משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן סה
בדבר ששאלתני ידידי נ"י במה שראית לצדיקים ואנשי מעשה שמאריכין מאד בשלחנותיהם בסעודות דשבת הכי לא הי' עדיף לקצר ולעסוק במקום זה בתורה הלא אתה בעת הזאת שהי' חברך אצל שלחן צדיק שהי' מאריך בשלחן למדת איזה דפין גמרא תוספות עכ"ד שאלתך -
תשובה. לולי ידעתי כי בתום לבבך שאלת זאת שרצונך לידע ולהבין דרכי הצדיקים עובדי השם אמיתיים ולא ח"ו לשום תהלה במלאכי אלקים לא השבתיך כלל על דבריך אך בשאר ידעתיך מאז להולך תמים ורצונך באמת לידע ולא לשאול שאלות וקושיות על צדיקי הדור הי"ו אשיבך כפי קט שכלי וכפי אשר למדתי מפי סופרים וספרים וכיד ה' הטובה עלי הסכת ושמע לדברי - אמת כי ליכ' חשיבות קמי' שמיא בעוה"ז מתורה ומשנה שלימה שנינו ות"ת כנגד כלם וכן אמרו חכמינו ז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"ח של הלכה (ומקום אתי להציג מה שאמרתי בס"ד בספרי על התורה ה' יזכני להוציאה לאורה בביאור מאמר זה כי יש לדקדק למה לא אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא התורה שאדם לומד מה יוחוס יש להמקום שהאדם לומד בו ועוד הני ד' אמות מה עבודתייהו - אבל נראה שהדברים סובבים על דברי מאמרם זל במדרש על פסוק ויקחו לי תרימה משל למלך שהי' לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה וביקש לילך לו לארצו וליטלה אמר לו המלך בתי שנתתי לך יחידית הוא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון א' עשה לי שאדור אצליכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכול לומר לכם אל תטלה איני יכול אלא בכל מקים שאתם הולכים בית אחד עשי לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש עכ"ד המדרש עיין ברבה ותנחומא - ולכאורה ק' תינח בזמן שבית המקדש קיים יש לו בית דירה בזמן שאין ביהמ"ק קיים אנא יהי' בית דירה שלו כביכול וכבר נאמר במדרש שהקב"ה אמר בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו היינו אפילו בזמן הגלות ועתה איזה בית נבנה לו בגלותינו המר - אך י"ל עפ"י מאמרם ז"ל במכות דף יו"ד ובשבת למ"ד על פסוק שה"מ לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי - אמר לו הקב"ה כי טוב יום בחצרך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה ברך להקריב לפני ע"ג מזבח עכ"ל הש"ס - הרי שלך לפניך שחביב לפני הקב"ה החצר והבית שלמד בו דוד תורה כמו שאמר הכ' טוב יום בחצרך יותר מבית המקדש שיבנה שלמה - א"כ י"ל דזה הבית דירה שביקש הקב"ה מישראל הוא הבית המדרש שאדם לומד בו וזאת יכלו לעשות לו בכל מקום ובכל זמן ובזה מדויק מאד לשון חכז"ל שאמרו מיום שחרב ביהמ"ק אין לו בעולמו אלא ד"א של הלכה היינו דייקא מיום שחרב ביהמ"ק דאז הוי בית דירה שלו הבית המדרש ואילו בזמן שביהמ"ק קיים הוי בית דירה שלו הביהמ"ק כמו שאמר הכ' ועשו לי מקדש וכמבואר במדרש שיהי' לו לבית דירה ק) והנה בסוכה דף ג' ע"ב גבי פלוגתא דרבי וחכמים דחכמים מכשירין סוכה שאין בה ד' על ד' אמרו עד כאן לא אמרו רבנן התם אלא לענין סוכה דדירת עראי הוא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא אפילו רבנן מודו דאי אית בי' ד' על ד' דיירי בי' אינשי ואי לא דיירי בי' אינשי עכ"ל הש"ס הרי דדירת קבע ליכא בפחות מד' - ועפי"ז תבין היטב מאמר חכז"ל במה שאמרו שאין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה דייקא ד' אמות היינו שהקב"ה ביקש שהדירה קטנה שעושין לו יהי' דירת קבע ולא דירת עראי היינו שיהי' לימודם בדרך קבע בביהמד"ר ולא בדרך עראי וזאת א"א אלא באופן שיהי' ד' על ד' כמבואר בסוכה הנ"ל - ובזה נ' ג"כ כוונת מאמרם ז"ל שבכל מקום שהזהרו חכז"ל על לימוד התורה נקטו בלשונם הלשון "קבע" כמו בפרקי אבות עשה תורתך קבע, קבעת עתים לתורה רמזו על הכונה הנ"ל שעיקר השמחה שיש לו להקב"ה בלימוד התורה הוא דוקא חם הוא בדרך קבע קבוע וקיימא תדיר ולא לפרקים וכאשר רומז על זה מאמרם ז"ל שאמרו ד' אמות של הלכה והבן כי הדברים נכונים בס"ד) וכן דרשו חכז"ל על פסוק כי טוב יום בחצרך מאלף שאמר הקב"ה לדוד שטוב לו יום אחד שעוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנו להקריב וכן דרשו על פסוק לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה אמר רבא בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ועוד בש"ס ומדרש במקומות מפוזרים מגודל שבח מעלת לימוד התורה הקדושה - אבל עכ"ז כבר אמר רבא תכלית תורה תשובה ומעשים טובים וכן אמרו בקידושין גדולה תורה שמביאה לידי מעשה הרי דהמעשה עיקר וכן אמרו כל מי שאין בו אלא תורה אף תורה א"ב וכל ספרי היראים קדמאי ובתראי מלאים מזה דהעיקר רק המעשה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכתרגומו ויחי בהון לחיי עלמא - וע"כ ניתנו לנו תרי"ג מצות שהן הן המעשה אשר התורה מביאה אלי' - אבל דע שגם מעשה המצות ג"כ עוד אינם תכלית הנרצה מאת השם כי עוד יש מזה תכלית מעולה ויותר גדולה במעלה מזה אשר יוכל האדם להשיגה רק באמצעות התורה והמצות עיין רמב"ם סוף ה' תמורה שכתב בזה"ל ורוב דיני התורה אינו אלא עצות מרחיק מגודל העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים עיי"ש - וזכה ברוח קדשו לכוון לדעת הזה"ק שמכנה ג"כ לתרי"ג מצות התורה תרי"ג עטין דאורייתא שהן רק עצות איך לבא אל האמת ולהתקרב אליו יתברך שמו - וזה לשון הפירוש ברמב"ם ריש פרק ב' מיסודי התורה שכתב עלמה שכתב הרמב"ם האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה"א ונאמר את ה"א תירא וכתב המפורש בזה"ל ולא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדרגה כדכתיב ובחרת בחיים לאהבה את ה' עכ"ל - הרי דתכלית התורה ותכלית המצות הוא רק להביא את האדם לידי אהבת השם ב"ה וב"ש - והא לך לשון הרמב"ם ז"ל סוף ה' תשובה כבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועפ"י הדעה תהי' האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג עכ"ל הקדוש - והנה עתה כדורות האחרונים שנחלש כחנו ונתמעטה השגתינו ואין אנו יכולין לילך במושכלות ובחקירות ולא כימים הראשונים ימים האלה כי בדורות הראשונים שהי' להם שכל חזק וכח עצום ומוחות גדולות היו יכולין לבא לאהבת השם בדרך החקירה כמו רבינו הרמב"ם וחכמי דורו אבל עתה אין אנו יכולין לבנות על חקירתינו כי חקורתינו הם דמיונות כוזכות אשר אינם מביאים אל מטרת האמת פוק חזי לכל הני שאחזו בחקירה מה עלתה בידן כמבואר בארוכה בספר הקדוש אור החיים להקדוש מוה"ר יוסף יעב"ץ ז"ל שהי' מגלות ספרד ואעתיק את לשונו הקדוש אולי אין ספרו מצוי כ"כ וז"ל בפרק ב' מספר הנ"ל כן אלה האנשים אחר שהם מתפארים שידעו השם בחכמתם פורקים מעליהם עול תורה ועול מצות מתנכרים לאביהם שבשמים מלעיגים ומשחקים במקיימי התורה והמצות בלבתם אליכם אישים אקרא מגלות ספרד אני אשר גורשנו בעוה"ר והעצומים ורוב המתפארים בחכמה ובמע"ט כלם המירו את כבודם ביום מר והאנשים ועמי הארץ מסרו גופם וממונם על קדושת בוראם עיי"ש ותראה נפלאות ואנו אין לאחוז כעת בחשכות הגלות המר רק באמונה המורשת לנו מאבותינו הקדושים והאמונ' מביא לידי אהב' לאהוב את השם ולאהוב תורתו ומצותיו ומי שחזק באמונה לומד את התורה ועושה מצותו לשמה וזוכה לנועם העליון כמבואר בספרים הקדושים ועיין בספר הנ"ל וגם בסמ"ק מעיין גרים להגאון מאור הגולה קדוש ה' בעל בני"ש הנספח לספר הק' אור החיים הנ"ל ותלהב לבך לאהבת השם כי כל הספר הוא מענין זה קא) והנה כדי לבא לידי אמונה אמיתית נתן לנו הקב"ה את השבת כמבואר במדרש מובא בטור סי' רצ"א שלשה מעידין זע"ז הקב"ה וישראל ושבת עיי"ש - והנה עקרי האמונה הם שלשה מציאת השם שהיא המציא כל הנמצאות והיא חידש את העולם, ותורה מן השמים, ושכר ועונש כידוע - וראיתי מרגליות יקרה ונקודה נפלאה בשו"ת שערי צדק להגאון הקדוש מדעש ז"ל באו"ח סימן כ"ב ואעתיק את לשונו אות באות כי כל דבריו הם דברי אלקים חיים וז"ל ולפע"ד הגם שיש בזמר אתקינו סעודתא סודות נוראים אשר אינני מבין לא מני' ולא מקצתו רק הפשוטו לפי קט שכלי הענין כך מאחר שנודע ששבת קדש הוא יסוד האמונה שלמה זכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים והוא יסוד התוה"ק והנה כתב ספר העיקרים ששורש העקרים הם שלשה ולפע"ד הם באופן זה (א') להאמין בהשי"ת בורא כל העולמי' יש מאין ומצינו בדניאל ששי"ת נקרא כביכול עתיק יומין וגם לשון עתיק שנעתק מכל שכל אין להשיגו כלל (ב') להאמין בהשגחה דלא כמו אנשי דור אנוש כמ"ש הרמב"ם בריש ה' עכו"ם והנה ההשגחה נקרא בשם פנים כנודע מהמורה נבוכים ואמרו חכמינו ז"ל אפי רברבא ואפי אטי והגם שא"י כלל באלו ענינים מ"מ יש להסביר הדבר עפ"י דברי רבינו סעדי' גאון עיי"ש משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים דהרואה מן החלון הוא רואה ונראה לגמרי אבל המציץ מן החרכים רואה ואינה נראה רק מעט מזעיר ולכן אם רואין ההשגחה עין בעין נסים נגלים נקרא מן החלונות אבל בזה"ז שהכל הוא בהסתר נסים נסתרים הגם שבכ"ז ההשגחה עלינו כמ"ש ואף גם זאת מ"מ אינו נראה לנו כ"כ רק למי שמביט היטב כנודע עכ"ד הגאון ר"ס ז"ל וזה אפי רברבא ונקרא ג"כ בספרים הק' חריך אנפין וההשגחה הנסתרת נקרא זעיר אנפין - (ג) צריך להאמין בשכר ועונש ועיקר השכר אנו מצפין ע"י לימוד ושמירת התורה הקדושה וזה נקרא בשם חקל תפוחין קידושין כדפירש"י גבי יעקב אבינו ע"ה שנכנס עמו ריח גן עדן והיינו שדה תפוחין - וג' עקרים הללו המה יסודי האמונה וע"ז נצטוונו בג' סעודות של ש"ק אשר בכל אחד מהסעודות נקנה אחד מג' עיקרים אלו ועמו גם שאר עיקרים והיינו אתקינו סעודתא דמהמניתא שלימתא דהאמונה שלימה נקנה בהם ולכן אף שבכל אחד נקנה רק אחד מ"מ גם ב' העיקרים נקנה עמה והיינו אתיין לסעדה בהדה מבואר מזה דלא בסעודה קטנה שעושין בשחרית דלא נצטוינו בה כלל נקנה עיקרי האמונה על ידי שירות ותשבחות וח"ת רק בשלשה סעודות שנצטוינו המאריכים בהם המה מסוגלים לזה עכ"ד הגאון הצדיק הנ"ל (עיי"ש שנשאל אם לומר אתקינו סעודתא בהסעודה קטנה שעושין אחר תפלת שחרית וע"ז כתב שלא נכון לעשות כן כי העיקר הזמר המסוגלת לקנות האמונה הוא רק בסעודות שלצטוינו והמאריכין בהם בשירות ותשבחות ובחידושי תורה) -
והנה דבר גדול דיבר האדון ששלשה סעודות דשבת המה מסוגלות לקנות בהם עקרי האמונה כי הם נגד שלשה עקרי האמונה -
הנה רוח ה' דבר בפי הגאון ז"ל וזכה לכוון בזה לדעת הקדוש ר' יוסף יעב"ץ ז"ל הנ"ל בספרו יסיד האמינה שכתב בזה"ל ולגלות לנו ענין זה תקנו לנו חכז"ל שלש תפלות בשבת האחד אתה קדשת והוא הראי' על יסוד שהוא חידש העולם השני ושמח משה במתנת חלקו והוא אות על ההשגחה כמו שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלקים חת האדם וחי ואז נאמר ג"כ כך יאמינו לעולם וידוע דעיקר ההשגחה לתת את התורה כי בה אנו עושין רצון שי"ת ואנו מושגחים ובעבורה שכר ועונש והשלישי אתה אחד שמורה על אחדותו - ובאמת כן הוא ג"כ בטור סימן רצ"ב שהתפלות נתקנו נגד שלש שבתות נגד שבת בראשית שהוא חדוש העולם והשני של מתן תורה שכ"ע בשבת נתנה התורה והשלישי נגד שבת שלעתיד שמורה על אחדותו יתברך שיהי' ה' אחד ושמו אחד - ובזה פרשתי מאמרם ז"ל אלמלי שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלו ר"ל שמאלו שלשה שבתות שיש לנו עוד לא זכינו אלא לשנים מהם היינו לשבת בראשית ושבת של מתן תורה אבל לשבת שלישית עוד לא זכינו - ואלמלי היינו שומרים שני שבתות היינו שבת קודש כראוי וגם היינו מחזיקין את התורה כבר היינו זוכין גם לשבת השלישית והבן -
וכתב עוד בספר יסוד התמונה הנ"ל וז"ל ודע שבני ישראל בני קדושים צריכים לעשות ג' סעודות גופניות מעורבות עם אלה השכליות כל אחת סמוכה לתפלה ולידע ולהודיע שזהו העיקר אשר עליו נוצרנו תחלה הסעודה נפשיות ואח"כ הסעודה הגופניית ולכן צריך שתהי' הסעיד' בציור שורשה ויסודה כיצד בסעודת הלילה יצייר בשכלו חדוש העולם ולא יעבור מנגד עיני שכלו בסעודת הבקר השגחתו יתברך ומדין תורה שכר ועונש בסעודת מנחה אחדותו ולכן צריך שתהי' הסעודה סמוך לתפלה ושלא כדברי ר"ת עיי"ש שהאריך בזה - הרי דגם הוא כתב דהשלשה סעודות מרמזים על עקרי האמונה אלא בשינוי קצת מהגאון מדעש ז"ל שהוא כתב דהסעודה ג' מורה על שכר ועונש והיסוד אמונה כתב דזה נכלל בכלל תורה מן השמים ורק מורה על אחדות השם שיהי' בב"א וכמו שכ' שם עוד שע"כ נזכר בתפלה הג' מנוחת שלו' ושלוה השקט ובטח מנוחה שלימ' שאתה רוצה בו לא כמנוחת עוה"ז שאינה כרצונו כביכול כי לא באנו עד עתה אל המנוחה והנחלה וכתב הרמב"ן ז"ל בספר שלחן ארבע שעל אותו הזמן אנו אומרים בעלמא דברא כרעותי' שזה העולם אינה כרצונו כביכול נמצא שהעיקר הוא תפלת מנחה וכמו כן העיקר שבסעודות הוא השלישית ולפיכך הפליגו רבותינו ז"ל בשכר המקיים שלש סעודות ושמו השלישית עיקר כלול בה כולן וכמו שהזכיר בתפלה ג' שלש אבות והוא סוד האחדות האמיתי ואעפ"י שכבר הקדמנו שבכל אחד מהיסודות נכללו שלשתם אבל היותר מפורסים הוא שבכלל השלישי הב' עכ"ל הקדוש בספר יסוד האמונה הנ"ל עיי"ש שהאריך בזה בדברים אמיתיים ואלקים חיים - וכן בשלה"ק כתב שהסעודה שלישית מורה על עת שיתגלה מאור העליון - ובזה זכיתי להבין במה שיש להפליא שהמנהג הוא לישב בסעודה שלישית בלי דליקת נר והלא ידוע מה שאמרו חכז"ל בשבת כ"ה על פסוק ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת ופרש"י שם ובמקום שאין גר אין שלום וא"כ למה אין מדליקין נר בש"ס - וא"ת מפני שא"א לומר לעכו"ם להדליק הא אפשר לעשות נר דולק מער"ש וביותר יש להפליא על הצדיקים שיושבים ומאריכין מאד בש"ס שעות הרבה בלילה ויושבים כך בלי נר ואעפי"כ טועמין בעת הזאת עריבות נפש ונעימות גדולה ומרגישין שמחה יתירה עד להפליא ובעת שמדליקין הנרות כבר אינם מרגישין נעימות נפש כ"כ כמו קודם ההדלקה כידוע לכל המרגיש הרגש קדושת ש"ס ובאמת היא פליאה נשגבה - אבל הוא הדבר שדברנו כמבואר בשלה"ק דאז מתגלה אור העליון וכן הביא בסה"ק יסוד שורש ועבודה מזוהר פ' פקודי דעל סעודה שלישית נאמר אז יבקע כשחר אורך ע"כ לא צריך לנר הגשמי ואעפי"כ יש שלום ושמחה ועוז וחדוה במקומינו והבן כי הוא אמת -
ועפי"ד האלה אמרתי בביאור מה שראיתי להגה"ק בספר ישמח משה בפ' וזאת הברכ' לפרש הפיוט של זמירות שבת בסעודה שלישית בבואו מאדום חמוץ בגדים כי' ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה תקלוט כבצר ומלאך כאדם כו' ומזיד כשוגג במקלט יעצר אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר עכ"ל הפיוט - והקישור היא פלא איך נמשך האי אהבו את ה' כו' למה שמספר מטעותו של היצה"ר ואמר הקדוש הנ"ל דהנה האי פיוט לקוח מש"ס מכות דמספר מהריגת היצה"ר ומפליטתו לערי מקלט בזמן הגאולה שיהי' בב"א -
ולכאורה קשה כיון דאומרים זאת בכל שבת א"כ יוכל לשמוע ולידע זאת ואיך לא נחוש שיתודע מזה כמו שאין מכריזין קביעת ר"ה מחשש שלא יתודע אל השטן ולמה אין חוששין גם בזאת שלא יודע לו - ותירץ עפ"י דידוע דיש יום אחד בשנה שאין שליטת היצה"ר והוא משתלח לארץ גזרה כדי שלא ישמע ולא ידע ממעשה בני ישראל ולא יהי' לו פנאי להשטין וכיון דהשטן משתלח מבני ישראל יכלו לעשות מעשיהם בשלימות ולרצות פני אביהם שבשמים - כמו כן יש לומר דבזמן שישראל יושבים בשלש סעודות נתגרש השטן מהם אל ארץ גזרה - ע"כ שפיר נוכל לזמר זמירות הנ"ל ולהודות לאל על טעותו והרגתו ואעפי"כ לא נחוש על הודעתו יען כי בזה העת הוא נתגרש מעמנו וזה שמסיים אהבו את ה' כל חסידיו יען שכעת אין השטן בינינו והא ראי' שאנו מספרים בקול רם מטעותו ואין חוששין שישמע זאת א"כ ודאי דאינו כאן מפני שאינו שולט בעת הזאת א"כ הגיע השעה שנוכל לבא לידי אהבת השם בשלימות ע"כ אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר שנוצר האמונ' ולא נעזוב אותה עכ"ד הקדוש הנ"ל ודפח"ח ולכאורה צריך להבין למה באמת אין ליצה"ר שליטה בשעת שלש סעודות אבל בהנ"ל יובן היטב יען כי הסעודה ג' גילוי אור העליון מאור שיהי' בזמן הגאולה בעת שיהי' ה' אחד ושמו אחד וכאשר הבאתי לעיל מיסוד האמונה שע"כ נאמר בה מנוחה שלימה שאתה רוצה בה והיא מעלמא דברא כרעותי' כדברי הרמב"ן בספר שלחן ארבע שהבאתי למעלה ומורה על העתיד וע"כ נקרא רעוה דרעוין וכמו שאמרו בפסחים נ"ט לעתיד לבא כלו טוב ע"כ שפיר אין ליצ"ה שליטה בזמן סעודה ג' כמו בזמן הגאולה דיתבטל מעלמא וא"ש בהבנת הדברים בס"ד -
נחזור לענינינו הרי דסעודות דשבת קדש מורין ומרמזין על דברים העומדים ברומו של עולם על שרשי האמונה ובפירוש אמר הקדוש מהר"י יעב"ץ ז"ל שצריך שתהי' הסעודה בציור שרשה ויסודה שיצייר בשעת הסעודה חדוש העולם ותורה נין השמים והשגחתו ואחדותו יתברך שיהי' בב"א ואחרי שכן הוא ענין סעודות הללו אשר על ידם יוכל האדם הישראלי להשיג תכלית המעולה תכלית היותר נרצה לו יתברך ודאי כי הוא אחד מן המקומות שאמרו להאריך כי אם יאריך בה יעיין יותר ויעמיק בגדולת הבורא וע"כ נתקנה זמירות לשבת לכל סעודה כי על ידי הזמירות נתעורר נפש השכליות וילך ממושכל למושכל בהשגות עד שישיג בעזה"י השגה יתירה ועצומה וע"כ כל המאריך בה הרי זה משובח כי אם יקצר בודאי שלא יתעוררו בו פעולות הנפשיות להיות נקבע בו שרשי האמונה הנ"ל - אבל ודאי דהאריכות יהי' כמו שכתב הגאון מדעש ז"ל בזמירות ושירות ותשבחות וח"ת כי על ידי זה ישיג אורחות חיים ויקנה אמונה ומהאמינה יבא לידי אהבה ולא ח"ו בפטומי מילי בעלמא -
עוד נראה בס"ד בטעמה דמילתא דמזמרין בשבת שירות ותשבחות לאל בורא עולם - עפי"מ שראיתי לרבינו חיים אחיו של מרן מהר"ל מפראג בספר החיים שלו בפ"ו מס' פרנסה וכלכלה מרגניתא יקירא בענין שבת וז"ל מאהבת שי"ת את עמו ישראל וכדי להסיר מלבם כל ספק נתן להם את השבת קדשו שהוא אות ברית בינו ובינינו ובמנחתינו לא לא ישכנו ערלים. במה שירגיש כל איש ישראל בעצמו שפע אלקי ואור פניו כי רציתו ושמחה יתירה שנופל עליו בלי מתכוין מיד בהכנסת השבת וליל של שבת כולה אור ועוז וחדוה במקומינו בלתי ספק שאין זה רק ניצוץ האור והשמחה המבהיק ממקום שהנבואה יוצאת משם ואעפ"י שאין לנו לא נביא ולא חוזה ואנחנו על אדמת נכרי' עם כל זאת לא עזב חסדו ואמתו מעמנו להשפיע עלינו אור אלקים מידי שבת בשבתו ובפרט אנחנו עיפי הטרדא המר הזה אנו מוצאים מרגוע לנפשינו ביום הקדוש הזה ובזה נתברר לנו בירר גמור שאין אחריו ספק כי תורתינו תורת אמת, וזהו מטבע הנפש שהיא מקור השמחה ומטבע מצות השם שהם משמחי לב אשר שיניהם חצובים ממקום האור והשמחה ושקועים וכלואים במעבה החומר האדם שישמחו זה לעומת זאת בבא עת דודים יום ש"ק כאשר ישמח איש נכרי בארץ מרחקים לקראת אוהבו וקרובו שבא מארץ מולדתו ואע"ג שכבר נסתמו בעוה"ר כל מעיינות חכמת הקבלה ואין אתנו יודע עד מה עכ"ז אל חי חלקינו צורנו השאיר לנו ניצוץ זוהר הנפשי המתעוררת לפעמים מעצמה ומבקשת להכיר בוראה וארוחתה ארוחת תמיד ניתן לה מאת המלך ברוך הוא דבר יום ביומו להטעים לה מעט מיערת דבש אשר בקצה המטה ויאירו עיניו ולא נודע לו מאין בא כח ההוא עכ"ל הקדוש אשר דבר ברוח קדשו והם דברים הבוערים כגחלי אש מקדושת שבת קדשינו - הרי שעד כמה פועלת הש"ק בנפש הישראלי שמעוררת לו הרגשת הנפשיות לרגש געגוע אהבה לשוב ולהדבק למקורה לאלקי ישראל אשר משם נחנבה -
ואקדים עוד דברי הרמב"ם סוף ה' תשובה שהבאתי למעלה שכתב בזה"ל דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי וכתב הראב"ד שם בהשגות ע"ז וז"ל א"א זה השגיון לא ידענו לאיזה דבר כיון ואנו מפורשים אותו בשני ענינים לשון "שיר" כמו שגיון לדוד וענין אחר בעבור אהבתה תשגה בעניניך שלא תשים אליהם לב עכ"ל - וכתב ע"ז המגדול עוז וז"ל ואני אומר כי הפירוש השני עיקר אצל ר"מ ז"ל והיא נכון ויפה עכ"ל - ואני הפעוט אומר כי אדרבא יש לומר דעיקר לרמב"ם הפירוש ראשון שהיא לשון שיר ממה שכתב למעלה לפני זאת וז"ל יתר מזה תהי' אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד והוא ששלמה אמר דרך משל כי חוצת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה עכ"ל הרמב"ם לעיל מני' - הרי דהביא שיר השירים לענין אהבת השם שכתב שישגה בה תמיד א"כ יותר מודה על לשון שיר - אבל נראה לומר דשניהם אמת דמי שנפשו דבוק בדבר אחד וכל הרגש לבו לזאת הוא שוגה בשאר עיניניו ואינו משים לבו אליהם קב) וגם הוא משורר ומביא ההרגש שיש בלבו לחוץ ע"י שירותיו שמשורר כי כל השירה הוי רק התגלות ההרגש שנרגש בפנימיותיו וכל שירת דוד בתהלותיו הי' על אופן זה שבשעה שבא לדביקת השם התחיל לשורר וכן כל הצדיקים שאמרו שירה הי' באופן הזה ואפשר להעמיס דברינו בדברי הראב"ד ז"ל שאמר ואני מפורשים אותו בשני ענינים ר"ל שכן דעתו לפרש ענין זאת והוא אמת לדעתי (ובדרושיי לחנוכה הארכתי בביאור ענין חנוכה שקבעו חכז"ל להודות ולהלל והקשו גדולי הפוסקים מדוע לא נבקע ג"כ למשתה ושמחה וביארתי דענין חנוכה הי' מאהבה שנתעורר בהם אהבת השם בענין נפלא מאד וזה נתן כח להם למסור נפשם עבור התורה נגד גזרת יון להשכיחם תורתינו הקדוש' היתה אהבתם ודביקותם לשי"ת כ"כ גדולה עד שהיו שוגים בה ר"ל ששרו לאל בדביקות נפלא והיו שוגים בעניני עצמם ע"כ לזכר זה ניתקן ג"כ ענין חנוכה להודות ולהלל שהיא שיר ולא קבעו משתה ושמחה שהוא ענין עצמם וגופניי לרמז על גודל דביקתם בשם וכנ"ל ובדרושיי הארכתי ה' יזכני להוציאם לאורה) -
ועתה שהוכחנו שהמתעורר לדביקות השם ואהבתו צריך לשורר - ויען שפעולת השבת לעורר את נפש הישראלי להדבק במקורה ולאהבת השם וכמו שהבאתי מהקדוש רבינו חיים הנ"ל ע"כ ודאי היא שצריך לזמר ולשורר לפניו יתברך וכל המרבה לשורר לכבוד השם ה"ז משובח - והנה בזמירות דדוד מלכנו ע"ה מצינו שתי בחינות לפעמים שרתה עליו השכינה תחלה ואח"כ הי' משורר ולפעמים שר תחלה ואח"כ שרתה עליו השכינה כידוע מחז"ל בפ' ע"פ ובזוה"ק ומדרש היינו שפעמים בא לו תחלה הדביקות והדביקות הביא אותו לשורר ולפעמים עורר הדביקות ע"י השירה שהי' שורר תחלה - וכן הוא ג"כ ענין שבת דודאי מי שנפשו מזוככה יכול להרגיש תיכף נעימת וקדושת שבת קודש ודביקתה ומההרגש נעימה שלה בא לשורר אך גם מי שאינו בבחינה זו שירגיש תיכף מעצמו עכ"ז ע"י הזמירות שיזמר יתעוררו בו פעולות הנפשיות שבו ויבא לידי הרגש נעימות השבת ויש לכוון בזה פירוש הפיוט בליל ש"ק שאנו מזמרין מה ידודות את שבת המלכה כו' ובסוף אומרים ובכן נפשי לך ערגה ר"ל שתחלה הוצרך לעורר נפשו בשירה ובזמרה עד שמתוך השירה בא לידי דביקות השבת והשם וזה הכוונה ובכן אחר ששרתי לפניך נפשי לך ערגה - והבן וממילא עפ"י האמור תבין שפיר מדוע תקנו לנו רבותינו הקדושי' לזמר זמירות בסעודא דשבתא והוא מטעם הנ"ל וב"ה הדברים אמיתיים לפע"ד - והנה הרמב"ם בסוף ה' שבת כתב ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים שבתורה זכור ושמור ועל ידי נביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד עכ"ל - ועיי"ש דמפורש מהו כבוד לצאת לקראתו ולרחוץ ולכבדו בכסות ועונג הוי בתבשילין - ולכאורה לדבריו ה"ל להקדים הכבוד לעונג כי כל הדברים שחשב לכבוד הן נעשים תיכף וקודמים לעונג שהוא מאוחר - ונראה לי דמרמז עוד על הכבוד שעושין בשעת עונג ר"ל בשעת סעודה והכבוד הוא הזמירות שמזמרים לכבוד האל ית"ש וע"כ כתב וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד ר"ל לזמר על העונג ואיש -
עכ"פ מכל אלו הדברים תבין ותשכיל על מה סעודת שבת מרמזת ועד כמה היא מועלת לזכות הנפש ולבא לידי השגה גדולה המביאה לידי אהבה ויראה אמיתית והכל ע"י האריכות בשלחן אשר לפני ה' בשירות ותשבחות ע"כ בודאי מן הראוי להאריך בשלחן של שבת ויזכה לטהרת הנפש ואז כשילך ללמוד בודאי ילמוד בבחינה אחרת ממה שלמד קודם לזה ותורתו משתמרת ומתברכת וכמו דאמר בברכות ותוספתא על חסידים הראשונים שהיו שוהין הרבה שעות בתפלה - ובודאי ראוי אם אפשר בליל ש"ק דכולו אור וכמו שכתב רבינו חיים הנ"ל להיות אצל צדיק ולשמוע שיחתו שיח קודש בח"ת היוצאים ממקור טהור ונאמן באהבת השם כי אינו דומה ביושב לבדו בביתו להיות בדיבוק חברים אצל צדיק להיות מקשיבים לקולו קול ה'. וכאשר ראיתי מרבותי נשמתם עדן שהיו מקפידין שיבואו התלמידים בש"ק לשלחנם ודכירנא כד הוי יתיבנא במתיבתא דמרן רבן של ישראל בחיסט ז"ל והלכנו מידי שבת בשבתא לשלחנו ונפקי זיקוקין דנור מפומי' דרב ותן לחכם ויחכם עוד - וכמדומה לי ידידי שכבר יצאתי בזה ידי חובת תשובתי אליך ואל יחסדני שומע כי אני מחזיק עצמי להיות בבחינה הנ"ל ה' יודע ועד כי ידעתי בנפשי את מיעוט ערכי ורק מה שראיתי אצל רבותי וראיתי בספרים העליתי על גליון וה' יזכני להגיע למעלה הזאת ברוב רחמיו וחסדיו המרובים עלי מעודי אמן כיה"ר -
והנני חותם בברכה ובד"ש ושלו' תורתך פה ק"ק פישטיאן תרפ"ג לפ"ק.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.