משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן ק
שוכ"ט לכבוד ידינ"פ הרב הגדול בתורתו וביראתו הטהורה איש חי רב פעלים עומד לנס עדתו באמת ובתמים כ"ש מו"ה מרדכי פ"מ נ"י אב"ד ק"ק שימאני יע"א.
גי"ה הגיעני וקראתי ושניתי דבריו הנחמדי' מיוסדי' על אדני פז ראוים למי שאמרם כלם בחכמה ובדעת דעת התורה ודעת נוטה ודעת זקנים נוחא הימנו - והנה דבריו באו אלי עש"ק סמוך להכנסת כלה האי שבתא קדישא והיום באתי על העיון וראיתי שכבוד מר ידי"נ דוחק השעה ע"כ לעשות רצונו הטהור הנני אץ ונמהר להשיב כפי יד ה' הטובה עלי ולא אאריך בפלפולא דאורייתא כ"א מה שנוגע להלכ' ולמעשה, ובזה אין דעתי העני' מסכמת להתיר חדא דלהרבה פוסקים בשל אבותיו גרסי' ועוד דהרי בעלה ובניו עדיין בחיותם ולא מקרי כאן בשל משפחה כי מי יודע מה יולד יום ורגליהו דאיניש אינון ערבין וכו' ומי יודע להיכן יובילין יתי' ומי מעיד ומבטיח שהבעל וזרעו יקברו שמה בהפאמיליען פלאטץ ועל העתיד ליכא למימר בשל משפחתו ובפרט שאין זו משפחתה ממש כ"א משפחת בעלה וצד שרצה פרו"מ נ"י למצוא היתר מפני שכבר כלה בשרה ובעצמות לית כאן בילבול כפי הנראה לכאורה מלשון הט"ז ופי' הנו"ב אין כח היתרא זו יפה כי מלבד שהלשון הירושלמי וש"ע מוכיחין להיפך גם מהפוסקים הנ"ל אין כאן ראי' כי באמת גם המוח שבעצמות נקרא בשר ויש לו דין בשר עיין פסחים פ"ה וגם ע"ז נאמר בשרו עליו יכאב ומה שרוצה הנו"ב להתיר בעצמות הוא דוקא דומי' דרקב בעצמות יבשות שאין בהם שום מוח ולחלוחית והוא מיירי שם מאותם שנקברו כבר יותר ממאה שנים אבל במשך עשרים שנה לא פסיקא מילתא והאבן עזר' ז"ל ל"כ אלא העור והבשר ירום תולעים ויבאש אבל העצמות עדיין אינם יבשות לגמרי ובזה יש להשוות שיטת הפוסקים וליישב כמה קושיות שהביא כבוד מר ידידי נ"י ודו"ק -
ועוד בלתי ספק היתה האשה עדיין כשרה כדרך הנשים צדקניות קודם עשרים שנה ובפרט שכבר קבלה הדין שלה, ובעלה וזרעה הם בל"ס מפריצי הזמן הפוקרים בתוה"ק ובתחה"מ כדרך האנשים המקבלים "האדעל" ואין קוברין צדיק אצל רשע אפילו רשע קל אצל רשע חמור וטוב שכן קרוב מאח רחוק ובל"ס לא יקבלו אבילות אפילו על שעה חדא ויוליכוה על דרך המתחדשים ואנן סהדי דניחא לה להיות כבודה במקומה מונח תשכב וערבה שנתה באין מחריד, ועוד האיכא כא משום ניוול כמש"ה כבוד מעכתנ"י - ועוד מטעם אחר אשר הוא כמוס אתי אין ראוי להקל ולהתיר לפנות ממקום למקום בזמנינו - ואם זה האיש גבר אלים הנה אין כבודו מחויב לצאת בחרב לקראתו כ"א לעשות את שלו ולהורות עפ"י התורה שאין רשאי לעשות כן ובזה יצא ידי חובתו ואם אותו האיש לא ישמע לקולו הקולר תלוי על צאוורו וכבוד מעכ"ת נ"י את נפשו הציל ותו לא מידי -
דברי אוה"נ בלונ"ח דש"ת חותם בכל חותמי ברכות באהבה רבה ובשים שלום וימחול להודיעני איך נפל הדבר וכחכמתו יעשה לדבר על לב הבעל בדברים רכים הלא היא רוצה לכבדה ואמת יותר כבוד הוא לה שתשאר במקומה במנוחה ואל יגלה לו שום טעם למה ומפני מה כ"א כך היא הדין ואם ישמע לדבריו מוטב ואם לאו אין עליו אחריות וה' ירים קרן עמו וישראל ויוליכנו קוממיות לארצנו ושמחת עולם על ראשינו כאות נפשו הטהורה ונפש ידידו המברכו ומצפה לישועה -
פה נעהלים תע"א א' לסדר בהעלותך תר"ן לפ"ק. דוד ה"ק
אמר המחבר חתן הגאון המדבר ז"ל מעשה כזו בא לידי תיכף בתחלת בא לכאן פישטיאן יצ"ו שא' מפריצי הזמן רצה להוביל אמו הקבורה פה לעיר וויען להיות נקבר אצל בעלה המונח שם וההוא אמר שזאת היתה רצון אמו ורק מחמת שערורת המלחמה נשתהה פה שלש שנים והוא באחת עמד בדעתו שיש לו רשות והורמנא דמלכות ע"ז ואינו שומע לקול הורים והח"ק שאלוני ע"ז ואמרתי להן שאין להתיר והם אמרו שלא ישמע לקול המורה עפ"י התירה וקראתיו שיבא אלי ובקושי בא ודברתי על לבו דברים כאלה שכתב חדומו"ח ז"ל וב"ה נעתר לדברי וביטל דעתו מפני דעת התורה והנאני מאד שזכיתי לכוון לדעת אדמו"ח הגאון הצדיק ז"ל והמחי' חיים יחיינו מיומים ויביאנו בקרוב לירושלים אמן כן יהי רצון -