אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן ע

סימן סט

א הנה קכא) ראיתי דיש פלוגת' בין הפוסקים אם מומר לחלל שבתות מה"ת הוי כגוי לכל דבריהם או רק מדרבנן עיין בתשובת מהר"י אסאד חיו"ד סי' נו"ן בסופו שהביא בזה פלוגתת הראשונים וכן בשדי חמד בדיני מומר כלל פ"ז וכן בספר דעת תורה סימן ב' - והי' נרא' לי לעשות בזה הכרעה בעזה"י - ואקדים תחלה מה שמצאתי פלוגתא הנ"ל בתשב"ץ ח"ג סי' מ"ג ומ"ז שהביא שם בשם ספר עיטור סופרים דמומר קידושיו קידושין מדאו' כדאמר בסנהדרין אעפ"י שחטא ישראל הוא וכן מצא זאת בתשובת רבינו שלמה ואפילו משומד לחלל שבתות ולע"ז אבל הביא שם בשם תשובת הגאונים דמשומד לחלל שבת אינו כישראל שנאמר ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם כל המשמר שבת נקרא ישראל וכן בפ"ק דחולין אמרו דאין מקבלין קרבנות מן המשומד דכתיב מכם ולא כלכם להוצים את המשומד לנסך יין ולחלל שבת בפרהסי' הלכך מחלל שבתות בפרהסי' עכו"ם הוא וקדושיו לא הוי קידושין ע"כ מתשובת הגאוני' וכתב ע"ז הבעל העיטור וז"ל ומסתברא כיון דקיי"ל חולין י"ג עכו"ם שבחוץ לארץ לאו עובדי מ"ז הם האידנא אינו משומד לע"ז ומחלל שבת בפרהסיא ליתא אלא בעבודת קרקע וקדושיו קידושין וגירושיו גירושין עכ"ל הבעל העיטור - וכתב ע"ז התשב"ץ בזה"ל וזכינו להסכים לדעתו (ר"ל במה שכ' דקידושיו קידושין) אלא במה שהורה הרב ז"ל במשומד לע"ז שלא בחו"ל וכן במחלל שבת בעבודת קרקע דלאו ישראל מקרי אינו נרא' דהא דאין מקבלין קרבנות לאו משום דלאו ישראל מקרי אלא גזרת הכתוב היא מדכתיב מכם ולא כלכם ואדרבא מהתם משמע דאיקרי ישראל מדמעטינן להו מדכתיב מכם ולא כלכם הא אילו לא כתב קרא מכם ל"ה ממעטינן להו דבכלל ישראל הן כנ"ל עכ"ל התשב"ץ עיין שם בסימן מ"ג ובסימן מ"ז דהביא כל זאת - הרי דפלוגתת התשב"ץ עם בעל העיטור הוא בזה דבעל העיטור סובר כתשובת הגאונים דישראל מומר לחלל שבת נמעט מקרא דאות ומקרא דמכם ומשם ילפי' לכל התורה כולה וממילא דהוא כגוי לכל דבריו ע"כ קידושיו ל"ה קידושין והתשב"ץ סובר דמקרא דמכם אין למילף דשם הוי גזרת הכתוב ואדרבא מדהוצרך מיעוט בקרבנות ש"מ דישראל גמור הוא ע"כ פסק דקידושיו קידושין ובאמת מובא פלוגתא זה בטור אבן העזר סימן מ"ד דיש אומרים דמומר לחלל שבתות כגוי גמור ואין קידושיו קידושין ולא נהירא עכ"ל עיי"ש ועיין ג"כ בתשובת מהר"י מינץ סימן י"ב דדעתו ג"כ דמדינא אין קידושיו קידושין ועיין בתשובת מהרש"ם ח"ב סימן ק"י שהאריך בזה ועיין ג"כ בשאילת יעבץ ח"א סי' כ"ט ול' -

והנה לדעת התשב"ץ דמדינא ישראל גמור הוא ולא נלמד מקרבנות כנ"ל ע"כ צריך לומר דמאי דנעשה מומר לכל התורה ודינו כגוי הוא רק מדרבנן דמה"ת יהי' נחשב כגוי מדאורייתא כיון דאין לנו ילפותא לזה אלא ודאי דלשיטתו הוא רק מדרבנן ומה"ט פסק דקידושיו תופסים מדאורייתא וממילא דלדידי' ג"כ שחיטת מומר כשר מדאורייתא ול"ה נבילה דכמו דקידושיו שלו הויין קידושין מעליא כ"כ הוי השחיטה שלו שחיטא מעליא מה"ת - ובאמת כן דעת הריא"ז בשלטי גבורים ריש חולין דמה"ת שחיטת מומר שחיט' מעליא היא ומה"ט הכשיר שם בישראל עומד ע"ג ורק מדרבנן הוא נעשה מומר עיי"ש - וזה נמי דעת הרמב"ן המובא בחידושי הר"ן חולין י"ד דכתב דשחיטת מומר לע"ז נהי דמיתסרי באכיל' אפשר דאינו כשחיטת נכרי שיהי' מטמא במשא דהא אינו נכרי וקידושיו קידושין עכ"ל - והביאו ג"כ הרא"ה בבדק הבית בדין שחיטת מומר עיי"ש - ולדעת הגאונים דסברי דילפינן מקרבנות וכן דעת רש"י בעירובין בפרק הדר שכ' בזה"ל חוץ מן המומר דכמומר לכל התורה דמי דאימעט לי' ממכם ולא כלכם עכ"ל - הרי דגם לדידי' שפיר נלמד מקרבנות וגם הבעל העיטור הסכים לזה רק כתב דבחו"ל לא שייך מומר לע"ז כיון דבחו"ל לאו עע"ז הן וגם בחילול שבת הוי רק בעבודת קרקע אבל בא"י או בעבודת קרקע מודה דנעשה מומר מה"ת והוי כגוי לכל דבריו מהתו' כן נראה לי ברור בס"ד

- (ב) ודע דבדברי בעל העיטור הנ"ל מצאתי ביאור לדברי רש"י ז"ל בחולין דף ה' שכתב דחמור שבת מע"ז והמג"א בסי' ש"ו נתקשה בזה מנא לי' הא ובהנ"ל יובן כיון דעכו"ם שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הן והאידנא אינו משומד לע"ז מה"ת וע"כ רק מדרבנן חשבינן לי' כמומר משא"כ במחלל שבת בעבודת קרקע עכ"פ שפיר משכחת גם בחו"ל א"כ מחלל שבת מה"ת הוא כגוי ושפיר חמור מע"ז - או אפשר לומר עוד יותר דכבר תמה הב"י באבן העזר על הבעל העיטור מנא לי' לחלק בין שאר מלאכות לעבודת קרקע א"כ י"ל דגם רש"י לא ס"ל חילוק הנ"ל ולדידי' הוי מומר בחילול שבת מה"ת בכל המלאכות אבל בזה מודה דמומר לע"ז בחו"ל ליתא כיון דלאו עובדי ע"ז הן ומה שאמרו מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה ע"כ דרבנן הוא - א"כ לפי"ז שפיר חמור מומר לשבת ממומר לע"ז דמומר לשבת הוי מה"ת ומומר לע"ז ל"ה רק דרבנן וא"ש בטעמא דרש"י ודו"ק

- (ג) ואגב אומר מה דקשה לי קושי' עצומה על התשב"ץ הנ"ל שכתב דאין ללמוד מבריי' דמכם דשאני התם דהוי גזרת הכתוב ואדרב' משם יש לדייק להיפך דישראל גמור הוא לשאר דברים ומה"ט דן דקידושיו קידושין מדאורייתא א"כ לפי"ז ממילא דגם שחיטתו כשרה וכמו שבאמת הרמב"ן הביא ראי' מקידושין על השחיטה וכמו שהבאתי לעיל ועפי"ז קשה לי מאד למה איתותב רב ענן בשמעתא קמייתא דחולין במה שסובר דשחיטת מומר לע"ז כשרה ואקשי' עלי' התם מבריי' דמכם דאימעט מומר לע"ז מקרבנות ונשאר בתיובתא עיי"ש - והשתא לדעת התשב"ץ דשם גזרת הכתיב ואין למילף משם לעלמא ואדרב' משם יש למידק אלעלמא דישראל גמור הוא א"כ אדרבא סיוע יש לרב ענן ולא תיובתא וצע"ג ודו"ק

- (ד) ודע דקשה לי עוד סתירה גדולה שראיתי בספרא דתורת הכהן הגדול מאחיו בספר דעת תורה סימן ב' אות כ"ט שהעלה דעיקר לדעתו דמומר לחלל שבת מה"ת נעשה מומר לכל הת"כ - ובתשובתו ח"ב סימן ק"י כתב. דדעת רוב פוסקים דקידושי מומר מה"ת עיי"ש ואיך אפשר לקיים שניהם דהא בתשב"ץ הנ"ל מבואר דמאן דלומד מברייתא דמכם דנעשה מומר מן התורה קידושיו ל"ה קידושין והתשב"ץ דסובר דמהתורה הוויין קידושין מוכרח לסבור דאין למידין משם כלל וא"כ מה"ת יהי' נעשה מומר מה"ת דהא בכל הש"ס דקאמרינן דמומר לחלל שבת נעשה מהתורה מומר הוא ע"י הלימוד דברייתא דמכם כמבואר בחולין ד"ד ובעירובין דף ס"ט עיי"ש וכיון דדעת רוב פוסקים דקידושי מומר מה"ת מועילים מוכרח לומר דאין למידים מקרבנות וכתשב"ץ הנ"ל וא"כ ממילא מה שלמדו מברייתא דמכם לענין שאר דברים ע"כ דהוי רק אסמכתא בעלמא לדעת התשב"ץ וא"כ ממילא אין לומר דעיקר הוא דנעשה מומר מה"ת ואי דיש איזה לימוד אחר ע"ז א"כ אכתי לא הועיל התשב"ץ בזה שדחה שי' הגאונים דשאני התם דהוי גזה"כ סוף דבר דמדברי התשב"ץ נרא' דהא דאם מדאורייתא הוא מומר תליא באם מועלים הקידושין או לא וכיון דכ' המהרש"ם דרו"פ סברי דקידושי מומר מה"ת א"כ ע"כ דסברי דמה"ת לא נעשה מומר א"כ איך אפשר דיעשה עיקר מדבר שהוא נגד דעת רוב פוסקים ומה שהביא ראי' מרש"י ז"ל אין ראי' דבאמת רש"י גם כן סובר כשי' הגאונים דילפינן מקרבנות וכמו שהבאתי לעיל בשמו ומה שהביא הבעל העיטור בשם רבינו יצחק דקידושי מומר הוי קידושין הוא כמו שביאר שם הבעה"ט מובא בתשב"ץ שם משום דהאידנא ליכ' משומד לע"ז וחילול שבת דוקא בעבודת קרקע אבל זולת זה גם רש"י מודה דקידושיו ל"ה קידושין עיי"ש - עכ"פ לרש"י שפיר נעשה מומר מה"ת ובאופן זה באמת אין מועיל קידושיו אבל אכתי לרוב פוסקים דסברי דקידושי מומר מועיל מה"ת ע"כ מוכרח לומר דסברי דלא נעשה מומר מה"ת ודברי הגאון מהרש"ם צ"ע

- (ה) עכ"פ קדמאי ובתראי מחולקין אי הא דנעשה מומר הוי מה"ת או לא ונרא' לי בס"ד לעשות הכרעה בזה ולומר דאיכא אופן דמן התורה הוא נעשה מומר ואיכא אופן דל"ה רק מדרבנן וכמו שאומר בעזה"י -

דהנה ראיתי במנ"ח סימן כ"ח שהעלה מילתא חדתא דגם בעובד ע"ז שאם היא דרך בזיון ואמר בפירוש דאינו מקבלו באלקי אם שחייב מיתה מ"מ ל"ה מומר עי"ז דמומר ל"ה רק במקבלו לאלקות אבל בדרך בזיון לא דוקא במודה בע"ז הוי ככופר בכל התורה ולא בעובדה דרך בזיון עיי"ש - ולי דבריו צ"ע דאם כן גם בשבת נימא כן כיון דכל הטעם דמחלל שבת נעשה מומר הוא משום דכופרו במעשיו ומעיד שקר בהקבה"ו כמו שכ' רש"י בחולין א"כ נימ' דדוקא מי דמחלל שבת להכעיס אז כופר בכל זה אבל מי שעושה רק לתיאבון אם שגם זה אסור דהתורה סתמה אמרה מחללי' מות יומת אבל עכ"פ כופר ל"ה ולא נעשה מומר ע"י חילול לתיאבון ואם הי' אמרינן כן הי' מיושב קו' התוספות משוחט בשבת בחולין דף י"ד וכמו שמתרץ המנ"ח בחידושו הנ"ל קו' התוספות מר"ל דסובר דשוחט ע"מ לזרוק לעבוד' זרה דמותר לאכיל' עיי"ש כ"כ הי' מיושב קו' התוספות הנ"ל משוחט בשבת ופלא על הגאון ז"ל שלא הרגיש בזה - וגם לפי הלימוד שהבאתי בשם תשובת הגאוני' הנ"ל מקרא דאות היא לעולם למי י"ל דדוקא אם הוא כופר באות זה אינו ישראל אבל כשעושה לתיאבון ומודה באות למה יהי' מומר עי"ז - ובאמת קיי"ל דאפילו מחלל שבת לתיאבון נעשה מומר לכל התורה וכן גבי ע"ז וכפסק רבינו הת"ש בסי' ב' - וגם לדבריו למה איתותב רב ענן דלמד מיהושפט דנהנ' מסעודת אחאב דמומר לעכו"ם שחיטתו כשרה דהרי אחאב רק לתיאבון עבד ע"ז ולא מטעם כפירה דלא הי' מודה בה כמו שכתב רש"י בד"ה אחאב דיצרא דע"ז הי' תוקף עלי' ובנביל' ל"ה פקר עיי"ש כ"ז הקשיתי עליו בראשית ההשקפה - ואחר החיפוש מצאתי במהר"מ שיק על תרי"ג מצות שעמד על המנ"ח מדברי הת"ש הנ"ל דמבואר שם דאפילו לתיאבון הוי מומר ולתיאבון הייני דאינו מאמין בה עיי"ש והנאני שזכיתי לכוין לדעתו אבל מהא דר"ע לא הרגיש - שוב מצאתי גם במהר"י אסאד סימן נו"ן שהרגיש בכל דברינו גם בהא דרב ענן עפ"י דרכו שם - עכ"פ הם קושיות גדולות על חידושו של המנ"ח הנ"ל -

אמנם כן אם דיסערו קושיות גדולות על המנ"ח הנ"ל עכ"ז סברתו אמיתית כיון דכל הטעם דנעשה מומר ע"י מעשה דע"ז או מעשה דחילול שבת הוא משום דכופר בקבה"ו ובמצותיו או כופר במעשי בראשית א"כ מוכרח להיות כופר והיכא דבאמת אינו כופר מה בכך דעשה עבירה שיש בה חיוב מיתה או סקילה מ"ש משאר עבירה שיש בה סקילה דלא נעשה מומר על ידה וכמו שכ' באמת ראי' זו המנ"ח שם והיא ראי' אמיתית ונכונה - ואחרי שהסבר' הנ"ל אמת. מה נעשה עם קושיות הנ"ל דמוכח דאף באופן דאינו כופר בהנ"ל אפ"ה נעשה מומר - וכדי לתרץ אמת נרא' לי לעשות חילוק נכון באלו הדברים והוא דבאמת שיהי' מומר מן התורה צריך שיהי' כופר בכל הנ"ל וזולת זה לא הוי מומר ומטעם שכתבתי לעיל אך מדרבנן עשאוהו מומר אף באינו כופר רק עושה לתיאבון והטעם כדי שלא נחלק בין מומר למומר כי העולם לא ידעו לחלק בין אם הי' לתיאבון או להכעיס או משום חומר הענין אמרו דבכל ענין נעשה מומר ודין גוי עליו מדבריהם אף בלא כפר אבל שיהי' מומר מה"ת באמת אינו נעשה רק בעושה ע"י כפירה וזה נראה לי חילוק אמת ונכון בענין זה ועפי"ז לא יוקש' שוב מדברי רבינו הת"ש דבאמת הוא רק מדרבנן וגם קושייתי מר"ע לא קש' דהכונ' כיון דעכ"פ בכופר נעשה מומר מה"ת ממילא שייך למיסר אף בעושה לתיאבון עכ"פ מדרבנן וכנ"ל ולא שיהי' מותר לגמר ע"כ שפיר אחיתב ר"ע דמתיר לגמרי - (ואפשר דבזה מיושב ג"כ קושייתי הנ"ל דהקשיתי מש"ס הנ"ל על התשב"ץ וכמו שכתבתי לעיל ואפשר דהקושי' הי' באופן זה ודו"ק) - עכ"פ מיושבים קושיות הנ"ל וגם דברי המנ"ח קיימי' ויצא לנו מזה לגבי מאי דפליגי הראשונים גבי מומר אם הוא מה"ת או דהוא רק מדרבנן דשניהם איתנייהו אית מומר דאוריית' ואית מומר דרבנן וכנ"ל ודו"ק קכב

) (ו) ודע דבדברינו הנ"ל יתורץ קו' הגאון בדעת תורה סימן ב' אות כ"ט ארבינו הת"ש דסובר דגם במחלל יוה"כ הוי מומר לכל הת"כ א"כ קשה משבועות י"ג דרמי סתם ספרא אסתם ספרא דבסתם ספרא דלעיל אמר דיום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים והתניא יכול לא יהא יו"כ מכפר אלא א"כ התענה ולא עשה מלאכ' לא התענ' ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יו"כ הוא מ"מ - אמר אביי ל"ק הא רבי וכו' עיי"ש בש"ס -

וקשה הרי לעיל מזה קאמר בש"ס דמודה רבי בפורק עול שאין יוה"כ מכפר בלא תשובה ופרש"י דהיינו כופר בעיקר והרי מחלל שבת כתב רש"י בחולין דהוי כופר בעיקר ואי נימ' דגם יו"כ כשבת א"כ בעשה מלאכ' ביו"כ גם לרבי אינו מכפר בלא תשוב' ובע"כ דיו"כ אינו כשבת עיי"ש בדעת תורה דתחלה רצה לומר דאליבא השיטות דמה שנעשה מומר בחילול שבת הוא דוקא דרבנן ומה"ת לא הוי כפורק עול א"כ שם בשבועות דקאי אדרש' דקראי שפיר מוקי לה כרבי אך שוב דחה זאת יען שעיקר לדעתו דודאי מן התורה הוי ככופר ע"כ העלה מכח קושיא זו דע"כ מוכח מכאן דיו"כ אין דינו כשבת עיי"ש - אבל לפי דרכינו בחילוק הנ"ל א"ש ולק"מ דכבר הוכחנו דאף בע"ז גופא דוקא אז נעשה מומר מה"ת בשהוא מאמין בה וכופר בעיקר וכן בשבת כשמחללה משום כפירה ר"ל אבל בדיעבד לתיאבון לכ"ע ל"ה רק דרבנן א"כ מיירי שם בשבועות בשעשה מלאכה לתיאבון דל"ה רק מדרבנן ול"ה ככופר ופורק עול ע"כ שפיר מכפר לרבי בלא תשובה ויקוים תירוצו של הגאון הנ"ל ודו"ק

- (ז) והנה אחר שעיינתי בש"ס שבועות שם ראיתי שלכאורה יש לסתור תירוצי במה שכתבתי דמיירי בשעשה מלאכ' לתיאבון ולא מחמת שכופר בקדושת היום דז"ל הש"ס שם יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכ' לא התענ' בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכ' מנין ת"ל יו"כ הוא מ"מ עכ"ל - ובתוס' שם ד"ה לא קראו מ"ק כתבו בשם ר"ת קראו מ"ק שמודה שב"ד קדשוהו ושובת ממלאכ' בשביל קדושת היום ולא קראו מ"ק שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכ' עכ"ל ע"ש שחלקו על רש"י בפירוש לא קראו מ"ק - והשת' לפי' ר"ת דהכונה בלא קראו מ"ק שאינ" שובת מחמת קדושת היום - א"כ ע"כ כופר בו - וממילא האי עשה בו מלאכ' ע"כ מיירי נמי באופן זה ואזלה תירוצי הנ"ל - אך כד דייקת שפיר תראה דלק"מ - דלכאורה יש לדייק בדברי ר"ת במה שכתב קראו מ"ק שמודה "שב"ד" קדשוהו מאי בעי "מבי"ד". כך הוי לי' למימר קראו מ"ק שמודה בקדושת היום לא קראו מ"ק שאינו מודה בקדושת היום ולא שבת אלא מחמת עצלות - ונרא' לפרש דבריו ז"ל - עם מה שראיתי בשיט' מקובצת כריתות דף ז' דשם ג"כ איתא להאי סוגיא וזה לשונו לא קראו מ"ק נרא' לפרש דומי' דרבי יהושע שרצה לשבות ממלאכ' ביום כיפורים שלו כשנחלק על ר"ג עכ"ל - ועל זה כיון ג"כ ר"ת במה שכ' שמודה שב"ד קדשוהו ר"ל שמודה בקדושת בי"ד לא קראו מ"ק היינו שאינו מודה בקדושת בי"ד ולא משום שאינו מאמין בקדושת יו"כ ח"ו רק שאינו מודה בקביעת היו"כ וזה נמי הכונה במה שכתב לא קמ"ק שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת עצלות היינו משום דלדידי' עדיין לא קדוש היום אבל בגוף קדושת היום שפיר מודה בו ולית כאן שום כפידה ח"ו - ובאופן זה יתפרש ג"כ האי עשה בו מלאכ' היינו דמיירי דאינו מודה בקדושת בי"ד דעפ"י חשבונו אכתי ל"ה יו"כ ע"כ עשה בו מלאכ' ועכ"פ לא נהג בו קדושת יו"כ וממילא דלא שב בו ואעפי"כ מתכפר לו ש"מ דיו"כ בלא תשובה ג"כ מכפר ושפיר פריך אסתמא דלעיל דקאמר דאינו מכפר לשאינן שבים וע"כ שפיר מתרץ אביי דרבי הוא ולרבי שפיר מכפר אף דחילל את יוה"כ ולא הוי ככופר בו משום דלא ע"י כפירה חילל אותו רק מחמת אנסו של טעותו ובזה עולה תירוצי שפיר טפי ממה שאמרתי לעיל דעפי"ז אפילו לא נימא לחלק בין לתיאבון ולהכעיס וכנ"ל רק דבכל ענין הוי מומר וככופר אפ"ה לק"מ משום דכאן לא הוי מזיד רק אונס העדיף משוגג וכבר מבואר ברמב"ם פיה"מ לחולין דבשוגג אין נעשה מומר וכש"כ באונס וא"ש ולק"מ קו' הגאון בד"ת הנ"ל ודו"ק

- (ח) ודע דקש' לי מאד לשי' המחבר ביו"ד סימן ב' ועיי"ש בש"ך ס"ק ט"ז דמומר להכעיס הוא מה"ת כגוי לכל התורה והש"ך מבאר שם משום דהוא מין ואפיקורס (ועיין בכ"מ בפ"ד משחיטה שהשיג על רש"י חולין דף ד' ע"ב שכ' מומר לערלית מבעט במצוה זו וכתב עליו הכ"מ דאינו כן דא"כ היינו אפיקורס ושחיטתו נבילה רק הפשט דאינו רוצה להצטער עצמו עיי"ש) - והנה רש"י פירש גבי מומר לעבודה זרה ולחילול שבת דהוא כופר בהקבה"ו וכופר במעשי בראשית ועיי"ש וקש' דבכופר מאי רבותא דע"ז ושבת הא אפילו בשאר מצות התו' אם הוא מבעט וכופר בו הוי גוי לכל דבריו - והוא קושיא גדולה ופלא שלא עמדו עוד בזה - וסבר הייתי לומר דהיינו חילוקא דבשאר מצות דוקא אם הוא בדרך כפירה וביעוט משא"כ היינו תרתי אפילו שלא בדרך כפירה הוי מומר - אך הדרנא בי דרש"י בפירוש כתב על הני תרתי דמטעם כופר הוא וא"כ צ"ע קו' הנ"ל - ונרא' בס"ד לקיים תי' זה כך דודאי רש"י דפירש גבי מומר לערלית דמיירי במעט במצוה ואפ"ה כשר א"כ ע"כ צריך לומר דסובר כהנך שיטות דבשאר עבירות אפילו להכעיס כשר ולא נעשה כגוי ע"כ שפיר פירש גבי מומר לע"ז ושבת דמיירי בכופר משא"כ להמחבר שהוא פסק כהרמב"ם דבלהכעיס אף בשאר עבירות הוי כגוי דהוא מין וכופר במצות השם באמת בהנך תרתי אף שלא בדרך כפירה הוי כגוי - וא"כ עפי"ז מה שכתבנו לעיל לחלק בין לתיאבון או להכעיס לא אתיא רק אליבא דרש"י אבל לרמב"ם ודעמי' לא אתי שפיר - אך עדיין צריך עיון דבש"ס ע"כ מוכח דגם בפ"ז מטעם כפירה אתיא דהא מביא שם חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה הרי דבמוד' או לא מודה תליא מילתא וצע"ג ובירור הלכ' וכעת לא נפניתי לזה ולא כתבתי רק להעיר

- (ט) ודע דקש' לי בענין זה ג"כ מה שראיתי בפרמ"ג בפתיחה ריש ח"ד שדן לומר דאם הוא מומר להכעיס במילי דרבנן נעשה מומר לכל התורה למילי דרבנן עיי"ש שאם עבר להכעיס על איסור דרבנן נעשה מומר לענין דרבנן וממילא דינו כגוי לגבי מילת' דרבנן - והד"ת בסימן ב' אות כ"ה הביא בשם שעה"מ פ"ה דאישות ה"א דנקט לפשיטות דבלהכעיס גם בדרבנן נעשה מומר לכל התורה עיי"ש - וקש' לי עליהם מדברי רש"י ר"פ הדר שכתב גבי צדוקי אינו כעכו"ם דצדוקי ישראל הוא ונהפך למינות ואינו מודה בתורה שבע"פ כיון דישראל הוא יכול לבטל רשות עיי"ש - הנה לכאור' הקשיתי מכאן מרש"י ארש"י דסובר לקמן דף ס"ט דאפילו במילי דרבנן נעשה מומר לכל התורה וידוע דטעם מומר משום דנעשה פורק עול וכופר במצות השם וא"כ למה יגרע צדוקי מזה דהוא כופר בתורה שבע"פ ולמה יהי' עדיף ויחשב ישראל ממי שעובר בפרהסיא אמילי דרבנן - ובשלמא ארמב"ם דסובר ג"כ בצדוקי כרש"י עיין בסופ"ב דעירובין י"ל דלדידי' אינו מבואר אם נעשה מומר במילי דרבנן כמו שכ' הב"י בסימן שפ"ה - אבל לרש"י דכ' בהדיא דף ס"ט דגם ע"י אי' דרבנן נעשה מומר וחשיב פורק עול עי"ז א"כ טובא קש' למה בצדוקי דפורק מעליו עול מצות תורה שבע"פ למה יחשב ישראל - הרבה נתקשיתי בה -

ועלה בדעתי לחלק כיון דשם בדף ס"ט עבר בפרהסיא משא"כ בצדוקים דעושי מעשיהם בצינעה וכמו שכתב בתוס' ורא"ש שם ע"כ לא נעשו מומר עי"ז - ויהי' מכאן ראי' שלא כהפרמ"ג בח"ד שם שכתב דבלהכעיס אף בצינעה הוי מומר וכבר הביא הד"ת שם דבח"צ כתב דבעי דוקא פרהסיא וא"כ ל"ק מצדוקי - אמנם כ"ז א"ש לחלק בין האי דס"ט לצדוקי דמתני' - אבל לפי"מ שכ' הפרמ"ג דבעבר להכעיס על מצוה דרבנן כיון דכופר במצוה אף בלא שום מעשה ג"כ נעשה מומר לענין דרבנן א"כ יוקש' טובא מצדוקי דהרי צדוקי כופר בתורה שבע"פ שהוא יותר חמור ממצוה דרבנן א"כ ודאי דהי' לי' להיות כגוי למילי דרבנן עכ"פ - והרי הדברים ק"ו אם מועיל מצוה דרבנן לעשותו מומר מכש"כ שיועיל מצוה דאורייתא אם כופר בה לעשותו למומר לכל התורה כולה וצ"ע - ולענינים אלו צריך ביאור רחב ולא כתבתי רק להעיר ואי"ה כשירחיב ה' גבולי בתלמידים אשנה פרק זה בל"נ - עיין תשובת ריב"א סי' א' מ"ש מענין זה

- (יוד) והנה במחלל יו"כ שהשוה אותו רבינו הת"ש לשבת ראיתי שרבים קמים עליו לתמוה הפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ד אות ג' והלב ארי' בפ"ק דחולין וח"ס ח"ו סימן פ"ג דלמה יהי' מחלל יו"כ מומר לכל התורה הלא אינו כופר במעשה בראשיתו עיי"ש - ונראה לי בס"ד להצדיק צדיק דמעיקרא רבינו בעל ת"ש ז"ל קכג)

דהנה חומרא דע"ז היא כמו שאמרו כחולין ד"ה דאמר מר חמורא עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה וממילא ח"ו להיפך כל המודה בה כופר בכל המצות וכמו שכ' רש"י שם דכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה ובעבודת כוכבים מיירי עכ"ל - הרי דכל חומרת ע"ז דפורק מעליו כל המצות על ידה - ואקדים דברי מרן רבינו הח"ס בתורת משה ריש פ' ויצא בפסוק מחלת בת ישמאל שאמרו חז"ל שביום שנושא אשה מוחלין לו עונותיו ורש"י פירש על נשיו לו לאשה הוסיף רשעה על רשעתו ולכאור' היא סתירה למאמר חז"ל הנ"ל דמשמע דנמחלו עונותיו של עשו כשנשא בת ישמעאל - וכתב מרן ז"ל לפרש עפי"מ שכתב בטעמא דמילת' דמאבד עצמו לדעת אין מתעסקין בו ורע מרוצח אחר משום דכל החטאים מתמרקין בשעת מיתה וזה חוטא במיתתו באותו דבר שהי' לו לכפרה הוא איכא ומורד ע"כ מתעוררים עליו כל עונותיו - כ"כ גבי עשו בשעה שהי' ראוי למחול כל עונותיו היינו ביום נשיאת אשה אז חטא בזה והוסיף רשעה על רשעתו וא"כ נתעוררו עליו כל עונותיו עכ"ד ודפח"ח -

והנה ידוע מקדושת יוה"כ שנתן לנו הבורא כ"ע למען גודל חסדו לכפרה על עונות של כל השנה ועיין בחינוך בפ' אחרי שכתב דלולי זה ל"ה קיום לעולם ועיין ג"כ בתוס' חולין ק"א ע"ב שכתבו דחמיר יו"כ משבת לפי שהוא יום סליחה וכפר' - הרי דיום זה נקבע לכפר' על כל עונות וכשהוא חוטא בו נתעוררו עליו כל העונות והוא אינו נותן את לבו לזה ואינו משגיח ע"ז כלל על כרחך שהוא פורק עול כל המצות ואינו מאמין בם ולא בשכר ועונש ואומר לית דין ולית דיין דלולי כן ודאי דהי' מקיים ומחזיק בקדושת יו"כ והי' מורא הדין עליו וע"כ דכופר בה וממילא דכופר בה כופר בכל מצות השם דכל המצות תלוי כפרתן ביום הזה כדכתיב כי ביום הזה כו' א"כ הוא ממש פורק עול תורה ומצות כמו בע"ז ושבת וכמו שעינינו הרואות בעוה"ר באלו שאינו מחזיקין את יום הקדוש כבר נדחים מכל מצות השם יותר ממחלל שבת ע"כ שפיר כתב רבינו הת"ש דמחלל יו"כ נעשה מומר לכל התורה כולה ודבריו צדיקים ואמיתיים - ונראה לומר דמה שכתבתי לעיל לחלק בין לתיאבון או בדרך מרידה גבי שבת וע"ז כ"כ י"ל הכא ג"כ גבי יו"כ דדוקא אם מחלל יו"כ במרד ומעל אז הוא כופר בהסליחה וכפר' ובמצות שאלמלא הי' מאמין במצות השם הי' מאמין בכפרת היום שניתנ' לסליח' וכפר' וכפירוש הבעל עקדה כי עמך הסליחה למען תורא אם יש סליח' אז יש יראה וממילא אם אינו מאמין בסליח' אינו מאמין בירא' ומצות וכופר בהכל ושפיר נעשה מומר - אבל אם עושה רק לתיאבון שירצא תקיף עלי' ולא במרידה אז אינו כופר בסליחתו ושפיר מאמין בכפרת היום ובמצות השם ע"כ שפיר אינו נעשה מומר ומתכפר לו עונו שעשה בתוקף יצרו אליבא דרבי ול"ק קושיא הגאון מהרש"ם ז"ל שהבאתי למעלה וכמי שתירצתי בתי' ראשון ודו"ק

- (יא) וכעת עלה בדעתי עוד לומר בטעמא של הת"ש שמדמה יום כיפור לשבת עפי"ד רבינו המהרש"א בחד"א ריש יומא בטעם התחלת המסכתא בלשון שבעת ימים ע"ש הקדושה כי הז' קדוש בכ"מ וקדושת יום הזה בגדר הז' כקדושת יום השבת ויוה"כ נקרא שבת שבתון כמו השבת משא"כ שאר ימים טובים שלא נקראו רק שבתון וזה שנתן לנו השי"ת ימים טובים ששה דהיינו ר"ה יום א' ושני ימים סוכות ושני ימים פסח ויום א' שבועות שהם קצת בדמיון ימי החול שמותר בהן מלאכת או"נ ונתן לנו יו"ט יום ז' יוה"כ שהוא בדמיון קדושת השבת שאסור בכל מלאכ' וכמו שהשבת דוגמת עוה"ב כן הוא יוה"כ ויותר ממנו שיוה"כ אין בו לא אכיל' ולא שתי' דוגמת עוה"ב וגם הוא יום אחד שאין כח בשטן לקטרג וזהו כמו עוה"ב שא"ב שטן עכ"ל - הרי דיו"כ שוה לגמרי לשבת ועוד יותר ממנו בבחינה מה וזהו שרמזה המשנה במגילה אין בין יוה"כ לשבת היינו דשוין בכל צד וא"כ ודאי דכל הכופר בה כופר בעוה"ב שהוא מקור התורה והמצות וצדקו דברי רבינו הת"ש דנעשה עי"ז מומר לכל התירה כמו בשבת ודו"ק

- (יב) אחר כתבי דברים הנאמרים למעלה בביאור דברי רבינו הת"ש דהוא משום דהוסיף רשעה על רשעתו וע"כ נעשה בו מומר לכל התורה וכנ"ל מצאתי בהגהות הגאון מו"ה חי"ל מייזליש ז"ל בש"ס ווילנא שאמר ג"כ סברא זו בביאור דברי הש"ס שבועות י"ג דקאמר רבא מודה רבי בכרת דיומא דהוא מהאי טעמא וסברא דהקב"ה נתן לנו לכפר' והוא הוסיף לחטוא ע"כ נ"מ לכפר לו והוא הוסיף דרבא לשיטתו דכל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ והקב"ה נתן לנו יום צום ושביתה ממלאכ' לכפרה ועתה דהוא לא התענה ולא שבת ממלאכה ועבר על מד"ר א"כ ל"מ גבי להיות עצם היום מכפר עיי"ש בסוף מס' יומא שהאריך בזה והנאני שכונתי לדעתו בסברא זו קכד) אלא דקשה לי עליו דלדידי' בטיל כל כח היום שיוכל לכפר אצל זה שלא נהג יוה"כ כדכתב משום דעבר אמד"ר ובשבועות שם מבואר דדוקא על האיסורים שעשה ביו"כ אינו מכפר אבל על העבירות דכל השנה שפיר מכפר עיי"ש - וגם לדבריו למה צריך לאוקמי בדוחקי סמיך לשקיעת החמה או שחינקתי' אומצא ת"ל כיון דעבר ולא התענה בטל אצלו כל כח יומא לכפר אף מכאן ולהביא ולא צריך לכל הני דוחקא דדחק הש"ס התם וע"כ דליתא לסברא דידי' ורק כמו שכתבתי למעלה דדוקא היכא דעושה בדרך מרידה וכפירה אז מועיל סברא זו לעשותו מומר לכל התורה וכמו שביארתי הטעם לעיל אבל היכא דעושה לתאותו אז כיון דלא נעשה מומר עי"ז מועיל לו עצם היום לכפר לאביי על הכל ולרבא עכ"פ לשאר עבירות דשנה כי קדושת היום לא בטל ממנו ודו"ק -

שוב מצאתי ברמב"ם בפירושו למשניות סוף יומא שכתב על משנה אחטא ויו"כ מכפר דאינו מכפר שכתב בזה"ל אין יוה"כ מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה ביום צום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום עכ"ל מדברים אלו משמע דהיכא דאינו עושה מה שראוי לעשות ביוה"כ היינו עינוי ושביתה ממלאכה אין עצומו של יום מכפר וממש כמו שכתב הגאון איש חי"ל מפרעמיסלא הנ"ל והוא תנא גדול דמסייע לו - אבל היא פליא' בעיני דבהדיא תניא בשבועות י"ג דאפילו לא התענה ולא קרא מקרא קרש ועשה מלאכה מ"מ מכפר ונלמד ממה שכתוב יו"כ היא מ"מ ועיי"ש - הרי בהדיא דאפילו באינו עושה מה שראוי לעשות אעפי"כ יו"כ מכפר - ואין לומר דדוקא לרבי תניא שם הכי ז"א דהכא מוקי לה הש"ס גם אליבא דרבי - וגם לא אדע למה נאיד הרמב"ם ממה שאמרו בגמרא אגב שאני וכפירש"י ז"ל יען שהוא סומך ע"ז וצע"ג ליישב דברי הרמב"ם הללו וגם התוס' יו"ט הביאו שם ולא הרגיש בדברינו וצ"ע - ואם נדחוק דהרמב"ם מפורש בכונת הש"ס דמשני אגב שאני היינו באופן זה שחוטא אגב יו"כ אין מספיקין בידו לעשות ביו"כ מה שראוי לעשות וממילא אין יו"כ מכפר מ"מ יוקש' מה שהקשיני דבהדיא מבואר בשבועות דאפילו בשאינו עושה מה שצריך לעשות מ"מ יו"כ מכפר - וגם קשה מה שהקשיתי לעיל על הגאון מפרעמיסלא ז"ל למה דחיק בשבועות באקימתות דחוקות הא משכחת באופן דאינו מקדש יו"כ כמו שראוי וממילא דאינו מכפר סוף דבר דברי הרמב"ם הללו צריכין ישוב ודו"ק - וכעת מצאתי בריטב"א שבועות י"ג בשם הרמב"ן דכ' דמאן דס"ל דאין יו"כ מכפר בלא תשוב' דמי לחטאת וכמו באומר אין חטאת ואשם מכפרין דאין מכפר לו כ"כ באם אינו מכבד את יו"כ אין מכפר עיי"ש - א"כ י"ל כיון דהרמב"ם פסק בה' תשובה דבלא תשובה אין יו"כ מכפר ע"כ שפיר כ' פירושו הנ"ל במשנה ואם כי אליבא דרבי לא אתי שפיר ובגמרא אמרו דאתי' ג"כ כרבי מ"מ לא חש לזה כיון דאין הלכ' כמותו כן נרא' בביאור דבריו אבל עכ"פ דברי הג' הנ"ל דהוא פירש כן אליבא דרבי שפיר מופרכין ודו"ק

- (י"ג) ודע שיש לי תמוה רבתי על הגאון מאור הגולה מרן מהרש"ם ז"ל בדבר קושייתו שהבאתי למעלה על רבינו הת"ש שהעלה דמחלל יו"כ שוה לשבת דנעשה מומר והקש' הוא ז"ל מספר' המובא בשבועות י"ג דקאמר דאפילו עשה מלאכה ביו"כ מכפר לרבי - והרי רבי מודה בפורק עול ופרש"י כופר בקב"ה דאינו מכפר והנה במחלל שבת נמי חשוב כופר כידוע והשתא דיוה"כ שוה לשבת ממילא בעשה בו הוי ג"כ כופר בקב"ה וא"כ ל"ה צריך לכפר ומכח קושיא זו דחה באמת שיטת הת"ש לגמרי עיי"ש - ואני כבר ישבתי לעיל בס"ד בדרך אמת וכעת אבא באומר הבא מן החדש בעזה"י) ואני תמה עליו דאכתי לא הועיל כלום במה שדחה לשי' הת"ש הנ"ל דאכתי קושייתו במקומ' עומדת והוא דהנה סוגיא דשבועות י"ג הנ"ל איתא ג"כ בכריתות דף ז' ע"א ושם רמי ג"כ הש"ס סתמא דספרא אסתמא דספרא דבברייתא הראשונ' קאמר דאין יו"כ מכפר רק על שבין ובבריי' השני' קאמר דמכפר אפילו בשאינן שבין ומתרץ הא רבנן הא רבי וכל הסוגיא איתא התם כמו כאן בשבועות עיי"ש - והנה שם בכריתות קאמר הש"ס דהאי שאינן שבין הנאמר בבריית' הכונ' במבעט ואומר דאינו רוצה בכפרת יו"כ ואף באופן זה סובר רבי דיו"כ מכפר לו עיי"ש כל הסוגיא ותבין ביתר ביאור - והנה כבר הבאתי למעלה דברי הכ"מ בפ"ד דשחיט' מה שכתב על רש"י חולין ד"ד שכתב גבי מומר לערלות דמבעט במצוה זו וכתב עליו הכ"מ בזה"ל ולא כמו שפרש"י מבעט במצוה זו דא"כ היינו אפיקורס ושחיטתו נביל' עכ"ל - ועיין בפרמ"ג יו"ד סימן ב' שפ"ד סק"כ דהיכא דמבעט אף במצוה אחת גרידא הוא כגוי מן התורה לכל התורה עיין שם - נמצא לפ"ד הכ"מ ופרמ"ג מבעט הוי ממש פורק עול וא"כ קשה טוב' איך קאמר רבי דאפילו לא קרא מ"ק ועשה בו מלאכ' ומיירי ע"כ דעשה זאת בדרך ביעוט ופריקת עול כמו דמשמע משטחת הסוגיא דשם דאל"כ ל"ה קשי' מזו על זו (ועיין שם בשיט' מקובצת בחידושין) וכיון דרבי סובר דגבי פורק עול אין יו"כ מכפר א"כ למה יהני לי' הכפר' בבריית' השני' הא הוי ג"כ פורק עול ודא קושיא אלימתא וצריכא נגר ובר נגר דלפרני' - ועיין בפרמ"ג בפתיחה כוללת ריש ח"ד דמסתפק במבעט בדרך שוא"ת ועיי"ש והכא דהוי בקום ועשה ובאי' כרת ודאי דחשוב מין ואפיקורס ופורק עול וא"כ קושייתי עצומה וחזק' ותמוה רבתי על הגאון הנ"ל שלא הקשה קושייתו על הסוגיא דכאן דיותר חזקה מבסוגיא דשבועות וגם תירוצי דשם לא מועיל לכאן וצע"ג -

ואשר אחזה לתרץ קושי' החזק' הנ"ל בעזה"י הוא כך - ואקדים מה שעמדתי על החקירה במה דתניא רבי אומר על כל העבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשוב' יו"כ מכפר חוץ מפורק עול ומגנה פנום ומיפר ברית ויש לי ספק בהני שלשה עבירות דיו"כ לא מכפר להון אם הכונה דמי שנכשל בא' מהני ג' עבירות שוב אין יו"כ מכפר לו כלל אף על שאר העבירות דאצלו תו אין עצומו של יים מכפר כלל - או שמא על שאר עבירות באמת יו"כ מכפר ורק על אותן ג' עבירות גלי קרא דאין יו"כ מכפר ואף אם נכשל באחד מהני ועבר עליו יו"כ נמחלו לו כל העבירות רק אותו עון שהי' אחד מג' הללו לא נתכפר לו ועיין כריתות ז' שאמרו גבי מומר גברא בר כפרא הוא ועיי"ש ברש"י דלענין כפרה הוא ישראל מעליא וא"כ מועיל לו עצומו של יום להתכפר על שאר עבירות ורק על עביר' זו כמו פריקת עול דהוא עבירה בפ"ע דעבר על אנכי ה"א כמו שפירש רש"י אין מועיל להתכפר לו ומסתברא לי לרבי דסבר דיו"כ מכפר אפילו בלא תשוב' ולדידי' כבר כתבתי בשם רמב"ן דאפילו אם אינו מכבדו ואומר שאינו רוצה בכפרתו אפ"ה מתכפר ועיין ברשב"א כאן שהביא בשם הירושלמי דאמרו משל למי שאינו מודה שמכפר יו"כ דאפ"ה מכפר מי אפשר למימר למלכא לית את מלוך עכ"ל - ור"ל כמו שא' אומר למלך אין אתה מלך אעפי"כ הוא מלך כ"כ אם א' אומר דאינו מודה בכפרת יו"כ וגם אינו רוצה בו אפ"ה מתכפר (ונר"ל דדברי ירושלמי אתי רק אליבא דרבי בל אליבא דרבנן מבואר בהדיא בכריתות באומר דיו"כ לא יכפר לו אינו מכפר עיי"ש) וכיון שכן ודאי מה דתניא בבריית' דבשלשה עבירות הללו אין מכפר דוקא ע"ז אינו מכפר אבל לגבי שאר עבירות מועיל לו כפרת היום וזה ברור לדעתי - וכעת נרא' לי עוד הוכח' לזה דאם אמרת דבא' משלשה עבירות אין יו"כ מכפר לו אף שאר עבירות א"כ איך הוכיח הגמרא להלן דכרת דיומא גם לרבי אינו מכפר דאל"ת הרי כרת דיו"כ לרבי לית לי' הלא שפיר משכחת בפורק עול ואינך השתים דאז אינו מכפר לו כלל וע"כ דדוקא על עבירה זו אינו מכפר אבל שאר בעירות מתכפרין לו וזה ברור ואמת לדעתי - וממילא היכ' דחטא בפריקת עול דיוצא מפסוק אנכי ה"א כמו שכתב רש"י לא כיפר יו"כ רק על פסוק זה אבל שאר עבירות שפיר מתכפרין לו - ועיין בתוס' שבועות י"ג ד"ה דאי דמשמע דבמבעט בכפרת היום גם לרבי אינו מכפר - אבל שי' הסוגיא בכריתו' ובירושל' המובא ברישב"א אינו כן קכה)

ואחרי שהודיע ה' אותנו כל זאת לא קש' כלל קושייתי הנ"ל אם דמיירי שם בכריתות במבעט ועבר על עבירת פריקת עול אעפי"כ שפיר קאמר רבי שם דיו"כ מכפר היינו דמכפר לו על שאר העבירות והעביר' דפריקת עול באמת לא נתכפר לו אבל עכ"פ מועיל לו עצומו של יום להתכפר על שאר עבירות וא"ש ולק"מ - וממילא על פי האמור גם קושיית הגאון מהרש"ם ז"ל בשבועות הנ"ל לק"מ - דאם דנעשה כופר ע"י המלאכ' שעשה ביוה"כ אפ"ה שפיר מוקמינן כרבי דמכפר דשפיר מכפר על שאר עבירות ודוקא איסור דפריקת עול נשאר בלי כפרה ושפיר קאמר בבריי' שם דמכפר ודו"ק כי הוא אמת וברור - ואין התחלה כלל לקו' הגאון ז"ל ודו"ק

- (יד) עוד קושיא אחת אציע מידי עיוני בסוגיא דשבועות וכריתות הנ"ל - רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומא ועיין בריטב"א שבועות שם דמפרש דליכא פלוגתא כל בין רבי לרבנן וכ"ע סוברים דיו"כ מכפר אפילו בלא תשוב' בשאר כריתות ורק בכרת דיומא אינו מכפר וכ"ע סוברים דאפילו לא קרא מקרא קדש ועשה בו מלאכ' אפ"ה מכפר דיו"כ עדיף מחטאת דבחטאת אם אמר לא יכפר לו חטאת ואשם אינם מכפרים אבל ביו"כ אפילו אומר לא יכפר לי יו"כ אפ"ה מכפר לו וכההיא ירושלמי שהבאתי בשם הרשב"א וגם הרשב"א פירש כן אליבא תירוצא דרבא דליכא פלוגתא כלל בין רבנן ורבי עיי"ש - וקשה לי ע"ז קושי' עצומה מכריתות ז' ע"א דפריך וניתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יו"כ שאין מביא אשם תלוי אמר ר"ל כי קתני היכ' דאיתא לחטאת ורחמנ' פטרי' עבר עלי' יו"כ ליתא לחטאת דהא כפר לי' יו"כ רבי יוחנן אמר במבעט דקאמר לא יתכפר לי יוה"כ דאי הדר בתר יוה"כ בעי לאתויי אשם תלוי ור"ל סבר מבעט נמי מכפר עלי' יוה"כ עיי"ש והשתא לדברי הריטב"א רבא כר"ל אמר לשמעתי' וקשיא הלכת' אהלכת' דקיי"ל ר"י ור"י הלכה כר"י ואביי ורבא הלכה כרבא ועיין שם בכריתות בתוספות ד"ה ובפלוגתא וצע"ג ודו"ק -

עוד נשארו לי בקולמוסי דברים הדברים בענינים אלו רק שכבר נלאיתי מלכתוב עוד וגם אין עסקי כעת בענינים אלו ואחזיקנא טיבותא לידי"נ הגה"צ מוהש"ד אונגאר אבדק"ק טירנא שליט"א שעל ידו נתעוררתי לכל החידושים האלו שכתבתי בסימן זה כי מדי עיוני בדבר שאלתו בסימן דלעיל ועברתי בכל דיני מומר נתחדשו לי כל הנ"ל ומגלגלין זכית ע"י זכאי שכמותו ירבו בישראל -

ובאתי עה"ח פה פישטיאן יצ"ו אור ליום ד' לסדר ויקהל תרפ"ד לפ"ק.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

בשולי המכתב.

אכתוב עוד קושיא בסוגיא דכריתות הנ"ל דמוקי האי ברייתא דאמר יכול יהא יוה"כ מכפר על שבין ועל שאין שבין כו' ת"ל אך חלק דמיירי דאמר לא יתכפר לי יוה"כ והיינו במבעט - וע"ז פריך ורמינהו יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא על שהתענה בו ולא עשה מלאכ' וקראו מקרא קדש לא התענה בו ועשה בו מלאכה ולא קראו מ"ק יכול לא יהא יוה"כ מכפר ת"ל יוה"כ הוא מ"מ ותרווייהו סתם ספרא קשיין אהדדי עיי"ש דאביי ורבא קמתרצו דלא יוקש' אהדדי וכמובא בפנים - וק' כיון דבריית' קמייתא מיירי במבעט ואמר דלא יתכפר לו יוה"כ א"כ דלמא מיירי אידך בריית' באינו מבעט ע"כ מכפר לו ולא קשיין כלל ומצאתי בשיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב וז"ל ומשמע לי' כיון דאינו נזהר מעבירות של עצם היום הזה הוי לה כמבעט ואומר דלא יתכפר לו יוה"כ עכ"ל - אך ק' לי לפי"מ שפירש השיטה מקובצת שם לעיל מזה דהאי לא קראו מ"ק מיירי באופן של רבי יהושע שהי' נחלק על ר"ג היינו שהי' לו קביעות אחר על יו"כ עיי"ש וכבר הבאתי לעיל דבריו א"כ כ"כ י"ל דהאי עשה בו מלאכ' ולא התענה בו מיירי נמי באופן זה שעפ"י קביעתו אינו יו"כ נמצא דאינו מבעט בעיקר יו"כ ומה שלא הי' נזהר בו כעת משום דטעותו אונסו ואעפי"כ הועיל שנקבע בבי"ד שפיר מכפר עכ"פ ל"ה סתירה מבריית' דלעיל דשם מיירי במבעט - ובשלמא בסוגיא דשבועות דשם תלוי בשב או לא שב שפיר הקשה הא עכ"פ לא שב בו ביום וכמו שכתבתי לעיל אבל כאן בכריתות דבמבעט תלי' מילתא שפיר קשיא וצ"ע ודו"ק

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה