לא הוי כטובל ושרץ בידו, אבל מר עוקבא לקמן מיירי בהכשר הכלי שלא צריך טבילה כגון השואל כלי מן הנכרי או סכין של ישראל שנאסר ואשמעינן דבסכין צריך לצונן נעיצה וק"ל -
אמנם אי ס"ל דשיפה מועיל רק לצונן קשה קושי' התוס' וי"ל דאיתא בירושלמי דהטבילה הוא לפי שיצאו מטומאתי של גוי לקדשתן של ישראל ועיי' בריטב"א וס"ל לרשב"ם וסיעתו כיון דכלי סעודה אמורין בפרשה תינח אי לאחר הטבילה ראוי לתשמיש ישראל א"כ יצא בטבילה זו מטומאת נכרי לקדושת ישראל שפיר עלתה לו טבילה אבל אם לאחר הטבילה עדיין אינו ראוי לתשמיש ישראל מחמת איסור שבו לא הוי עדיין כלי סעודת ישראל והוי כמו זוזי דסרבלי ולא מהני טבילתו ולהכי חדשים צריכין טבילה ועלתה טבילה שראוין מיד לתשמיש ישראל אבל ישנים מגעילן ברישא שיהי' ראוי לתשמיש ישראל ול"ק קושי' התוס' מחדשים - ובזה יש להסביר הש"ך יו"ד סי' קכ"א סק"ד בשם הלבוש דאי טבלו אדעתא להשתמש בו צונן אף אם אח"כ רוצה לשמש בו חמין א"צ להטבילו שנית ואם טבלו אדעתא להשתמש בו חמין אף צונן לא ישמש בו עד שמטביל שנית יעו"ש - ולהנ"ל מובן שפיר דאי אדעתא להשתמש בו צונן וצונן יכול לשמש בו מיד א"כ מיד אחר הטבילה הוי כלי סעודת ישראל ושפיר עלתה לו טבילה ולא איכפת לן באיסור שבו רק שיהי' כלי סעודת ישראל ואם רוצה לשמש בו בתר הכי חמין יגעיל וא"צ טבילה שנית כיון דבא לקדושת ישראל בא - אבל אם דעתו להשתמש בו חמין אף שראוי לשמש בו צונן לא מהני טבילה דלא הוי לאחר הטבילה כלי סעודתו של ישראל הטובל ולא בא לקדושתו וק"ל -
והנה סכין סתמא עומד לשמש בו חמין וצונן אם שפה עד שראוי לשמש בו צונן וטבלה סתמא שפיר עלתה לו טבילה דשוב הוי כלי סעודה דעומד נמי לשמש בו צונן ול"ק קושי' שני' של התוס' מסכין שפה - ותוס' שהקשו מסכין שפה י"ל דס"ל דצריך להיות הכלי ראוי לאחר טבילה לכל מה שעומד ובסברא זו פליגי הרשב"ם והחולקים עליו -
והשתא שפיר ילפינן טע"כ מגיעולי מדין ול"ק דלמא הטעם הוא משום טובל ושרץ בידו דאי טע"כ לאו דאו' ומותר לישראל לשמש בו מיד אחר הטבילה א"כ שפיר בא לקדושת ישראל בטבילתו ולא חיישינן לאיסור שבו וכמ"ש לעיל ופריך נמי שפיר למ"ד נט"ל מותר היכי משכחת לה דאסר רחמנא דאי מותר לבשל בו לא הוי טובל ושרץ בידי וכנ"ל -
ובזה יש ליישב מה שמקשים העולם היכי ילפינן טע"כ מכלי מדין בכל איסורים דלמא הא דציותה התורה להגעיל הוא משום בשר בחלב פי' שבישל בו הנכרי חלב והישראל יבשל בו חלב או איפכא ובב"ח לכ"ע טע"כ דאורייתא ומנ"ל בשאר איסורין - ולהנ"ל ניחא דאי טע"כ בשאר איסורי' ל"ד ומותר לשמש באותו כלי כל דבר חוץ מבשר או חלב - א"כ עדיף מסכין הנ"ל ושפיר בא לקדושת ישראל בטבילתו ולמה צותה התורה להגעיל תחלה משום טובל ושרץ בידו דכתיב תעבירו באש ואח"כ וטהר ובמי נדה וכו' הא שפיר מצי להטביל תחלה. אע"כ טע"כ בכל איסורים ואינו ראוי לשמש בו כלל ושפיר הוי טובל ושרץ בידו ולהכי צריך להגעיל תחלה מאיסור שבו וק"ל -
אמנם יש לפקפק קצת לפמ"ש לעיל בשם הש"ך דתלוי בדעת הטובל, י"ל דלהכי הצריך הכתוב להגעיל תחלה אף משום בשב"ח כגון שהנכרי בישל בו חלב והישראל הטובל ריצה לשמש בו בשר או איפכא ולהכי לא עלתא לו טבילה בלא הגעלה תחלה, ויש לחלק בין מ"ש הש"ך בסתם כלי העומד לשמש בו חמין ובין הך דהכא מבשר לחלב ודו"ק -
וכ"ז היא אי אמרינן דאם כבר נעשה בשר בחלב הרי הוא כנבילה וקושי' העולם הוא רק הנכרי בישל בו בשר והישראל יבשל בו חלב אז י"ל כנ"ל - אבל אי אמרי' דאף לאחר שנעשה בשר בחלב הטע"כ מדאורייתא אף אם בשאר איסורי' לאו דאו' קושי' העולם במקומה עומדת דלמא הנכרי בישל בו בשר בחלב ואז אין לבשל בו שום דבר וליכא למימר כנ"ל ודו"ק ועיין יו"ד סימן ק"ג ש"ך ס"ק ח"י -
ואולם לפי"ז קושי' המחצית השקל במ"ע למה לי אך חלק, וליכא למימר משום טובל ושרץ בידו דהא אי מותר לשמש בו ל"ה שרץ וכנ"ל וי"ל דהשתא דכתיב אך י"ל נטל"פ מותר מדכתיב לגר אשר בשעריך דצריך להיות ראוי לגר ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא - אבל אי לא כתיב אך ה"א מי נדה כפשוטו מי הזאה וחידוש הוא בכלי מדין וכדס"ל לר"ע בפסחים מ"ד ע"ב ע"ש, ואין להקשות ולומר דבלא אך נמי הוי ידעי' דמי נדה הוא מים שנדה טובלת בהם והוי כלי מדין ככל התורה וזה עדיף טפי מלומר מי נדה הזאה ג' וז' ויצאו כלי מדין מכלל לידון בדבר חדש לאסור נטל"ש מגזרת הכתוב דזה אינו דהא השתא נמי אי מי נדה הוא מים שנדה טובלת בהם דהיינו מם סאה נמי יצא מן הכלל דהא מחטין וצינורות סגי להן ברביעית ועיין בתוס' ד"ה מים שהנדה כו' וא"כ עכ"פ צ"ל גזה"כ בכלי מדין וא"ש ועיין ט"ז יו"ד סי' ק"כ סק"ב -
ועוד י"ל ע"פ מה שהקשה הריטב"א לעיל ס"ז ע"ב דיה לא אסרה תורה אלא קדרה ביי למה נאסר כלל דהא ודאי עבר עליהם לילה אחת אחר שלקחום והוי פגם, ותי' שהיו שם טף ונשים שהחיו להם שבשלו בקצתם והיו בני יומן ע"ש - ולפי"ז א"ש דהזאת ג' וז' הוא מחמת טומאה. וא"כ אף אם בשלו בין הזאת ג' להזאת ז' אינו מעכב ההזאה ומ"מ הוי בני יומן מאיסור שבשלו לטף ונשים וק"ל - ובזה יש ליישב קושי' הרמב"ן פ' מטות אמאי לא צותה התורה להגעיל הכלים במלחמת סיחון ועוג ע"ש מה שתירץ ודבריו האחרונים שם תמוהים מ"ש דטומאה הותרה בציבור - ולהנ"ל ניחא דשם לא החיו להם טף ונשים י"ל כקושיית הריטב"א דודאי עבר עליהם לילה אחת עד שבאו אל המחנה ושוב הוי נטל"פ וק"ל -
עד כאן מחידושי מוח"ז הגה"ק ז"ל והוא כטפה מן הים מחידושיו שנשארו אחריו והם מפוזרים בעולם בין תלמידיו ואיזה מכתבי ידיו באו לידי ומחמת גודל ההוצאה לא יכולתי לדפוס יותר ממנו ואם יזכני השם אסדרם לחיבור מיוחד וליתנם בביה"ד ואבקש מאת כל א' שיודע שיש מכתבי ידיו שישלחם אלי וזכות הצדיק יגון בעדו, ומר גיסי הגאון מו"ה משה קליין מגראסווארדיין שליט"א שלח לי ג"כ תשובת רבינו הח"ס שכתב לתלמידו מוח"ז הגה"ק הנ"ל והיא עוד לא נדפסה ואתנה לה מקום בספרי וזכות רבינו רבן של ישראל יעמוד לי שיתקבל ספרי בעולם בעזה"י -