אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן עז

סימן עו

שוכ"ט סלה לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסים מופה"ד צדיק כביר כו' כקש"ת מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אבד"ק סעמיהאל יצ"ו.

אחדש"ה באהבה, אבא ע"ד תשובתו שהגיעני בתחלת החורף ושם יצא לדון בדבר החדש בפלוגתת הגאונים חו"י ועבודת הגירשוני בדין אמורה לאמורה בשבת דזה דוקא באופן שהגוי השני אינו יודע כלל שישראל ציוה לעכו"ם הראשון שיאמר לחברו רק שהוא מדמה שעושה לעכו"ם חברו אבל היכא שהעכו"ם השני יודע שעושה המלאכ' בשביל ישראל הרי לא עדיף מאילו עשה מעצמו בשביל ישראל שאסור לישראל ליהנות ממנו כפסק הש"ע סימן רע"ו וסימן שכ"ה וא"כ בזה כ"ע מודים דאסור והפלוגת' אזיל דוקא באופן שהעכו"ם הב' אינו יודע כלל מישראל ראשון ובזה ישב כל השגות שהשיגו בזה עכ"ד בקצרה - ובאמנה כי האי דעירובין מאשתפך חמימי לא אבין איך מיושב בזה כי עדיין הקושיא במקומה עומדת דכי מוכרח הי' שעכו"ם הב' יודע שהוצרך לתינוק ישראל הלא אפשר לומר לו שהוצרך לתינוק עכו"ם ודו"ק -

אך בעיקר דבריו נראה לי לומר להיפך לפע"ד דבאופן שהעכום הב' מדמה שעושה בשביל חברו הנכרי לכ"ע מותר משום דהלכה רווחת דעכו"ם שעשה מלאכה לצורך עצמו או לצורך עכו"ם מותר לישראל ליהנות ממנה כמבואר בסו"פ כל כתבי וכן עיין ברשב"א שם וא"כ הכא דמדמה שהוא לצורך עכו"ם חברו שצוה לו ודאי דעשה רק בשבילו וא"כ מה"ת יהי' אסור לישראל ואי דאיהו הוי הגורם היכן מצינו אם באמת עשה העכו"ם מלאכ' לעצמו ע"י גרמת ישראל דיהי' אסור לישראל כיון דעכו"ם לצורכו עשה וגדולה מזו מצינו בשכה"ג בשם הראנ"ח מובא בפרמ"ג סימן ש"ז בא"א סק"ד ובהגהות רעק"א סימן רע"ו דכאשר הי' צריך לספר שעמד בחדר שאין בו נר הי' מצוה לשפחה שתביא איזה חפץ משם והדליקה נר ואח"כ הלך והביא לו הספר שצריך עיי"ש - הרי דשם ל"ה הליכת השפחה רק לצורך ישראל רק כיון דהכריחה לשמש אותו שוב הי' ההדלקה לצורכה וכסברת הטו"ז סוס"י רע"ו גבי הדחת כלים ועיין שם בפרמ"ג וכיון דהי' באמת לצורכה שוב הי' יכול ליהנות ממנה - אבל באמת הוא הי' הגורם בזה וא"כ גם בנ"ד אם כי הוא הגורם בזה אך כיון שבאמת הגוי השני עשה בשביל עכו"ם חברו למה יהי' אסור כיון דחכז"ל לא אסרי מלאכת גוי אלא היכא דעשה בשביל ישראל וכיון דהכא עשה בשביל הגוי שצוה לו לית דין צריך בושש דודאי מותרת לכ"ע בלי שום חולק כן נראה לי -

והלום מצאתי בפרמ"ג סוס"י רע"ו במש"ז שכ' בזה"ל עכו"ם הדליק בשביל חברו ובאמת חברו בשביל ישראל כונתו י"ל להקל עיין חו"י דמחולק עם עבוה"ג אמורה לאמורה כאן י"ל דכ"ע מודים דאין נראה כשליחו של ישראל עכ"ד - הרי מצאתי תנא דמסייע לי ה"ה מרן הפרמ"ג אשר בכל יומא שמעתי' מתבדרין בבי מדרשא כתב בפירוש כדברי דבאופן שהעכו"ם עושה בשביל חברו אף דבאמת חברו צוה בשביל ישראל כ"ע מודים דמותר וע"כ לפי"ז הפלוגתא אזיל דוקא במקום שהעכו"ם השני יודע שהוא בשביל ישראל ודו"ק -

אלא דלפי"ז יוקשה לנו קשיית הדרגנ"י אם הגוי הב' יודע שהמלאכ' הוא לצורך ישראל למה יהי' מותר וכי גרע מאילו עשה מעצמו בשביל ישראל דקיי"ל דאסור - נראה בס"ד בישוב קושי' זו דבר נכון דהנה כבר הקשו רבותינו הראשונים תוספות ורשב"א ור"ן על הא דקיי"ל דאם עשה הגוי מלאכה בשביל ישראל דאסור הלא קיי"ל במבשל בשבת בשוגג דשרי - ותירצו דשם ליכא למיחש אי שרית לי' דיבשל בידים דמידע ידע דאסור לעשות כן אבל במלאכת גוי אי שרית לי' אתי למימר לי' שיעשה לו מלאכתו דקילי לי' מלאכת עכו"ם עכ"ד - וכן הוא ברמב"ם פ"ו מה' שבת דמה"ט אסרו מלאכת גוי בשביל הגזרה שלא יאמר לו לעשות מלאכתו אבל זולת זה הגזרה אין שום הו"א לאסור וכל האיסור שעשו חכז"ל במלאכת גוי הוי רק גדר וסייג שלא יכשל באיסור אמורה לנכרי - נמצא לפי"ז להך שיטה דאיסור אמורה לנכרי הי' דוקא בעכו"ם העושה המלאכ' משא"כ באמורה לאמורה ליתא לאיסור זה א"כ אז שפיר מותר המלאכ' אף דהגוי כיון במלאכתו לישראל המצוה כיון דכל הטעם דאסרו היכא דהגוי כיון במלאכתו לישראל כדי שלא יקיל לאמור לו לכתחלה וכנ"ל והכונה דיטעה לומר כמו דשרי ליהנות באם עשה הגוי מעצמו יטע' לומר דשרי למימר ני' ג"כ לעשות ובאמת זה אסור מכח אי' דאמורה לנכרי וכ"ז בעשה הגוי בסתם בשבילו משא"כ היכא דהי' ע"י אמורה לאמורה חזינן דהוא יודע מאיסור דאמורה לנכרי ורוצה להזהר בו וע"כ נזהר שיהי' באמורה לאמורה שוב איך יש לחוש דיכשל באי' דאמורה כיון דהוא עצמו מהדר שלא ליכשל בזה ודומה להא דאמרו בפסחים י"א הוא עצמו מהדר עלי' לשרפו קאכיל מיני' בתמי' ועיין שם ברש"י דפי' דזוכר היטב האיסור וע"כ לא גזרינן - כ"כ הכא חזינן דהוא זוכר היטב האיסור אמורה לנכרי וע"כ עושה צטדקי באמורה לאמורה כדי להנצל מאי' הנ"ל שוב איך תאמר דאם יהי' מותר לו המלאכ' יאמר לו בפירוש לעשות אף בלי אמצעי דשמא יקיל באיסור זה הא חזינן דהוא אינו מיקל בזה ע"כ באמת ליתא לגזרה במקום זה וא"כ מתורץ היטב קו' על הגאונים הנ"ל שפלפלו בזה אם יש באמורה לאמורה איסור דאמורה לעכו"ם ות"ל משום דעשה המלאכ' בשביל ישראל ובהנ"ל א"ש מאד דבאופן זה דהוא עצמו מהדר שלא יעבור על אי' דאמורה לא גזרו חכז"ל וכסברת הש"ס בפסחים הנ"ל וא"ש מאד אעזה"י ודו"ק כי הוא עצה נכונה ב"ה קמב)

ועוד נראה לומר בטעמא דמילתא דלא גזרו באופן שהי' ע"י אמורה לאמורה דכבר הקשו הר"ן והרשב"א למה בעשה הגוי לעצמו מותר מ"ש ממשקין שזבו ופירות הנושרין שאסרו משום שמא יעלה ויתלוש או שמא יסחוט א"כ ה"ה הכא במלאכת גוי שעשה לעצמו ניחוש שמא יעשה ישראל בידים ותירצו דפירות הנושרין ומשקין שזבו דהוא דבר שהוא בממילא אי שרית לי שמא יעשה גם בעצמו בידים אבל מידי דלא ממילא אלא תלוי במעשה ועשה הגוי לחברו שרי אפילו לישראל דליכא למיגזר מידי דישראל בעכו"ם לא מיחלף (ר"ל מעשי הגוי במעשי ישראל לא מיחלף אבל כשעשאן בשביל ישראל אי שרית לי' אתי למימר לי' כמו שכתבנו עכ"ל - ולכאור' ק' דאכתי נאמר נהי דמעשה עכו"ם עם מעשה ישראל לא מיחלף וע"כ לא תחיש באם עשה הגוי לעצמו ומיתר לישראל דיעשה הישראל בעצמו אבל אכתי ניחוש לשמא יאמר לו ישראל לעשות כמו בשעשה בשבילו דאתה חושש ע"ז - אך י"ל דגם זה בכלל התי' דישראל בעכו"ם לא מיחלף ר"ל היכא דנעשה בשביל עכו"ם לא מיחלף עם היכא דעושה בשביל ישראל ע"כ אין לחשוש דיאמר לו לעשות בשבילו אבל בשעושה בשביל ישראל אף בעשה מעצמו שפיר מיחלף בהיכא שמצוהו לעשות בשבילו וא"ש - וכמו כן לימא אנן דדוקא בשעשה בשביל ישראל בלי אמצעי נכרי אחר אז מיחלף ביאמר לו לעשות דזה ג"כ הוי בלי אמצעי משא"כ היכא דעשה בשביל ישראל באמצעות נכרי אחר שיב לא מיחלף ביאמר לו בלי אמצעי דזה בזה לא מיחלף והוי כמו נכרי בישראל דלא מיחלף וכדברי הרשב"א הנ"ל וא"כ לא גזרו בזה וע"כ מותר וא"ש בישוב קושייתו דמר וגם זה נכון והראשון פשוט יותר ודו"ק

- (ובדברי

הרשב"א הנ"ל דכתב דנכרי בישראל לא מיחלף צ"ע קצת משבת קל"ט גבי וליתן לנכרי גדול אתי לאחלופי בישראל עיי"ש הרי דשפיר מיחלף מעשה עכו"ם עם מעשה ישראל ויש ליישב ודו"ק) -

ודע דבזה שאמרתי דהיכא דהוא עצמו מהדר שלא ליכשל באי' דאמורה ועושה צטדקי לזה לא גזרו חכז"ל ולא אסרו מלאכת גוי אף בעושה בשביל ישראל משום דעדיף טפי מסתם מלאכה שעשה הגוי בשביל ישראל דאסרו חז"ל - יש להצדיק בזה דברי הב"ח דסובר דרמיזא מותר במלאכת גוי והמג"א סוף ש"ז ס"ק ל"א השיג עליו מטעם קושיית הדרגנ"י דלמה יגרע מעשה הגוי מעצמו דאסור וגם אסר לאמור לו דבר היתר שיבין הגוי מעצמו לעשות לישראל חפצו מה"ט דלא גרע מכי עשה מעצמו - ובהנ"ל יובנו הדברים היטב דעת רבינו הב"ח דודאי בעשה מעצמו איכא גזרת חכז"ל דאי שרית לי' אתי למימר לי' ויכשל באי' דאמורה משא"כ היכ' דעושה צטדקי שלא לעבור באי' דאמורה היינו כמו רמיזא או אומר דבר היתר שיבין הגוי מעצמו מה לעשות א"כ חזינן שיודע היטב מאי' זה ומהדר שלא לעבור עליו שוב ל"ה בכלל הגזרה ולא נאסר כלל מלאכת הגוי והוי כמו שנדלק בהיתר דמותר וא"כ לשי' הב"ח דרמיזא ל"ה כציווי וחזינן דהוא רמיז ולא אומר בפירוש הוא מהדר שלא לעבור בזה ע"כ שוב ליכא גזרה כלל ומותר וז"פ - ואפילו לדעת הרמ"א דסובר דגם רמיזא אסור משום דלדידי' רמיזא הוי כדיבור כמבואר בגיטין ד' נ"ט והוי כאומר לו בפירוש אבל היכא שרמז לו שלא בדרך ציווי דל"ה אמורה לעכו"ם לכ"ע חזינן דמהדר שלא ליכשל באיסור זה ל"ה בכלל הגזרה ושרי גם להרמ"א - ועפי"ז יש לקיים פסקו של מהרי"ט מובא בפרמ"ג סימן ש"ז סק"ד ובבאה"ט שם דכשהי' רוצה ללמוד הי' אומר דהנר אינו מאיר יפה ובזה הבינה השפחה והסירה הפחם והגאון יעב"ץ במור וקציעא תמה ע"ז מאד וכתב דאינו מאמין דיצא פסקא הנ"ל מפי אותו צדיק - ועפ"י האמור יש יסוד נאמן לדברי רבינו המהרי"ט וכן נקטו להלכה גדולי האחרונים ז"ל הח"א כלל ס"ב ובכלכלת שבת התיר באמורה שלא כדרך ציווי וכן חילק ביד אפרים ש"ז בטו"ז סק"ב עיי"ש ועפ"י דברי הנ"ל דבריהם שפיר מכוונים להלכה ודו"ק::

-

ודע עוד דבדברי הנ"ל יש ליתן טעם לדברי המג"א בסימן רע"ו ס"ק י"ד שכ' על דברי הרמ"א שכ' ומותר למחות ואם עשה אעפי"כ מותר להשתמש לאורו עכ"ל בשם הב"ח - ובטעם התיר זה כתבו המחה"ש והפרמ"ג כיון דמיחא גלי' דעתי' דלא ניחא לי' א"כ עכו"ם אדעתא דנפשי' עביד - ולפע"ד איני רואה טעם מספיק לזה כיון דבהדיא כ' הרמ"א דגבי נר שהדליק לצורך ישראל לא מהני שום קבלנות או קוצץ כיון דעושה לו על צורך שבת זה ועיין במג"א סימן רנ"ב ס"ק י"א בשם הר"ן וא"כ מה מהני דישראל לא ניחא לי' אבל עכו"ם רק על צורך ישראל עושהו וכההיא דסי' שכ"ה סעי' י"ב הדליק נר והלך לו ונראה בעליל שלצורך ישראל הדליקו וא"כ נהנה ממעשה שבת שוב ראיתי בפרמ"ג כאן שהביא בשם הא"ר שפקפק בזה ואולי זהו טעמו - אבל בדברי הנ"ל יובנו הדברים היטב כיון דכל הטעם דאסרו חכז"ל מלאכת גוי בשבת הוי רק כדי שלא יבא להקל באמורה אם יתירו לו להשתמש במעשה הגוי וא"כ היכא דמיחא חזינן דיודע וזהיר שלא לצוות לגוי ואדרבא הוא מוחא בו שוב ליכא גזרה כלל א"כ במקום זה לא גזרו וע"כ מותר היכא שמיחא בו וא"ש בס"ד ודו"ק

- (ועתה

בעת העתקת הדברים לביה"ד זכני ה' בספר א"ר ומצאתי שכ' בסוף סי' רע"ו וז"ל נשאלתי בכותי שרצה לתקן נר של ישראל ונכבה בידו וחזר והדליקו אם מותר להשתמש בו נר"ל דמותר דזה הוי כמו לצרכו כיון שכבה בידו ועוד דהא כתבו תוס' דף קכ"ב טעמא דאסור נר שהדליק בשביל ישראל דאי שרינן לי' אתי למימר לנכרי לעשות בשבילו ע"כ - וזה לא שייך בזה שיודע שכבה וחזר והדליקו עכ"ל מזה ראי' גדולה לדברינו שהעליתי כאן דכל היכא שיודע מהאי' דאמורה לנכרי ל"ה בכלל הגזרה ודו"ק) -

ואגב אזכיר לפני הדרגנ"י מה שראיתי בספר קינור ש"ע להגאון מהר"ש ג"פ ז"ל שהעתיק לדברי הרמ"א בתשובה המובא במג"א סי' ש"ה ס"ק י"ב דהיכ' דליכ' עכו"ם להלעיט האווזא מותר לישראל להלעיט משום צער ב"ח ולפע"ד נתן טעות בזה למעיינים כי כפי מה שידענ' א"א להלעיט האווזא בלי שיטלטלו אותה כולה והרי המג"א גופא מביא בס"ק הקודם לזה דלא התירו אי' טלטול מוקצה משום צער בע"ח וא"כ ע"כ דהרמ"א בתשובה מיירי מהלעטה בלי טלטול כולה וא"כ הי' לי' להקש"ע להזכיר מזה ובאמת העולם אינם יודעים מזה - (והגאון מהר"ש גרינפעלד שליט"א השיבני דיפה כיונתי בזה דאין להתיר ההלעטה רק באופן דאינו מטלטל האווזא כולה וגם הרמ"א בתשובה מיירי רק באופן הזה אך שוב מצאתי בשו"ת פרי השדה ח"ג סימן קע"ד שהוא מצדד להתירא בא"א בענין אחר עיי"ש שהתיר בכל ענין - אך אעפי"כ לדעתי נראה דיש להזהיר להנשים דבשבת אם ליכא גוי ילעיטו באופן זה שלא יגביהו להאווזא לגמרי ויהי' רק טלטול במקצת דהתירו משום צער בע"ח ודו"ק) קמג)

ואגב גררא אשאל עוד את מר הדרגנ"י בדבר שנשאלתי בישראלים ועכו"ם רופא צורר יאודא שדרים בחצר אחת ואינם יכולים לשכור הרשות ממנו וגם משכירו ולקיטו א"א כעת אם יש לסמוך על מה שכתב הרמ"א בסי' שפ"ב דאם הבית של ישראל אינו אוסר דלא שכרו שיאסור עליו וגם כאן הבית הוא של ישראל אבל הוא אינו דר שם וקמסתפקנא אם דינו של הרמ"א שייך ג"כ באופן שהוא אינו דר שם ואני דייקתי מלשון הרמ"א שכ' "שיאסור עליו" משמע דוקא אם הוא עצמו דר שם ונוגע הדבר אליו אך מצאתי בקש"ע שכתב בפירוש דאפילו אינו דר שם ותמהני מאין לו זה - שוב מצאתי בחיי"א שכתב ג"כ כן אך מצאתי בשו"ת חתן סופר סימן ז' שכ' בפירוש והעלה להלכה דאם לא דר שם לא מהני סברא הנ"ל - ואח"כ עיינתי באבן העוזר וראיתי שפקפק בגוף דין זה וכן הביאור הגר"א כתב דדוקא היכא דמצי לסלק לי' עיין שם - נא לחו"ד בזה - שוב מצאתי בפרמ"ג בסי' שפ"ד שמסתפק ג"כ בזה ודו"ק -

ואציע עוד קושיא בענינא דיומא המחבר בסימן תרפ"ז כתב דאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפני' וכתב הרמ"א דזה דוקא לענין קדומה אבל לענין דחי' אין מצוה דאו' נדחית מפני מקרא מגילה אבל עכ"פ לענין קדומה תמיד מקרא מגילה קודם לכל מצוה שיהי' - וקשה לי לעיל בה' חנוכה סי' תרפ"ד קיי"ל דפרסומי ניסא הוי רק לענין דחי' אבל לענין קדומה מעלת התדיר עדיף א"כ כאן גבי מגילה דג"כ ל"ה רק מעלת דפרסומי ניסא למה מקר"מ קודם לכל מצוה אף נגד התדיר אם כי כאן יש קרא ע"ז בש"ס עכ"ז קשה דנילף מכאן דפרסומי ניסא עדיף אף למעלת התדיר וצ"ע קמד)

פ"ק בוסערמין יצ"ו יום י"ב אדר יה"ר שיקוים בנו וליהודים היתה אורה וישיבני במהרה העירה, כ"ד ידידו דו"ש באהבה ומאוה לו שמחת פורים.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

אחרי מופלג מצאתי בח"ס חו"מ סימן קפ"ה שכ' בזה"ל והנה הגאון חו"י שאל מהגאון עבודת הגירשוני אי שרי אמורה לנכרי שיאמר לנכרי שיעשה בשבת וצ"ל דשאלה הי' באופן שגוי האחרון אינו יידע שעושה ע"ד ישראל דאם עושה ע"ד ישראל אסור ליהנות ממנו אפילו בלא אמורה עכ"ל - וזה ממש כדעת הגאון מסעמיהאל נ"י - אך כבר הבאתי בפנים שדעת הפרמ"ג אינו כן דבאופן זה לכ"ע שרי א"כ דבר זה תלוי בפלוגתא בין מרן הח"ס למרן הפרמ"ג ודו"ק -

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה