משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן נג
נשאלתי בנכרית שדרה מזה כמה עם ישראל בלי נשואין אף בלי הציוויל טרויאונג ועתה רוצית להתגייר ולהיות בת יהודית ולהנשא לו עפ"י דתה"ק והיא סוברת ומקבלת לכל אשר יאמרו לה ולנהוג עצמה כדרך כל בנות ישראל - ונשאלתי אם ראוי והגון לספחה לנחלת ישראל והשאלה תפרד לשלשה ראשים (א') אי מותר לגיירה כיון דיש לחוש דכל הגרות הוא רק לשם אישות (ב') בשגם אם נתיר לגיירה אי מותרת להנשא לו (ג') באופן שתהא מותרת לינשא לו אם צריכה להמתין ג' חדשים ימי הבחנה ע"כ תו"ד השאלה -
תשובה. קודם נבאר בעזה"י ספק ראשון אם יש מקום לגיירה - הנה זה לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג מאיסורא ביאה הלכה י"ד המצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא שמא עיני' נתנה בבחור מבחורי ישראל אם לא נמצא להם עילה כו' - וכן כתב המרדכי בהגהות בפרק החולץ וז"ל אני הדיוט הכותב נראה לי דמי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם עיי"ש וכן נפסק בש"ע יו"ד סי' רס"ח סעי' י"ב הרי דהיכא דבאין להתגייר משום איזה תועלת אין לבי"ד לגיירן וא"כ בנ"ד נמי אף דהיא אמרה דכונתה לשמים אך וכי מפיה אנו חיים וטובא יש לחוש דכל הגרות רק לשם אישות הוא ודאי דאין רשאי לגיירה עד שיתברר שבאמת רק לשמים כונתה כן נראה לכאורה -
אמנם יש לומר לאידך גיסא דשפיר יש לגיירה והוא דהנה בתוס' יבמות כ"ד ע"ב הקשו מהאי גר דבא לפני הלל לגיירו ע"מ לעשותו כה"ג וכן מההוא דפרק התכלת דבאת ואמרה גיירני ע"מ שאנשא לאותו תלמיד ותירצו דשם הי' הבי"ד בטוח דסופן לעשות לש"ש יעיי"ש - וכתב הב"י בסי' רס"ח דמכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הבי"ד עיי"ש והש"ך הביאו בסי' הנ"ל ואם יש לתלות דכונתן לשמים שפיר יש לגיירן - והנה ראיתי בשו"ת פרי השדה להגאון מבאניהאד ז"ל ח"ב ס"י ג' שכתב דהיכא שדרו יחדיו קודם הגירות אז יש להקל טפי וליכא למיחש דדלמא לשם אישות נתגיירו כיון דהיו דרים יחד בלא הגירות א"כ ודאי דכונתה לשמים היא עיי"ש שכתב שמצא סברא זאת בספר שו"ת א' א"כ בנ"ד נמי אחר שכבר דרו יחד זה כמה שנים שפיר יש להקל -
אמנם לדעתי יש ניגוד לסברא שהביא בעל פרי השדה הנ"ל מדברי רש"י יבמות מ"ה ע"ב גבי' הא דאיתא שם דעבדי' דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא אמר רב יוסף יכולנא לאכשורי בה מדרב אסי דאמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה ופרש"י ז"ל שם בד"ה בה מדרב אסי וז"ל לישנא אחרינא לשם אנתתא לשם אישות וטבילת גרים היא אלא שאינה טבילה דאמר לעיל בפרק כיצד אחד איש שנתגייר לשום אישות ואחד אשה שנתגיירה לשם איש אינן גרים יכילנא לאכשורי בה ע"י טבילות אחרות שטבלה אח"כ לנדתה כך שמעתי וקשיא לי חדא דקבעינן להלכה הלכה כלן גרים ואפילו למשנה ראשונה נמי אי קמייתא לא סלקא לה בתרה נמי לא סלקא לה דלא לשמים נתגיירה ולשון ראשון עיקר ונראה בעיני עכ"ל הטהור - הנה ודאי דללישנא אחרא מיירי שאחר שטבלה לגירותה נשאה זה העבד ודרו יחד וקאמר רב יוסף אף דטבילה ראשונה לא סלקא לה כיון דהי' לשם אישות מ"מ הטבילות שטבלה אח"כ לנדתה עולין לה וע"ז דחה רש"י ז"ל מדקמייתא לא סלקא לה אף בתרייתי לא סלקא לה א"כ הרי בהדיא דאף אם כבר דרו יחד מקודם אפ"ה חיישינן דלשם אישות טבלה ולא לשם שמים - ואין לחלק דשאני התם משום דזה העבד לא הי' רוצה בה רק אחר שתתגיירה כמו שאנו רואין שלא רצה לקחתה עד שתיטבלה א"כ כ"ז שלא טבלה כדינא אינה גיורת ע"כ שפיר אמרו דסוף סוף אף בטבילה אחרונה לא תהא כונתה לשמים רק לשם אישות אבל באופן שאינו רואין שהיו דרים יחד חף בלי גירות הרי חזינן דלא קפדי אגירות ע"כ אם באים לגייר שפיר יש לומר דכונתם לשמים - אמנם לדעתי אין בזה כדי שביעה לחלק דאם יש עכ"פ מקום לסברא הנ"ל א"כ גם בנידון דעבדי' דר"ח למה לא נימא סברא לחלק בין טבילה קמייתא לטבילה בתרייתא והלא סברא טובא איכא לחלק ולומר דודאי בטבילה ראשונה דעדיין לא היו יחד ולא בעל תקיף להו יצרייהו ולא היתה כונתה לשמים אבל אחר שהיו יחד ובעל דככר נשקט כח יצרם ותאותם באמת שפיר יש לומר דכונה לשם שמים וכה"ג מצינו ביו"ד ס"י קצ"ב בש"ך סק"ט דהיכא דכבר בעל מותר ליחד אף בלי שמורה יעיי"ש - וא"כ גם הכא איכא סברא טובא לחלק בין טבילה ראשונה לאחרונה ולומר דבאמת בטבילה קמייתא לא כונה לשמים אבל בטבילה האחרונה שפיר כונתה לשמים אלא ע"כ דעדיין יש לחוש משום דכל העושה ע"ד הראשונה היא עושה וכמו שהראשונה לא היתה לשמים כמו כן האחרונה לא היתה לשמים -
וא"כ בנ"ד נמי י"ל אף דכבר דרו יחד בגיותה אפ"ה עכשיו הגירות נמי ל"ה אלא על דעת ראשון שיכלו לדור יחד בלי בישה וכלימה כי חרפה הוא לדור יחד כך בלי שום כריתות ברית האירוסין אף ביניהם לא נשמע כזאת רק אצל אנשי בליעל א"כ ודאי דטובא יש לחוש דהגירות לא יהי' רק לשם אישות - והלא הדברים ק"ו מה אצל העבד הזה דתחלת הכניסה לא הי' בחרפה כלל כי לפי דעתו עשה כהוגן דהי' סבר דסגי בטבילה הראשונה (ואצל העולם בודאי לא הגיע לו שום חרפה כלל כמו שכתבו תוס' במקומה) אפ"ה חיישינן דבטבילה האחרונה ג"כ לא הי' כונתו לשמים כש"כ בנ"ד דתחלת כניסתו הי' בחרפה ובבוז ודאי דיש לחוש שגירותה עתה הוא רק לשם אישות שתהא דירתן יחד בכבוד וזה ברור ואמת בסברא לפע"ד וא"כ לפי"ז אין לצד היתר של פרי השדה הנ"ל שום מקום ודו"ק - וכשבינותי בספרים מצאתי להגאון מהרש"ק מבראד ז"ל בספרו טוב טעם ודעת מהד"ק סימן ר"ל בחיו"ד שנשאל בשאלה בכיוצא בזו וצידד להתיר מטעם דבעל כבר קודם הגירות ומכח סברא שהזכרתי דכיון דבעל שוב לא תקיף יצרי' ושפיר כונתם לשמים והחזיק מאד בסברא זו ועיי"ש - ואחרי המחילה לדעתי זה אינה מכח דברי רש"י הנ"ל וכמו שכתבתי ודו"ק -
אולם מצד אחר נראה לי לצדד להתירא כיון דקיי"ל דאף אם חזרו משום דבר כולן גרים גמורים הם כמו דאמרו ביבמות כ"ד ע"ב וברמב"ם פ"ג מא"ב ורק דלכתחלה אין לגיירם משום דשמא אין כונתם שלימה רק בשביל איזה דבר ואז יהיו קשין לישראל ויטעו חותן לעבירה וכמו שהי' בדור המדבר וכמ"ש הרמב"ם שם אבל באמת בכל אופן גרים גמורים הם וכמו שכתב הרמב"ם שם בהלכה י"ז אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו"ם ואפילו חוזר ועבד ע"ז הה כישראל מומר ועיי"ש - הרי דבכל ענין דמתגייר באמת ישראל גמור היא ורק דלכתחלה אין להתגייר - א"כ לפי"ז נראה דע"כ לא אמרינן דאין לגיירו משום חשש הנ"ל זה דוקא באופן שאין נפ"מ בהגרות רק להגר עצמו אז שפיר צריך לחוש לכל הנ"ל אבל באופן דחם לא לקבל אותו יגיע היזק על ידו יאחר בודאי כגון בנ"ד אם לא נגייר אותה ידור אתה בגיותה דעון חמור הוא מאד כמבואר ברמב"ם בפי"ב מח"ב הלכה ו' ז' ח' עיי"ש שהפליג מאד בחטא זה עוד חמור מאיסור כרת דעלמא ועיין ב"ח אבהע"ז סימן ט"ז מה שהביא בשם סמ"ג ומשם מהר"א שטיין עיי"ש - נמצא חם נא נגייר אותם עדיין ישב אתה בגיותה ועוד חוץ לזה הוא אוכל אצלה כמנהג איש ואשתו בקצרה מובן מאליו שעד כמה מן ההיזק יגיע חליו אם נדחה אותה בכגון דח נראה לומר כיון דזה ספק אם אין כונתה שלימה ויגיע היזק לישראל על ידה וזה ודאי אם נדחה אותה יגיע היזק גדיל לישראל עי"ז א"כ י"ל דאין ספק מוציא מידי ודאי ושפיר יש לגיירה כדי להציל נפש אחד מישראל מעבירות חמורות - ותחלה רציתי לדון מטעם דניחא לחבר ליעבד איסור' זיטא ולא ליעבד עם הארץ איסור רבא אמנם שוב הדרנא בי מטעם המבואר בנו"ב תנינא בתשובת בן המחבר זלה"ה עיין שם סימן ל"ה - אבל משום סברא הנ"ל כפיר יש לדון דבאופן זה לא עבדי איסורא כלל דבכל מקום קיי"ל אין ספק מוציא ודאי וא"כ בנ"ד נמי כיון דכל האי הוא רק דשמא יגיע היזק ע"י גירותה לאחרים ובאופן דאם לא תתקבל בודאי יגיע היזק לישראל שפיר רשאי לגייר מטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי וזה טעם ראוי והגון בעיני אך כל אי נימא דבדיעבד אף אם היתה גירותה בשביל א דבר מועיל הגירות וכדברי הרמב"ם הנ"ל אבל אי נימא כדעת הגהות מרדכי שהבאתי לעיל שכתב ואני הדיוט הכותב נראה לי דמי שבא לפנינו להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם כו' ואע"ג דנפסק הדין דכלם גרים גמורים הם י"ל דאחר שאנו רואים שמישרים דרכיהם אעפ"י שמתחלה עושים לשם אישות והאי אי הכי אפילו לכתחלה נמי רוצה לומר כשמתכונים גם לשמים ואפ"ה משני משום לזות שפתים כיון דכונתם נמי לשם דברים אחרים ויותר נראה לי כן מלומר שהאמורא יפסוק דלא כברייתא דר' נחמי' וגם סתמא דברייתא דמייתינן בתר הכי מדוד ושלמה ולא אשכחן תנא דפליג ומה שנראה לי כתבתי ומרבותי לא נראה לי מדה זו ועל בינתי אין להשען עכ"ל - הרי נראה בעליל איך דדעתו דלהמסקנא לא נדחה כלל ברייתא דר' נחמי' ותרווייהו איתנייהו דהיכא דנתגיירו מיתלא תלוי וקאי בתהליכותם אח"כ אם יטיבו דרכיהם ישארו בגירותם ואם לא אין ממש בגירותם דהרי כתב דלא פליג האמורא כלל אר' נחמי' ח"כ לדבריו דהיכא דנתגייר בשביל דבר לא יצא עדיין מכלל עכו"ם ח"כ נפל סברתי דלעיל כיון דגם זה ספק אם נציל חת האיש מהעבירות החמורות דשמא אין כוונתה שלימה ולא תטיב מעשה עדיין הוא גיוה כמקדם א"כ ספק וספק הוא וספק שפיר מוציא מידי ספק וע"כ לדעתו אסור לגיירה -
אמנם הנך רואה בעצמך דרבותיי של הגהות מרדכי אינם סוברים כוותי' רק סוברים כשי' הרמב"ם ז"ל דלעולם גר צדק הוא ויצא מכלל עכו"ם אפילו בנתגייר בשביל איזה תועלת והטעם כמו שכתבו הראשונים הרשב"א והריטב"א והנמ"י שם ביבמות כ"ד דאגב אונסייהו היינו מחמת סיבת הדבר שבשבילו נתגיירו מחמת זה נתגיירו לגמרי וקבלו בלב שלם ועיי"ש - ולי נראה עוד טעם הגון בזה עפי"מ דמבואר בכתובות י"א דגר קטן מטבילין אותי ע"ד בי"ד מטעם דזכין לו שלא בפניו והב"ד זוכין לו הגירות עיי"ש - וא"כ בנ"ד נמי אף דהוא מתגייר בשביל איזה דבר מ"מ הבית דין זוכין לו הגירות בקנין גמור שיהא גר מיחלט אף דאמרו שם דדוקא בגר קטן הוי הגירות זכות משום דלא טעם טעמא דאיסורא אבל בגדול נ"ה זכות - אפ"ה נראה דא"ש דברינו עפי"מ שכתב הר"ן בסיגיא דפרוזבול דכיון דעתה היא נו לזכות אף דאח"כ יצמח איזה חיוב חשוב זכות עיי"ש - כ"כ הכא כיון דעתה רינה היא לגייר בשביל אותו תועלת שרוצה א"כ בשעה הזאת הגירות לזכות גמור יחשב לו א"כ שפיר יכולין הבי"ד לזכות בשבילו וא"ש וטעם נכון הוא בס"ד וא"כ לפי"ז עולין דברי שפיר דיש להקל בזה מטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי ודו"ק -
ועוד נראה לי כיון דנשמע מדברי המרדכי הנ"ל במה דפירש מאי דפריך בגמרא א"ה לכתחל' נמי דהכונה כיון דמתכונת נמי לשמים עיי"ש - משמע מדבריו אף דכיון בשביל איזה דבר מ"מ אם כונתו ג"כ לשמים מהני וא"כ כל היכא דאיכא אומדנא דמוכח דכונתם נמי לשמים שפיר מותר לקבלם - וא"כ הכא בנ"ד איכא אומדנא טובא דמוכח דכונתם לשמים דהרי אם היו רוצים לבא בברית האירוסין ע"י נימוסי המדינה מי יבצר להם ובפירוש כתב הגאון מהרש"ק בטוב טו"ד שם גבי נידון דידי' וז"ל באמצע תשובתו מיהו אין צריך לזה דבלאו"ה יש כאן הוכחה כיון דדעתם קלה וקרוב להשתמד א"כ מדלא נשתמד ונשאר שם עמה וחזרו לבית אביו מוכח דדעתה להתגייר לש"ש ול"ה לשם אישות לכך מותר לקבלה ולגיירה עכ"ל וכן כתב עוד בתשובה שאחרי' לחזק דבריו בזה וכתב בסוף דבריו ובאמת היא למותר דודאי האומדנה בעצמה מוכיח כן דכונתם לש"ש עיי"ש -
וא"כ כנ"ד נמי כיון דדעתם קלה אם היו רוצים להנשא כדרך הגוים מי הי' מוחה בידם א"כ ודאי דכונתם לשמים וא"כ גם לדעת המרדכי יש צד להקל וזה פשוט -
הן אמת שמדברי הרמב"ם בפי"ג מא"ב לא משמע כן רק דסובר דדוקא באם לח כיון בגירותן רק לשמים אז מותר לקבלו דהרי כתב בפירוש דדוקא באם לח נמצא עילה אז יש לקבלו משמע דאם יש להן עילה אף דכיונה ג"כ לשמים שוב אין מקבלין אותן וא"כ לכאורה לדעת הרמב"ם ליתא דברינו - אמנם א"ש הא לדעת הרמב"ם בלאו"ה יש להתיר מטעם שכתבתי לעיל רק לדעת הגמ"ר לא הי' מספיק בהיתר זה וכיון שמצאתי ג"כ לדידי' סברא להקל אף דאינו מספיק לדעת הרמב"ם שפיר יש לדון להתירה כיון דלשניהן יש צד להתיר ולחוש לשני הסברות להחמיר הוי כסיל בחושך הולך וח"כ מכל הלין טעמא שפיר נראה לי להתיר לגיירה ומה גם דכל האי' הוי רק מדרבנן ומנא לן להחמיר בדבר שעקרו מדרבנן וכן כתב בהדיא הגאון בשו"ת טוב טעם ודעת הנ"ל - ובאמת לפלא בעיני מה שכתב בהגמ"ר הבאתיו לעיל דמן התורה אין לקבל הכא דמגייר משום איזה דבר ולא ידעתי מה אי' תורה יש בזה וצ"ע -
סוף דבר אם אחרי הדרישה והחקירה יהיו ניכרין דברי אמת שצדקה לאמור בזה שתקבל עלי' עול מלכות שמים ולקיים מצות השייכות לבנות ישראל שפיר יש לקבלה ולגיירה ולהכניסה תחת כנפי השכינה אמנם כל ערום יעשה בדעת ובמתון גדול וכמו שכתבו תוס' ביבמות ק"ט ע"ב בד"ה רעה עיי"ש ואם באופן שיהיו נראה שהכל היא כדברי' בלי ערמה אין למנע הטוב ממנה ואין לדחותה כן נראה לפע"ד - ובזה יצאתי ידי חובת ביאור ספק ראשון ועתה אפנה בעזה"י להתיר גם ספק הב' -
ונראה דאיתא ביבמות דף כ"ד הנטען על שפחה ונשתחרה או על עובדת כוכבים ונתגיירה ה"ז לא יכניס ואם כנס אין מוציאים מידו ופריך בגמרא הא גיורת מיהא הוי ורמינהו אחד איש ואחד אשה כו' הא איתמר עלה אמר רב יצחק בר שמואל הלכה כדברי האומר כולן גרים גמורים הם אי הכי אפילו לכתחלה נמי משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך ע"כ ופרש"י בד"ה דאמר רב אסי דטעמא דמתני' משום דכתיב הסר ממך כו' דאתי לאחזוקי לקלא קמא עכ"ל -
והנה ראיתי בתשובת גדולי האחרונים זלה"ה ה"ה הגאון מהרש"ק בשו"ת טטו"ד הנ"ל וכן בתשובת מרן בעל דברי חיים ח"ב אבהע"ז סימן קל"ו שלמדו מדברי רש"י אלו דדוקא באופן דלא ידעו מקודם בודאי רק קול רינון בעלמא אז לא יכנוס כדי שלא יפגם נפשו דאם ישא אותה יחזיקו בהאי קלא אבל אם כבר נתגלה קלונסברבים אז קלקלתם תקנתם דבלא"ה הם פגומים ע"כ שפיר מותר לכונסה עיי"ש בדבריהם - אמנם לפי"מ שכתב הרשב"א בחידושיו ליבמות וכן בתשובה סימן אלף ר"ה מובא בב"י סימן י"א דהטעם דלכתחלה לא ישא הוא משום דלזות שפתים יהי' דהגירות לא הי' לשם שמים רק לשם אישות והדבר מכוער מאד עיי"ש א"כ להאי טעמא אף באופן שכבר נודע קלונם מתחלה אין להתיר פה) אולם כשאני לעצמי פלא בעיני במה שדייקו מדברי רש"י ז"ל דבאופן דבא עלי' בודאי מותר לכונסה הלא הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם דייקו איפכא מדבריו דהרי הקשה הרמב"ן על רש"י וכתב דבעדים מפקינן ולא משמע הכי דהא בסיפא בעדים מיירי כדאוקמי רב ומדסיפא בעדים רישא נמי בעדים ועוד דגרסינן בתוספתא הבא על שפחה ועל כותית אעפ"י שחזרה שפחה ונשתחרה כותית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ש"מ אף אם בא עלי' בודאי אם כנס לא יוציא אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות עכ"ל הרשב"א ועיי"ש - הרי דרבותינו הראשונים הנ"ל דייקו איפכא בדבריו דס"ל דבאופן דאם ודאי בא טלי' אפילו אם כנס יוציא והיא מהיפך להיפך - ואולי הי' גירסת הרשב"א והרמב"ן ז"ל ברש"י דרש"י הי' מסיים בהנך תיבות "והכ"נ אמרינן לקמן דברננא לא מפקינן" עיין רמב"ן שהביא כן בשם רש"י ז"ל - עכ"פ כיון שכן אין כל דברי רש"י לפנינו א"כ אין לדייק מדבריו ז"ל כלום - עכ"פ איכא שני טעמים לפנינו בהך לזות שפתים דרב אסי (א) טעם רש"י משום דאתי לאחזוקי בקלא קמא (ב) טעם הרשב"א דיאמרו דהגירות לא הי' לשם שמים -
ונראה דלשתיהן יש מקום בתוספתא דיבמות פ"ד וז"ל התוספתא שם גוי ועבד הבא על בת ישראל אעפ"י שחזר הגוי ונתגייר עבד ונשתחר הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ישראל הבא על שפחה ועל נכרית אעפ"י שחזרה שפחה ונשתחרה נכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא עכ"ל התוספתא - והנה דקדקתי בלישנא דתוספתא הנ"ל דקתני בשתי בבות ה"ז לא יכנוס ולכאורה קשה דהנה כל האיסור של כניסה הוא רק משום הסר ממך עקשות פה כו' וכמו דאמר רב אסי ומסובר הדבר היטב בספר תולדות אדם להגאון קדוש ה' מו"ה ר' זלמינא מווילנא ז"ל בפרק כ"ד מובא בקצרה בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל ביבמות שם דהכונה בזה דצריך האדם להתנהג בדרך זה שלא יתן מקום ופתחון פה לאחרים שדברו עליו רעה וה"ה הכא בענין הנשואין ההם ע"כ לא ישא אותה כדי שלא ילוזו עליו מה שילוזו עיי"ש - וא"כ כיון דכל האיסור הוא דוקא שלא יתן מקום ללוז א"כ דוקא במי שימצאו עליו מה ללוז מוטל עליו החוב להסיר ממנו לזות שפתים אבל במי שלא ימצאו עליו איזה לזות בודאי לא רבע עליו שום איסור - והשתא יוקשה לכאורה לדעת רש"י דהלעז הוא משום דאתי לאחזוקי בקלא קמא א"כ ברישא דמיירי בנכרי ועבד שבא על בת ישראל ואח"כ נתגייר מפני מה לא יכנוס אותה אם תאמר משום דאתי לאחזוקי בקלא קמא מה בכך וכי חרפה היא לו בזה הא באותה שעה גוי הי' ולא הי' מוזהר בה כלל ולא הוי לו זאת ללעז כלל ולמה לא יכנוס ואם תאמר דעכ"פ להאשה שפיר יהי' לחרפא במה שיחזיקו בקלא קמא ומשו"ה לא יכנוס משום חרפה דידה א"כ לפי"ז דכל הנלוז לא יהי' רק עלי' א"כ עלי' מוטל החוב שלא להנשא לו ועליו ליכא שום איסור א"כ מה קתני לא "יכנוס" לא "תכנוס" אליו מיבעיא לי' וצ"ע לכאורה - אלא ע"כ דגם עליו יש חוב שלא לישאנה דגם אצלו יש חשש איזה לעז ומוטל עליו להסר ממנו וע"כ לא יכנוס וצריך לידע מה הוא הלזות שפתים דיש לדבר עליו אם לא דנימא כמו שכתב הרשב"א ז"ל דיאמרו שלא נתגייר לשם שמים רק לשם אישות וע"כ גם עליו מוטל להסר הלזות שפתים וע"כ שפיר קתני לא יכנס - וא"כ יהי' מזה ראי' גדולה לדעת הרשב"א ז"ל - וכמו כן נדייק בסיפא בבבא אחריתא דמיירי בישראל שבא על נכרית ונתגיירה דקתני ג"כ ה"ז לא "יכנוס" משום לזות שפתים אין לומר דהלעז יהי' כמו שכתב הרשב"א דיאמרו שלא נתגיירה לשם שמים רק לשם זנות איזה חרפה יגיע לו מזה מה נפ"מ לו לאיזה תכלית נתגיירה היא כיון דעכ"פ נתגיירה והיא רק חרפה שלה ואף אם נדחוק דאף לו היא קצת לחרפה לישה אשה כזאת שתכלית גירותה היא רק משום זנות ולא לשם שמים מ"מ עיקר חרפה שנה יהי' ועלי' מוטל שלא ליכנס אליו כי היא מצווה בזה החוב להסר העקשות ממנה וא"כ יוקשה מה קאמר לא יכנוס לא תכנוס אליו מיבעיא לי' - אלא ע"כ דגם לו ביחוד יש מקום ללוז וע"כ גם הנהו מציוה שלא ליכנוס אותה וע"כ שפיר מיחס האיסור אליו ואיזה נלוז יש אצלו אם לא דנימא כרש"י ז"ל דאז יחזיקו בק"ק וע"כ מועל החוב עליו שלא לכינסה ע"כ שפיר קתני לא יכנוס בתרי בבות ראשון מטעם הרשב"א והשני יהי' מטעם רש"י ושניהן כא' טובים ואינן מחולקין כלל רשיי ורשב"א באלו הטעמים וי"ל דבאמת משום זה נקט רש"י הלעז דאתי לאחזיקו משום דבמתני' נקט בבא אחריתא דתוספתא הנ"ל ושם ע"כ רק טעם דרש"י א"ש וכמו שבארתי (ואל תשיבני א"כ גם בעבד אמאי קתני לא יכנוס דהרי שם ליכא למימר מחמת שיאמרו שלא גייר לשם שמים דהוא לא צריך לשום גירות דהא קיבל עליו עול המצות בשעה שטבל לעבדות עיין יבמות דמ"ח - קישיא זו בלאו"ה יש להקשות לדברי הרשב"א ואפשר לתרץ דהברייתא אתיא בשיטת רשב"א ביבמות דף מ"ז ע"ב עיי"ש - ועיין בבית יצחק ח"ב מיו"ד סימן ק' - ועוד י"ל דבעבד אגב נכרי נקט לא יכנוס ודו"ק) - עכ"פ אין מוכרח לומר דרש"י ורשב"א פליגי בטעמא דמילתא ורק מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ושניהן צריכין בפשט דתוספתא הנ"ל - ואם כי דקדוק קל היא בתוספתא מ"מ כדי שלא לעשות פלוגתא שפיר נראין לי הדברים בס"ד וא"כ לפי"ז נפל האי התירא דגדולים הנ"ל בבירא -
אמנם מטעם אחר יש לצדד להתירא כמו שכתב בד"ח הנ"ל דכדי שלא ליתן יד לידי עבירות גדולות מתירין לו איסור קל כזה והביא כן בשם גדולי קדמונים וכן כתב הגאון מוהרש"ק ז"ל בסי' הנ"ל והביא דכעין זה כתב הרמ"א בסימן קע"ז לכך מותר לגיירה ולישאנה וכן בתשובה שאח"ז חיזק זאת מדברי מהרי"ק דמותר מכח שלא ליתן יד לידי עברות חמורות ובפרט דהוא איסור דרבנן ועיי"ש (קצת צ"ע מה שכתב דל"ה רק אי' דרבנן דהא כבר הביאו בשם מהראנ"ח דחשדא דאורייתא וכן הביאו משקלים פ"ג משנה ב' ועיין טורי אבן חגיגה דף ה' ואולי יש לחלק בין חשדא לאיסור הסר ממך מקשות פה כו' דזה לכ"ע הוי דרבנן וכן עיין בפתחי שערים ברכות ד"ג שכתב דלאו בכל מקום הוי חשדא דאו' עיי"ש) וא"כ גם בנ"ד נראה לי להתיר מה"ט ועיין טו"ז בשם מהר"י מינץ ביו"ד סימן של"ד ועיין בח"ס סימן ל"א וסימן ל"ו חלק אבה"ע וממילא לפי"ז שפיר מותר לאותו האיש לכונס' אמנם בתנאי שיסכימו לזה הרבה גדולי חכמי הזמן וכמו שהתנה בפירוש כן בתשובת מר"ן ד"ח זלה"ה דישאלו בזה דעת הגדולים ובאם יסכימו לזה שפיר מותר ליכנוס בלי פקפוק ודו"ק -
ועל השלישית אם צריכה להמתין ג"ח ימי הבחנה הנה בש"ע אבה"ע סימן י"ג סעי' ה' נפסק דוקא אם היתה נשיאה ונתגיירה אז צריכה להמתין ג"ח אבל אם היתה פנוי' אינה צריכה להמתין וכן פסק אחריו הבית שמואל שם סק"ז עיי"ש - וא"כ בנ"ד דלא היתה נשיאה שפיר אינה צריכה שום הבחנה - אמנם עיין פתחי תשובה שם שהביא פלוגתא בזה ומאן מפיס להכריע - אך מצאתי בשו"ת יד יצחק ח"ב סימן רנ"ו שכ' דליכא שום פלוגתא וכתב לה כוח דלהלכה קיי"ל כהמחבר והב"ש דפסקי כרבי יוסי ביבמות ל"ד ושפיר יש להקל במקום דאי אפשר - וגם הגהת מהרש"ק ז"ל כתב שם בתשובה הנ"ל באם אי אפשר בהבחנה אין להחמיר כיון דהוי רק דרבנן עיי"ש - ובפרט בנ"ד שאמרה דבאמת כבר הסכימה בדעתה להתגייר מזה כמה ורק הרשיון מאת הכומר עכבוה מלהפיק זממה עד כה ובהדיא אמרו שם ביבמות דכיון דדעתא לאיגיורי מינטרי נפשה עיי"ש - ח"ש פשוט מאד בעיני דאם אי אפשר ל לה להמתין ימי הבחנה מותר אף בלי ימי הבחנה -
סיומא דפסקא נראה לי דיובדקו אותה הדק היטב ככתוב בש"ע יו"ד סי' רס"ח ובאם שהאמת אתה וכאשר תאמר כן היא בלבה לקבל עלי' עול מלכות שמים ועול מצות השייכים לבנות ישראל שפיר יש לקבלה מהטעמים שבארתי בארוכה וכן תהי' מותרת לו אף בני המתנה אם ח"א להמתין וכמש"ל - אמנם כל זה כתבתי להלכה אבל למעשה ח"ו עד שיסכימו אתי גדולי הדור כמצות מרן קדש הקדשים בעל ד"ח ז"ל זי"ע שבמעשה כזה צריך ליעץ בהרבה גדולי הדור ועל פיהם יצא דבר המלכות וכאשר יגזרו כן יקום והנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי פ"ק בוסערמין יצ"ו אור ליום ג' קרח תר"ע לפ"ק -
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.
ושלחתי תשובה הנ"ל לשלשה גדולי הדור להגאון בעל פרי השדה ז"ל ולהבדיל בחל"ח להגאון מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אב"ד דק"ק סעמיהאל יע"א ולהאחרון הנכבד להגאון מאור הגולה מו"ה מאיר אריק שליט"א שכעת אב"ד בעיר הגדולה לאלקים טארנוב יצ"ו - והגאון בעל פרי השדה הסכים עמדי להתירא - אך להבבקל"ח הגאון מסעמיהאל והגאון מאור הגולה מטארנוב שליט"א לא הסכימו להתיר ותשובת הגאון מטארנוב אלי כבר נדפסה בספרו אמרי יושר ח"א סימן קע"ו עיי"ש לכן בטלתי דברי נגד דבריהם ולא עשיתי מעשה ועל ק לא יהיו דברי פה רק בדרך דרוש וקבול שכר אבל למעשה אני מקבל דברי הגאונים הנ"ל באימה ובירא' וכאשר יגזרו כן יקום -