משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן נב
בספר תבואות השדה להגאון מבאניהאד ז"ל חלק חמישי ראיתי שמסתפק האיך הדין אם להחולה יש לו דבר איסור חמור ולאחר יש היתר או איסור קל אם מחויב ליתן מההיתר או איסור קל שלו להחולה או דלמא כיון דלהחולה מותרין כל האיסורין היכא שאין לו היתר א"כ אע"ג שיש לאחרים היתר אין מחיובין ליתן לו דהא מכיון שיש לו איזה דבר מאכל תו ל"ה פקוח נפש עיי"ש -
ולי נראה בפשיטות דודאי אף באופן זה מחיוב המאכיל לברור הקל תחלה אף אם יצטרך ליקח הקל משלו כיון דעליו מוטל להחיותו ולהבריא את גופו ומה"ט הותר גם לו כל האיסורין שיצטרך לרפואתו וכמו שמבואר בלבוש או"ח ס"י שכ"ח עיי"ש במתק לשונו (וכעת אינו לפני) וכ' שם דוחי בהם ג"כ נאמר על אחרים שמחיובים להחיות את החולה ולא על החולה דוקא עיי"ש - א"כ ודאי דצריך המאכיל לחפש על הקל אפילו משלו - דהגע בעצמך נפשו וגופו מוכרח לשעבד עבור רפואתו וממונו לא ישעבד בעדו בתמי' אלא ודאי כיון דפסוק דוחי בהם קאי על המאכיל כמו על האוכל א"כ כשיש ביניהם למצוא הקל מוכרח להיות בהקל כן נראה לי פשוט - ובזה יש לתרץ מה שראיתי מדקדקין בסוגיא דמאכילין אותו למה נקטו דין זה במאכילין ולא באוכל ר"ל בחולה ובהנ"ל א"ש דהשמיעני דלעולם צריך המאכיל לחפש אחר הקל והדבר מוטל עליו ולא על האוכל - וגם יתורץ בזה קושיית הכ"ת מה השמיעני המשנה בזה פשיטא אם יש ליתן לו הקל ומה השמיעני בזה - אבל בהנ"ל א"ש דהשמיעני חידוש דין הנ"ל דאף אם יצטרך ליקח הקל משלו ולחולה יש חמור מוכרח ליקח משלו ולא יאכילנו החמור שלו כן נראה לי בס"ד - אבל נראה לי פשוט דאח"כ חייב החולה לשלם לחברו מה שהאכילו משלו אם יש לו לשלם כדקיי"ל בחו"מ ס"י שפ"ח דהמציל עצמו בממון חברו חייב לשלם לו ועיי"ש בביאור הגר"א ס"ק כ"ה ודו"ק פד)
ובסוגיא דמאכילין אותו הקל הרביתי לדבר בחידושים ופירושים בביאור הסוגיא ורק מחמת כובד ראש של רעש המלחמה לא הבאתים על הגליון ונשכחו ממני וחבל על דאבדין ועיין רמב"ם ה' תשובה פ"ט סוף הלכה א' שכ' ובזמן שאדם טרוד כו' ובמלחמה עיי"ש ושי"ת ירחיב את גבולינו במהרה ונזכה לעובדו בלב שמח ומרוב כל אכי"ר -
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.