אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן סו

סימן סה

בעזה"י ז' דחנוכה עזר"ת לפ"ק בוסערמין יצ"ו.

לה' הישועה ועליו ברכת סלה כבוד ידידי וחביבי הרב הגאון החריף ירא וחרד לדבר ה' כקש"ת מו"ה יחיאל מיכל הכהן פריעד שליט"א אב"ד דק"ק אוי וואראש יע"א הממלא מקום אביו הגאון ז"ל.

ידידי נ"י עוד לא הגיע זמני מלומר שירה וברכה לו על עלותו על רסא הרבנית במקום מקדש שכיהן שם אביו כהנא רבא דישראל ז"ל עד עתה - ועתה יקבל נא ברכתי הבאה מעומק הלב ויה"ר שיהא מתי' לשלם ויעמוד לו זכות אביו ז"ל להאריך ימים על ממלכתו ויזכה לתורה וגדולה ויהי' לשם ולתהלה הוא ובניו אחריו אכי"ר.

ומרגלא בפומי לפרש הפסוק הנאמר בנביא "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו" דידוע דממקום המקדש היו יוצאין שני מיני השפעות השפע הרוחניי והגשמי שפע הרוחניי כידוע דהקדושה הי' יוצא משם מקרא מלא דבר הכתוב למען תלמד ליראה כו' וכן נאמר בפיוט של עבודה מקום שואבת רוח הקדש שפע הגשמי כמאמר חכמינו ז"ל למה נקרא שמה מזבח שמשם יצא מזון לעולם ומעת שנחרב בעוה"ר איו איפה יש לזכות לשני מיני השפעות הללו רק ע"י הת"ח כמאמרם ז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכן שפע הרוחניי ע"י שדבק בת"ח כידוע והת"ח יכול להשפיע שפע רוחניי וגופניי וממש היא במקום המקדש - אמנם כ"ז אם הת"ח הורם והינף על כסא הכבוד ע"י דמשמיא קזכו לי' אז היא מקום מקדשינו אבל אם היא בעצמו הי' מגביה עצמו ע"י ההשתדלות שלא ביושר כנהוג בעוה"ר ע"י ריצוי כסף או ע"י כח הממשלה והמלכות נגד ההחרמות והשמתית שיש ע"ז מגאוני קדמאי אזי אינו במקום המקדש ואדרב' הוא מקשר בוגדים כמאמרם ז"ל ביבמות גבי' מעשה דיאושע בן גמלא והוא בכלל הנאמר בתירה לא זכה נעשה לו סם סד ואיש כזה אינו יכול להשפיע מזון וחיים וזה המכוון בפסוק הנ"ל כסא כבוד מרום מראשון ר"ל כשכסא כבוד מרום ע"י הקב"ה שנקרא ראשון שנאמר אני ראשון אז הוא מקום קדשינו אז הוא לעמו הבוחרים בו במקום המקדש וישפיע להם ברכה וחיים עד בלי דיים וא"ש והבן -

דברים הללו אני אומר על מעכ"ת ידידי נ"י שהוגבה על כסא כבוד ע"י שזכתה לו התורה הקדושה כמבואר בתשובת גדולי הפוסקים וא"כ נתרומם כסאו ע"י ראשון ע"כ יהי' במקום המקדש וישפיע לכל המסתופפים בצלו צל חיים שפע וברכה וחיים במדה גדושה ויזכה להרחיב גבולו בתלמידים הגונים ולהגדיל התורה ולהאדירה נצח סלה ועד אכי"ר -

ועל עתה באתי אודות הקושיא שהגיד לי בעת היותו פה בעש"ק העבר על השער אפרים שכ' דמותר להדליק בשמן של איסור הנאה משום דמלל"נ - והקשה כ"ת הרמה נ"י הלא בתוספות שביעות מ"ד אמרו דמה"ט אמרינן בתוקע או בטובל במעיין מצלל"נ משום דיכול לכוון על מקום דלא יבא עני - וא"כ נר חנוכה שמניחו על פתח החצר שהוא עיקר מצוה במקום פרהסי' א"כ ודאי א"א לכוון שם דלא יבא עני דהרי במקום פרהסי' כזו שכיחים עניים וא"כ איך שייך מצלל"נ הא נהנה מפרוטה דרב יוסף עכק"ו דמע"כ ידידי נ"י - ולפענ"ד ח"ש משלשה טעמים חדא דאפשר לומר דהשער אפרים לא כתב דינו רק לפי מנהגינו שנוהגין להדליק בפנים וא"כ לדידן שפיר שייך לומר כתירוצו של תוספות כמובן וז"פ - ועוד כיון דקיי"ל הדלקה עושה מצוה א"כ ל"ה שיעור עשיית המצוה רק רגע ועל מה שהוא רק כרגע לא שכיח שימצא ברגע זו עני וכה"ג אמרו בנדרים ואחר שהגדתי הדברים לפני אדומו"ח הגנ"י הוסיף לומר דבחמת גם הכא שייך סברת התוספות דטרם שידליק יביט ויפן כה וכה אם יש עני ואם לא ימצא עני אז מותר לו להדליק בשמן של איסור הנאה כיין דמלל"נ וגם פרוטה דר"י לא שייך כיון דמיירי בזמן דליכא עני וא"ש - ועוד בה שלישי דלא אדע אם בעת שעוסק במצוה דרבנן אם פטור על ידה ממצוה דאורייתא וצדקה הוי מ"ע מהתורה ונ"ח הוי דרבנן אולי אינו פטור בשעה שעוסק בה מפרוטה דעני וכעת אין בכחי לברר זאת כי צריכא שמעתא צליתא ובעוה"ר כעת הדעת עכיר עד למאד על ידי צרות המלחמה אשר היא מכה מהלכת זה שנתיים ומחצה רחמנא ליצלן ויחייני ונחי' במהרה בישועה כללית ואולי יש לומר דתלוי בפלוגתא הידוע אם דרבנן מהני לדאורייתא - והנה פלוגתא הנ"ל אם דרבנן מהני לדאורייתא הי' נראה דתליי בפלוגתת הרמב"ם ורמב"ן בלאו דלא תסור אם הוי דינא דאורייתא או לא קג) ובמק"א כתבת ראי' לשי הרמב"ם ממדרש תנחומא בפ' נשא שכתב שם בזה"ל לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינם מ התורה אמר להם הקב"ה בני אין אתם רשאין לומר כן אלא כל מה שגוזרין עליכם תהיו מקיימין שנאמר ועשית עפ"י התורה אשר יוריך למה שאף על דבריהם אני מסכים תדע לך שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים מה כתיב וישם את אפרים לפני מנשה עשה הקטן קודם לגדול וקיים הקב"ה גזרתו בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה עכ"ל המדרש - והנה לעיל מזה איתא שם במדרש דיום השביעי שהקריב אפרים היתה בשבת ודחתה קרבנתו את השבת - והשתא אי אמרת דמצות דרבנן אין להם דין דאורייתא איך הקריב אפרים קרבנתו תחלה בשבת ואם תאמר מפני שכך הי' מצות הבורא שיקריב תחלה בשבת ואין להרהר על גזרת השם והוי כשאר מצות השם א"כ אין מכאן ראי' כלל על מצוות זקנים שמא מפני שכך היתה המצוה מפי הקב"ה שאפרים יקרוב תחלה ולא מכח ציוי הזקן היא והא ראי' דמכח ציוי הזקן ל"ה ראוי להקריב בשבת ורק רצון השם הי' כך שאפרים יקריב קרבנתו שם בשבת א"כ שו ליכא ראי' על מצות זקנים כלל - אלא ע"כ דשאני מצוה זו משאר מצות השם דזה ל"ה מרצון המוחלט משי"ת שאפרים יקריב תחלה ולולי דיעקב צוה כן אז באמת הי' מקריב מנשה תחלה ולא צותה התורה שאפרים יקריב תחלה רק משום מצותו של אותו זקן ושי"ת הניח מצוה זו רק על רצון יעקב אבינו ע"ה וא"כ אכתי קשה כיון דאינה מצוה מוחלטת מפיו יתברך רק לקיים מצות הזקן איך ידחה שבת וע"כ דגלתה התורה דציווי הזקן דין דאורייתא יש לה ויש לה כל כח דמצוה דאורייתא אף לדחות את השבת וא"כ הוי ראי' טובא מזה לשי' הרמב"ם ז"ל - ובזה יובן ג"כ דברי המדרש רבה בפסוק וללבן שתי בנות ואמרו במדרש דשתיהן שוות קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת ופירש בידי משה דקאי על קרבן חנוכת המזבח שהקריב אפרים תחלה בשבת ועיי"ש - ולכאורה מאי רבותא יש בזה דקרבנתו הי' דוחה שבת ואמאי לא - אבל בהנ"ל יובן היטב דהשמיעני אף דהוא רק מדרבנן אל נחשוב דיש חילוק בינה לבין חברתה ע"ז באה הפסוק ללמד דשתיהן שוות לגמרי אף לענין שתהא קרבנותיהן דוחה שבת וכמו שקרבנות בנה של לאה דוחה שבת מפני שהוא מצוה דאורייתא ממש וקאי על הקרבנות שהקריב אהרן בשבת כמו כן דחה קרבן אפרים אף דהוא רק דרבנן את השבת וא"ש מאד בכונת המדרש - עכ"פ ראי' נפלאה לשי' הרמב"ם ז"ל - ובספר שד"ח ראיתי שהביא בשם כמה גדולים שהעלו בכונת הרמב"ם דלא סבירא לי' דמצוה דרבנן דין דאורייתא יש לו אלא דוקא בדרך המראה בעת שאינו רוצה לקיים מצות החכמים אז דין דאו' יש לו וקעבר על אי' דאורייתא אבל זולת זה קיל מדאו' יעיי"ש וכעת אין ספרי שד"ח לפני ואיני יכול לציין מקומו קד) וממדרש הנ"ל משמע קצת כוותייהו שאמר לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים כו' משמע דוקא באופן זה שאימר שאיני רוצה לקיים דבריהם הוא דאו' - ובזה יש להבין דעת הגאון בנתיבות סימן רל"ד דסובר דעל שוגג דרבנן אינו צריך כפרה ולכאורה לדעת הרמב"ם דמצוה דרבנן או אי' דרבנן דין דאו' יש לו מדוע לא יהי' צריך כפרה על אי' דרבנן אבל להנ"ל יובן דדוקא בדרך המראה הוי דאו' וא"כ ממילא כשהיא שוגג דלא שייך זאת שפיר הוי קיל מדאו' וע"כ לא צריך כפרה וא"ש ובזה יתורץ ג"כ קושיא הרמב"ן למה הקילו בספק כיון דל"ה דרך המראה שפיר הוי קיל לגבי ספק וא"ש קה) אך לפי מה שכותבתי בכונת המדרש הנ"ל בטעמא דמילתא דקרבן אפרים היתה דוחה שבת משמע דהמצוה מצד עצמה הוי דאורייתא אף בלי המראה דאיזה המראה היתה שם כמובן - וכן ראיתי בדרשות הר"ן דרוש חמישי ונשנו הדברים בדרוש השביעי דסובר כשי' הרמב"ם דכל מצות דרבנן או שבות דרבנן הוא ממש דין דאורייתא עיי"ש שכתב בזה"ל ולא עוד אלא שעובר בעשה ול"ת אלא שאין לוקין עליו מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין וכתב עוד שם וז"ל ולפיכך העובר על א' מהשבותין עובר בל"ת מה"ת ואין הפרש בין המטלטל מחט שבת לאוכל חלב ולחורש בשור וחמור עיי"ש - והיא פלא שעד כמה הפליג בחומרת השבותין שהוא ממש שוה לדאורייתא ופלא שלא מובא דבריו בספרי הפוקים והוא הלכתא רבתא לשבתא לידע מחומר אי' מוקצה או משאר שבות - עכ"פ דעתו דעתו דענין דרבנן בעצמו אף בלי המראה שוה לדאו' וכמו שכתב עוד שם להלן בזה"ל והעבור על אחד מהשבותין כעובר על אחד מהלאוין עכ"ל - וכעת ספר השד"ח אינו לפני לראות אם הביא דברי הר"ן הללו - אך ראיתי שם בדרשות הר"ן שיצא לחלק בין הפרקים שאין בכלל הלאו ולא תסור אלא דברים שיש בהם עיקר מהתורה היינו הגזרות והדינין והסייגים שהוסיפו חכז"ל על מצות התורה שהוא כעין פירוש התורה זה נסמך על לאו דל"ת והוא דאו' אבל המצוה המחודשות מהם אין להם סמך אלא בפסוק שאל אביך ויגדך עיי"ש שכתב בזה"ל אבל כשאומרים תדליקו נר של חנוכה אין אדם יכול להסמיכו על זה הלאו בשום ענין שאין זה בכלל הכתוב שאמר כי יפלא ממך דבר למשפט אלא בכלל שאל אביך ויגדך שהוא צוואה לקבל מן הזקנים על הכלל עכ"ל קו) הרי דהוא סובר דבר שהוא בכלל משפטי התוה רק דיש לנו ספק בדבר לפרש כונת התורה אז היא בכלל ל"ת והוא דאוריי' אבל מצוה שחידשו חכז"ל לא נכלל בפסיק הנ"ל רק בקרא דשאל אביך ולזה הוי רק כח דרבנן עיי"ש והיא מילתא חדתא אך לפע"ד מדברי המדרש שהבאתי למעלה לא משמע כן דהרי גם קדימת אפרים למנשה שהקדימו יעקב ל"ה ג"כ משום איזה סייג וגזרה למצוה דאורייתא רק היא מצוה מחודשת מאותו זקן יעקב אבינו ע"ה ואעפי"כ הביא המדרש קרא דועשית עפ"י התורה אשר יורוך הנאמר בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט ועלי' קא לאו דלא חסור הרי דמשמע דגם מצוה מחודשת מדרבנן נכלל בזה וצ"ע -

ונחזור לדברינו הנ"ל דנר"ל דהא דאם במצוה דרבנן נימא ג"כ דהעוסק במצוה פטור אפילו ממצוה דאו' תלוי אם דרבנן מהני לדאורייתא וכבוד אדומו"ח הגנ"י עוררני מדברי הרמ"א בסימן תרפ"א דכ' דשום מצוה דאורייתא אינה נדחה מפני קריאת מגילה הרי נפשט ספיקתי הנ"ל דגבי מצוה דרבנן לא אמרינן דפטור ממצוה דאו' - אחר כמה שנים האיר ה' עיני לראות בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סימן ש"י שעמד על ספיקתי הנ"ל והעיר ג"כ מדברי הרמ"א הנ"ל וכעת איני מופנא לעיין בדבריו עיי"ש ודו"ק -

והנה קו' התוס' שהביא מעכ"ת שהקשו לרב יוסף דסובר דמשום דנהנה מפרוטה דעני הוי כאלו קיבל שכרו א"כ למה קיי"ל במודר הנאה דתוקע לו שיפר או טובל במעיין הא נהנה מפרוטה דר"י ע"כ - נראה לי בעזה"י לתרץ קושייתם בדברי הרשב"א בסוכה דף ל"א הידועים דכתב דהנאה הבא' לו דרך גרמא וממילא מותר וע"כ קיי"ל מצלל"נ אף דיש לו שכר מצוה אפ"ה כיון דהוא דרך גרמא שרי עיי"ש - וא"כ האי פרוטה דר"י ודאי דהוי רק דרך גרמא וממילא ועוד גרוע היא הרבה משכר מצוה דהוא באה לו ודאי משא"כ פרוטה דר"י אינו בטוח על ריוח הזה דמי יימר דמזדקק לי עני עיין ח"ס יו"ד סימן ק"ל וא"כ זה לא מזיק גבי מצלל"נ אולם לענין שיהי' מקרי שומר שכר גם שכר כזה סגי לרב יוסף וא"כ א"ש ולק"מ ועיין בקצות סי' ש"ו סק"ז ודו"ק קז)

ומדי איירינן בהא פרוטה דר"י אימור בה מילתא חדתא לפע"ד דהנה בהא דינא דרב יוסף נתקשיתי בה טובא עיין במדרש על פסוק וכי ימוך אחיך שהביא כמה גדולה מעלת הצדקה דלפעמים בפרוטה שנותן לעני הוא מחי' אותו ממש ואומר משל ע"ז לעני דיש לו ט' פרוטות וחסר לו פרוט' א' לקנות ככר והוא נותן לו פרוטה נמצא דהחי' את נפשו בפרוטה זו ולולי שהי' נותן לו פרוטה הי' מת ברעב ועיי"ש דמפרש בזה קרא מלוה ה' חונן דל דעל הקב"ה להחיות נפש כל חי ובמה שהחי' לעני בפרוטה זו כאלו לוה להקב"ה וכביכול עבד לוה לאיש מלוה עיי"ש קח) חזינן דעד היכן דברים מגיעים דלפעמים תלוי חיותו של עני בפרוט' והשתא איך יפטר האדם מכל זה ע"י שעוסק במצוה אחרת והעני ימות ברעב ודבר זה נגד הסברא ונגד ההלכה רווחת בישראל וחי בהם ולא שימות בהם וע"כ איכא איזה שיעור וערך בדבר זה - ונתקשיתי בזה הרבה שנים עד שהאיר ה' עיני לראות בשו"ת מהר"י אסאד ז"ל חיו"ד סימן קי"ח מה שהעלה מילתא חדתא במילי דצדקה וכתב אם כי במצות צדקה איכא עשה וב' לאווין עשה דנתן תתן וב' לאווין דלא תקפוץ ולא תאמץ מ"מ נראה לו לדייק מדברי הרמב"ם בפ"ד דמתנות עניים דאינו עובר בלאווין רק בשעה שהעני מבקש ממנו אבל היכא שאין העני מבקש ורק הוא רואה אותו אז ליכא רק עשה לחוד עיי"ש והוא דבר נכון ומתקבל על הלב קט) ועפ"י דבריו נראה לי ג"כ לומר דהא דינא דפרוטה דר"י לא נאמר רק באופן דאין העני מבקש ממנו דאף אז איכא חיובא דעשה ליתן לו אעפי"כ כיון דהוא עסוק במצוה אחרת פטור מעשה דנתן תתן כדין עוסק במצוה פטור ממצוה ואז כיון דאין מבקש ממני ודאי אינו נוגע בפקוח נפש דלולי כן בודאי הי' מבקש ממנו דבנפשו הוא ע"כ הוא פטור מליתן לו משא"כ היכא דהעני פושט יד ומבקש ממנו באופן זה לא שייך דינא דפרוטה דר"י לפטור אותו כי יש לחוש כבנפשו הוא וכדברי המדרש הנ"ל דלפעמים תלוי חיותו בפרוטה וגם ספק פקוח נפש דוחה שבת כש"כ דמשאר מצוות לא יפטרו האדם מספק פק"נ ונראה לי דזה הוא השיעור וערך בדבר זה וזה מילתא חדתא מה שעלתה במצדתי בעזר השם -

ואחרי הודיע ה' אותי כל זאת העליתי ארוכה לקושיית הגאון מו"ה ר"ל חיות בספרו מטבעה ברכות שהקשה אדין פרוטה דר"י דפטור מדין עוסק במצוה פטור ממצוה דהא קיי"ל דמלאו אינו פטור וגבי צדקה איכא גם לאו עיי"ש שהניח בצע"ג - שוב ראיתי שגם בשו"ת קול ארי' סימן ה' עמד בקושיא זו עיי"ש - ובדברי הנ"ל דכל דינו של ר' יוסף לא נאמר רק באופן שאין העני מבקש ממנו ובאופן זה ליכא רק עשה לחוד וכנ"ל מתשובת מהרי"א א"כ שפיר שייך לפטור אותו משום עוסק במצוה פטור ממצוה דהא ליכא רק עשה לחוד וא"ש מאד בישוב הדברים ודו"ק -

אגב אציע לפניו מה שעמדתי בדרך לימודי על התוס' יו"ט פ"ז דבכורות מ"ג על מה שכתב בטעם הרמב"ם שפסק דמומין המיוחדין לאדם לוקין עליהן אף דלא כתיב לאו בהדיא אלא מדיוקא נלמד אפ"ה מחייבו מלקות דלא אמרו אלא לאו הבא מכלל עשה, עשה והאי לאו מכלל עשה קאתי עכ"ל ולי צ"ע דהלא קיי"ל דאין לוקין רק על לאו דדמי ללאו דחסימה עיין מכות י"ג ופסחים מ"א וזה לא דמי ואיך לוקה וצ"ע ודו"ק -

וכעת אסתגר בזה ושי"ת ישמחני בישועות ונזכה להרחיב בגבול הקדושה והנני ידידו"ש באהבה ובנ"ח.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

בשולי המכתב

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה