אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן עד

סימן עג

שוכ"ט סלה להגאון הגדול המפורסים בדור חריף עצום כ"ו כקש"ת מו"ה שמואל לוי וויינבערגער שליט"א אב"ד דק"ק ד' סארדאהעלי יצ"ו.

אחדש"ה כמשפט על עתה באתי בנידון ההיתר מאה רבנים ששלח לידינו בדבר א' שמסרה אותו אשתו בעת היותו בצבא שהוא שפיאן ושכרה עדים ערלים ע"ז ונאסר במאסר וכמעט אתחייב קטלא ורק ע"י שהרבה הוצאות ובעזר השם ניצל מידם ועשה שיידונגס פראצעס ופסקו במקום גבוה בפרעססבורג שיפרדו זמ"ז וכפי נימוסיהן כבר אינה אשתו ועתה אינה רוצית לקבל גט בשום אופן רק אומרת שידור עמה והוא טוען במר נפשו כי אין אדם דר עם נחש בכפיכה אחת ושלחו לה ג"פ שתעמוד לדין ולא נתנה אוזן קשבת לזה ומסרבת לעמוד לד"ת ושאלו אותו הרבנים הרב הה"ג רבי ישעי' קאליש דיין דק"ק פרעססבורג והרב הה"ג דפעזינג נרם יאיר אם יסכים בהתירא דההוא גברא - וע"ז השיב כהדרגנ"י דלדעתו ברור להתירא מכמה טעמים שהעלה בתשובתו ואבא אי"ה על סדר צדדי ההיתר שהעלה מר רבא נ"י כיד הי' הטובה עלי (א) צידד כהדרגנ"י לומר דבנ"ד לית כאן כלל חר"ג מפני דדן את האשה הזאת למסור ובמוסרים אפילו רק ממון קיי"ל שהן מן המורידים ול"מ ומצוה להורגן ואין להם חלק לעוה"ב וא"כ אשה זו שיש בה כל אלה הדברים שישנו במסור והביא בקיאות מכמה מקומות בספרי הרמב"ם שכ' בחומרת המסור איך נימא ח"ו לכופו לדור עמה והוא בן לו ולא קיים עדיין פו"ר ועיין באו"ח מסור פסול לכתוב ס"ת כמומר ובמומרים ליכ' חרם ר"ג ומה שהבני עסטערייך מצריכים זיכוי גט כמבואר בסימן א' עיקרו רק מצד צרת יבום ככתוב בד"מ עכ"ל בהיתר הא' קלג)

הנה מיש הדרגנ"י דעיקר טעם של זיכוי גט הוא משום צרת סוטה לא ידעתי מנא לי' הא ואנן איפכא מצינו בח"מ וב"ש שהביאו בשם מהרי"ק ותרומת הדשן דהטעם הוא משום החרם רבינו גרשון וכן ראיתי למי שגדול בחכמה ה"ה מרן בשדי חמד מערכת אישות סימן ב' שהוכיח מספרן של צדיקים גדולי הפוסקים כמו הצ"צ ועבודת הגירשוני המובאים בקצרה בפ"ת שם שמוכח בדבריהם דהם נקטו לעיקר טעמו של תה"ד ומהרי"ק והשד"ח שם הוכיח ג"כ מדברי הרמ"א בפריסו את המפה על שלחן הטהור דנקט טעם של חר"ג לעיקר ועזב טעם של צרת סוטה עיי"ש היטב וכן ראיתי בשו"ת פאת השדה להגאון ר' ברוך מקפעלד אבה"ע סימן ד' שאנן גרירין אחר בני עסטערייך והוכיח ג"כ משו"ת צ"צ דעיקר זיכוי גט משום חר"ג הוא וא"כ גדלה תמיהתי על הדרגני מאין יצא לו לנקוט לדינ' לדידן טעמ' דהד"מ -

אך בעיקר דבריו תמה אני במה שדן לאשה הזאת למומרית ע"י שנעשית מסור הלא גם במסור גמור קיי"ל דאין מחזיקין אותו למומר לכל דבר דהלכה פסוק' ביו"ד סימן קי"ט דשחיטת מסור כשרה והש"ך בסימן ב' בס"ק כ"ו פסק כוותי' עיין בפרמ"ג בשפ"ד שם ועיין גם באחרונים ודוקא לכתיבת ספר תורה איכ' טעם לחוד דפסול אבל לשאר דברים אינו כמומר דהא שחיטת מומר לכ"ע פסול וגם לכתיבת ס"ת ותו"מ משמע מטו"ז סימן ל"ט דהוי רק דרבנן (ועיין בכתב סופר יו"ד סימן קל"ז קל"ח ותשו' מהר"י אסאד סימן רצ"ט ומהר"מ שי"ק יו"ד סימן רפ"ג שהאריכו בדין מסור לס"ת ותפילין עייש"ה - עכ"פ מצד הדין הבדל גדול איכא בין מומר למסור וכאשר הוכחתי מהא דיו"ד סימן קי"ט א"כ מנא לי להדרגנ"י לדון בהאי איתתא דהוא "מסורה" דין "מומרית" לומר שאין גבה חרם ר"ג כמו גבי' אשה מומרית הא הבדל גדול איכא בין מסור למומר וצ"ע -

ועוד עדיפא אקשי' לי' למר אף אי יהיבנא לי' סברתי' דיש במוסר כל חומרת המומר עכ"ז לגבי' דינ' דחר"ג אין לדמות שניהן יחד עפי"ד החמדת שלמה להגאון מווארשא ז"ל המובא בפ"ת סימן א' סקכ"ב שכתב דלכאורה לשי' המהר"מ ודעמי' דאף במקום מצוה גזר ר"ג א"כ אף בהמירה והי' צריך היתר מא"ר - וכתב בטעמא דמילתא דלא צריך מ"ר דכיון דהמירה היא בחזקת זונה ואסור' עליו מדאורייתא א"כ אינו בכלל נושא שתי נשים ול"ד למ"ש דאף במקום מצוה גזר היינו באופן שלא נאסרה עליו כמו בשהה עשר שנים ולא ילדה או בעוברת על דת שלא נאסרה עליו ואם רוצה לקיימה מקיימה משא"כ היכא דהוי בחזקת זונה דהיא אסורה מה"ת שפיר ליכ' חרם רבינו גרשון וכתב שמצא אח"כ במהרי"ק כדבריו עיי"ש -

ואיכי השתא בנ"ד גם א יהיבנא לי' סברתו דמסור הוי כמומר עכ"ז כיון דבאמת אינה מומרית א"כ עוד עי"ז אינה בחזקת זונה כי מה שייכות יש למסור עם זנות א"כ עוד איננה אסורה עליו ול"ה רק כעוברת ע"ד דכתב בספר הנ"ל דיש גבה חר"ג א"כ ממילא גם בנ"ד יש גבה חר"ג ולא כמו שכתב הדרגנ"י דאין גבה חר"ג יען שנקט אותה למסור ומסור הוי כמומר וגבי מומרית ליכ' חר"ג ומטעם שכתבתי וגם דיחוי זה נראה בעיני קלד)

אבל הנני אוסיף להפליא עליו ובעיקר' דמילתא אני דן במה שדן לאשה הנ"ל למסור בכל חומרותיו לענין דמורידין ול"מ ומצוה להרגה הא בהדיא מבואר בחו"מ סימן שפ"ח דכל דין דמורידין ומצוה להורגו הוי דוקא במוחזק לן לכל הפחות ג"פ אבל משום פעם אחת עוד לא שייך האי דינ' דמסור - וא"כ איך יש לדון בהאי איתתא משום פעם אחת לכל דינו של מסור - ודוחק לחלק כיון דמסרה עליו וגם שכרה עדים שקרים ערלים הוי כשלשה פעמים זה דוחק דהוחזק לזה צריך ג' מעשים שונים אבל הכא חד מעשה הוא - וגם עיין בריב"ש סימן רל"ט שביאר באורך דין מסור באיזה אופן הוא מן המורידים ול"מ ומצוה להרגו דדוקא בשעשה ג"פ וגם רק אחר התראה כמו רב כהנא בהגוזל בתרא דאמר לי' רב כהנא לא תחוי ואמר לי' המסור מחוינא מחוינא, קם רב כהנא והרגו וגם לאחר שכבר עשה המעשה אינו בר קטלא רק אם התראו בו ומחזיק ברשעתו או שכבר הוחזק ג"פ אז מסור דינו לכל אדם עיי"ש - וא"כ בנ"ד בהאי אשה דהוי כבר אחר מעשה וגם לא התראו בה וגם לא הוחזקה ברשעתה ג"פ וגם לא הותרה עצמה למעשה המסירות דבר פשוט בעיני שאין בה דין הנאמר במסור וליכ' בה חומרת המסור זולת יש לה חיוב הפסד ממון שגרמה לו ע"י המסירה וכמו שפטר שם הריב"ש נידון דידי' מדין חומרת המסור כמו כן יש לפטור אשה זו מחומר המסור וזה ברור למעיין שם בריב"ש - וכן מבואר הדבר בתשובת הרא"ש ריש כלל י"ז דדין מסור נאמר דוק' באית בי' התראה כמו ר"כ והוחזק ג"פ וגם אחר מעשה פטור ועיי"ש וכל התנאים הללו ליתא באשה דידן ע"כ פשוט לי דאין באשה זו דין מסור כלל - ועיין בכרתי סימן ב' סקכ"ג שכתב ועכשיו בעוה"ר נעשה כהיתר ובתשובת מהרש"ל מכשירו לעדות ומכש"כ שאין לפסלו בשחיטה עכ"ל - ממילא מזה תבין למילף דקלקלתם תקנתם ושאין לדון למסור בזה"ז כדין מומר לע"ז ודו"ק קלה)

ועתה ארבה עלי עדים נאמנים מראשי הפוסקים הראשונים שלא כדברי הדרגנ"י שדן באשה הזאת שמסרה בעלה לאשה מומרית לענין שיוצאת שלא בכתוב' וליכ' חר"ג - והוא ממה שמצאתי בתשובת הרשב"א סימן תקע"א שנשאל מהר"ח או"ז מווינא באשה שמתקוטטת עם בעלה ומתוך הקטטה פרצה ויוצאה בשוק ואמרה בקול רם לבעלה שהוא מין ושראתה אותו מקלקל עם עבדו ופעם אחת עם בנו ויצאה בשוק וצעקה ע"ז בפני גוים וישראלים רבים ומתוך כך פרעה ראשה ונתגלו זרועותי' וקצת תחת זרועותי' וגם שכרה גוי אחד לילך לפני השלטון כדי לשרוף בעלה מפני זה (בטח הי' אז גזירה לדון ע"ז בשריפה) - והשיב הרשב"א בזה"ל ואני עמדתי על דברי הרבנים ואת אשר נגזר עלי' ומדברי כלם ראיתי שדנו אותה למוסרה וכן דנו אותה במקצת למורדת ושכן דנו אותה בעוברת ע"ד מפני שגילתה את ראשה וכן עמדתי על מה שנחלקו בקבלת העדים אם נתקבלו בפני' וכו' ואחר שעמדתי על הכל ראיתי שלא להכניס עצמי בענין קבלת העדות כו' וכן ראיתי שלא לכתוב במה שדנו אותה לשלם (ר"ל מפני המסירה) ומ"מ הריני חוזר דרך כלל על כל עיקרי הדברים שדנו אותה לשלם (מפני המסירה) או להפסיד כתובתה (מפני דין מורדת) ותחלה אומר אני שאין לזה דין מורדת להפסיד כתובתה לא בארבע שבתות כאומרת בעינא לי' ומצערנא לי' ולא בי"ב חדש כאומרת מאיס עלי לפי שאין מורדת אלא מתשמיש וכן במה שבאו לחייבה לצאת שלא בכתובה לא אמרו אלא ברגילה בכך אבל אם גלתה פ"א ופרעה ראשה באיקראי ודאי לא הפסידה כתובתה ועוד שבשעת הכעס היתה ובשעת הכעס ה"ה כשוטה ואין השם ומצותיו כנגדו באותה שעה כמו שאמרו בנדרים כל הכועס אפילו שכינה אין חשובה כנגדו - ומה שדנו להפסיד כתובתה מצד מסורה זהו במה שהיא מודה לו שהפסיד ע"י מסורתה או שיש לו עדים עיי"ש שהאריך לדון על שילום ההיפסד שהי' לו בהגרמת המסירה שמסרה אותו וודאי ע"י ריצוי כסף הציל עצמו משריפה -

הרי שלך לפניך שכל אלו הרבנים שדנו בעובדא דהאי איתתא ועמהם רבינו הרשב"א ומהר"ח או"ז דנו עלי' אם הוא בכלל הנשים שיוצאים שלא בכתובה רק מטעם מורדת או עוברת ע"ד ומה שדנו עלי' משום מסורה רק משום מילי דממון נגעו בה כי הוא טען שהפסיד על ידי' ע"י ההצלה שהציל עצמו בממון או איזה קנס ששילם בעד המיתה אבל שיהי' דנין על האשה שתצא שלא בכתובה משום מומרית דמסור הוי כמומר זה לא עלה על לבם כלל וכמו שאנו רואים בדבריהם שלא הזכירו מזה כלום דאל"כ דאם נימא דיש במסורה דין מומרית אזיל לה דחיית הרשב"א לדברי הרבנים הנ"ל במה שכתב דאין לה דין מורדת דמורדת הוי רק מתשמיש וכן ל"ה עוברת ע"ד משום דלא הורגלה בזה הא במומר לא צריך הרגל וגם לא תלוי בשתמיש כלל ותיכף שהמירה יש לה דין שתצא שלא בכתובה אלא ודאי דליתא לדברי כהדרגנ"י דמשום פ"א וכן בלי התראה אין לדון עלי' משום מסור או אפילו תימא שהוא מסורה מ"מ ל"ה לענין אישות כמומרית לענין שתצא שלא בכתובה או דלא יהי' גבה חרם רבינו גרשון דהכל חד הוא דבכל מקום שתצא שלא בכתובה ליכ' חרם רבינו גרשון וע"כ שפיר לא דברו מזה אלו הגדולים שבתשובת הרשב"א הנ"ל - וא"כ מזה תיובתא רבא לדברי הדרגנ"י דהא שאלתינו דומה ממש כמו שאלת הרשב"א הנ"ל דגם שם מוסרה אותו בידים בידי עכו"ם ושכרה עליו עד ע"ז וסכנת מות היתה מרחפת עליו ובטח ההפסד שתבע הי' ההוצאות שהוציא על הצלתו וא"כ הוי ממש נידון שאלתינו ואעפי"כ לא עלה על דעת הגדולים הנ"ל לדון כזאת משמע דאין מקום כלל לדבר הזה שרצה כהדרגנ"י לדון באשה הנ"ל ותיובתא דרב (הדרגנ"י) תיובתא -

ועוד מצאתי כדמות ראי' לדברינו מדברי גדול שבאחרונים לא רחק מזמנינו ה"ה הגאון מו"ה מרדכי זאב מלבוב ז"ל בספרו שו"ת מאמר מרדכי סימן ע"ה שנשאל באשה רע מעללים שהתחברה אל אנשי מלחמה ולבסוף מסרה את בעלה ובעזר השם ניצל מידם עיי"ש שדן משום יחוד בין העכום ועוד צידד בהתירים אבל לדון עלי' שתהא כמומרית משום שמסרה אותו לא עלה על לבו כלל וגודל ידו בתורה ידוע לכל ומדשתק בטח לא ניחא לי' לומר כזאת - וא"כ ממילא דצד היתר הראשון של כהדרגנ"י שעליו סמך כל בנינו אזיל לי' ואין לו מקום כלל לחול אחרי המחילה מכבוד תורתו הרמה ודו"ק -

אמנם בנוגע לעיקר שאלתינו תמהני מאד על הדרגנ"י שהביא ממרחק לחמו הלא הי' לו להביא את דברי הרמ"א בסימן קט"ו סוף ס"ד אשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו אם יעשה לה דבר מקרי עוברת ע"ד עיי"ש - והרי הדברים ק"ו מה אם רק שגזמה אף אם לא עשתה מעשה הויית עוברת ע"ד מכש"כ בשעשתה מעשה כזאת בודאי הדין נותן שתהי' עוברת ע"ד וא"כ לכאורה משפט האשה הנ"ל חרוץ ברמ"א הנ"ל מה דינה - אבל אחר העיון גם בזה יש לשדות נרגא משום דיש להקשות באמת על רבינו הרמ"א גופא איך פסק דע"י שגוזמה לשכור כותים להרוג אותו מקרי עוברת ע"ד הא שם בתשובת הרשב"א שהבאתי לעיל מבואר דאפילו בעשתה באמת כן היינו ששכרה עליו גוים למוסרו לשלטון להריגה ואפ"ה לא דנה הרשב"א ודעמי' משום מעשה זו בעצמה לעוברת ע"ד ורק דהשקלא וטריא הי' רק משום מעשה החציפות שעשתה אבל משום המסורה או השכירה לערל להרגו לא דנו ולא הזכירו דבר כלל וא"כ קשה טובא על רבינו הרמ"א ומה שם בעובדא דרשב"א דעשתה כבר מעשה רע כזו ואפ"ה לא חשבוה לעוברת ע"ד מכש"כ דאין לחושבה לזה משום הגזמה בעלמא וזה פלא גדולה ותימא רבה ועצומה ועוד לא ראיתי לעמוד עלי' -

ואם כי יש לומר כיון דהרמ"א לקח דינו מדברי הגמיי' בפ' כ"ד מאישות בשם מהר"מ ב"ב א"כ י"ל דפסק כוותי' ולא כהרשב"א - עכ"ז אין בזה כדי שביעא כיון דבהדי' מבואר ברשב"א שלא כוותי' ושם הסכימו עמו רבים מגדולי ארץ הר"ח או"ז ועוד רבנים גדולים א"כ רבים המה נגד הגמיי' ומ"ט הניח הרבים ועשה כיחיד - ולכל הפחות לא הי' לו להרמ"א לסתום כהגמיי' לחוד כיון דיש חולקים ומה גם הרשב"א והר"ח או"ז גדולי הפוסקי' הם החולקים על הגמיי' והוי לי למימר ויש חולקין בזה ולא לסתום דבריו ודא תמוה רבתי בעיני - (ובאמת נפלאת בעיני ג"כ על מרן הנו"ב מה"ת אה"ע סימן פ"ט בדבר שנשאל מאחד שאשתו הוציאה עליו שם רע שקלקל עם זכרים ורצה להפסיד כתובתה מכח דברי הרמ"א הנ"ל כמו גבי שגזמה להרגו ע"י כותים - והוא ז"ל השיב דשם הביאה באמת רוצח להרגו כמו שכתב הרמ"א אבל כאן אף אם אמרה על בעלה שעובר עבירה זו לא אמרה שרצונה להביא אותו במשפט הערכאות ע"ז לגרום להרגו עיי"ש - משמע מדבריו דאלו אמרה באמת כן הי' דינה כמו ההיא דרמ"א לעוברת ע"ד ופלא איך לא הרגיש בהאי תשובת הרשב"א דהוציאה ג"כ קול זה ממש כשאלתו וגם מסרה אותו לערכאות ואפ"ה לא דנה אותה הרשב"א וחבריו משום זה לעוברת ע"ד ושאלת הנו"ב הוא ממש שאלת הרשב"א ועוד חמור מינה ואעפי"כ הקיל וא"כ ק"ו בשאלתו ואם כי י"ל דהנו"ב אזיל בשי' הרמ"א הנ"ל אשר הוא לכאורה נגד הרשב"א הנ"ל - אבל בכ"ז כיון דשאלת הנו"ב היא ממש שאלת הרשב"א הי' לו להזכירו עכ"פ ולומר בו דעתו כמאן וע"כ דנעלם ממנו לפי שעה תשו' רשב"א הנ"ל והוא פלא לחשוד מרן רבן של ישראל ושר התורה כמותו בזה אבל עכ"פ הוא תמוה רבתי עליו ז"ל) -

ומתחלה עלה במחשבה לפני לחלק בין האי דהגמיי' להא דרשב"א משום דהמעיין בהגמיי' בפנים וראה דשם הי' המעשה דאשה זו הי' לה עסק עם גוי אחד והיו אוהבים זא"ז באהבת חשוקים ודיברה עמו הרבה עד שבאהבתה אותה גיזם לבעל להרגו כמו שכתב בזה"ל וכש"כ זאת שבאת עם איתו ריק ודיברה עמו כ"כ שבשביל אהבתה גיזם לבעל להרגו עיי"ש שחשבה אותה כמדברת עם כל אדם עי"ז שדברה אתו הרבה א"כ נרא' מדבריו שם דהעיקר דחשבה אותה לעוברת ע"ד משום שאר דברים רעים שהיו בה והאי הגזמה הביא רק לראי' על גודל אהבתם זל"ל ולא דמשום זה לחוד תחשב לעוברת ע"ד וא"כ ממילא דעפי"ז לק"מ מהא דתשובת הרשב"א הנ"ל דשם ל"ה שום חשש מכל זה - אבל כד דייקת שפיר בדברי הגמיי' שם תראה דליתא לחילוק זה דהא כתב לעיל מני' דהאי בזה"ל ועוד אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם יעשה לה דבר וגיזם להרגו לא גרע ממקללת יולדיו בפניו וכש"כ הכא דמגזמת להרגו עכ"ל -

הרי דהשוה ההגזמה למקללת יולדיו וכמו דגבי מקללת האי לחודא משוה לעוברת ע"ד כמו כן האי דגזמה לחוד עושה לה לעוברת ע"ד וכמו שהעתיק כן באמת הרמ"א לדין זה דגזמה בפ"ע בלי צירוף איזה מעשה רע וא"כ הדרקו' הנ"ל לדוכתא -

ע"כ אסורה ואראה חילוק אחר בזה בס"ד - והוא דכמו בשאר עוברת ע"ד לא מקרי עוע"ד עד שרגילה בכך וכמו שכתב הרשב"א בתשובה דמשום פ"א לא מקרי עע"ד כ"כ נרא' לי לומר דגם במקללת יולדיו בפניו נמי צריכה להיות רגילה בכך - ואל תשיבני מדברי הרמ"א בסי' קט"ו סעי' ד' גבי' איזהו עוברת ע"ד יהודית וכתב הרמ"א ורגילה בכך עכ"ל - ואח"כ קחשיב המחבר עוד להלן דברים שחשובים עע"ד ובינייהו מקללת יולדיו ומדהגיה הרמ"א הך "ורגילה בכך" קידם לזה דוקא משמע לכאור' דבזה לא בעי רגילה - י"ל דמזה אין ראי' דהא קחשיב אח"כ גם כן שם דמשחקת עם בחורים והא גם בזה בעי רגילה כמ"ש הרשב"א בהדיא בתשובה שם והטו"ז כתב ג"כ כן וא"כ ממילא כ"כ אפשר לומר דהך מקללת נמי צריך להיות רגיל' בכך ומשום פ"א לא חשוב עע"ד - וא"כ ממילא גם הך דגזמה נמי דוקא ברגילה כיון דנלמד בק"ו ממקללת וכמו שכ' הגמיי' ודיו לבא מהדין להיות כנידון וא"כ א"ש כיון דברשב"א מיירי בפ"א - אך גם ז"א דהרי הרמ"א שכתב הך דין דגזמה סתם דבריו ולא כתב דצריך להיות רגילה בכך - ותיכף אח"ז כתב אשה שרגילה להתייחד בין העכו"ם ועיי"ש כו' ומדדייק וכתב בדין שאח"ז "רגילה" ולא כתב גם גבי הגזמה כן משמע בהדיא דס"ל דגבי הגזמה לא בעי "רגילה" וגם משום פ"א הוי עע"ד וא"כ תהדר קושיין לדוכתא מהא דתשובת הרשב"א הנ"ל -

ע"כ נראה לומר בזה חילוק אמת בס"ד והוא דבכל אלו הדינים שנעשית על ידה עוברת ע"ד הוא דוקא כשעשתה על חנם בנא דבר בלי איזה סיבה אבל היכא דאיכ' לתלות באיזה סיבה אז לא חשובה לעוברת ע"ד וא"כ הכא כנידון הרשב"א בתשובה דהיתה מחמת כעס וקטטה בבעלה כמו שמבואר ברשב"א שכתב ומחמת כעס ומתוך קטטה פרצה וייצאה לשוק כו' וגם שכרה גוי כו' והכל נעשה ע"י קטטה וכעס ובזה אין לחשוב לה עון כלל וכמו שכתב הרשב"א שם ועי"ז דנה אותה לכף זכות כיון דהכל נעשה בתוך כעס וכמו שהביא הגמרא דנדרים כל הכועס אפילו שכינה נחשב לו למאומה והיא כשוטה ואין במעשה שוטה כלום הלכך שפיר בזה אף הגזמה עם מעשה השכירות עכו"ם להרגו לא נחשב לכלום וא"ש דברי הרשב"א בתשובה - ודברי הרמ"א בסימן קט"ו אמורים בשעשתה בלי כעס וקטטה רק מרצון נפשה ובישוב דעת רע שלה מאהבת הרשע ערל וכמו שהי' באמת המעשה שם כמובא לעיל בשם הגמיי' דמשם נלקח דברי רבינו הרמ"א הנ"ל עיי"ש ובאופן זה שפיר הוויית עוברת ע"ד וכן הביא הבאה"ט בסי' קט"ו ס"ק י"ד בשם תשובת מהראד"ב ועיי"ש דהא דמקללת יולדיו דהוי עע"ד דוקא על מגן אבל אם מכה לה או מצערה הרבה אין אדם נתפס על צערו ואינה מפסדת כתובתה עיי"ש - וכיון דהאי דינ' דגזמה נלמד במכש"כ ממקללת יולדיו וכמו שהבאתי בשם הגמיי' וכן כתב בביאור הגר"א עיי"ש א"כ ממילא דוקא באופן הזה דדנין דין מקללת דדיו לבא מן הדין להיות כנידון וכיון גבי מקללת היכא שבא מחמת צער וקטטה ליתא בדין מקללת וכנ"ל א"כ כ"כ גבי הגזמה היכ' שהי' מחמת איזה סיבת צער לא חשובה עע"ד רק בשעשתה על מנן מכח רשעתה ומחמת חציפות שלה משא"כ היכ' דיש לתלות באיזה סיבה מחמת צער שציער לה בעלה באמת אין דינה לעע"ד ועיין גם כן בבית שמואל סימן קט"ו ס"ק י"א - ועפי"ז יתייחדו שפיר דברי הרמ"א עם דברי הרשב"א בתשובה דהרשב"א מיירי דנעשה הכל המסורה והשכירה מחמת כעס וקטטה בבעלה ולא מאהבת מעשה תעתועים אז באמת לכ"ע לא נחשב לה למאומה וכדכתב הרשב"א דנחשבת כשוטה ואין במעשה שוטה כלים משא"כ הרמ"א והגמיי' מדברי' באין לתלות רק בדברי חציפות ורוע לב כדמוכח ממעשה המובא בפנים בהגמיי' ובאופן זה גם הרשב"א מודה דנחשבת לעוברת ע"ד למצא עפי"ז דליכ' פלוגתא כלל בין הרשב"א והרמ"א ומר א"ח ומר א"ח ולא פליגי וכל אחד על מקומו יבא בשלום וזה החילוק נראה אמת וברור לאמיתה של תורה ואודה ה' שחנני דעת אמת לעשות שלום בין הפוסקים אשר בזכותם אנו חיים בגלותינו המר ולקרב רחוקים ודו"ק -

ועתה נחזור לנידון שאלתינו אחר שכבר הוכחתי דלדינא ליכ' פלוגתא בין הרמ"א לרשב"א ז"ל דאם היתה מחמת קטטה גם הרמ"א מודה דלית במעשה זה כלום ובאם עשתה מרצון בלי סיבה מבעלה גם הרשב"א מודה דחשובה לעוברת ע"ד - א"כ גם בנ"ד תלוי ג"כ בזה מה שמסרה ושכרה עדים עליו באיזה סיבה עשתה מעשה זר כזה אם מחמת איזה קרבות שהי' לה עם איזה רשע או ערל וטמא והמסור' באה ע"י דבר מתועב ודאי דיש לה דין עוברת ע"ד וכההוא דרמ"א הנ"ל - אבל אם נעשה מעשה הנ"ל ע"י קטטה שהי' לה עם בעלה א"כ דינה מבוארת בתשובת הרשב"א הנ"ל שאין לה עלי' רק תביעת הפסד ממון שהפסיד ע"י מסורה זו אבל לעוברת ע"ד אין לחשוב אותה דהוויית כשוטה בעלמא -

והשתא דהדרגנ"י סתם הדברים ולא כתב איזו גופא דעובדא היכי הוי ומה הי' הסיבה דעשתה מעשה זר כזה אם מסיבת פרצות או מסיבת קטטה ע"כ לא אוכל לאמור בה לא איסור ולא היתר עד שיאבה כבוד גדלו להודיעני סיבת הדברים שהביאה לידי מעשה רע כזה ואם עשתה באמת ע"י סיכת דבר מתועב ולא מחמת צער שציער אותה בעלה אז שפיר היא נידונת לעוברת ע"ד ולא מטעמי' דמר הדרגנ"י דיהי' כמומרת וכמו שבארתי לעיל בארוכ' דלית לדון כאן מדין מומר כלל רק מכח שמשפטה חרוץ בדברי רבינו הרמ"א ודברים הללו ב"ה הם אמת לאמיתה של תורה אחר העיון היטב הדק בכל המקומות שהבאתי ודו"ק

- (ב) גם מה שצידד הדרגנ"י להתיר מטעם מסרבת עפי"ד ספר יהושע דליכא גזרת חר"ג במסרבת וכן נמצא דבר זה באבני צדק להגה"ק מסיגעט ז"ל סימן מ"ו בשם הגאון חו"ד וכן בשו"ת נטע שורק סימן כ"ט - לפע"ד דכל זה ל"ש בנ"ד דנראה דמסרבת הוי דוקא במצערא לי' היינו שאינה רוצית לדור עמו ורוצית לעגנו וגם אינה רוצית לילך לדון עמו בבי"ד וכההוא דמורדת דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' - משא"כ הכא בנ"ד שאמרה בפירוש שרוצית לדור עמו כדרך איש ואשתו כמו שכתב הדרגנ"י בפסקו דאינה רוצית לקבל גט יען שרצונה לדור עמו ולא משום דרוצה לענגו וגם היא מן הנשים שלא נאסרה עליו דהא אפילו בעוברת ע"ד אם רוצה לקיימה אין כופין להוציא כמבואר בסימן קט"ו א"כ ל"ה בה רק מה שאינה רוצית לילך לד"ת משום זה לחוד עוד לא הותר החר"ג ואפשר משום זילותא דבי דינא או מיראה שיראה שהבי"ד יפרדו אותה ממנו והיא אינה רוצית בזה עכ"פ נרא' ברור שבאופן זה שאומרת שרצונה לדור עמו כמקדם אינה בכלל מסרבת רק באופן שאינה רוצית לדור עמו וגם אינה רוצית לילך לדון עמו ורוצית לענגו ולצער אותו אז יש בה דין דמסובת המבואר בספרן של צדיקים הנ"ל - וגם הסברא נותנית אולי רוצית בתשובה ולתקן מעשי' מהיום והלאה ומה גם אם כל המעשה נעשה מתוך קטטה וכמו שהארכתי לעיל אז ל"ש לדון אכל הנ"ל שקטטה הרבה עושה ועיין בתשובת צמח צדק החדשות להגה"ק מליבאוויטש סי' יו"ד שהקיל במורדת ע"י קטטה וכתב דלית בה כלל דין מורדת עיי"ש וכעת אינו לפני - שוב מצאתי בשו"ת פרי השדה ח"ג סימן כ' שכתב בד"ה מעתה וז"ל מ"ש בשם ספר יהושע דאשה דמסרבת מלציית דינא הוי בכלל אשה רעה בדעותי' דמצוה לגרשה כמבואר בסימן קי"ט הגם שאיני כדאי לחלוק דמלשון הש"ע משמע דוקא שרעה בדעותי' בעניני צניעות עיין שם בח"מ ובב"ש אבל עכ"פ איננה בכלל זה אם אינה צייתית דינא אמנם אם אפילו כדבריו מ"מ איננו מבואר שיכול לגרשה בע"כ והתם קאי רק על מ"ש מקודם דלא מגרש אדם אשתו הראשונה והיינו אפילו שלא בע"כ רק להשתדל ולעשות תחבולות שתתרצה להתגרש מ"מ אם הוא רעה בדעותי' מצוה לגרשה - ועוד כיון דידוע דעכשיו יש הרבה אנשים וכבר נעשה להם כהיתר אם יכולין להשמט עצמם מד"ת יהי' מה שיהי' לא נוכל בזה"ז לדון מי שמשמט עצמו מד"ת לומר דמשו"ה הוי בכלל רעה בדעותי' עכ"ד - (והיא כעין שהבאתי לעיל בשם הפליתי לענין מסור) ומכש"כ בנ"ד שרצונה לדור עמו כדרך כל הארץ ורק לבי"ד אינה רוצית לילת אולי היא מחמת יראה וכמו שכתבתי שיראה שהבי"ד יפסקו לפרוד זמ"ז ואין נפשה בכך ע"כ לפע"ד ברור דאין לדון גבה משום מסרבת - וגם ממה שרוצית לדור עמו נרא' דאין ביניהם דבר ערוה דאל"כ ודאי דלא הי' רצתה לשוב אליו כדרך כל אשה שחצנות שבהפקירא ניחא לה ובטח רק מאיזה קטט ומחלוקה בא כל הדבר א"כ אדרב' אולי מצוה לקרב אותם בסייעתא דשמיא וכההוא דכתובות דף ס"ג ע"ב עיי"ש - וכן עיין ח"ס סימן ס"ג דנתקשה מאד בשיעור אשה רפה בדעותי' דנימ' דנא גזר בה ר"ג ועיין ג"כ בפרשת מרדכי סימן ח"י מכל הלין טעמים איננו ברור לדון בנ"ד משום אשה רעה וממילא דנדחה בזה גם היתר זה שצידד הדרגנ"י

- (ג) ומה שצידד להתיר מטעם מאוסה עלי נמי מבואר בפוסקים דאיכ' חר"ג ועיין בצמח צדק החדשות מהנ"ל סימן קל"ב שהאריך הרבה בזה וצידד להתיר אך סיים דכ"ז להלכ' ולא למעשה משום דלא חזינן שיעשה מעשה כזה להתיר חר"ג בטענת מאוסה עלי יעו"ש - ומש"כ עוד הדרגנ"י וז"ל והאמת כי לפע"ד מהדין הי' לן היתר אף בלי היתר מאה רבנים - גם זאת לא שמיעא לי כלומר לא סביר' לי כי כבר מבואר בח"ס סי' ג' דרק לענין גט בע"כ לא גזר ר"ג במקום מצוה אבל לישא אשה על אשה אפילו במקום מצוה ואפילו בפושעת איכ' גזרת ר"ג ולא הותר אלא בק"ר וכן מבואר בתשובת מרן ד"ח בהרבה מקומות בשם תשובת הב"ח סימן צ"ג דכך הית' התקנה דכל ענין דבר שיהי' בין איש לאשתו אין מותרת החר"ג זולת בהיתר מא"ר - וכאן דליכ' למיתב גט בע"כ כיון דאינה רוצית בגט בשום אופן וגם בזיכוי גט אין יכולין כיון דאינה רוצית ל"ה גבה זכות כמו שכתבו גדולי האחרונים בספרותם דהיכ' דאינה מרוצה לגט אין יכולין לזכות לה עיין ד"ח ואמרי א"ש ומאמר מרדכי להגאון מפרשי הים וכן עיין בתשו' פאת השדה סימן ד' וכן עיין בתשובת חומר בקדש להגאון מחנה לוי סימן יו"ד שעד כמה הוקש' לו להתיר לישא אשה על אשה עיי"ש מה שהביא בשם גאוני דורו - יעיין בתשובת תוע"ר ותשובת רע"א ח"ב סימן נ"ו דבשעת הדחק צדדו להתיר בלי ק"ר - אבל פשוט דבלי שעת הדחק אין להתיר כלל שום דבר בלי הסכמת מא"ר - וגם אפילו בשעה"ד לא סמכו ע"ז גאונים הבאים אחריהם וכמו שהבאתי מד"ח - כללו של דבר דבנ"ד דיש לומר דהכל נעשה מחמת קטטא וכמעשה דרשב"א הנ"ל בתשובה אין להתיר כלל לאיש הנשאל עליו מעלת הדרגנ"י מכל הלין טעמים שכתבתי עד שיתבררו הדברים אולי יש דברים בגו אשר יוכל להתיר אבל לפי הטעמים שכתב הדרגנ"י לא מצאתי די היתר לו לישא אשה על אשה כן נראה לפע"ד -

ובדרך אגב ראיתי להעתיק כאן את דברי מאור הגול' רבינו אמרי אש ז"ל במ"ש בתשו' בה שמט' בסוף חלק חו"מ וז"ל יש לחוש ולדקדק בזמנינו בעוה"ר רבים יושבים על כסא הוראה ואין בביתם לחם ושמלה ויש אשר אין יראת ה' על פניו בודאי לא בידם נתן רגמ"ה להתיר חרמו וגם מה שמקילין לצרף אף שאינם יושבים על כסא הורא' צריך לדקדק שיהיו ראוים להורא' הבינו הדבר לאישורו כי ראיתי בעיני מכשלה פעם א' שראיתי חתומים אשר לא הגיעו להוראה כלל ואך מפני הכבוד והחנופ' גוברת נצטרפו למספר המאה עכ"ל - וכן כתב מרן ד"ח ח"ב סי' מ"ב וז"ל ואודיע תוכן ההיתר מא"ר לא כאשר מ"ר חותמים בלי השגחה ח"ו ורק בי"ד דעיר הבעל כו' והמאה רבנים כל אחד קודם חתימתו מעיין היטב ובאם נראה לו שבמעשה כזה ראוי ליקח אחרת יתירנה עכ"ל וחתמתי שמי - פה פישטיאן מ"ה למבנ"י ע"ז"ר"ת"ה לפ"ק יצ"ו -

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

בשולי המכתב.

אזכיר להדרגנ"י מה שנוגע לפלפולא וגם הזכרתי לו דבר מזה בחורף העבר בעת שהזדמנתי אתו עמו בפרעססבורג בדבר מה שמצאתי בבית מורי הגאון הקדוש מחוסט ז"ל בעל ערוגת הבושם בעת שהייתי לבקרו אגרת מהדרגנ"י אשר פלפל עם מורי ז"ל בדבר מה שהעלה הדרגנ"י שבפסח הבא בטומא' לא הי' מצות כריכה פסח ומצה ומרור למען לא יהי' טומאת אוכלין בכביצה עכ"ד הדרגנ"י - וע"ז פלפל מורי ז"ל דשפיר הי' אפשר לכרוך ע"י טהור בשני חלקים ולאכול אותם בכדי אכ"פ שיעור טו"א ליכ' ומצות כריכה קיים עכ"ד מורי ז"ל - וע"ז דחה הדרגנ"י באגרת הנ"ל דזה ליתא מפני דכל הטעם דאין מבטלין זא"ז הוא משום דמצות אין מבטלין זא"ז וזה דוקא אם הי' אוכלן בפעם אחת דהי' מצוה אבל אם הי' אוכלן בשתי פעמים א"כ ליכ' בחלק א' רק ח"ש ובח"ש ליכא מצוה רק רשות א"כ שוב מבטלין זא"ז וא"כ ע"כ דבפ"א הי' מוכרח לאכול א"כ שוב איכ' שיעור דטו"א עכ"ד -

וכשאני לעצמי איני רואה שום דיחוי לדברי מורי ז"ל ל"מ לדעת גדולי האחרונים דסברי דכמו דאמרינן ח"ש אסור מה"ת כ"כ יש בח"ש דמצוה משום מצוה א"כ ודאי דלק"מ דגם על חלק א' שהוא ח"ש חל המצוה ול"ה אכילת רשות ושוב שייך גבי' מצות אין מבטלות זא"ז וז"פ - אלא אפילו לדעת הני גדולים דסברי דבמצוה לית בח"ש שום סרך מצוה אפ"ה לק"מ משים דנראה ברור דהם לא דברו רק באוכל ח"ש לבד אבל כשאוכל כזית בכדי א"פ דהיתה הלכה דחשיב כאכיל' אחת א"כ שוב איכ' חלות מצוה על כל חלק וחלק שאוכל דאל"כ איך יצטרפו הני אכילות יחד דהא כשאוכל השני כבר חלף הראשון מן העולם וכמו דקיי"ל גבי שבת בהוציא חצי גרוגרת ולשרף או אכלו הכלב דפטור משום דבעת שהוציא השני כבר הראשון ליתא בעולם - וע"כ דכך היתה הלכ' דשתיהן ביחד חדא אכילה הוא א"כ על שתיהן יחד הוי חלות מצוה ואיך נימ' דמבטלת זא"ז כיון דבכלל מצוה הן וא"כ צדקו דברי מורי זלה"ה בדיחוי חידושו של הדרגנ"י -

אבל בעיקר חידוש מילתא הנ"ל לא אבין כונתו מה בכך שיהי' בו שיעור טו"א ומה חשש יש בזה - ולדעתי שפיר היו יכולין לקיים מצות כריכ' בלי שום טומאה אף זולת העצה שכ' מורי הנ"ל דמבואר בתוספות נדה דף ט"ו דאם נגע דבר טהור באדם טמא בבית הסתרים דהיינו ע"י מגע בית הסתרים לא נטמא עיי"ש דכן יש ללמוד מדבריהם שם וכן מבואר ברש"י חולין ד' ע"א ע"ב בסוף העמוד עיי"ש א"כ שפיר הוי יכולין לקיים מצות כריכ' היינו שאדם טהור יכרוך אותם ויתחוב בבית הבליעה ושם לא יקבל טומאה משום דהוי מגע בית הסתרים ל"מ למא"ד בנדה מ"ג ע"ב דבית הבלועה חשוב טומא' בלועה ודאי אינו מקבל טומא' אלא אף למא"ד בית הסתרים הוי ג"כ לא נטמא דבמגע בית הסתרים כשם שאינו מטמא את האדם כך אינו מקבל טומאה מן האדם כדמוכח מתוספות ורש"י שם וא"כ שפיר מקיים מצות כריכ' בלי טומא' - הא חדא ועוד קאמינא דגם הוא בעצמו הי' יכול לכורכו ואפ"ה לא מקבל טומאה עפי"ד הרשב"א בפרק העור והרוטב מובא במל"מ בפ"ד מטומאת אוכלין דהא דקיי"ל דכל האוכלין מצטרפין זע"ז דוקא כשהם גוש אחד שחיברו נה יחדיו אבל בנגיעה בעלמא שנגעו זב"ז עוד אינם מצטרפים ולא כשי' רש"י שם א"כ שפיר הי' יכול לכרוך אותם יחד היינו להניח אחד ע"ג האחד וזה הוי ג"כ כריכ' לענין זה דהא המצוה הי' דוקא לאכול ביחד כמו שאומרים בנוסח זכר למקדש כו' הי' כורך כו' ואוכל ביחד אבל לא עשה אותם גוף אחד נמצא שכ"ז שהן בידו לא הויין גוף אחד ואינם מצטרפין לשיעור ולא מקבלין טומאה מתי נעשים גוף אחד בפיו בעת שטוחנן בלעיסא ואז שוב הוי בבית הסתרים דלא מקבלין טומא' וא"כ שפיר הוא מקיים מצוה כריכ' בלי טומא' -

ועוד יותר נראה לי דאף לשי' רש"י ז"ל דגם בנגיע' בעלמא מצטרפין לשיעור טו"א אעפי"כ א"ש דהא קיי"ל ברמב"ם ובמשניות ובנדה נ"א דדבר שאין בני אדם אוכלין אותן להנאת גופן רק למתק אחרים אינן מקבלין טומאת אוכלין א"כ מרור זה ודאי דאינו מק"ט דהא לא ניתנה לאכילת אדם א"כ אפשר גם לדעת רש"י לכרוך באופן דלא יצטרפו היינו ליתן המרור בין הפסח והמצה וכיון דפסח ומצה אינן נוגעין זב"ז אינן מצרפין וזכר לדבר דבר שאינו מק"ט חוצץ בפני הטומא ע"כ שפיר אין הפסח והמצה מצרפין כיון דהמרור חוצץ ביניהם ואין נוגעין זב"ז ואם כי בעת שבא לפיו וע"י טחינת השיניים הם נוגעים יחד אז כבר הוי מגע בית הסתרים דאינו מקבל טומא' נמצא דשפיר מקיים מצות כריכ' לכ"ע אף בלי שום טומא' כן נראה ברור קלו) ומה שהקשה עלי מש"ס קידושין כ"ה דאמרינן דלשון גלוי הוא לענין טומאה ולא חשוב בית הסתרים א"כ לכאור' ל"ש תירוצי דכשנוגעין יחד ע"י הטחינה בשיניים שפיר הם מקבלין טומא' לק"מ ל"מ לדעת רש"י בקידושין שם ובר"ש ורא"ש פ"ח דמקואות דדוקא כשמיציא הלשון מפיו אז מטמ' אבל בפנים אינו מטמ' א"כ א"ש בפשיטות אך גם לדעת הרמב"ם דגם בפיו בפנים מטמ' מ"מ כבר כתב המקנה שם בקידושין דדוקא כשפיו פתוח אבל כשסותם פיו לכ"ע הוי בית הסתרים עיי"ש א"כ א"ש דברי דתיכף אחר שהכניסם לפיו יסתום פיו והוי מגע בית הסתרים וא"ש ועיין מ"ש בזה לעיל סימן י"ד ודו"ק - ושי"ת יזכני לקיים מצות אכילת פסחים בטהרה בב"א -

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה