משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן מג
ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' קי"ב שצווח ככרוכיא על מנהג האמבורג שנהגו לתת חלת לחם א' לשם עירוב בכל הבתי כנסיות שהיו שם ואמר להם שטועים בעיקר דין עירוב דעירוב הוא שיחשבו כל הדרים כאלו דרים בבית אחד וכל החצרות מיוחדים לאותו בית והשתא אם מניחים עירוב בב' בתים א"כ הרי הן חולקות לשתי בתים לכל בית ובית שהעירוב מונח בו והרי הם לאחר העירוב כמו קודם העירוב שהיו אסורים לטלטל בעיר ובחצרות והברכות שמברכין על העירוב הן לבטלה ועוברים על ל"ת והמטלטלין בעיר במבואות ובחצרות המשותפים עוברים על תקנת שלמה המע"ה ומחללים שבת באיסור דרבנן ובהדיא אמרינן בעירובין מ"ט החולק עירובו אינו עירוב ומבואר שם אפילו בבית א' כש"כ בשני בתים וכתב עוד שם דאין לחלק ולומר דדוקא באופן שכל או"א נותן משלו הוא דאין רשאין לחלק אבל במזכה א' לכלם אף דחולקין את עירובן בשני בתים מהני מטעם דלכלם יש זכי' בכל א' מהחצרות או מהבתים - מלבד דאי איתא להך מילתא ל"ה שתיק תלמודא מני' וגם לא נמצא אפילו ברמז לא' מהפוסקים, עוד א"א לאומרה כלל מטעם עיקר דין העירוב דהרי מפורש אמרו דענין העירוב הוא שאנו רואים כאלו דרים בבית א' וכל הרשות משועבד לזה הבית וכיון שהעירוב מונח בב' בתים הרי הרשות משועבדת לב' בתים ועוד דאם אתה אומר דבב' או ג' בתים או חצרות עירובן עירוב אף אני אומר כל אחד ואחד יעשה עירוב בביתו דאיזה שיעור אתה נותן לו ואין אלו אלא דברי היתול ובורות ועוד דשמואל דאמר המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב א"כ אף בשכל א' נותן פת משלו ויש לכלם חלק בו ואעפי"כ אמר החולק את עירובו אינו עירוב עיי"ש שכתב ולא הייתי צריך להאריך בזה אלא כדי לסתום פי שועלים קטנים תלמידים שלא שמשו כל צרכם ומסיק שם סוף דבר אסור לתלות שום עוגה כי אם בבהכנ"ס א' מכל בתי כנסיות שבעיר ואותה תהי' לשם עירוב כמנות חכמים עכתו"ד ולא העתקתי אלא מקצת מדבריו - ואני הצעיר והדל שבישראל אם כי יראתי בפצותי שיח לדון בדבריו כי מה אני ננס קטן שבקטנים לדון בדברי אדם גדול שבענקים כמוהו אשר הי' מרעיש כל העולם כלו בתורתו ובהוראתו שבקדושה אחד המיוחד שבגאוני קדמאי אשר כל חכמי דורו היו יראים וחורדים לקראתו, עכ"ז יען כי תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ שפתי לא אכלה מלהגיד מה שמצאתי לעורר בדבריו הק' ואף גם זאת שמתי לנגד עיני את דברי המשורר אלקי ואדברה נגד מלכים ולא אבוש -
הנה מה שכתב לפסול העירוב מכח שניתן בב' בתים וכן מה שכ' שלא נמצא רמז מזה בש"ם אף לא בא' מהפוסקים על זאת תמה תמה אקרא כי לדעתי הפעוט היא ש"ס ערוכה שם בעירובין מ"ח וכן היא הלכה פסוקה בש"ע סי' שע"ח - ז"ל המשנה בדף מ"ה אמר רי שמעון למה הדבר דומה לג' חצרות הפתוחות זל"ז ופתוחות לרה"ר עירבו ב' עם האמצעית היא מותרת עמהם והם מותרות עמה וב' החיצונות אסורות זע"ז - ובדף מ"ח הקשה בש"ס ואמאי כיון דערבי להו חיצונות בהדי אמצעית הוי להו חדא אמר ר"י כגון שנתנה האמצעית עירובה בזו ועירובה בזו ור"ש אמר אפילו תימא שנתנו עירובן באמצעית כגון שנתנהו בשני בתים (ופרש"י דהשתא לא מיחברן חיצונות בהדדי) כמאן כב"ש ומסיק הש"ס אפילו כב"ה דעד כאן לא קאמרו ב"ה אלא בשני כלים בבית א' אבל בב' בתים לא עכ"ל הגמרא וכן נפסקה הלכה זו בש"ע סי' שע"ח וז"ל הש"ע שם בסעי' א' ג' חצרות פתוחות זל"ז ופתוחות לרה"ר ועירבה כל א' מהחיצונת עם האמצעית והחיצונות לא עירבו יחד החיצונות אסורות זה ע"ז והאמצעית מותרת עם כל א' מהן והן מותרות עמה בד"א כשנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו אי שנתנו החיצונות עירובן באמצעית בב' בתים עכ"ל הש"ע - והשתא נחזי אנן בשנתנה האמצעית עירובה בזו ובזו דשריא בב' החיצונות מטעם כאלו דרה בהן כמבואר בטו"ז בריש סימן הנ"ל והיא מלשון רש"י בדף מ"ח וא"כ רשות האמצעית משועבדות לשתי החצרות החיצונות ואפ"ה שריא הרי בהדיא דאינו מוכרח להיות הרשות משועבד לבית א' או לחצר א' דוקא - וכן יש להוכיח מכאן דשפיר מותר לתת העירוב בב' מקומות דהא לגבי האמצעית דמותרים בכל החצרות משום דהן מעורבין בכלן מונח לדידהו העירוב בב' מקומות היינו אחד בחצר זו וא' בחצר זו ואפ"ה מהני - ולכאורה יש להקשות על ר"י דהוא מרא דהאי תי' דהאמצעית נותנת עירובה בזו ועיריבה בזו הרי דסובר דמותר לעירוב לנוח בב' מקומות והוא בעצמו אמר לקמן בדף מ"ט דהחולק עירובו אינו עירוב אפילו בבית א' אם חולקים בב' כלים ל"ה עירוב והכא מתיר אפילו בב' מקומות וצ"ע לכאורה (ועיין בתוס' שם ד"ה אבל) -
ונשובה ונחקירה עוד בתי' דר"ש דהוא ג"כ הלכה פסוקה בש"ע שם דהחיצונות היו מניחין עירוביהן באמצעית בשני בתים וע"כ מיירי דהחיצונות לא עירבי זע"ז אבל עם האמצעית עכ"פ שפיר עירבו כל א' מהחיצונות וע"כ האמצעית מותרת בכל השלשה חצרות והחיצונות מותרות עמה - ונחזי השתא אמצעית האיך מותרת בשתיהן בשלמא החיצונות מותרות עמה משום דלכל א' מהחיצונות מונח העירוב בבית א' א"כ מהני העירוב להתירו עם האמצעית אבל לגבי האמצעית הוי העירוב בשני מקומות ומונח בשני בתים דהא כל האמצעית משותפות בשתי העירובין ואיך מהני והוי סתירה מני' ובי' אמרת דמשו"ה חיצונות אסורות זע"ז משום דמונח להו העירוב בשני בתים והוי בכלל חולק את עירובו ואמרת דהאמצעית שפיר מותרת בדידה ועוד באידך החצרות ואמאי דהא גם להאמצעית מונח העירוב בשתי מקומות - וע"כ מאי אית לך למימר לצאת ולחלק בין עירוב של האמצעית לעירוב של החיצונות והם רחוקים זמ"ז כרחוק מזרח למערב דבעירוב של החיצונות אין לכל אחד חלק באידך דהא לא עירבו ולא זיכו עירובן זל"ז רק כל אחד מביא עירוב שלו ומניחו בבית א' מבתי החצר האמצעית ועי"ז השתתפו עם האמצעית לחוד ולא השתתפו ג"כ עם חצר החיצונית ר"ל שיהי' לחצר חיצונה חברתה חלק בעירוב שנתנה באמצעות ורק להאמצעית נתנה חלק בעירוב שנתנה בו וממילא דהחיצונות נשארו פרודות זמ"ז וע"כ אסורות זב"ז ומה"ט פריך בגמרא באמת דיאסרו אלו החיצונות כיון דלא נשתתפו בעירוביהן את האמצעית גופא דהוי כחמשה ששרויין בחצר א' ושכח א' מהן ולא עירב עם כלן יחד אף דעירבו שנים יחד וג' יחד אפ"ה אסורין משום דחלקו עירוביהן בב' בתים ע"כ אסורין כולן והכ"נ כיון דלא מיצטרפי ב' החיצונות ואסרו על האמצעית עיי"ש בש"ס מה שתירץ ע"ז וברש"י שם - עכ"פ מבואר דהם לא עירבו עצמן באלו ב' עירובין ע"כ לדידהו ל"ה שיתוף דלדידהו הוי כחולק עירובו אבל האמצעית כיון דנתערבו כולן יחד והן משותפין בכל העירובין אינה מזיק כלל במה שמונח בב' מקומות ול"ה בכלל חולק עירובו דפוסל - וזה החילוק בעצמו סובר ג"כ ר"י שהקשיתי עליו לעיל דהוא סותר עצמו דכאן מתרץ דמיירי דהאמצעית נתנה עירובה בזו ועירובה בזו אלמא דלא מזיק במה שהעירוב מונח בב' מקומות ולהלן אמר דאף בב' כלים אין לחלק - אבל לפי האמור א"ש בעזה"י דכאן מיירי דכלן עירבו יחד ויש להם חלק בכל א' מהעירובין ע"כ מותר לתת אותה אפילו בב' מקומות אבל להלן דאמר דאין לחלק מיירי בעת שגובין את הפת מבעלי בתים ורצו לחלק את העירוב שיכיר כל א' את שלו כמבואר ברבינו יונתן מובא בב"י סי' שס"ו ע"כ אסור דהוי כמקפידין על עירובן דאסור כיון שלא השתתפו זה בזה ואין לכל חלק בכל הפת שמונח במקומות שונות ובאופן זה באמת אסור והוא הוא הדין של חולק עירובו דאסרו חכז"ל ולק"מ ודו"ק -
והשתא לפי"ז מוכח בהדיא החילוק שרצה הח"צ ז"ל בעצמו לעשות בין היכא דכל א' נותן משלו דאז הוא דאין רשאין לחלק ובין כשמזכה לכלן דאז שפיר יש לחלק העירוב בב' מקומות כיון דלכלם יש זכי' בכל החצרות והוא מוכח מהסוגיא עצמה ומה גם בתי' רב ששת א"א לומר באופן אחר דע"כ לב' החצרות אסור לטלטל זע"ז כיון דהם אינם משותפים בכל העירובין ולדידהו הוי כחולק עירובו דפסול אבל האמצעית שנתערבו בב' העירובין ויש להם זכי' בשתיהן לא מזיק להו מה שמונח בב' מקומות והחילוק הנ"ל בולט ומבואר בהדיא בש"ס ונפסקה להלכה בש"ע שם כמו שיראה הרואה שם -
ואם כנים דברינו הנ"ל גדלה מאד התמוה על מאורן של ישראל הנ"ל במה שכ' דתלמודא ל"ה שתיק מני' וגם לא נמצא רמז בפוסקים - איך פלטה קולמסו דברים כאלו הלא שפיר לא שתיק מני' הש"ס וגם שפיר לא נמצא רמז בפוסקים מזה כי הפוסקים לא בסתר וברמיזא דברו מזה רק אמרו הלכה פסוקה ומבוארת בפירוש בש"ע שם וצע"ג דודאי לא נעלם ממרן רבן של ישראל הנ"ל אף לשעה קלה סוגיא הנ"ל וא"כ באמת גדלה הפליאה הפלא פלא איך לא שת לבו לכל הדברים שכתבתי וכן נסתרה דרכי חכמי האמבורג ז"ל לפני שנתווכחו אתו הרבה בזה ולא הרגישו בכל אלה הדברים שכתבתי וכן כמה גאונים דור אחר דור הבאו אחרי מרן הח"צ ז"ל ופלפלו בדבריו וכל א' מהגאונים לא העירו מקורה מדברי הש"ס וש"ע הנ"ל והוא בעיני לפליאה עצומה ואחת משתים יוכל להיות או שאני תועה מדרך השכל בביאור סוגיא זו או מקום הניחו לי להתגדר -
עכ"פ לפי הבנתי בפשט הסוגיא אני רואה באר היטב דבאופן דכלן משותפין בהעירוב שפיר מותר לתת איתו בשתי בתים ואין בזה משום חולק את עירובו ודין חלוקת העירוב לא נאמר רק במקום שאין להכל זכי' בהעירוב - ועפי"ז יהי' ראי' לשי' רבינו יהונתן שכ' בביאור דין חלוקת העירוב דנמי מטעם הקפדה שמקפידין זע"ז הוא - וכן ראיתי בירושלמי עירובין פ"ו ה"ז דשם הביא ג"כ האי דינא דהחולק את עירובו וז"ל שם ריב"א רבי יסא בשם ר"י בני המבוי שנתנו עירובין בשני מקומות אם מבלי מקום הר"ז מותר אה בשביל לחלוק עירובין אסור עכ"ל - ופירש בפנ"מ שם בזה"ל ואם בשביל לחלוק אסור דהוי כמקפיד על עירובו ולחלקו כדי לשמרו וכן פי' במראה פנים שם - וראיתי במהר"מ שיק או"ח סי' קע"ו שמביא ראי' לזה הפשט דמטעם הקפדה אתי עלה דהאי דינא דהחולק עירובו דאל"כ אלא דאפולו במזכה העירוב לכל שייך בה דין החילוק עירובו א"כ מה פריך הגמרא על שמואל תרתי למה לי דהרי טובא קמ"ל עיי"ש - ובזה נפלה ג"כ ראיית הח"צ שהבאתי לעיל מדשמואל דאמר המפקיד על עירובו אינו עירוב וא"כ ע"כ בכל פת שאחד נותן משותף הכל ואפ"ה אמר שמואל דאסור לחלוק עיי"ש - ולפי"ד המהר"מ שיק אדרבא ראי' להיפך דאל"כ אין התחלה לפרכת הש"ס דטובא קמ"ל - וכן מבואר ברש"י שם שכ' בד"ה ותרתי למה לי לשמואל הואיל ותרווייהו חד טעמא דקפיד וחולק עיי"ש הרי מפורש יוצא ברש"י ז"ל דהוי נמי מטעם הקפדה וא"כ היכא שאין מקפידין שפיר מותר לתת אותו בשני מקומות וכל זה מבואר היטב בסוגיא שם ודברי מרן הח"צ פליאים וכן נשגב הפליאה על חכמי האמבורג וכל הגאונים מדורות האחרונים אם שהשיגו על הח"צ הנ"ל אבל לא הרגישו בסוגיא מפורשת הנ"ל -
ועפ"י האמור מצאתי יסוד נאמן ומקור מקומו טהור לדברי המקור ברוך המובא בס' הקובץ בפ"א מה' עירובין הי"ח ושע"ת בסי' שס"ז רמז עליו בקיצור שהשיג על הח"צ וכתב כיון דבכל בית הכנסת מזכין לכל בני העיר ולא רק לאותן בעלי בתים של בית הכנסת זו מהני ומועיל עיי"ש וראיתי בס' חדש נדפס זה מקרוב להגאון הצדיק מו"ה שמעון סופר אבדק"ק ערלוי שליט"א שכתב שקשה לסמוך ע"ד המקור ברוך הנ"ל על סברא שלא מצינו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ופשטיות הגמרא הוא להדיא נגד זה עכ"ד הגאון הנ"ל בספר התעוררות תשובה הנספח לשו"ת חתם סופר חלק שביעי הנדפס מחדש ע"י נכדו הגאון הנ"ל - וכנראה הוא לגרר אחרי הלשון של מרן הח"צ הנ"ל שכתב דלח נמצא לסברא הנ"ל רמז בש"ס ופוסקים אבל לפע"ד אדרבא דברי המקור ברוך מבוארין היטב בש"ס ופוסקים במקומות שהצעתי לעיל ובאו ממקור מים חיים וחיים הם למוצאיהם בסוגיא הנ"ל ודו"ק -
ומה שהקשה אדונינו מרן הח"צ ז"ל דמעיקר דין עירוב מוכח דאסור ליתן בשתי מקומות דעיקר דין עירוב הוי דרואין כאלו הכל דרין בזה הבית וכל הרשותין משועבדים לזה הבית והשתא הכא דהעירוב מונח בשתי מקומות א"כ הרשות משועבדת לשני בתים עכ"ד - אחרי נשיקות עפרות זהב לו אבקש מטו מהדר גאונו כי לדעתי העני' לא מוכח כלל דהרשות מוכרח להיות משועבד רק למקום א' ואדרבה בהדיא מבואר בסוגיא דהבאתי לעיל דשפיר מותר להיות משועבד לשתי מקומות וכמ"ש רש"י בהדיא דהאי אמצעית משועבדת להחיצויות וכן לרב ששת האמצעית משועבדת לשני הבתים אשר העירוב מונח בתוכן וכן מהירושלמי שהבאתי דקאמר בני המבוי שנתנו עירובין בשני מקומות אם בלי מקום ה"ז מותר הרי בפירוש דהתיר הירושלמי אם העירוב מונח בשני מקומות אם לא הי' כוונתו לחלוק ר"ל להקפיד ודוחק לומר דמקומות דקאמר בירושלמי ר"ל שני כלים אבל הוא בבית א' דהלשון מקומות משמע טפי מקומות חלוקין מלומר דכיון על כלים ואפ"ה מהני אף דהרשותין משועבדות לשני בתים וע"כ מוכח דלא מזיק לן מידי בזה ועיקר תלוי שיהא מעורבין בכל העירובון וכן מורה הלשון רמב"ם ז"ל בפ"א מהי עירובין שכתב שם בזה"ל מהו העירוב הזה הוא שיתערבו במאכל אחד שמניחים אותו מערב שבת כלומר שכלנו מעורבין ואוכל א' לכלנו ואין כל אחד ממנו חולק רשות לחברו אלא כשם שיד כלנו שוה במקום הזה שנשאר לכלנו כך יד כלנו שוה בכל מקום שאחז כל אחד לעצמו והרי כלנו רשות אחד ובמעשה הזה לא יבאו לטעות ולדמות שמותר להוציא ולהכניס מרה"י לרה"ר עכ"ל הטהור - הרי בפירוש שלא הוצרך שיהיו כל הרשותין שייכים לבית או לחצר א' דוקא רק כתב כשם שיד כלכו שוה במקוה הזה שנשאר לכלנו כן יד כל אדם שוה בכל מקום שאחז לעצמו והמקום שנותנים בו המאכל הוא רק מגלה דעתן שכמו שבכאן הנם משותפים יחד כ"כ בכל אתר ואתר וא"כ למה יגרע אם יהיו נותנים מאכל עוד בבית אחר אם גם שם הם משותפים יחד אלא ודאי דזאת לא מזיק לן מידי ואפשר דהרמב"ם הוציא דין הנ"ל מש"ס דעירובין הנ"ל דמוכח בהדיא לפע"ד דאינו תלוי בהא דיהיו משעובד לחצר אחד ורק דעיקר הכל תלוי בהשותפות דיהי' משותפין יחד בכל העירובין ולכלם יש חלק בשוה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל ואוכל אחד לכלנו ודו"ק ואחר שהודיע ה' אותי כל זאת הנני חוזר לתמיהתי שאני תמה על מאורי ישראל דור אחר דור אשר הרבה דברו בענין זה וגם אחד מהן לא הרגיש מסוגיא ערוכה הנ"ל ואולי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר וצ"ע -
והלום ראיתי בתשובת מהר"מ שיק או"ח סימן ק"פ שכתב באף אי אמרינן דגם במזכה לכלן אין רשאי לחלקו בשתי בתים אפ"ה א"ש בהאי מעשה דהאמבורג משום דשם ל"ה כלל בכלל חולק את עירובו משום דכל אחד מוסיף על עירוב ראשון עיי"ש - ולדבריו גם בסוגיא דהבאתי לעיל בהאי דשלש חצרות נוכל לומר כן דמה"ט מהני דגם שם עירוב השני מוסיף על עירוב ראשון וא"ש ג"כ בביאור הסוגיא - עכ"פ יהי' איך שיהי' הפירוש דסוגיא הנ"ל כדברי שכתבתי לעיל או כפירוש שפירשתי לפי דברי המהר"מ שיק ז"ל מ"מ מעשה דהאמבורג הוא ממש מעשה דשלש חצרות המבואר בש"ס ובש"ע ויש לה מקום שם בסוגיא הנ"ל וכל הגדולים שדברו בזה ראשונים ואחרונים לא העירו מקורה מש"ס שם וצע"ג ועיין ג"כ בשו"ת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל בח"ב בקונטרס אחרון סי' ז' מזה הענין ועיין ג"כ בשואל ומשיב מהודרא שתיתאי סי' ג' שמדבר ג"כ מזה ודו"ק -
נגהי ד' שופטים א' אלול תרע"ב לפ"ק בוסערמין יצ"ו.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.