אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן צו

סימן צה

בימי הספירה יתברך מפי הגבורה כבוד ידי"נ עוז הרב הגדול בתורה עוטה אורה מן השרידים אשר ה' קורא לשם ולתהלה ויזכה לתורה וגדולה כש"ת מו"ה שמואל בנימין שלע-זינגער שליט"א אבן יקר בק"ק אונגוואר יצ"ו

אחדש"ה באהבה הנה בתחלת השבוע שלחתי שני קונטרסים כמבוקשו בטח השיגם ידידי נ"י ואז לא נפניתי להשיב על ד"ת שהציע כי הייתי טרוד ועתה כאשר ב"ה הנחתי מטרדא פניתי מעסקי להשתעשע בדבריו היקרים אלי מאד - כבוד מעכ"ת ידידי נ"י העיר על החשק שלמה בהגהותיו לפסחים קט"ז שישב קו' הרבינו טובי' במרדכי במגילה על ראב"י למה לי גז"ש לפטור סימא מאמירת הגדה ת"ל מדר"י דאמר דסומא פטר מכל המצות ותי' הח"ש הנ"ל עפי"מ שהעלו גדולי האחרוני' דדוקא ממ"ע פטר רבי יודא ובלאוין איתנייהו וכיון דהוקש ההגדה ללאו דחמץ ע"כ שפיר הי' סברת לחייב סומא מכח היקש הנ"ל ע"כ הוצרך גז"ש עכ"ד בקצרה - ידע מע"כ נ"י שכבר קדמו לח"ש הנ"ל בהגהת כסא דהרסנא בתשו' בשמים ראש סי' ע"ג עיי"ש - וע"ז הקשה ידידי דדבריהם לא א"ש בישוב קו' הר"ט הנ"ל דהוא לא ס"ל לומר היקש גבי סומא דהרי הוא סובר דסומא אינו מחיוב בקידוש היום אם דחייבו נשים מטעם כל שישנו בשמירה כמבואר בש"ס ובש"ע סי' רע"א וע"כ דס"ל דגבי סומא אין לומר היקש א"כ ליתא לדבריהם עכ"ד - ולדעתי קושייתו עצומה על הגאונים הנ"ל ולפלא בעיני שלא הרגישו בזה כי הוא דבר הבולט לעינים -

אך באמת צריך להבין לשי' האומרים דמלאוי לא פטר ר"י למה באמת לא יהי' חייב סומא בקידוש היום מכח היקש הנ"ל כמי נשים - וכל מה שכתב בזה בתשו' בית שערים סי' צ"ט שרמז עליו ידידי נ"י אחרי המחילה כל דבריו דחוקים מאד ואינם כדאי לדחות היקש מפורש בש"ס כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה - וכעת מצאתי בהגהות רעק"א ביו"ד סי' א' שנקט לאמת שסומא חייב בקידוש באופן דנימא דסומא חייב בלאוין מכח ההיקש הנ"ל כמו נשים - ולפלא שלא הזכיר כלל דדבריו נגד המרדכי הנ"ל - עכ"פ הא קושיא גדולה על האומרים דבלאוי חייב א"כ למה סובר רבינו טובי' דליתנייהו בקידוש היום ואני הפעוט אומר להיפך דמדברי הרבינו טובי' דסובר בפשיטות דסומא אינו חייב בקידוש היום יהי' ראי' דגם מלאוי פטור סומא כדעת המקנה קידושין ל"א ונוב"ת סי' קי"ב - ובאמת גוף דבריהם ז"ל שהעלו דבלאוין חייב סומא לא זכיתי להבין כלל - כיון דר"י יליף בב"ק פ"ז דסומא פטור מכל עונש והבשמים ראש גופא דכתב דבלאו חייב סומא כתב אבל מעונש פטור וכן כתב המנ"ח בסי' כ"ו דפטור מעונש ואחרי שכן דאינם בר עונשין אינני יכול לצייר איך אפשר לחול עליהם איזה חוב דבכל מקום שיש חוב יש עונש - דאפילו גבי עשה איכא עונש בעידן ריתחא דזה הוא מטבע החוב שישמוך אחריו עונש אם לא יעשה חיבו אבל אם אינו בר עונשים כלל לא בדיני אדם ונא בדיני שמים כדמשמע מההיקש המבואר שם בב"ק דלמד משם ר"י דינו איך יוטל עליו איזה חוב עיין רש"י נדה מ"ו ע"ב דקטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן ג"כ מה"ט כיון דאינו בר עונשים לא יוטל עליו שום חיוב - ומכח זה נראה לי לפשוט דסומא פטור מכל וכל קעא) והטעם נראה לי כמו שכתב רש"י הטעם דהקב"ה יחד שמו על יצחק בחיו כיון דהי' כלוא בבית כי הי' סג"נ וחשוב כמת - הה"ד בכל סומא וזה טעמו של ר"י דפטר אותו ממצות דחשוב כמת ונעשה חפשי ממצות אף מלאוין כן נ"ל בדעת ר"י - ומזה הטעם אני מפקפק ג"כ במה שהעלו הבש"ר שם והמנ"ח והבית צחק חא"ח סי' ה' וח"ב יו"ד סי' י"ג דמז' מצות ב"נ לא פטר ר"י - לדעתי לא נרא' כן כיון דאינם בר עונשין כמו שכתב המנ"ח שם גם ז' המנות לא שייך גבייהו דל"ד לב"נ דבני עונשין הן - ומה שהביא הב"י בח"ב יו"ד סי י"ג ראי' דבלאוי חייב מנדה י"ג דקאמר הגמרא דסמי מכאן סומא דבודקת את עצמה וכל הטעם דאשה נאמנת הוא מכח דנאמנת על עצמה נאמנית ג"כ על בעלה וכיון דהוא פטורה על עצמה ממילא אינת נאמנות על בעלה ולמה לא קאמר דאתיא כר"י וע"כ דבלאוי חייב ר"י - לדעתי י"ל דאדרבא יש לדייק מכאן דאין הלכ' כר"י וע"כ לא רצה הש"ס לומר דאתי' כר"י שלא אליבא דהלכתא ועיין פר"ח סי' תע"ג וסי' נ"ג דדחה שי' ר"י מכח דברי הש"ס פסחים קט"ז כקו' רבינו טובי' ובנה ע"ז דיק לדחות דינו של ר"י - ובאמת משם אינו ראי' כ"כ וכמו שדחה בעצמו ר"ט במרדכי שם דאולי מדרבנן פטור אותו עיי"ש וכן כתב המלא רועים מעצמו ולא זכר כי כגר קדמו בכל זה המרדכי שם - אבל מדברי הש"ס דנדה הנ"ל איכ' ראי' טובא דאין הלכה כר"י - ועיין רדב"ז ח"א סימן ל"ט וח"ב סי' תר"ה שכתב ג"כ דאין הלכה כר"י וכן נראה ממה דקיי"ל סומה יכול לשחוט ודו"ק -

אבל עכ"פ נראה לי ברור דלר"י סומא פטור מכל וכל אף מלאוין ע"כ שפיר פטור אף מקידוש היום וכן הוא שיטת רבינו טובי' במרדכי הנ"ל - ורק המרדכי העלה כיון דאפשר דיתפקח ויהי' בר עונשין ע"כ ל"ד לגמרי למת ע"כ איכא עליו תקנתא דרבנן ומה"ט יכול להוציא ג"כ אחרים ולמד מקידוש דאתא דרבנן ופוטר דאו' - ובאמת לא הבנתי את דברי רבינו המרדכי דמדמי סומא למה שמקדש מבעוד יום דהתם בחד גופא אבל הכא בתרי גופא ומה גם דכל יציאה את אחרים הוא מטעם ערבית או שליחות והיכא דאינו בר חיובא ליתא בערבית וליתא בשליחות עיין פרמ"ג ח"ג בפתיחה כוללת דדוקא היכא דהוי בר חיובא כמותו א"כ אכתי איך יוצא את בני ביתו דהם בחיובא דאו' והוא לא ב"ח - ע"כ נראה דעיקר לדעתי תירץ הב' שכ' המרדכי דאין הלכה כר"י ובדבריו מיושב קו' התוס' במגילה י"ט ע"ב - ובאמת עמדתי שם על דברי תוס' שהקשו מפסחים מר"י ור"ש דאינו מובן כלל דבאמת מסקנת הש"ס דר"י ור"ש מחייבי ולית להו הגז"ש וזה כמו עשרה שנים שהקשיתי זאת - וכעת אמרתי דאולי קו' התוס' מהס"ד והלום ראיתי שקדמני בכל זה המלא רועים בערך סומא ודחה זה עיי"ש שהאריך והניח דברי תוס' בצ"ע ומה שחלקתי לעיל בין חד גופא לתרי גופא מצאתי שיש לזה מקור ברמב"ם פ"ה מקרבן פסח שפסק דקטן שעשה ק"פ בראשון ואח"כ הגדיל פטור מלעשות פ"ש הרי דהוא מוצא את עצמו ואעפי"כ אינו יכול להוציא אחרים ועיין הג' רעק"א או"ח סי' רס"ז ובטו"א ר"ה כ"ח ודו"ק -

ונחזור לקושיית ידידי הרב נ"י על הגאונים ה,"ל ועלה בדעתי לתרץ קצת דבריהם אל בא דשיטתם - ולא יוקה ממרדכי הנ"ל - דנראה לומר דאף אי נימא דסומא חייב בלאו מ"מ כבר כתבו דמעונש פטור - ונראה לי לומר כיון דמעונש פטור ליתא בכלל ערבות אף בלאו כיון דערבות ילפינן מפסוק וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו דהוא נתפס בעון חבירו - וכיון דסומא אף על עונו אינו נתפס ממילא דכש"כ דאינו נתפס על עון חברו א"כ לא שייך לומר איש בעון חברו וז"פ א"כ ממילא ל"ה בכלל ערבות אף על הלאוין א"כ לפי"ז אינו יכול להוציא חברו בשום דבר אף באופן אם הוא בעצמו חייב בו מ"מ כיון דליכ' בו ערבות וכל דין יציאה לחברו הוי רק מטעם זה כידוע - וא"כ אף אם יסבור ההיקש שישנו בשמירה ישנו בזכירה מ"מ לענין יציאה חת בני ביתו לא מהני לן מידי ועדיין יוקשה איך יוציא את בני ביתו ע"כ לא חש הר"ט לברר קושייתו והקשה סתם איך סומא יכול להוציא כיון דל"ה בר חיובא ולענין הוצאה לאחרים הוי דינו כמו שלא הי' עליו רק חיוב דרבנן - וע"ז תי' כיון דיתפקח ויהי' בר עונשין ואז יתפס ג"כ משום עין חברו ע"כ שוב הוי בערבות וא"כ א"ש ולק"מ - עכ"פ קו' המרדכי הי' שפיר אף באופן דהי' סובר ההיקש משום דלגבי הוצאה לאחרים לא מהני לן ההיקש מידי וכמו שביארתי - וכ"ז שם במרדכי דמיירי בענין ההוצאה לאחרי' - אבל בפסחים קט"ז דמדבר מחיוב עצמו אם חייב לומר הגדה וראב"י פטר אותו מגז"ש - ה וכיון דמיירי מחיובו דמעצמו שפור כתבו הגאונים דמזה אין ראי' דלית הלכתא כר"י דשאני הכא כיון דבלאוי חייב יש לומר היקש כל שישנו בלאו דחמץ איכא בעשה דהגדה וע"כ שפיר הוצרך הגז"ש וא"ש ולק"מ - אבל שם במרדכי דמיירי בהוצאה לאחרים שפיר הוקשה דאף אם סובר כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה מ"מ להוציא אינו יכול ולגבי' הוצאה דאחרים הוי רק כחיוב דרבנן ע"כ שפיר הוקשה - ותי' כנ"ל כיון דיתפקח ואז יותפס על חברו שפיר הוי בכלל ערבות פ"כ יכול להוציא אחרים וא"ש הכל בס"ד ולא ק' כלל על הגאונים הנ"ל -

וכעת עלה בדפתי דאדרבא בזה אתי שפיר מאד דברי המרדכי בתירוצו דנתקשיתי לעיל בה טובא והנחתי בצ"ע - ועפ"י האמור יובן היטב טעמי' - דבאמת הוא עצמו ב"ח בקידוש מכח ההיקש דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ורק כיון דאינו בר עונשין לא שייך לומר דהוא נתפס משום חברו ע"כ אין יכול להוציאו - וכיון דאם יתפקח יהי' נתפס על עון אחרים שוב שפיר יכיל להוציא אחרים כיון דמעצמו הוי ג"כ ב"ח וא"כ עפי"ז אדרב' כל דברי המרדכי בנויים על ההיקש דקידוש היום ללאו א"כ ממילא מיושב קושיית הבית שערים וגם קו' מעכ"ת מיושב כחומר - והוא דבר נכון לדעתי בס"ד רק הא קאמבעי לי טובא מה דמבואר בספר חסידים סי' תתשכ"ט מובא בשם הגדולים מערכת א' אות קצ"ט דרבינו הקרוש הי' פוטר ב"ב מקידוש עיי"ש כי צדיקים אינם חופשים מן המצות - וקשה איך יהיו מוצאים אחרים כיון דל"ה בר עונשים וליכא ערבות וצ"ע קעב) ודע דכפי שבארתי דברי המרדכי מתורץ קי' המג"א בסי' רס"ז על המרדכי מקטן דאינו מוציא גדול אף שיבא אח"כ לידי חיוב דאו' - ולהנ"ל א"ש דבאמת סומא הוי בר חיובא מכח ההיקש ומה שמהני מה שיתפקח הוא רק שיהי' בכלל ערבות אבל קטן ל"ה ב"ח כלל וכלל ודו"ק -

ואשאר בזה ידידו דו"ש הדבוק באהבתו כל הימים - עש"ק כ' למב"י פה פישטיאן יצ"ו.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה