משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן עג
במנו"ב תנינא אה"ע סימן ג' מביא קושיית הב"ש בסימן וא"ו ס"ק ט"ז שהקש' על הרמב"ם שפסק כהן שנושא נשים שנבעלה לפסול לה מלקין אותו והלא ביבמות דף ס"ח ילפינן שאסורה לכהונ' בק"ו דתרומה והקשו בגמרא וכי מזהירין מה"ד ומשני גילוי מילתא בעלמא הוא - ובדבר זה אם לוקין ע"י גילוי מילתא פליגי אביי ורבא בסנהדרין אביי סבר לוקין ורבא סובר אין לוקין והרי הלכתא כרבא לגבי אביי חוץ מיע"ל קג"ם והסוגיא דיבמות ע"כ כאביי אתי' ואיך פסק הרמב"ם ע"כ - עיי"ש שתלמידו הגאון מו"ה וואלף (כמדומה לי שהוא הגאון בעל קדושת ישראל ז"ל) רצה לומר יען שרב אשי בסוגיא דמשרת ע"כ סובר כן ע"כ פסק הרמב"ם כמותו - והנו"ב דחה דבריו דמי עדיף רב אשי דמשרת מסוגיא דיבמות שם דסתם גמרא סובר כן ואעפי"כ הקש' הב"ש קושייתו - ובאמת דבריו נכונים דכיון דהלכתא פסיקתא היא שאין הלכה כאביי רק ביע"ל קג"ם ורבינא ומר ב"ר אשי הם כשחתמו התלמוד קבעו הנך הלכות והם הכריעו שחוץ מיע"ל קג"ם אין הלכה כאביי שוב נדחו כל הסוגיות הסותרים לזה וממילא גם דברי רב אשי נדחים עכ"ד הנו"ב ז"ל -
ונראה לתרץ בס"ד עפי"ד הריטב"א בפ"ג דנדה שהעל' כלל חדש בהא דהלכה כרבא לגבי אביי דוקא היכא דליכי ראי' ממתני' או ברייתא אבל במקום שיש ראי' לדברי אביי ממתני' או מברייתא ליתא לכלל הנ"ל ושפיר יש לפסוק כאביי אף נגד רבא עיי"ש - (וחידוש שעוד לא ראיתי בספרי הכללים להביא כלל זה מהריטב"א ובאמת היא כלל גדול בתורה) ועיין בפסחים מ"א בסוגיא בצלי קדר גבי רבנן דילפו שאר משקין מק"ו והקשו בתוספות שם הא אין עונשין מה"ד ותירצו דהוי רק גילוי מילתא ע"כ א"כ מוכח מברייתא זו כאביי דלוקין מג"מ ע"כ פסק הרמב"ם כאביי ואף הרמב"ם סובר בזה כשי' הריטב"א הנ"ל -
אלא דלכאורה עדיין יש לפקפק עפי"ד הה"מ בפ"ז ממ"א דלרמב"ם בלאו"ה מתורץ קושי' התוספות וא"כ אין מוכרח לדידי' תי' התוס' דהוי ג"מ וכן כתב בתשובת שאג"א עיי"ש - אך עיין בהגהות עמק המלך להקדוש מו"ה אבישל ז"ל מפפ"ד ברמב"ם דפיס ווילנא וכן בהגהות טל השאג"א בשם הגאון בעל ברוך טעם ז"ל שהשיגו על המל"מ ושאג"א דסברת הה"מ לא שייך להכא ורק דגם הרמב"ם מוכרח לתירץ התוס' דהכא מטעם גילוי מילתא אתי עלה וא"כ דברינו עולין שפיר בישוב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל ודו"ק -
ה"ק ישכר עולמה טייכטהאל.