משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן נ
הנה ראיתי בסדרי טהרה ס"י קצ"ח סק"ג שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי דהוא פוסק כרבנן דדף בב"ב דף ס"ו וגם פוסק בפ"ק דכלים דאם נעשה לשמש עם הקרקע לא מקבל טומאה - וקשה כיון דהוא פוסק דתלוש ונעשה חיבור הוי כתלוש אפילו בקבעו ואח"כ תקנו וא"כ למה פסק דאם נעשה לשמש את הקרקע הוא טהור הא לעולם הוי כתלוש והניח בצ"ע -
ולדעתי הדבר פשוט וברור דלא קרב זה אל זה דאטו בנעשה לשמש עם הקרקע הוי הטעם משום דחשוב כמחובר לקרקע דהא הרמב"ם בפ"ט דכלים כתב דהוי טהור אף טרם שהוקבע בקרקע כיון דנעשה לשמש את הקרקע ובאופן זה היכא דלא חיברו עדיין לכ"ע לא חשוב כמחובר ואפ"ה טיהרו הרמב"ם אלא ע"כ דטעם אחר איכא בזה והטעם הוא כיון דנעשה לשמש עם הקרקע דינו כמו קרקע ולאו דוקא אם נעשה לשמש את הקרקע לחוד אלא בכל ענין אם נעשה לדבר שאינו מקבל טומאה דינו כמו אותו דבר שאינו מקבל טומאה וכמו שכתב רש"י ז"ל בפירוש כן בריש פרק במה אשה ועוד בשאר מקומות עיי"ש ומה"ט שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דאף טרם חיבורו לקרקע טהור דכיון דנעשה לקרקע דינו כמו קרקע ובפירוש מצינו כן בכמה דברים תלושים שאם נעשו לדבר שאינו מק"ט טהורים כמו שחשב אותן המשנה בפי"א דכלים - אבל דבר שמקבל טומאה משום דהוי כלי כתיקונו ואתה רוצה לטהרו מכח דנתחבר לקרקע בזה שפיר יכול הרמב"ם לסבור כרבנן דדף דתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש ומקבל טומאה וא"ש מאד בלי שום פקפוק וזה פשוט וברור בעזה"י ועיין בברטנורא בפ' כ' מכלים משנה כ"ד וכן בפירוש המשניות לרמב"ם שם ותראה שכנים דברי ואני תמה על הגאון מאורן של ישראל בעל סד"ט ז"ל שלא הרגיש בדבר פשוט בזה ודו"ק -
ואגב אזכיר מה שצ"ע לי בדברי הר"ש בפ"ה דפרה משנה ז' דפירש דמיירי אפילו הי' תלוש אלא שקבעו ואח"כ תקנו דל"ה כלי כדאמרו בב"ב גבי צינור עיי"ש - ופלא בעיני הלא שם בב"ב סברי רבנן דלעולם הוי כלי ורק בדרבנן הקילו - וא"כ הכא דהוי מן התורה למה לא ממלאין ממנה - וא"ל דלחומרא אמרינן דל"ה כלי דהרי קאמר דמתני' דלא צריך צמיד פתיל וא"כ הוי נמי לקולא וצע"ג ודו"ק -
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.