משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן סט
אל כבוד רחימא דנפשאי היתיב בתווני דלבאי ה"ה הרב הגאון הצדיק הרובץ בין המשפתים בתלמודי תרביצאי יום וליל איש גבור חיל הלוחם במלחמתה של תורה כקש"ת מו"ה שמואל דוד אונגאר שליט"א אב"ד דק"ק טירנא יצ"ו המקום יהי' בעזרו ועדי עד יציץ נזרו.
אחרי תת שלום כמשפט אבא בזה לקיים מוצא שפתי שדברתי לו בעת היותו בצל קורתי לעיין בדבר השאילתא דנשאל לקדמיכון בישראל יחידי הדר בחצר עם מומרים לחלל שבת בעוה"ר אם אוסרים עליו כי קשה להישראל כשר לעשות עמהם איזה דבר כי הם פוקרים גמורים ומלגלגים על מנהגי ישראל - וכהדרגנ"י העיר מדברי הנש"א כלל ע"ה אות ח' דנסתפק בזה והניח בצ"ע וענותנותו הרביני לשמוע חות דעתי העני' ואחר שעברתי בפרשתא דא אציע קדמי' מה שעלתה במצודתי בעזר האל יתברך שמו -
תשובה. הנה עיינתי בנשמת אדם וראיתי מה שנסתפק וז"ל צ"ע אי דינו (של מחלל שבת בפרהסיא) לגמרי כגוי אף לקולא שלא יאסור אלא כשיש ב' ישראלים האוסרים זע"ז אכל אם אינו דר שם אלא א' אינו צריך לערב כלל ולא לשכור ממנו דהא כיון דהעעם שלא ילמד ממעשיו ולכן לא גזרו בעכו"ם בא' כיון שחשוד אש"ד לא שכיחי דדיירי וא"כ י"ל בזה שאינו חשיד אש"ד ושכיחי דדיירי אפי' ביחיד וא"כ אפילו יחיד צריך לשכור ואמנם מסתימת דברי הפוסקים משמע דדינו כעכו"ם לגמרי דאינו מודה בעירוב שהרי מחלל שבת בפרהסיא אינו בדין עירוב כלל וגם לענין זה אינו חמיר מעכו"ם דביחיד אינו איסר כמו שכ' הוספות ריש פ' הדר דכיון דעיקר תקנה הי' בשביל עכו"ם לא גרע טפי מעכו"ם ומ"מ צ"ע תינח מומר שאינו מודה בעירוב אבל זה שמחלל שבת אפשר דמקרי מודה בעירוב וצ"ע ועיין בהג"א סי' י"ד ד"ה אבל אם עכ"ל הנש"א -
הנה משמע מדבריו דכל ספיקו הי' יען דעיקר הטעם דאסרו הוא שלא ילמד ממעשיו והיכא דחשוד אש"ד לא גזרו היינו ביחיד משום דלא שכיח דדיירי והשתא בישראל מומר דלא חשיד ושכיחי דדיירי שפיר יש לגזור שיר כ' כמו שכ' תוס' דכיון דעיקר תקנה הי' בשביל עכו"ם ל"ג טפי מעכו"ם - ואיני מבין דבריו דהא האי טעמא שמא ילמד ממעשיו לא נאמר רק בעכו"ם דדירתו ל"ש דירה ולא הי' צריך לאסור כלל רק מכח גזרה הנ"ל אסרו ודוקא במקום דשכיח היינו בשני ישראלים ולא ביחיד וע"כ הקשו תוספות בכותים דשכיח אפילו ביחיד יהי' אסור אפילו בחד וע"ז תירצו כיון דעיקר תקנה הי' בשביל עכו"ם לא גרע מעכו"ם וכ"ז א"ש בכותי דתוספות אזלו לשי' מה דכתבו תחלה דראב"י סובר דגירי אריות הן והיינו נכרים גמורים וגם דירתם ל"ה דירה כגוים וליכא טעם לאסור אלא מכח הגזרה ע"כ שפיר תירצו דלא גרע מעכו"ם כיון דעיקר הגזרה גבי עכו"ם עבדו - משא"כ בישראל מומר דודאי דירתו הוי דירה ולא מכח הגזרה יש לאסור גבי' רק מכח וזכות דיש לו בחצר א"כ בזה ל"ש תירץ התוס' הנ"ל כמובן - גם מה שרצה לתקן דבריו דכיון דאינו מודה בעירוב אינו בדין עירוב כלל אף לענין זה וסיים תינח באינו מודה בעירוב אבל זה שמחיל שבת אפשר שמודה בעירוב - גם זאת לא אבין וכי תלוי זה שלא יאסור ביחיד במודה בעירוב או לא הלא עיין ברמב"ם סופ"ב דעירובין ובש"ע סימן שפ"ה דפסקו בצדוקי דאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו ורק מוכרח לבטל אבל ל"ה כגוי משום זה דלא יאסור ביחיד ומה שקתני במתני' דאינו מודה בעירוב הוי כגוי אף לענין שלא יאסור ביחיד כבר פירוש ריא"ז בשלטי הגבורים שם היינו שהוא מטלטל בחצר שאינה מעורבת בפרהסיא עיי"ש שכתב צדוקי שהוא כופר בד"ח ואינו מודה בעירוב אם הוא מפורסים ומטלטל בחצר שאינה מעורבת בפרהסיא ה"ה כגוי עכ"ל הרי שמפורש אינה מודה בעירוב מה שהוא מטלטל בפרהסיא בחצר שאינה מערבת ועכר"ח דכונתו הי' לפרש אינו מודה בעירוב דקתני במתני' הכונה הי' ע"ד זה - ומה שאינה מזיק גבי צדוקי לשי' הש"ע טלטולם בפרהסיא הוא משום כמו שכ' הב"י מובא בטו"ז ומג"א משום דמזיד שלהם הוי כאונס עיי"ש מה שכ' בדעת הרמב"ם וש"ע דפסקו כר"ג דצדוקי אינו כנכרי אבל עכ"פ בדעת הת"ק דצדוקי הוי כגוי מוכרח לומר דאינו מודה בעירוב הוי הכונה על אופן הנ"ל - וממילא לפי"ז גבי מחלל שבת דלכ"ע דינו כגוי אם הוא מטלטל בפרהסיא בחצר שאינה מעורב שפיר מיקרי אינו מודה בעירוב וז"פ וברור לכל המעיין בסוגיא א"כ גם בזה איני יודע כונתו במה שכ' דמחלל שבת אפשר מקרי מודה בעירוב כיון דמחלל שבת ומטלטל בחצר שאינו מעורבת איך יקרא מודה בעירוב, ומה שרמז לעיין בהג"א עיינתי שם וראיתי שכתב בזה"ל אבל אם משמר שבת וכל הלכותי' אפילו בדרבנן אפילו הוא מומר דאו' בשאר מילי מבטל רשות וכל מי שאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו עכ"ל - ע"כ צריך לומר דמיירי דאין מטלטל בפרהסיא שחצר שאינה מעורבת דהרי קאמר בהדיא שמשמר שבת בכל הלכותי' אפילו בדרבנן וכיון דמיירי שבפרהסיא אינו מטלטל בחצר שאינה מעורבת א"כ ל"ה דינו כגוי ואז קאמר כיון דאינו מודה בעירוב א"מ עמו וזה הי' נמי כונת הרמב"ם גבי צדוקי כיון דמזיד שלו הוי אונס מקרי רק אינו מודה בעירוב ואין בו החומרא רק מה דאין מערבין עמו - אבל פשיטא מי שאינו שומר שבת ומטלטל בפרהסיא בחוץ ודאי דאין לקרותו מודה בעירוב וזה ברור ואמת וא"כ אין ראי' כלל מהג"א לנש"א ואדרבא איכ' ראי' להיפך ודו"ק - כללו של דבר לפי מה שהציג הנש"א את ספיקו אין כאן מקום להסתפק בזה כלל - רק יש מקום להסתפק בזה האופן אם מה שנתנו חכז"ל את מומר לחלל שבת כגוי אם לכל דבריו עשאוהו כגוי אף לקולא שלא יאסור ביחיד או שמא דוקא להחמיר אמרו אבל להקל שלא יאסיר ביחיד לא אמרו כן יש להסתפק כדרך קצרה -
ובאמת מצאתי בהגהות רעק"א ז"ל בסי' שפ"ה שהביא לדבר פשוט בשם הגאון אבן העוזר בחידושיו לעירובין דלהחמיר דינו כישראל דמומר במקום יחיד אוסר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ורק כתב דבאופן הזה מהני ביטול כיון דהאיסור רק מכח דדנין אותו כישראל עכ"ל הג"ה שם - הרי דהגאונים הללו נקטו לדבר פשוט דדוקא להחמיר עשאוהו כנוי ולא לקולא אפינו בדינא דעירוב -
ולפע"ד בתורה דכתיב בה אמת ורשות נתונה לדרוש ולחקור לא נשאת פנים לרבותינו הגאונים הנ"ל וירדתי לעומקה של הלכה וראיתי שיש לדון בזה טובא ולומר דלכל דבריו עשאוהו כגוי גבי עירוב גם לקולא וכמו שאומר בס"ד -
תחלה אומר דספק הנ"ל יש להסתפק ג"כ גבי כותי דאיתא בש"ס חולין דרב אמי ורב אסי עשאום כנכרים גמורים לגבי עירוב ג"כ יש לשאול איך הדין לענין אם יאסור בישראל יחיד ואחר שיבורר לנו הדין בכותי ממילא רווחא שמעתא גם גבי מומר -
והנה מצאתי בקרבן נתנאל פ"ו סימן י"ג אות מ' שהביא בשם שו"ת יד אלי' שהקשה על ש"ס חילין הנ"ל מאי חומרא היא זו הא קולא היא אם דר הכותי עם ישראל יחידי אי כנכרי לא צריך לכלום ואם ישראל הוא בעי ביטול ומסיק באמת להלכה דר"א ור"א רק לחומרא אמרו וגבי יחיד באמת צריך ביטול גם בכותי - אך הקרבן נתנאל השיג עליו דהאיך לא אשתמיט חד מהפוסקים להזכיר דין זה גם הלשון כנכרים גמורים לא משמע הכי גם ברבינו ירוחם משמע להדיא דאפילו בדר יחידי א"צ ביטול ומה שהקשה מאי חומרא הוא זו הם אמרו והם אמרו כמ"ש התיו"ט גבי כתמים וה"ה כאן עכ"ל הק"נ - ולפע"ד הדבר מפורש יוצא בתוס' ריש פ' הדר וגם בתוס' בפ"ק דחולין ד"ה ע"ב ד"ה ר"ג דאם כותי בכלל גוי גם לענין זה הוי כגוי דאין אוסר בישראל יחיד אף למאן דסובר כותים גירי אמת והן כישראל גמור מן התורה -
דהנה הקשו על רש"י דפירש על ר"ג דלא פני על הת"ק דר"פ הדר דחוסר בכותי משום דגירי אריות הן והקשו דהא ר"ג סובר גירי אמת הן ואין לומר דבאמת היינו טעמא דמודה לת"ק משום דהוי מומר דהיינו אינו מודה בעירוב דקאמר הת"ק א"כ מאי חדשו ר"א ור"א דעשאום לעכו"ם גמורים הא כבר מעיקרא הוו הכי לכ"ע - וע"כ פירשו דר"ג פליג גם אכותי ועד ר"א ור"א היו כותים כישראל גמור גם לענין עירוב וחידשו ר"א ור"א ועשאום כעכו"ם - ושוב הקשו ממה דרבי יוחנן פסק כראב"י וראב"י לא פליג על הת"ק שאוסר כותי (ועיין מהר"מ לובלין חולין שביאר קו' התוס' דאכתי קשה מה הועיל לן ר"ח ור"א כיון דכבר אופסק כראב"י וראב"י אוסר בכותי דלא פליג את"ק וא"כ כבר איתסר כותי מדראב"י) ותי' דר"י לא פסק כוותי' אלא במה שצריך שיהיו שני ישראלים אוסרים זע"ז (אכל לענין כותי הלכה כר"ג) ע"כ בחולין ובעירובין סיימו ועוד דהאידנא אין נפ"מ מידי לענין כותים כיון דעשאום לבסוף כעכו"ם גמורים (ר"ל דיש לומר דבאמת בכולה מילתא קיי"ל כראב"י) - הרי שלך לפניך דהת"ק סובר דכותי' כעכו"ם אם דהוא ר"מ דסובר גירי אמת הן ומהתורה הוא ישראל גמור וכמו שכ' תוס' שם אפ"ה כיון דאינו מודה בעירוב עשאום כגוי וראב"י מודה להת"ק דכותים כגוי ורק הוסיף דאינו אוסר ביחיד וגם אכותי קאי דאינו אוסר ביחיד וכמו שכ' תוספות שם א"כ הרי שלך לפניך דאף לקולא עשאום כגוי - ור"ג דפליג על ראב"י משום דפליג על הכל דכותי אינו כגוי ודין ישראל אית לי' גם לענין עירוב ופסקו כן עד ר"א ור"א שעשאום כעכו"ם גמירים וכתבו תוספות דאחר גזרת ר"א ור"א תו ליכא נפ"מ בין ראב"י לר"א ור"א והשתא אי נימא כיד אלי' הנ"ל דלקולא אין דינם כעכו"ם א"כ איכא נפ"מ טובא בין ראב"י לר"א ור"א בישראל יחיד שדר עם כותי לראב"י אינו אוסר ולר"א ור"א אוסר וע"כ דגם לענין זה דינו כעכו"ם גם לקולא א"כ תו שפיר אין נפ"מ בין ראב"י לר"א ור"א דבכל ענין הן כעכו"ם - ועוד בלא דברי תוס' הנ"ל כיון דע"כ מוכח דרבי אליעזר ב"י דלא פליג את"ק סובר דכותי אינו אוסר ביחיד הרי דגם לענין זה הוא כעכו"ם אם כי מראב"י לחוד אין ראי' כ"כ לדעת רש"י גיטין ל' ע"ב דראב"י סובר כותים גירי אריות הן א"כ הוא ממש גוי - אך כיון דרבי יוחנן פסק כראב"י ור"י סובר בחולין ריש פ"ק דכותי' גירי אמת הן ואפ"ה פסק כראב"י ולגמרי פסק כתי' לתי' בתרא דתוס' עירובין הנ"ל דאינו אוסר ביחיד א"כ משמע בהדיא דאף לקולא עשאוהו כגוי ומהתימא על הגאונים הנ"ל שלא הרגישו בזה -
ועוד נראה עפי"מ שפסקו בש"ע אבה"ע סי' מ"ד סעי' יו"ד כותי שקידש צריכה גט ממנו - וכתב הב"ש שם ס"ק י"ג בזה"ל אע"ג דאמרי' בחולין פ"ק דעשאום כגוי היינו לחומרא ולא לקולא ואע"ג דבסופ"ק דיבמות אמר שמואל עכו"ם שקידש בזה"ז לא חיישינן שמא מעשרת השבטים היא אפילו במקומות שהם שכיחים משום דעשאום כעכו"ם גמורים הרי דאף לקולא אמרינן צריך לומר שם בפ"ק דחולין אתמר לענין שאר איסורין י"ל לקולא לא אמרינן ואם קידש חיישינן לקידושיו אבל ביבמות אמר שמואל דינו לענין קידושין ש"מ דעשאום כעכו"ם אפילו לקולא עכ"ד - מדבריו נלמד דלגבי דבר שאיירי בי' חז"ל ג"כ לקולא אמרו ודוקא למילתא אחרינא לא אמרו לקולא אבל במה שאיירי אף לקולא אמרי' לי' א"כ ממילא גבי' דיני דעירובין שאמרו גבי' דעשאום לעכו"ם גמורים ודאי דאף לקולא אמרו וזה פשוט וברור לדעתי - שוב מצאתי בח"ס חולין שכ' בזה"ל מדקאמרו נכרים גמורים אפילו להקל ומ"מ מדלא אמרו כנכרים גמורים לענין קידושין ש"מ דלענין קידושין חוששין להחמיר וע' ב"ש אבהע"ז סי' מ"ד עכ"ד - בטח כיון לדברינו דלענין דאיירי בי' חכז"ל גם לקולא כיונו וזה שאמרו נכרים גמורי' - והנה מדברי הביאור הגר"א שם בסימן מ"ד באבה"ע ס"ק י"ט למדתי דהא דעשאום כנכרים גמורים גבי עירובין הוא חומרא ולא קולא להורות שאין נאמנים על ש"ד עיי"ש קיג) א"כ אדרבא עשאום גם לקולא כגוי כדי שיודע דינם שכ"כ הם חשודים על ש"ד שלא שכיח דדיירי עמם ביחיד כעכו"ם ולא גזרו ביחיד - ומה דקשה לכאורה על הגר"א ז"ל שכ' דמה"ט עשאום לענין עירוב כגוים משום דחשידי אש"ד והוא נגד דברי תוספות ריש פ' הדר דכותי' לא חשידי אש"ד - וי"ל דקודם גזרה מיירי הבריי' דמייתי תוספות שם ובאמת בעת הזאת לא נחשדו ע"ז - אבל בימי ר"א ור"א קלקלו מעשיהם מאד כמו שמביא הר"ן בחידושיו שם והרשב"א מירושלמי דכלם קלקלו מעשיהם מאד ומני אז והלאה הי' עליהם גם חשד ש"ד כן נר"ל בדעת הגר"א ז"ל - ועיין בחוו"ד סימן קנ"ט סק"ד שכתב דהא דעשאום כנכרים גמורים זה הוי רק מדרבנן דמהתורה הם ישראלים גמורים ולגבי מילי דרבנן עשאום כעכו"ם לגמרי אף לקולא אבל במילי דאו' אזלינן לחומרא עיי"ש וכן הפרמ"ג ביו"ד סי' ב' כתב דהא דעשאום כותים כעכו"ם ל"ה רק מדרבנן עיי"ש - עכ"פ לגבי עירובין פשוט הדבר שגם לקולא דינו כעכו"ם ואינו אוסר ביחיד ולא כבעל יד אלי' הנ"ל ומופשט ספיקן ודו"ק -
ודע דדבר פלא ראיתי ברמב"ם שלא הביא כלל דין כותי לגבי עירוב איך דינו ולא הך דר"א ור"א דעשאום כנכרים לענין עירוב ורק בפ"ב דאבות הטומאה הביא דבגלל ע"ז נתרחקו הכותים עיי"ש ולמה לא הביא גם בעירובין דינם של הכותים ואולי טעמו כיון דכותים בכלל עובדי ע"ז וכיון דחשב עובד עבודת כוכבים שם בעירובין שנעשה מומר וה"ה כעכו"ם לכל דבר נכללו בזה גם הכותים שגם הם משום ע"ז נתרחקו כן נראה לדחוק בטעמו ופלא שלא עמד בזה שום מפורש ואם כנים דברי בזה בשיטת הרמב"ם יהי' עוד ראי' דישראל מומר דינו כעכו"ם גם לקולא שלא לאסור ביחיד וכמו שאכתוב אי"ה להלן דהא גבי כותים הוכחתי דגם לקולא דיני כעכו"ם ובהדיא כתבו כן הק"נ והח"ס וכיון דהרמב"ם לא הביא דין כותים משום דנכללו בישראל מומר העובד ע"ז א"כ ע"כ דדין מומר לע"ז שוה לגמרי לכותים גם שלא לאסור ביחיד דאל"כ אכתי הוי לי להביא דינו של כותים כדי שנדע דגם בישראל יחיד אינו אוסר וע"כ דשוין הן וממילא כיון דישראל מומר לע"ז אינו אוסר ביחיד הה"ד מומר לחלל שבתות דשקולין הן כמו שכ' הרמב"ם סוף ה' שבת ולדעת רש"י חולין ה' עוד חמור שבת מע"ז (ועיין מג"א סימן ש"ו ובתשובה מאהבה סוף ה' שבת מה שהאריך בדברי רש"י הללו) וכעת נתעוררתי שכיונתי האמת בדעת הרמב"ם במה שלא הביא דין כותים לענין עירוב אף שר"א ור"א דיבר בהדיא מדין עירוב משום דלדעתו הם נכללו בכלל מומר לע"ז וחילא דלי דהרי גם בה' שחיטה לא הזכיר כלל משחיטת כותי אף דר"ג ובית דינו נמנו וגמרו ואסרו ג"כ בהדיא שחיטת כותי ולמה שתק הרמב"ם מזה ואם כי בפ"ב דאבות הטומאה כתב ובגלל ע"ז נתרחקו הכותים ונאסרה שחיטתן עכ"ל - הלא שם הוא רק בדרך אגב אבל בה' שחיטה דשם מקורן הוי לי' להזכיר זאת וע"כ דסמך עצמו על מה שהביא דין מומר לעבודה זרה דשחיטתו פסול כמו כן ודאי סמך עצמו בה' עירובין מה שלא הביא דין כותי בהדיא כי הוא נכלל בכלל מומר לע"ז כן נראה לי ברור בכונתו ואחרי שכן יהי' הוכחתי אמת דגם מומר הוא כעכו"ם אף לקולא וכנ"ל - (ועיין בהה"מ שכ' על מה שכ' הרמב"ם כללו של דבר כל מי שאינו מודה בעירוב אין מערבין עמו ואין שוכרין ממנו לפי שאינו כעכו"ם אבל מבטל רשותו וכתב הה"מ דמפורש כן בריש פ' הדר דמי שאינו מודה בעירוב דינו כעכו"ם ומבואר בפ' בכל מערבין שכותי אינו מודה בעירוב עכ"ל - ולא ידעתי כונתו דהלא הרמב"ם מדבר מצדוקין שאינם כעכו"ם והמתני' דמיירי בכותים באמת הן כעכו"ם וצ"ע) -
שוב נזכרתי לעיין בש"ך יו"ד ריש סי' ב' דלדידי' שפיר הזכיר הרמב"ם שחיטת כיתוי בה' שחיטה א"כ אינו ראי' לדברינו דסמך עצמו על מה שהזכיר עובדי ע"ז וא"כ תהדר הקו' למה לא הזכיר ג"כ הך דרב אמי ורב אסי שנאמר בהדיא בש"ס לענין עירוב והרמב"ם לא עשה שום זכר מזה אם לא דנימא דהם בכלל עובדי ע"ז א"כ מזה ראי' להנוסח' שלפנינו בה' שחיטה דנכתב עכו"ם ולא כותי שהש"ך כתב דהוא מוטעת ומהכא ראי' דהוא צודקת כיון דהכא לא חש להזכיר יען כי נכלל בעבודה זרה א"כ גם שם כן ועיי"ש במפורשים ודו"ק -
ואגב אומר מה שראיתי בתשובה מאהבה ח"ב סימן ק' שהאריך בדיני כותים וכ' בדעת רש"י דאף למא"ד כותים גירי אריות הן מ"מ הן גירים גמורים ודינם כישראל גמור לכל דבר מן התורה ורק גירי צדק לא מקרי עיי"ש שכתב שמצא כן במגיני שלמה ובפ"י - וקשה לי על דבריהם מרש"י ריש פ' הדר שפירש על ר"ג דאמר צדוקי אינו כעכו"ם אבל בכותי מודה להת"ק דקסבר גירי אריות הן והשתא לדברי הגאונים הנ"ל דאף גירי אריות הן ישראלים גמורים א"כ פשיטא דעדיפי מצדוקים אבל עכ"פ לא גריעי מנייהו ורש"י פירש ול"ד לכותי דגירי אריות הן ואינם גירים גמורים אבל צדוקי ישראל הוא ונהפוך למינות וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו עיי"ש הרי בהדיא כתב רש"י דאינם גירים גמורים וצ"ע - ודע שקשה לי ג"כ דברי הפרישה בסימן שפ"ה שכתב על דברי הטור שכתב וכותי ה"ה כגוי וז"ל דגירי אריות הן ולא גרים גמורים עכ"ל וכנרא' שלקח זאת מדברי רש"י הנ"ל - אבל הוא פלא דאף אם גירי אמת הן דינם כעכו"ם מדרב אמי ור"א בחולין ד"ו דעשאם כנכרים גמורים לענין עירוב וצ"ע להבין כונתו בזה ודו"ק - ודע עוד שקשה לי על הש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ז שהעלה דמומר לעכו"ם אף בצינעה הוי מומר ודינו כגוי עיי"ש וק' לי עליו מדברי הטור או"ח סימן שפ"ה שכתב דין מומר לחלל שבת דהוא כגוי ואם אינו מחללו אלא בצינעה ה"ה כישראל עיי"ש ודין מומר לע"ז לא הביא שם וכתב הב"י שם דלא חש רבינו לכתוב דישראל מומר לע"ג דינו כעכו"ם אעפ"י שנזכר בגמרא וברמב"ם משום דמילתא דפשיטא היא עכ"ל ואי נימא דדינו חלוק משבת דבע"ז אף בצינעה נעשה מומר שפיר לא הוי לי' להשתיק זאת כדי שלא נטעה להשותו לשבת לענין בצינעה וע"כ מדלא חש להזכירו משמע דדעתו דשוה גם בזאת לשבת וצ"ע קיד)
ואחר שביררנו בעזה"י דינו של כותים לגבי עירוב נדין בדינו של ישראל מומר אם אוסר ביחיד - והנה ממקום שהכרעתי גבי כותי שגם לקולא דינו כגוי מאותו מקום עצמו היינו מתוס' ריש פ' הדר יש להוכיח דדינו ג"כ כן דהרי תוס' כתבו שם דעיקר הגזרה הית' משום גוי' ולא משום צדוקי וכותי ואגב שאסרו בעכו"ם אסרו נמי בצדוקי וכותי לת"ק (עיין במהרש"א שם) וכיון דלא נאסר אלא ע"י עכו"ם לא החמירו בהן יותר מן עכו"ם עכ"ל רצונם לומר ע"כ אין צדוקי אוסר רק בשני ישראלים ולא ביחיד - וק' דהא צדוקי הוא ישראל גמור וכמו שכתבו תוס' להלן בדבור שני ואיך נימ' עליו שלא נאסר אלא ע"י עכו"ם והיא פלא - ועל כרחך צ"ל כיון דטעמו של הת"ק דסובר דצדוקי הוא כנכרי הוא משום דעוברים על מילי דרבנן בפרהסיא וכמו שכתב הרא"ש בטעמו של הר"מ דפסק כת"ק מהאי טעמא ונעשין מומר לחלל שבת דהוא כגוי וא"כ שפיר רק מטעם עכו"ם הוא נאסר א"כ ממילא יפה תירצו תוספות דלא נוכל להחמיר בו יותר כיון דרק מכח נכרי בא איסורו וע"כ אינו אוסר אלא בשני ישראלים כגוי - ועפי"ז אית לך בפירוש דעת התוס' דאף מומר אינו אוסר ביחיד דהא באמת זה טעמו של הת"ק וראב"י דסוברים בצדוקי דאינו אוסר ביחיד וגם ר"ג לא פליג על הת"ק רק בצדוקי לחוד ומטעם דאינם נידונין לדידי' כמומרין מטעם שכתבו הרא"ש ותוס' שם או מטעם הב"י המובא בטו"ז ומג"א סימן שפ"ה דמזיד שלהם אונס הוא עיין שם אבל באופן דהוא מומר אין כאן שום פלוגתא בין ר"ג לת"ק וגם הוא מודה דמטעם גוי הוא נאסר וממילא הדרה סברת התוס' דאין להחמיר בו יותר מבגוי ואין אוסר ביחיד זאת עולה מדברי תוספות שם - וא"כ לא אדע כלל מה מקום יש להסתפק בזה הלא מפורש יוצא מדברי רבותינו בעלי התוספות שם דמומר דינו כגוי גם לקולא שלא לאסור ביחיד וזהו באמת טעמו של הת"ק וראב"י דהתירו בצדוקי ביחיד משום דהוא מומר לחלל שבת ודו"ק שם ותשכח כדברי גלל כן פליאה דעת נשגבה ממני על הגאון אבן העוזר והגרע"א הביאו להלכה ועל הגאון נשמ"א שנסתפק בזה שלא שמו לבם לדברי תוספות הנ"ל וביותר תימא על הגאון בעל נש"א שהוא הביא דברי תוס' הנ"ל ולא הרגיש כלל דדינו של צדוקי לת"ק וראב"י הוא ממש דינו של מומר וצע"ג עליהם עכ"פ הדין דין אמת לדעת התו' דמומר דינו כגוי לגמרי אף שלא לאסור ביחיד ודו"ק -
ונראה דגם דברי רבינו הרמב"ם בסוף פ"ב דעירובין מורין כן דכתב שם ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד כו"מ ה"ה כעובד כו"מ לכל דבריו ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות אלא שוכרין ממנו כעכו"ם. הנה מלבד דמה שכתב הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו משמע דלכל דבר ודבר הוא כגוי אף להקולא שכתב לעיל באותו פרק דעכו"ם אינו אוסר ביחיד אבל עוד מוכרח לומר כן מלישנא יתירא דאית ברמב"ם כיון דכתב אח"כ ואין מערבין עמו ואינו מבטל רשות אלא שוכרין ממנו כעובד כוכבים הרי ביאר הכל בפרוטרוט שדינו כעכו"ם ועל מה כיון מה שאמר תחלה שהוא כגוי לכל דבריו מה שייר עוד דלא חשב ואם להשמיעני הא גופא כבר השמיענו זאת בכמה דוכתא בה' עכו"ם וגם בסוף ה' שבת ועוד בדוכתא טובא ולמה הוצרך לכתוב כאן פ"ב שהוא כעכו"ם וכבר ידוע מכללי הרמב"ם דיש לדייק בדבריו - וע"כ דתחלה אתי לאשמעינן שהוא כגוי לכל הענינים וכונתו על מה שכ' לעיל בה' ט' דאין הגוי אוסר בישראל יחיד ואח"כ ביאר דאין מועיל אצלו במקום שאוסר היינו בב' ישראלים אלא שכירות כן נראה לי ברור בדעת הרמב"ם - שוב ראיתי שהדבר מפורש יוצא ברמב"ם כן דכתב אח"ז וז"ל אבל אם הי' מן האפיקורסין שאין עובדין ע"ז ואין מחללין שבת כגון צדוקין כו' מבטל רשותו לישראל הכשר וזו הוא תקנתו "וכן אם הי' ישראל א' כשר וזה הצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו רשותו" עכ"ל - והיא פלא מאי בעי רבינו בזה שהשמיענו דהצדיקי אוסר ביחיד כיון דדינו כישראל בביטול ודאי דאוסר ביחיד - וגם למה לא השמיעני הרמב"ם רבותא יותר דאף ישראל מומר אוסר ביחיד וע"כ מוכרח לפרש דבריו כמו שכתבתי דתחלה השמיענו דמומר כעכו"ם לכל דבריו והיינו אף למה שכ' לעיל מעכו"ם דאינו אוסר ביחיד וכ"כ מומר אינו אוסר ביחיד ושוב השמיענו תקנת המומר דהוא רק בשכירה ושוב השמיענו דינם של הצדוקין וכלפי שכ' לעיל דמומר כעכו"ם לכל דבריו גם לענין שלא יאסור ביחיד השמיענו דבצדוקי אינו כן דהוא אוסר גם ביחיד כן נראה ברור בכונתו עכ"פ נרא' לאמת דדעת הרמב"ם דמומר לחלל שבת ולע"ז הוא כגוי גמור גם לענין שלא לאסור ביחיד מדהשמיענו דין זה גבי צדוקי ולא במומר שהי' רבות' יותר וזה אמת לאמיתה של תורה לפע"ד - ועפ"י דברינו יהיו לנו שני עמודים גדולים לסמוך עליהם בהאי דינא ופלא על רבותינו האחרונים הנ"ל שלא הרגישו בזה ודו"ק -
והלום מצאתי בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קי"א שהביא בשם המאירי סופ"ה דיבמות בשם רבותיו דכשעשו הכותים כנכרים הה"ד לכל המומרים בכלל זה עיי"ש וכיון דנכללו בכלל כותים ובכותים כבר הבאתי מתוספות ומקרבן נתנאל וח"ס דפשיט' להו דאינו אוסר ביחיד א"כ ממילא לדעת המאירי ורבותיו דגם המומרין נכללו בעשי' זו לעשותן כעכו"ם ודאי דגם מומר אינו אוסר ביחיד ולפי דברנו הרי לנו שלשה רועים דאזלי בחדא שיטה דמומר אינו אוסר ביחיד -
והנה עיינתי בספר אבן העוזר שהביא הגרע"א בהגהותיו לש"ע וראיתי שכתב מדעת עצמו דודאי אף ת"ק מודה דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא לענין ביטול ע"ז בסימן קמ"ו ולענין ריבית ולענין קידושין א"כ ודאי דרק לחומרא קאמר דהוא כגוי לשבור ממנו. ודוקא במקום שגוי איסר אבל ביחיד אי כגוי לא יאסור כלל אז נדון אותו לישראל מפני שהוא באמת ישראל כמו שחזינן ממילי הנ"ל וא"כ אז סגי בביטול עכ"ד ז"ל - ולפע"ד ממילי הנ"ל אין ראי' לדון את המומר לישראל גבי עירוב דהרי גם כותי דינו מהתורה כישראל לכל הני מילי דחשב עיין בסי' קנ"ט ס"ג כותים יש להם דין מומר ועיין שם בש"ך ובאחרונים ובחו"ד סק"ה ובפרמ"ג יו"ד סימן ב' דכותי ישראל גמור הוא מהתו' לכל מילי וקדושיו קידושין ובאמת מבואר כן באבה"ע סימן מ"ד שהבאתי לעיל ועיי"ש בביאור הגר"א דדינו כגר שחזר לסורו דישראל גמור הוא וכן מצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ז אחר שהאריך להוכיח דמומר הוא ישראל מעליא וקדושיו קידושין סיים שם תשובתו בזה"ל וכן כתב בספר העיטור ובאבן העזר שמעש' בכותי שקידש ואצריכה גיטא מר רב יודא ומר רב שמואל והדבר ידוע שגזרו עליהם להיות כעכו"ם גמורים כדאיתא בפר"ק דחולין עכ"ל - הרי דגם כותי הוי לכל הני מילי דחשב הבעל אבן העוזר כישראל גמור ואפ"ה הכל מודים דלגבי עירוב הוי כגוי אפילו לקולא וע"כ כמו שהבאתי בשם הבית שמואל דלענין דמשתעי בי' חז"ל אמרו גם לקולא או כמו שכתב החו"ד דלמילי דרבנן אמרו דיהי' כגוי אף לקולא - א"כ ממילא דגם בישראל מומר נוכל לאמור כן דלמילי דרבנן או לנדון דמשתעי בי' הש"ס דעשאום לעכו"ם לגמרי דינם כעכו"ם אף לקולא אבל לשאר מילי דינם כישראל כללו של דבר אינני רואה במומר יותר חומרא מבכותי לכל הני הדברים שחשב האבהע"ו וכיון דכבר הסכימו הכל דכותים גם לקולא דינם כגוי גם גבי מומר נוכל לאמור זאת - ומה גם לשי' כמה פוסקי' ראשוני' דמומר דינו מהתו' כגוי לכל דבר ומה שמצינו לכמה דברים שדנין אותו לישראל הוא רק מדרבנן עיין מהרש"ם שהבאתי לעיל וגם ברכי יוסף סימן ד' באבה"ע ובתשובת הרדב"ז ח"א סימן שנ"א ורק אפילו גם לרוב פוסקים דסברי דמהתורה דינו כישראל אפ"ה לענין הדברים שעשאום לעכו"ם לגמרי עשאום אף לקולא וכמו שהבאתי מכל הני מקומות וכנ"ל - וביותר אני תמה על הגאון בעל אבן העוזר שם דדן לומר בדעת רבי אליעזר ב"י דמומר אוסר ביחיד ולא שם לבו לדברי תוס' שם שכתבו דראב"י מתיר בצדוקי כמו בעכו"ם והרי טעם צדוקי דאוסר משום דהוא מומר לחלל שבתות כמו שכתב הרא"ש שם ואפ"ה קאמר ראב"י דלעולם אינו אוסר רק בשני ישראל א"כ מפורש בהדיא שלא כדבריו וזה ברור למעיין שם (וגם מה שכתב שם בענין פלוגתת ר' מאיר ור"י אם מועיל חזרה אחר הביטול והעלה דר"י לא פליג על ר"מ רק בזכה רק א' במבוי אז ס"ל לר"י דאינו מועיל כיון דעוד לא זכו כולן וממילא דיכול לחזור גם לגבי הא' שכבר זכה במבוי אבל בשזכו כולן גם הוא מודה דלא מהני חזרה עיי"ש - גם בזה נראה אחרי המחילה דיש לפקפק מדוע לא נימא להיפך דזכיית הא' יהי' מועיל גם לגבי אינך בני מבוי כדין הנאמר בשאר קניני' מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחרינא ועיין ברבינו יהונתן שכ' בחזקה דמבוי דאלמוה כמו חזקה דקנין וצ"ע) - והלום מצאתי בשו"ת בית היוצר, חא"ח סימן י"א שנשאל בדבר זה אם ישראל מומר לחלל שבת אוסר ביחיד והשיב דרק לחומרא אמרו דדינו כעכו"ם מכח טענות שטען הגאון בעל אבן העוזר ז"ל דלשאר דברים דינו כישראל ובטח לא ראה דכבר קדמו בזה הגאון הנ"ל - אמנם כבר הוכחתי דגם כותי לא נופל ממומר בדברים הנ"ל ואעפי"כ הקילו גבי עירוב לדונו לגמרי כעכו"ם א"כ לא נפלאת הוא לומר כך גם גבי' מומר וכעת מצאתי עוד במהרי"א חיו"ד סימן נו"ן שכתב ג"כ דמדמינן ישראל מימר לחלל שבת לכותים לאחר גזרה עיין שם - ועפ"י דברי המאירי שהבאתי יובנו הדברים היטב דבאמת בכלל כותים הן וגם דבר והרמב"ם שכתבתי לעיל דלא הביא דין כותי בה' עירוב משום דסמך עצמו על מה שהביא דין עובדי' ע"ז מטין לדברי המאירי דהם נכללו זה בזה - ומה שכתב עוד בבית היוצר הנ"ל בשם הישי"ע דדירת צדוקי ומומר הוי דירה ע"כ אוסר ביחיד - לזה פירכא במקומה דהרי בגמרא קאמר חסורי מחסרא והכי קתני צדוקי הרי כנכרי בדברי ת"ק וראב"י ואינו אוסר ביחיד לדעת ראב"י וגם ר"ג לא פליג בצדוקי רק משום דלדידי' ל"ה דין מומר עלי' ואלמלא זה הי' מודה לראב"י דאינו אוסר ביחיד נמצא בישראל דמחלל שבת דלכ"ע דינו כנכרי הלכה כראב"י ועיין בשלטי גבורים בשם ריא"ז דצדוקי דמטלטל בפרהסיא, דינו כעכו"ם ודאי דעתי' דהטעם דהלכה כר"ג משום דאינו מטלטל בפרהסיא דירא מן החכמים וכמו שכ' תוס' וממילא היכא דאינו ירא שוב הלכה כת"ק וראב"י דדינו כעכו"ם ושוב אינו אוסר ביחיד - ומזה יהי' ג"כ ראי' נגד הגאון אבן העוזר הנ"ל דכתב דמומר רק לחומרא דינו כגוי כיון דדין ישראל עלי' לשאר דברים דהרי שיטת ריא"ז בריש חולין דשחיטת מומר לכל התורה כולה אם שחט בעומד קט) ע"ג כשר מפני שישראל הוא ואעפי"כ פסק כאן בצדוקי אם הי' מחלל שבת בפרהסיא דהוא כגוי וכת"ק וראב"י דאמר לעולם אינם אוסרים אלא בשני ישראלים אלא ודאי דלמילי דרבנן עשאום כעכו"ם אף לקולא דהם אמרו והם אמרו ומלבד כל זאת הדין מפורש ברמב"ם כן וכמו שהתבתי - עכ"פ הדין אצלי ברור ב"ה דמומר לחלל שבת דדינו כגוי אף לקולא דינו כן - שוב ראיתי בשו"ת חיי ארי' להגאון אבדק"ק קראקא ז"ל סימן יו"ד שפסק בפשיטות כן ולא הרגיש בדברינו עיי"ש ועל ראייתי יש לפלפל מדברי הרא"ש סימן י"ג - וכן ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי או"ח סימן ע' שהביא בשם תשובת תשורת שי שהשיג על הגהות רע"א הנ"ל והביא בשם רבינו ירוחם דדינו לגמרי כעכו"ם אף להקל וגם הגאון בעל לבושי מרדכי שליט"א סמך עצמו ע"ז עיי"ש - וכעת אוסיף עוד דכן משמע ג"כ בירושלמי פ"ו דעירובין דקאמר התם בזה"ל גר תושב ועבד תושב מומר בגילוי פנים ה"ה כעכו"ם לכל דבר עכ"ל מדכללינהו יחד משמע דדינם שוה לגמרי לכל דבר וגר תושב מפורש ברמב"ם פ"ב ה' ט' דאינו אוסר ביחיד כמו כן מומר וזה ראי' טובא לדברינו ודו"ק קטז)
אך עדיין יש לשאול עפי"ד הרמב"ם בפ"ג ממרים דבני התועים האלה דהדיחו אותם אבותם ונתגדלו בטעותם ה"ה כאנוס ואין להם דין מומר דמומר ל"ה אלא במזיד ומזיד דידהו כאונס דמעשה אבותיהם בידם וכמו שכ' הב"י בטעמו של הרמב"ם דפסק כר"ג דצדוקי ל"ה כגוי מובא בטו"ז ומג"א - א"כ כמו כן גבי מחללי שבת ר"ל בהני שנתגדלו כך כמו "הגימנאזיסטען" וכדומה שאבותם מסרו אותם לבעל א"כ לא עליהם התלונה רק על אבותם א"כ שוב יש לאלו דין ישראל גם לענין עירוב כמו צדוקי וקלקלתם תקנתם א"כ לפי"ז נפל כל ההיתר הנ"ל בבירא כי מאן מפיס לחלק ולידע מאיזה מין הוא אם הוא מאלו שחילול השבת בא מעצמו או מגידולי אבותיו - והנה באמת ספק זה איך לדון חילול שבת דזמנינו ר"ל בנים שנדחו ע"י אבותיהם לאו שלי הוא כי ראיתי להביא כן בשם ספר בנין ציון החדשות וס' זה אינו תחי' לראות מה אומר בזה - והן אמת שהבאים אחריו השיגו עליו נרא' דלא השיגו עליו רק במה שצידד בזה להתירא לענין יין נסך ע"ז שפיר השיגו עליו דאין בסברא זו כדאי להתיר מגעם - אבל אין להכחיש דשפיר יש מקום לספק זה ומכ"ש היכא שהוא להחמיר ע"כ טובא יש לחוש שמא אלו מחללי שבת הן מאלו האנוסים מגידול אבותם ודמיין לצדוקי שאוסרין גם ביחיד וצ"ע.
ודע דלפי ספק הנ"ל כמעט אין תקנה כלל למחללי שבת דזמנינו הדרים יחד עם ישראלים כשרים אפילו בשכירה דדעת הרמ"ם ור"מ ברא"ש שם ורש"י מובא בב"י סי' ש"פ דבישראל לא מהני שכירה (והש"ע בסי' ש"פ הביא שני דעות בזה בלשון י"א וי"א וכנרא' דלא הכריע בזה) - ועתה מה נעשה את אלו מחלל שבת שיש לספק בהן שהן אנוסים מכח מעשה אבותם אם נשכור מהם הרשות דלמא דין ישראל עליהם וגבי' ישראל לא מועיל שכירה ואם יבטלו רשותם דלמא דין עכו"ם עליהם וגבי עכו"ם אינו מועיל ביטול ועתה מה עצה נשאר לנו לעשות אתם ועיין בס' תוספות שבת סי' שפ"ה שהעלה ספיקא דדינא כעין זה במחללי שבת ר"ל - ועיין בבית היוצר סימן הנ"ל שכתב בסוף תשובתו בזה"ל אם דיש לחקור דגם שכירות לא מהני עיי"ש דלא כתב בטעמא דמילתא למה לא יהי' מהני שכירות ובטח כיון גם כן לזה עפ"י דרכו עיין שם דעכ"ז סמך על השכירה - וכ"כ נרא' לי בספיקא דדינא שלנו דסגי בשכירות דאיכא ס"ס להקל ספק שמא דינם כעכו"ם וסגי בשכירות ואת"ל דדינם כישראל שמא הלכה כמא"ד דגם בישראל מועיל שכירות אמנם כ"ז בדאיכא שני ישראלים אבל בישראל אחד סגי בביטול לחוד ממ"נ אי דינו כישראל יכול לבטל ואי דינו כעכו"ם לא צריך לכלום ואדרבא לא יעשה רק ביטול ולא שכירות דבזה יוצא כל הדעות ולא כמו שכתב בבית היוצר הנ"ל דמדבר ג"כ בישראל יחידי דישכור ולא יסמוך על הביטול ולדעתי אדרב' הביטול בזה עדיף וכנ"ל - אך ודאי דגם שכירות מועיל אף בישראל יחיד דאיכ' ג"כ שני צדדים להקל שמא היא כעכו"ם ואין צריך לכלום ואת"ל דנידון כישראל שמא הלכ' דגם בישראל מועיל שכירות ודו"ק -
אך דא עקא בנידון שאלתינו שכ' הדרגנ"י שהמומרין אינם רוצים לא בביטול ולא בשכירות כי כל הדבר בעיניהם כצחוק צריכא עיונא רבא איפא יש להציל לישראל כשר הדר עמם מאי' הוצאה וטלטול בחצר שאינה מעורבת והנה כהדרגנ"י חקר אם יש לשכור מההויזמייסטער אם יש לו דין שכירו ולקיטו - הנה מצאתי בשו"ת יד יצחק ח"ג סימן של"ג שפסק דאם הרבה דיורים בחצר לא סגי בשכירה מההויזמייסטער אלא צריך לשכור מכל א' הדרים שמה עיי"ש טעמו ונימוקו -
אמנם בנ"ד נראה דבלאו"ה אין לדון משום שכירו ולקיטו דעיין בתוספות עירובין דף ע' ע"ב דצדדו לומר דלא מהני שכירו ולקיטו אלא הנכרי ולא בישראל ועיין בגליון הש"ס דף פ' ע"א שהחזיק בדעת התוספות דלא מהני שכירו ולקיטו בישראל וכן נרא' מפשט רש"י ותוספות עירובין דף ס"ו ע"א גבי מה מערב אפילו שכירו ולקיטו אף שוכר שול"ק ופרש"י ד"ה ומה מערב אפילו שכירו ולקיטו דנכרי אם ישראל הוא אף שוכר שכירו ולקיטו דנכרי עם נכרי הוא משכיר רשות אדוניו ועיי"ש בתוס' משמע מזה דדוקא גבי נכרי מועיל ושכירו ולקיטו אבל בישראל לא דאל"כ מה דוחקא להו לפרש גבי מערב דמיירי בשכירו ולקיטו דנכרי וע"כ דבישראל לא מהני שכירו ולקיטו והטעם נראה לי פשוט דמבואר ברש"י עירובין ס"ו שם דשכירו ולקיטו ל"ה כבעלים עצמן ומה"ט אינם אוסרין ורק לענין שכירות הקילו דיכולין לשכור אצלם א"כ י"ל דקל הוא שהקילו אצל נכרי כמו שהקילו אצלו באם אינו רוצה להשכיר דיתקרב א' אליו לשאול ממנו מקום ואח"כ מערב וכתב הב"י הטעם כיון דבאמת דירת עכו"ם אינו דירה ולא יאסור כלל ורק אוסר מגזרת חכמים א"כ די אף בעשי' כל דהוא דיהי' היכר ובזה יצא מידי גזרת חכמים עיי"ש בסימן שפ"ב כ"כ נרא' דזה הטעם שהקילו דיהי' מהני שכירה משכירו ולקיטו וכיון דעיקר היתר דשכירו ולקיטו מהני משום דדירת עכו"ם לאו שמי' דירה א"כ זה לא שייך רק גבי נכרי אבל בישראל דשמי' דירה שפיר לא מהני כן נרא' בטעמא דמילתא -
וא"כ בנ"ד מה שאנו רוצים לומר שיאסרו הוא משום דנותנים עליהם דין ישראל א"כ לא מהני לשכור משו"ל - רק בעי שיהי' השכיר' מהם עצמם או מאשתם דכמו דאשה מערבת לבעלה כ"כ יכולה להשכיר בעדו וא"כ בנ"ד צריכים לשכור מהם או מאשתם דוקא - ואם אי אפשר זאת דהם אינם רוצים בזה יש עוד עצה דישכרו משר העיר כל רשות העיר וממילא יהי' גם רשותם של המומרים מושכר להם עצה זו ראיתי להביא בשם ס' שו"ת גינת וורדים וז"ל עוד יפה כח השכירות מן גזבר המלך נמצא שגם בתיהם של צדוקים מושכרים לנו ואינם אוסרים עלינו עכ"ל - וכן כתב הגאון בשואל ומשיב מהד"ת ח"ד סימן ס"ב דשפיר דמי לשכור הרשות משרי העיר דכיון דהוא זכות גמור אף להמומר ואפילו אינו מודה ורוצה בעירוב יכולין לזכותו וכתב שם דכיון דשוכרין הרשות משרי העיר מתוקן הכל עכ"ל - ועפי"ד הגאונים הללו שאמרו שטוב מן הכל הוא לשכור הרשות משרי העיר דבזה מושכרין כל בתי המומרין והשו"מ הוסיף דבזה מזכה גם אותן המומרים בעצמם - נרא' לי לומר מילת' חדתא ולעורר את העולם על דבר מה שאינם נזהרין בזה הן אמת דמבואר בסימן שצ"א דגם משכירו ולקיטו של שר העיר מהני וגם המג"א בסי' שפ"ב סקי"א הביא בשם מהרי"ט דכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו ומועיל השכירות גם מהם נרא' לי דדבר זה לא נאמר רק כשאין בעיר רק נכרים ולהבדיל ישראלים כשרים לחוד אבל כשיש מומרים וצדוקים דצריך להשכיר גם רשותם אז לא מועיל השכירה רק משר והממונה של המלך בעצמו דהוא כבעל הבית בכל בתי העיר ושפיר יכול להשכיר גם בתי וחצרות המומרים אבל כששוכרין מעבדיו הקטנים דהוא שכירו ולקיטו של הממונה וכבר הבאתי לעיל דמה שהקילו ע"י שכירו ולקיטו הוא משום דדירת עכו"ם לאו דיר' וכעת מצאתי בב"י סוף שצ"א בשם הריב"ש כן עיי"ש - וא"כ כשיש מומרים וצדוקין בעיר שדירתם שמי' דיר' לא מועיל שכירה ע"י שכירו ולקיטו רק צריך לשכור מהממונה בעצמו דהוא כמו בעל בית בכל בתי וחצרות העיר והוא בעצמו שפיר יכול להשכיר כל רשות העיר כן נרא' לי והיא דבר חדש קיז) ומה שאין העולם נזהרין בזה נרא' משום דמחזיקין אותן למומרים לחלל שבתות וצדוקין אין שכיח במקומינו והן כגוים לכל דבר א"כ גם לענין זה נידונין כגוים דיהי' מועיל ע"י שכירו ולקיטו וכסברת התוספות דלא גרע מגוי כן נרא' לי לצדד בזכותן ישראל - ואם כנים דברי בזה יהי' ג"כ ראי' לדברינו שהארכנו לעיל נגד הגאונים אבן העוזר ורעק"א ובית היוצר שאמרו דלקולא אין דינו כגוי והבית היוצר כתב מפני שדירתו שמי' דיר' ולדבריהם איך יועיל שכירת רשות העיר משכירו ולקיטו של שר העיר דחכמים לא התירו ע"י שו"ל אלא דוקא גבי נכרי דלא שמי' דיר' והיכ' דאיכ' ג"כ בעיר מומרים כאשר בעוה"ר בזה"ז אין עיר שלא יהא בה בעוה"ר מומרים לחלל שבת ודירתם דיר' א"כ איך יהני השכיר' בשאינו משר העיר מעצמו ובאמת העולם נהגו להקל בזה ולשכור גם מעבדים הקטנים וכדברי המג"א וע"כ דגם לקולא נידונין כגוי א"כ סוגיא דעלמא הוא לדונן כגוי אף לקולא וכבר אמרו כל היכ' דהלכה רופפת פוק חזי מאי עמא דבר וכיון דסוגיין דעלמא לדונן לגמרי כגוי אף לקולא בודאי כל הסומך עצמו ע"ז לא משתבש והנח להם לישראל כו' -
סיומא דפסקא נרא' לי בנידון השאילא שלפנינו אם אפשר שיבטלו או ישכרו רשותם לישראל בודאי מה טוב - ובאם לאו נרא' לי דיש לסמוך על מה שביארתי דמומר לחללי שבתות נידון כגוי אף לקולא והיא הלכ' פסוק' ברמב"ם שם וכן נשמע מתוס' ושאר פוסקים סתמו דבריהם בזה וכבר כתב הרדב"ז ח"א סימן ע"ד גבי עירוב דהוא תקנתא דרבנן סתמו להקל היינו מה שסתמו דבריהם בפוסקים ולא הזכירו הוא משום דכיונו להקל בזה עיי"ש דסמך ע"ז בעירוב יען שסתמו הדבר בפוסקי' קיח) א"כ גם בזה עצמו שסתמו הפוסקים ולא הזכירו מה יהי' דינו של מומר בישראל יחיד ורק אמרו סתמא דמומר דינו כגוי לכל דבריו זה בעצמו די לפסוק הלכ' כן ומה גם דמתוס' ורמב"ם מפורש יוצא כן וכמו שבארתי לעיל בארוכ' ודאי דכן הוא הלכה ברור' דמומר דינו חרוץ כגוי אף להקל וע"כ אם אי אפשר לעשות דבר יש לסמוך ע"ז ומותר להם לטלטל אף בלי שום דבר ואם כי לעיל הבאתי דיש להסתפק אם לדון את מומרי זמנינו כתינוק שנשבה כבר הבאתי שמנהג העולם לדונם כגוי לגבי שכירת רשות משר העיר והנח להם לישראל שבני נביאים הם וגם היא ספק ובעירובין לקולא עיין תשובת דבר שמואל קמ"ה ומהגם הרבה חולקין על הרמב"ם פ"ג דממרים הנ"ל עיין קרבן נתנאל בראש פרק הדר סק"מ ובשדי חמד ערך מומר דהרבה השיגו על הבנין ציון הנ"ל ע"כ ודאי בדאי אפשר בענין אחר נראה פשוט דנידונין כגוי לכל דבריהם שלא לאסור בישראל יחיד כן נרא' לפע"ד קיט)
פ"ק פישטיאן ד' תשא ט"ו אדר ראשון תרפ"ד לפ"ק.
ובזה אחתום בברכה ידידו דו"ש באהבה דבוק באהבתו נצח סל"ו.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.
בשולי המכתב.
ז"ל התוספתא בפ"ה דעירובין ישראל המחלל את השבת בפרהסיא אין צריך לבטל רשות וישראל שאינו מחלל את השבת בפרהסיא צריך לבטל רשות עיי"ש והמפורהים שם לדחקו בפירושם - ולפי מה שהעליתי בפנים דמומר במקום יחיד אינו אוסר נתפרשו הדברים בפשיטות דמיירי בישראל יחיד הדר עם מומר לחלל שבת דאם הוא בפרהסיא אינו צריך לבטל כדין ישראל שנותן רשות ומבטל רשות כמו שכתב התוספתא תיכף סמוך לזה ועפי"ז יהי' סמיכ' גדולה לדברינו שכ' בפנים - רק עפ"י האמור הי' נרא' לי להגיה בתוספתא שם דלפי מה שכתב לפנינו, בהלכה י"ד קתני דין ישראל מומר הנ"ל ובהלכ' ט"ו שאחרי' קתני חצר של עכו"ם ה"ה כדיר של בהמה כו' הי' ישראל א' שרי בתוכה ה"ז אוסר ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שני ישראלי' אוסרים זה את זה והלכ' כדבריו עכ"ל - והשתא אי נימא כמו שכתבתי לעיל דמה"ט אין ישראל מומר צריך לבטל משום דהוא כגוי דאינו אוסר ביחיד ק' דהא אכתי לא אשמעינן דין הגוי בזה ואיך השמיענו בישראל מומר דבא מטעם גוי - אבל אם היינו מגיהים בתוספתא ולשנות הלכ' ט"ו קודם היינו דינו של גוי ואח"כ הלכ' י"ד היינו דינו של מומר אז עולה פירושנו בתוספתא לטוב בלי שום דוחק עיי"ש במפורשי התוספתא שם דהגיהו ותקנו ולפי הנ"ל א"ש הכל רק צריך לאחר המוקדם ולהקדים המאוחר וכעת עלה בדעתי דבלאו"ה נרא' להפך ולסרס הני הלכות כי גם בש"ס קתני תחלה דינו של גוי ואח"כ דינו של ישראל מומר וכן הוא ברמב"ם וממילא פירושינו הנ"ל אמת וברור ודו"ק -
עוד אעורר על הגהות אשרי שהבאתי בפנים בראש התשוב' שכ' בזה"ל אבל אם משמר שבת וכל הלכותי' אפילו בדרבנן אפילו הוא מומר דאורייתא בשאר מילי מבטל רשות עכ"ל - נרא' שהוא אינו הולך בשי' הרבינו ירוחם מובא במחבר יו"ד סימן ב' סעי' ה' דה"ה אם הוא מומר לכל התורה חוץ משתים דדינו כעכו"ם ועיי"ש - דהרי הג"א כתב דאפילו אם הוא מומר דאו' לשאר מילי אם הוא שומר שבת כישראל בכל הלכותי' אפילו דרבנן דינו כישראל ומסתימת דבריו משמע דאפילו אם הוא מומר לכל התורה אם שומר שבת כראוי ובודאי כונתו דגם אינו עובד ע"ז דאל"כ הוא מומר מכח ע"ז וע"כ דכונתו דהוא מומר חוץ משתים הנ"ל הוא מבטל רשות א"כ נראה דפליג על הרבינו ירוחם הנ"ל ודו"ק קכ)