אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן מט

סימן מח

כתב המרדכי בסי' פ' במה טומנין שרבינו שמרי' הורה שהטובל בשלג שאינו מפושר ומחזיק מ' סאה דעלתה לו טבילה מדתנן השלג והברד מעלין את המקו' ובלא הופשר' היא דאי הופשר' פשיטא דהוי כמו שאר מים והר' אליעזר מפרש מתני' כשהופשרה והא קמ"ל דאין דין שאובין עליהם וגם רבינו שמחה התיר מתחלתן ולבסוף חזר בו כי א"א שכל השלג העולה לארבעים סאה יגע בבשרה ועוד דאמרו דאין מטבילין בכיפין עכ"ל המרדכי - מובא בב"י סי' ר"א וכתב עליו הבית יוסף וז"ל מ"ש דאין מטבילין בכיפין נראה שאין ענין לכאן דהתם שאני שהכיפין עומדים באויר אבל הכא שהשלג בקרקע ועליו שלג אחר וכן עד כמה אמות גובה מאי שיאטא דדמיון דכיפין איכא הכא הא לא דמיא אלא לים או בריכה העמוקים מאה אמה שטובלין במים העליונים או בתחתונים ושלג נמי דכוותי' הלכך דברי רבינו שמחה לא נראה בעיני עכ"ל הב"י בסי' הנ"ל -

ולי נראה להלין בעד רבינו שמחה הנ"ל שלא יהיו דבריו כפליאים דהנה בתוספתא דטהרות תניא שלג אינו אוכל ואינו משקה חישב להיות משקה הוי משקה נטמא מקצתו לא נטמא כלו ומפורש ברש"י נדה דף י"ז משום דל"ה חיבור והוי כנפרדים זה מזה ועיי"ש - והנה בשבת דף ה' וד' ק' איתא דמים ע"ג מים הוי הנחה אבל שמן ע"ג יין תליא בפלוגתא דחכמים ור"י ב"נ דהם פליגי לענין תרומה דאם נגע טבול יום בשמן של תרומה שהי' ע"ג יין דחכמים סברי דשמן טמא ויין טהור וריב"נ פליג והשתא להחכמים דסברי דל"ה חיבור א"כ לענין שבת נמי ל"ה הנחה ופטור משום דדמי כמאן דמונח באויר - הרי דנראה מזה דהיכא דל"ה חיבור ל"ה הנחה וכמאן דמונח באויר דמי - והנה כבר הבאתי דשלג ל"ה חיבור זה ע"ג זה א"כ הוי שפיר השלג העליון דמונח על שלג התחתון כמאן דמונח באויר וא"כ בזה נפלה דחיית הב"י במה שכתב דהתם בכיפין עומדין באויר אבל הכא השלג מונח זעג"ז ודמיא למים עמוקים שטובלין בעליונים ושלג נמי דכוותי' - ועפ"י האמור ל"ה דכוותי' כלל דבמים שפיר יכולין לטבול במים עליונים משום דקיי"ל דמים ע"ג מים הוי הנחה והוי חיבור זל"ז אבל שלג דל"ה חיבור זל"ז שוב שפיר הוי השלג העליון כמאן דמונח באויר ודמיא לכיפין שאין מטבילין בו וצדקו דברי רבינו שמחה ז"ל ודו"ק -

עוד איתא שם בהגמ"ר הנ"ל דהרב ר' שמואל הביא ראי' לדברי הרב ר' אליעזר מפיהם דאין טובלין בשלג מהכא אין מרסקין את השלג מדמחייבי אריסוק השלג משום מוליד ש"מ דמעיקרא לאו דין מים על השלג דהא ר"א מתיר בחלות דבש שריסקן מהאי טעמא הואיל ומעיקרא אוכלא עכ"ל - והנה בעוה"ר דברים הללו סתימים וחתימים בעיני ולא זכיתי להבין הראי' מר' אליעזר כלל דכי מתיר ר"א לרסק החלות דבש בשבת מהאי טעמא דהואיל ומעיקרא אוכלא והלא לא מיירי ר"א אלא כשהן מרוסקין מע"ש והן זבין מעצמן בשבת ורק כדי שלא נגזור שמא אתי לאסחוטי במשקין מתיר לאוכלן מהאי טעמא דמעיקרא אוכלא אבל לרסק גם הוא מודה דאין מרסקין אותן בשבת אף דמעיקרא אוכלא הוא ועיין בריש פרק חביות ותראה דר"א מיירי במרוסקין - ועוד דהאי סברא דהואיל ומעיקרא אוכלא באמת אידחי בש"ס וליתא למסקנא והטעם דר"א מתיר הוא כמו שכ' רש"י בריש פ' חביות דכיון דמרוסקין אין דרך לסוחטו עוד דהדבש זב מאליו עיי"ש - ועוד דלמא הברייתא דאין מרסקין כהחכמים אתיא סוף דבר דדברי הגמ"ר הנ"ל סתומים הנה לפע"ד וצריכין ביאור ודו"ק -

עוד אני תמה במג"א סי ק"ס סקט"ז שכ' דאם יש שלג ע"פ הארץ מחובר יחד אפילו נמוך מאד דמותר לטבול ידיו בו אם יש בו מ"ם סאה והביא ראי' מנדה י"ז שלענין טהרה הוי חיבור זל"ז וסובר המג"א דכמו דלענין טהרת עצמו הוי חיבור כ"כ לענין טהרת אחרים עיי"ש במחה"ש - והנה קשה לי דהא הר"ש בפ"ג דטהרות הקשה מ"ש דלהקל הוי חיבור ולחומרא ל"ה חיבור ותי' דטהור מקצתו שהשיקו למקוה ע"כ טהור כולו דתנן במקואות דשלג מעלה את המקוה וכשר לטבילה א"כ נמצא דכשהושק מקצתו למקוה כהושק כולו שהרי כולו נוגע זב"ז והוי כנוגע במקוה אבל לקבלת טומאה אין דברים הנוגעים זב"ז נחשבים כאחד עכ"ל הר"ש שם - ודבריו עדיין צריכין ביאור דאכתי לא הועיל כלום בתירוצו לכאורה דכיון דלענין טומאה לא חשוב הנוגע זב"ז כא' כ"כ לענין דבר אחר לא חשוב אחד - דהרי הש"ס שהבאתי לעיל מדמי שבת לטומאה דיחשב כמאן דמונח באויר כיון דל"ה חיבור לגבי טומאה וא"כ למה גבי טהרה חשוב א' פג) ונראה דכונת הר"ש הכי היא כיון דתנן דשלג מעלה מקוה וכשר לטבילה א"כ בעת שנגע קצתו למקוה נטפל למקוה ובטל למקוה עד דתו לאו שם שלג עלה רק שם מקוה עלה וכן כל משהו ומשהו הנוגע אל הראשון דכבר בטל למקוה כולן נעשו מקוה נמצא כאלו כולה נוגע במקוה ע"כ טהור כולו וזהו שדייק הר"ש בלשונו וכתב והוי "כנוגע" במקוה והכונה כמ"ש - נמצא דכ"ז א"ש כשמחובר למקוה - אבל כשעומד בפ"ע באמת ל"ה חיבור אף לטהרה כמו לענין טומאה וכמו שדימה הש"ס דינא דשבת לדינא דטומאה - וא"כ אין ראי' לנידון המג"א וצ"ע - ולפי"ז אין ראי' ג"כ מדברי הר"ש אלו דמותר לטבול בשלג אפילו לא נימוח כמו שרצה לדייק מכאן בספר חיבור לטהרה עיי"ש - ואדרבא מכאן נשמע להיפך דכל הטעם דטהור כלו משום דמחובר למקוה ע"כ חשוב כא' אבל כשהוא בפ"ע לא חשוב חיבור דומיא דטומאה ודשבת ודו"ק -

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה