אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן צב

סימן צא

בימי הספירה יתברך מפי הגבורה האי דיתיב ודריש כמשה מפי הגבורה וחכמתו לארץ ולדרים האירה ה"נ כבוד מרנא ורבנא רב האי גאון האמיתי שר התורה עמודי דנהור' ריש גילותא וריש מתיבתא רבן של ישראל סיני ועוקר הרים בפלפוליו היקרים המפיקים זיו ונוגה בחיבוריו היקרי' ה' יחייהו לדור דורים לפאר ונזר ישראל הנפזרים כבוד מרן ר' מאיר דן פלאצקי שליט"א אב"ד ור"מ בק"ק אסטרוב יצ"ו בעהמ"ח ספרי כלי חמדה חכמת ישראל ועוד ספרים המאירים כספירים המקום יהי' בעזרו ועדי עד יציץ נזרו נצח סלה ועד אכי"ר -

אחרי תת שלו' כמשפט קדם גברא רבא כדכוותי' מחדל האישים כמוני אקדם פניו בתודה רבה על שהאציל מהודו עלי לתת הסכמתו עלי ספרי הדל כו' ונתכבדתי מאד בההערות שרשם עלי הקונטרסים ששלחתי לידו הגדולה ותשואות חן חן לו ושי"ת יחזקהו ויאמצהו ויהי' בריא אולם כל ימי עולם להיות נושא נזר ראשינו ולפאר הודינו ולהרחיב גבול תורתינו עד שוב ה' לציון עיר קדשינו בב"א כן יהי רצון

- (א) והנה ראיתי בקונטרס ההערות ששלח לידינו שצידד כהדרגנ"י להעלות דהתרת העומר בתנופה תלי' ולא בהקרבה כדמשמע לכאור' פשטא דקרא בפ' אמור - הנה זה לי מציעא גדול' ויקרה כי מצאתי בזה ישוב לקושיא שהקשיתי עוד בהיותי בחור צעיר לימים וכבר היא כתובה בספרי גדולי הדור משמי וכך היא תוארה דהנה ראיתי בפליתי סי' ק"ב שהעלה דבעת שיבא משיח צדקינו בכ"א יאסר הכל משום איסור חרש אפילו חיטים ישנים שבעלי' כמו שכתבו תוספות ר"ה י"ג דבעת כניתן לארץ ישראל נאסר הכל אפילו חיטים שבעלי' עיי"ש כמו כן יהי' בזמן שיבא משיח ומתרץ בזה שי' ה"ר יו"ט במרדכי בפ"ק דביצה דכתב דחדש ל"ה דבשיל"מ יען שחוזר לאיסורו עיי"ש - שוב מצאתי שגם מרן רבינו הח"ס בספרו תורת משה בפ' וישב בסוגיא דדשיל"מ העלה כן עיי"ש - וע"ז קשה לי מר"ה ד' ל' ומנחות ד' ס"ח דהתקין ריב"ז שיום הנף יהא כולה אסור מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי נאכל ולא ידעו דאשתקד דלא הי' עומר האיר המזרח מתיר עכשיו דאיכ' עומר עומר מתיר עיי"ש דמסיק הש"ס דהחשש הוא דיבנה פתאום ולא הי' שהות להכין העומר ע"כ אסור כל היום עיי"ש -

וקשה הלא קיי"ל דכהן שהולך לעבוד בפעם ראשון צריך להקריב תחלה מנ"ח עיין מנחות ד"נ ובפ"ז דשקלים ודעת הת"כ מובא במל"מ פ"ה מכלי מקדש דמנ"ח מעכב העבוד' דאם עבד בלא הקרב מנ"ח עבודתו פסולה וכן מצאתי בויקרא רבה פ' צו דרבי יוחנן אמר דמעכב עבודה - ואח"כ מצאתי שכבר העירו מהא דמ"ר הנ"ל - והנה קיי"ל דאין מביאין מנחות קודם העומר ואם הביא פסול דלא הוי ממשקה לישראל מן המותר לישראל עיין מנחות ד' ס"ח - והשתא בעת שיבנה בית המקדש וירצה הכהן להקריב מנחת העומר ע"כ יצטרך להקריב תחלה מנ"ח להתחנך בעבוד' והשתא לדברי הפליתי והח"ס דכל החטים יהיו אסורים משום חדש א"כ לא יהי' יכול להקריב תחלה מנ"ח דהא ל"ה ממשקה ישראל - וכיון דלא יוכל להקריב מנ"ח א"כ יהי' אסור לעבוד שאר עבודות דהא כבר הבאתי בשם הני דלעיל דמעכב העבוד' וא"כ איפה מה יהי' תקנתם - וע"כ דגם אז יצטרך דהאיר המזרח יהי' מתיר ויכול שוב להקריב מנ"ח ולעבוד שאר העבודות וא"כ מאי קאמר עכשיו דאיכא עומר עומר מתיר ז"א דע"כ מוכרח להיות גם שם דהאיר המזרח יתיר כדי שיוכל להקריב מנ"ח ויעבוד שאר העבודות כי זולת זה לא יכלו לעשות שום עבודה וצ"ע -

ואל תשיבני הא באמת פסק הרמב"ם דאיני מעכב וא"כ אפשר דבאמת לא יקריבו מנ"ח תחלה י"ל דעדיין יוקשה דהלא מבואר במו"ק ד' ט"ו על נביאת יחזקאל דאמר וביום באו אל חצר כו' יקריב חטאתו זו עשירית האיפה היינו דביום בואו לעבוד עבודה יהי' ראשון שבעבודה הקרבן דמנ"ח וידוע דנביאת יחזקאל על לעתיד נאמר הרי בפירוש דרצון השם הוא דיקריב מתחלה מנ"ח ואיך יהי' אפשר כיון דהכל הוא אסור משום חדש וצ"ע קסח)

והגאון בעל פני מבין ביו"ד סי' פ"ג השיב לי עפי"ד הירושלמי מובא בתוס' ר"ה דאכלי מצה מתגרי נכרים וא"כ יהיו יכולין להקריב מנ"ח מתבואות חוץ לארץ מנוכרים עכ"ד - ואחרי המחילה לא ידעתי את שיחו בזה דהלא הפליתי קאי על ר"ה ור"פ במנחות ס"ט דאכלי בנגהי שיבסר מטעם דחדש בחו"ל דרבנן וע"ז הקשה המרדכי הא הוי דשיל"מ ותי' ה"ר יו"ט דחדש ל"ה דשיל"מ דחוזר לאיסורו ועפ"י ביאור הפליתי והח"ס דהכונה דבעת שיבא משיח בב"א יחזור לאיסור חדש - הרי בפי' דהם לא אזלי בשי' הירושלמי דבחוץ לארץ ליכ' אי' חדש וז"פ וא"כ לא תי' הפ"מ מידי -

ועוד תי' שם בפ"מ דאלי' דהוא כהן יכול להקריב העומר אף בלי מנ"ח וכן תירץ לי הגאון בעל פרי השדה ז"ל והוא יבא מקדם עכ"ד - אבל גם זה אינו דעיין במלבים בהפטורת אמור דביאר ענין זה בטוב ותראה שגם אם אלי' יהי' המקריב צריך למנ"ח - ומה גם שכבר הבאתי מנביאת יחזקאל שכך הוא רצון הבורא להקריב אז בעת הזאת מנ"ח קודם לשאר העבודות וא"כ קושייתי במקומה עומדת -

והגאון מטאלטשווע ז"ל בספרו יד יצחק ח"ג סי' רל"ט השיבני דעשה דהקרבת מנ"ח יהי' דוחה לאיסור ממשקה לישראל עיי"ש - ואני אמרתי דאחרי העחילה זה טעות ואי אפשר לאומרה דאי ל"ה ממ"י ופסול לקרבן כמו דאמרו במנחות דאם הביא קודם העומר פסול שוב ל"ה עשה כלל ואין כאן עשה שידחה לל"ת והבאתי ראי' מתוס' מנחות מ"ט עיי"ש והי' לי בזה אתו פלפול עצום אי שייך באופן זה עדל"ת קסט)

וכעת מצאתי הדבר מפורש ברש"י הוריות ד"ד ע"א ד"ה ספק משחשכה שכתב בזה"ל ואף עפ"י שהוא קרב אחר התמיד של בין הערבים אין בו שום פסול דהרי אמרינן בפ' תמיד נשחט דאתי עשה דפסח ועשה דאכל"ק ודחי עשה דהשלמה עכ"ל - ולכאורה אין הבנה לדבריו דאיך תלוי זב"ז - וע"כ דכונתו דאי הי' שם פסול על הקרבן דקרב אחר תמיד של בין הערבים שוב ל"ה שייך לומר עשה דוחה עשה כיון דאיכ' עלה שם פסול אין כאן עשה כלל וזה ברור בכונת רש"י ז"ל - וחיי ראשי דאחר שביארתי כן דברי רש"י ז"ל מצאתי בהגהות מראה כהן שם בהוריות שביאר ג"כ כן דברי רש"י ז"ל והנאני מאד - עכ"פ מפורש ברש"י כדברי ועיין בפירוש רבינו חננאל שם דפירש ג"כ כרש"י דבדיעבד כשר משמע דסובר בזה כרש"י - אולם עיין שם בתוס' שכתבו דהקרבן פסול ומביא כן מתוספתא ואפ"ה אמרינן עדל"ת ומוקי לה בערב פסח וכן מפירש שם הרא"ש א"כ משמע מתוספות ורא"ש דשפיר שייך באופן זה עדל"ת נמצא דסברא הנ"ל הוא בפלוגתא רש"י ותוס' -

אולם נראה דיש ראי' דאין לומר באופן זה עדל"ת מסוגיא דרוב דיליף רוב מעולה ניחוש דטריפה הוא ופרש"י דטריפה פסול - וק' אמאי לא נימא דעדל"ת - וע"כ דהיכ' דפסול ל"ה לעשה כלל - ונרא' דגם תוס' בהוריות לא כתבו רק היכא דאין הפסול בא מצד הקרבן דאין הפסול דבוק בקרבן והוא מצד עצמו בר הקרבה הוא ורק הפסול בא מכח הכהן דאיחרו אחר התמיד והוא פסול חיצוני ע"כ שם קרבן עלה ואיכא לעשה דקרבן ושייך לומר עדל"ת - משא"כ היכא דהפסול בא מכח הקרבן עצמו דהוא פסול להקרבה כמו בטריפ' או היכא דל"ה ממשקה לישראל ואינו בר הקרבה כלל אז באמת גם התוס' מודו דלא הוי בי' עשה ולא שייך לומר עדל"ת וע"כ גבי טריפה דהתורה פסלו מקרבן או שאר אי' בודאי לא שייך לומר עדל"ת כיון דע"ז גופא ציותה התירה דלא יעלה לקרבן כלל - וכיוצא בזה כתב הצל"ח בפסחים מ"ט גבי לאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי דלא שייך לומר עדל"ת כיון דע"ז גופא בא הציווי מאתו יתברך עיי"ש - והכ"נ כיון דהתורה אמרה דקרבן צריך להיות דוקא מן המותר לישראל וממילא דהיכ' דאינו מותר לאו בר הקרבה היא וליכא בי' שום עשה וז"פ ואמת ודו"ק -

ועפ"י האמור קושייתי הנ"ל בתוקפה אך עפ"י חידושו של מרן הדרגנ"י דכל היתר חדש בהנפה תליא ולא בהקרבה א"ש - דשפיר אמרו עכשיו דאיכא עומר עומר מתיר ר"ל דינופו תחלה את העומר ויתיר את החדש ואח"כ יקריבו את המנ"ח ואח"כ יעבוד שאר העבודות שבמקדש ומיושב כחומר קושייתי הנ"ל - אמנם אליבא דבאמת מסיק הדרגנ"י דרק הקרב' מתיר ולא התנופה וליתא לחידוש מילתא הנ"ל א"כ קושייתי הנ"ל הדרא לדוכתא וצ"ע וכבר כתב עלה הגאון בעל יד יצחק ז"ל דהוא קושיא מושכלת נא לחוות לי דעתו הגדול' בזה ודו"ק

- (ב) והואיל שימי השבועות ממשמשים ובאים אציגה נא לפני אדוני דבר א' ממשנתי דבר בעתו בישוב דברי הרמב"ם דפסק דתנור מקדש ואפ"ה כתב דשתי לחם אינן דוחין שבת והקו' מפורסמת -

ונר"ל בס"ד דתוס' לעיל נ"א הקשו מה פריך כיון דתנור מקדש איפסלה בלינה הא קיי"ל דאין כלי שרת מקדש אלא בזמנן ותי' כיון דאין דוחין שבת ער"ש זמנן ושפיר מקדש ואיפסלה בלינה ע"כ דוחין שבת עיי"ש - וקשה לי השתא דדוחין שבת א"כ שוב הוי ער"ש לאו זמנן ולא יקדשו ללחם איך ידחה שבת יאפו אותן בערב שבת כיון דלאו זמנן באמת - הא בורכא כיון דאמרת דלא ידחה שבת שוב אכתי נעשה ער"ש זמנן ואכתי יופסלו נמצא דבדבר זה היתר כרוך בצד איסור ואיסור בצד היתר דומיא דסברת התוס' בפסחים ד' כ"ו גבי עלה עלי' עול ועיין בברוך טעם בשאר ש"א חד"א דבכגון זה הוי ספד"א ואמרינן לחומר' וא"כ קשה טוב' איך ידחה שבת הוי לן למימר ספדא"ו לחומר' ולא יהי' מותר לדחות שבת מספק - אך א"ש כיון דבאמת במקום זה אסור לדחות שבת מכח ספק ומהתורה לחומרא שלא לדחות את השבת דהא ספדא"ו מהתורה לחומרא שוב נעשה ער"ש זמנן בודאי ואכתי יקדשו ויופסלו א"כ מכח זה באמת דוחה שבת ולק"מ - וכ"ז למאן דסובר ספדא"ו מהתורה לחומרא נמצא בכגון דא אסור לאפותן בשבת מהתורה ע"כ שפיר נעשה ער"ש זמנן ויופסלו באמת מה"ט דוחין שבת - משא"כ למאן דסובר ספקדא"ו מהת"ו לקולא א"כ בכגון זה מותר מהתורה נתפותן בשבת א"כ ער"ש באמת לאו זמנן ולא יקדשו אותן א"כ באופן זה באמת אין לאפותן בשבת רק בער"ש משום דלא יזיק לן מידי במה דיאפו אותן בער"ש דהא באמת לאו זמנן משום דאי הי' רוצה הי' יכול לאפותן בשבת כיון דספדא"ו מהתורה לקולא - ועפי"ז יבואר היטב שי' הרמב"ם כיון דהוא סובר ספדא"ו לקולא א"כ מהתו' יכול לאפותן בשבת ואז הוי ער"ש לאו זמנן ע"כ כתב דאין דוחין שבת דלמה ידחה השבת כיון דאפשר לאפות בער"ש בלי שום פסול וכ"ז לשי' הרמב"ם דסובר ספדא"ו מהתו' לקולא - אבל שיטת הגמרא אפשר דאזיל למאן דסובר ספדא"ו מהתו' לחומר' א"כ באמת אסור לאפות בשבת ושוב הוי ער"ש זמנן ויופסלו ע"כ באמת דוחה שבת וא"ש לדעתי בישוב הדברי' ודו"ק -

ועוד יותר נרא' לומר דאין פלוגתא כלל בין פסק הרמב"ם לשקלא וטריא דגמרא - דהש"ס שקיל וטרי אליבא דדינא אם דחי שבת מדינא או לא ובירר הלכה דדחי שבת למאן דס"ל תנור מקדש - אבל אחר דדינא הוא דדחי שבת וא"כ ער"ש לאו זמנן הוא אז לכ"ע ל"ד שבת כיון דאפשר לאפות בלי חילול שבת ובלי שום פסול ואפילו למאן דס"ל דשבת הותרה אצל קרבנות זה דוקא בקרבנות הקרבין בשבת ומטעם סברת הרמב"ן בספר תולדות אדם מובא בישיעות יעקב בהרבה מקומות משום דתמיד הוא כן ואי אפשר בלאו"ה אבל בשתי לחם דהם רק באקראי א"כ לגבייהו לאו הותרה רק דחי' וכיון דרק דחי' הוא ואפשר לעשות בלי דחי' שפיר אין לדחות שבת כיון דאפשר בלי פסול - אבל כ"ז אי אמרי' דדוחין שבת אז ער"ש לאו זמנן ואפשר לעשות כן אבל אי הוי אמרינן דאין דוחין שבת מדינא אז לא היו יכולין לאפות בער"ש כנ"ל נמצא דאדרב' דדברי הרמב"ם בנוים רק על דברי הש"ס דמסיק להלכ' דדוחה שבת וא"ש ודו"ק -

ובזה יתפרשו בטוב דברי רבינו תיו"ט שם שכתב על דברי הרמב"ם דאם דיש קושי' גדולה בסוגיא על מתני' זו עכ"ז לא נדחית מהלכה עכ"ל - ורבים נתקשו בהבנתו דבא לתרץ ולא הועיל כלום בתירוצו דהוי כחק בלי טעמא דלמה באמת יהיה כהלכ' כיון דיש קו' אלימתא כמו דאמרו הקשה אדם קשה קו' כברזל - אבל בהנ"ל יובן דלהלכ' לא נדחית המשנה ואדרבא אחר דלהלכ' הוא דדוחה שבת שוב באמת מהאי טעמא אין דוחה שבת כיון דאפשר לאפות מער"ש ולא יופסלו כיון דלאו זמנם הוא וא"ש הכל בעזה"י ודו"ק

- (ג) ואציע עוד קושיא בסוגיא דאין העזרה מתקדשת אלא בשיירי מנחה שבועות ט"ו ואמאי נקדשי' בשתי לחם משום דלא אפשר נשבקה לבתר הכי ונבני' וניקדשי' איפסלה לי' בלינה עיי"ש - וקשה לי לפ"ד הרשב"א שם שכתב בזה"ל ומיהו אכתי תמי' לי' הלא בתחלת יציאה נפסלת שיצאה ואיך תקדש אחר שנפסלה אעפ"י שהית' קדושה מעיקרא והא אמרינן גבי נבני' למחר ונקדשה איפסלה בלינה כלומר וכל שנפסלה אין מקדשת וא"כ מ"ש הכא וי"ל התם נפסלו קידם קידוש אבל הכא הכל בא כאחד עכ"ל - המירם מדבריו דאם לא נפסל מקודם הקידוש אף דתיכף בתחלת הקידוש נפסל מועיל הקידוש וא"כ כש"כ היכא דהפסול בא באמצע הקידוש בודאי הדין דמהני - וא"כ קשה לי לשי' המהרש"ל בסוכה נ"א דפסול לינה הוא דוקא בנץ החמה ומעמוד השחר עד נה"ח עוד לא נפסלה ועיין מהרש"א שם שהשיג עליו אך עיין בהגהות מצפה איתן שם שהצדיק את דברי המהרש"ל והביא שם דגם דעת הרמב"ם כן (ועיין ברש"י פ' בא בפסוק והנותר ממנו עד בקר שכ' דבקר משמעו משעת נץ החמה ועיין בתורה והמצוה למלבים בס' צו סי' ט"ז ובפ' בא סימן ל"ז שכתב ג"כ דסתם בקר הוא נץ החמה כמאמר הכתוב שופטים ט' והי' בבקר כזרוח השמש ובמכילתא בשלח ויהי באשמורת הבקר בקר זה הי' עם הנה"ח עיי"ש ועיין עוד ברש"ש מגילה כ' בשם הירושלמי ומדרש רבה) ומבואר בפסחים צ"ד דמעה"ש עד נה"ח הוא ה' מילין ומבואר בספר נחמי' מובא במגילה ד' כ' דבנין ביהמ"ק כשר מעה"ש ועיי"ש בתוס' דהוא ילפותא גמירה - א"כ לפי"ז איכא שהות טובא מעה"ש עד נה"ח דאפשר לבנות הפורת' דשייר בבנין ועוד השת"ל כשרים ולהתחיל בקידוש ואם אח"כ באמצע הקידוש כישיגע נה"ח ויופסלו השל"ח מה בכך כיון דלא נפסלו מקודם וכדברי הרשב"א הנ"ל וא"כ קשה טובא אלמא לא אפשר בשתי להם -

ובאמת לולי דברי הרשב"א הנ"ל הייתי יכול לעשות חילוק אחר דשם בקידוש דשתי תודות בא הפסול ע"י הקידוש וזה לא מזיק לן אבל הכא בא הפסול שלא ע"י הקידוש רק מצד חוץ ואז מזיק אף שלא הי' מקודם וממילא עפי"ז לא קשה קושייתי כמובן - אולם לפי חילוקו של הרשב"א שפיר קשה קושייתי וצ"ע - אך המצפה איתן שם כ' דיש כזה פלוגתא ביומא ד' כ' ע"ב איזה קריאת הגבר והפסול דלינה אם הוא מעה"ש או מנה"ח תלוי בזה עיי"ש - א"כ י"ל דסוגיא דשבועות אזיל בשי' המא"ד דפסול לינה הוי מעה"ש א"כ כבר נפסל מקודם שהתחילו בקידוש בעת שבונין הפורתא דשייר בבנין וברגע שבא עה"ש נפסל וא"ש -

אך עדיין יוקשה לכאורה על הרמב"ם דפוסק דחלות פסול לינה הוי מנה"ח ופוסק ג"כ דאין עזרה מתקדשת אלא בשיירי מנחה ולדידי' שפיר קשה הא אפשר לקדש בשתי לחם וכנ"ל ששייר פורתא ובונים אחר עה"ש ומתחילין בקידוש בעוד ששל"ח כשרים ואם דיופסלו באמצע הקידוש כשיגיע נה"ח מה בכך כיון דלא נפסל מקודם וכדברי הרשב"א הנ"ל י"ל דהרמב"ם יסבור חילוק שחלקתי אני דאף כשבא הפסול באמצע הקידוש מזיק כיון דהפסול לא בא ע"י הקידוש וא"ש -

שוב נחמתי וראיתי דעל הרמב"ם נשאר הקושיא דהלא שיעור מעה"ש עד הנה"ח הוא ה' מילין ומיל הוא י"ח מינוטען וה' פעמים י"ט מינוטען הוא שעה ומחצה ובמשך עת כזה בודאי דהיו יכולין להקיף כל העזרה טרם בא נה"ח וביותר לשיטת הרמב"ם דשיעור מיל הוא כ"ד מינוטען עיין בסי' תנ"ט מג"א סקי"ג וח"י סק"י שהאריך בביאור דברי הרמב"ם - וא"כ לשיטתו הוא שתי שעות מעה"ש עד נה"ח ובמשך זמן כזה ודאי דהיו יכולין להקיף העזרה בעוד שהשתי לחם כשרים וא"כ קש' טובא למה פסק דאין העזרה מתקדשת אלא בשיירי מנחה הלא לדידי' שפיר היו יכולין לקדש בשתי לחם ומוכח בסוגיא דאם אפשר לקדשה בשתי להם עדיף טפי והי' יכולי' לשייר בבנין פורתא ונבני' למחר אחר עה"ש ומקדשין עוד קודם הנה"ח ועד עת הזאת השל"ח עודם כשרים ומה גם בהוספה לחוד בודאי דהי' פנאי לזה והרמב"ם מדבר מהוספה אבל באמת אף בכל העזרה הי' פנאי לזה ובשלמא על הש"ס ק"מ דאפשר דאזלי למא"ד דפסול לינה בא מעה"ש אבל על הרמב"ם דסובר דפסול לינה בא מנה"ח ק' כנ"ל וצ"ע והוא קושיא גדולה לדעתי ודו"ק -

ובזה אצא במחוי קידה ומשתחוה מרחוק מיל מול הדר"ק עבדו העומד הכן לשרתו והמעתיר בעד אריכות ימיו ושנותיו ג' כהר ל"ב למב"י תרפ"ד לפ"ק פישטיאן יצ"ו.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה