אור ברסלב

משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל

סימן מב

סימן מא

נשאלתי בכבד שנצלה בכירה תחת קדרה שעומדת על הכירה עם תבשיל במגולה בלי הפסק מה דינה של הקדרה עם תבשיל שבה ע"כ השאלה.

תשובה. יען שמאד הנני נבוך בהאי דינא דמחבת המובא בסי' צ"ב אמרתי אשיחה וירוח לי בעזה"י - מקור לדבר זה הוא בתשו' הרא"ש כלל כ' וז"ל הרא"ש ז"ל בני שיחי' נשאלת על אילפס חולבת אם יכולין לתת למטה בכירה תחת הקדרה של בשר - נראה לי שאסור ואפילו בדיעבד ואם נעשה הייתי אוסר הקדירה כי הזיעה העולה מן האילפס הוא כמו חלב כדתנן בפרק ב' דמכשירין מרחץ טמאה של מים שאובין זיעתה טמאה וטהורה כו' בריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת הבית שמחמתה טמאה כו' מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר נמצאת זיעת האילפס חולבת היא כחלב והוי לי' כטפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה ואפילו יש בקדרה ס' כנגד הטפה כי הטפה אוסרת כל סביבותי' אלא שרבינו מאיר זל הי' אומר אם יש בתבשיל שבקדרה ס' פעמים ס' של הטפה מותרת אמנם צריך לידע אם הקדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבת מלקבל הזיעה והכא יש לחוש שהאילפס שתחתי' מבטל ומונעת רתיחת העליונה עכ"ל רבינו הרא"ש ז"ל בתשובה -

ובעניי לא זכיתי להבין את כל דברי רבינו בתשובה הנ"ל תחלה במה שכ' מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר - לא אדע איך כונתו בזה במה שנקט לדבר פשוט שכל היוצא מן הדבר הוא כמותו אם הם דברים כפשוטים יוקשה לי מאד בסוגיא דנפש דהוצרך קראי דיהיו משקין היוצאין כמותן ואם אומרין כן על זיעה שהוא הרבה פחות בערך מן משקה ואמרינן דזיעה של דבר הוא כמותו א"כ כש"כ דמשקה היוצא מן הדבר דצריך להיות כמותן וא"כ למה לי קרא ע"ז דהרי בזיעה ליכא קרא אפ"ה אמרינן כן מסברא - וגם דשם בסוגיא דנפש מבואר דדוקא בהני דגלי קרא אמרינן דהיוצא הוי כמותן ולא בשאר דברים ולדברי הרא"ש הי' צריך להיות כן בכל דבר מכח סברא - וכמה כרכורים כרכרו הגאונים, רבותינו גדולי האחרונים בדין חדש בענין שכר ויי"ש אם הוי חמץ וחדש עיין עליהם מובא בקצרה בשע"ת סי' תמ"ב ובשד"ח באריכות עיי"ש ולפ"ד הרא"ש ז"ל הי צריך להיות לדבר פשוט - ועוד בכמה מקומות בש"ס אמרו זיעה בעלמא היא והסברתי לי לעצמי ביאור דבר זה כמו מים דביעא דהוי מים בלי טעם ואחרי מופלג מצאתי בריטב"א חולין צ"ט שכתב כן וא"כ למה לא נימא גם כאן גבי זיעה דמחבת כן - והראי' שהביא הרא"ש ממכשירין י"ל דשאני התם דשם תלוי במים וכיון דעכ"פ מים הוי שפיר מכשיר משא"כ באיסור והיתר דתלוי בטעם דלמא דליכא בה טעם כלל ורק כמיא בעלמא היא וכמו שמשמע מלשון חכז"ל שאמרו זיעה בעלמא היא וכפירוש הריטב"א הנ"ל ולמה יהי' אסור וצע"ג - הא חדא שהקשיתי בה - ועוד תמוה לי שהרי הא דמכשירין מיירי שכבר נהפך הזיעה למים ונופל על הפרי כמו שרואין בחוש שבבית המרחץ נופלין טפות מים המתהוין מן הזיעה אבל אכתי מנא לן שגם ההבל והענן טרם שנהפך לממש יחשב כמו הדבר עצמו - ויותר הי' לו לרבינו הרא"ש ז"ל להביא מן פ"ה דמכשירין דתנן התם המערה מחם לחם כו' מצונן לחם דמכשיר ופירש הרע"ב ז"ל משום דהבל הוי כמשקה עיי"ש - אבל באמת גם משם ליכא ראי' ואדרבא איכא ראי' להיפך דהא שם הוי הטעם לרמב"ם והרא"ש גופו מפורש כן מטעם ניצוק דבצירוף ניצוק עולה ההבל למעלה עם משקה גופא אבל בלי ניצוק אין בהבל שום ממש כמו שמפורש שם בתיו"ט וכן הוא בפרמ"ג סי' ק"ה מש"ז סק"ו עיי"ש - והנה קושיא דלעיל מ"ט לא הביא הרא"ש מפ"ה דמכשירין יש ליישב קצת משום די"ל דשם מיירי דבא הזיעה מגופו של דבר בלי אמצעי משא"כ הכא באילפס בא הזיעה מחלב באמצעית האילפס כי מיירי אפילו ליכא באליפס חלב כעת וכמו שכתב הרא"ש שם בתשובה ע"כ הביא מפ"ב דמכשירין מהא דזיעת מרחץ דשם ג"כ לא בא הזיעה מהמים בעצמו רק באמצעות הכותל ואפ"ה הוי כמו מים א"כ גם כאן באילפס כן נר"ל ליישב קושיא הנ"ל - אבל אכתי יוקשה הא לא דמי לשם דשם במרחץ הוויין מים גמורים ובא ממים טמאים ע"כ טמא - אבל אכתי מנא לן הכא דהוי רק הבל וענן עשן דיש בם כ"כ דיהי' בנותן טעם וצע"ג בעיני להבין דעת קדושים מרן הרא"ש ז"ל -

ועוד לא זכיתי להבין במה שכ' הרא"ש אמנם צריך לידע אם הקדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבת מלקבל הזיעה והכא יש לחוש דאילפס שתחתי' מבטל ומונעת רתיחת העליונה עכ"ל - והדברים הללו הם קשה הבנה לאדם רזי השכל כמוני מה מסתפק רבינו אם הרתיחה מעכבת הקבלת הזיעה הא הוא משנה מפורשת בפ"ה דמכשירין דזה סברת הת"ק המערה חם לתוך חם דטהור מהאי טעמא דהתם שלמעלה מעכבת את החם דלמטה - ואם תדחוק בנפשך דהאי ושמא שכתב הרא"ש קאי על תיבת והכא שכתב למטה ור"ל דהספק היא דאולי האילפס מבטלת החום של קדרה שלמעלה באופן שמסיר את המונע - גם זה אינו דע"כ לא אפשר לומר דמבטלת לגמרי דהא עומדת על הכירה ומיירי שהקדרה ג"כ רותחית כמו שכ' הרא"ש בעצמו וע"כ דהספק הי' שמא דהאילפס מבטלת קצת את רתיחת הקדרה שלמעלה עד שהיא גוברת עלי' כן הי' ספיקו של הרא"ש ז"ל - אך אם גם כן הי' ספיקו של הרא"ש ז"ל ג"כ קשה הא באמת זה דעת ר"ש שם במשנה דהמערה דהתחתון גוברת על העליון ות"ק פליג עליו והלכה כת"ק א"כ בכל אופן שתפרש דברי הרא"ש ז"ל יוקשה עליו מה חידש הוא בספיקו הא הוא משנה מפורשת בפ"ה דמכשירין הנ"ל והוא ז"ל לא הזכיר כלל דדבריו מפורשין שם ולא עשה שום רמז רמיזא למשנה הנ"ל סוף דבר דברי רבינו הרא"ש ז"ל סתומים לפני וצריך לי לעשות רב בפירוש דבריו וצע"ג - עב)

והנה רבותינו בעלי התשובות מגדולי האחרונים שלפנינו הביאו בשם הריב"ש בסי' רנ"ה שכתב דהזיעה היוצאת ממשקין חמין הוי כמשקין ועיינתי בריב"ש שם וראיתי שכתב בזה"ל ומה שאמרת שאין כאן עצמות יין אלא הזיעה שלו זה הי' בזיעה היוצאת מחמת הליחות שלא ע"י חום וכדתנן בפ"ב דמכשירין זיעת הבתים בורות שיחין ומערות טהורה אבל הזיעה היוצאת מן המשקין החמין ה"ה כמשקין עצמם וכדתנן התם המרחן טמאה וזיעתה מטמאה הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה כו' וכבר הביא זה הרמב"ם פרק י' מטו"א וכתב בלשונו כל העולה מן החמין משקין הוא חשוב וכן בפרק כל הבשר בברייתא דטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר תני התם אמר רבי נראין דבריו בשלא ניער ולא כיסה דאלמא כל שכיסה הקדרה ה"ה כאלו ניער אותה וזה מפני ההבל העולה מן הקדרה וכשהוא מכוסה ההבל מתפשט בכל החתיכות והטעם מתערב בכלן כמו אם ניער אותה ובלל את כלן בתוך הרוטב עכ"ל של הריב"ש ז"ל - הנה מה שחילק הריב"ש בין זיעה הבא מן החום לזיעה שבא שלא מן החום והוציא זאת ממתני' דמכשירין שם - גם זאת לא ידעתי מאין מוכח זאת שם במכשירין דתלוי בזה ואין שם זכר לזה דהרי שם תלוי רק באם העיקר מים הם טמאים או לא אבל אין מוכח כלל שיהי' מיירי בחמין ואי מפני שהזכירו מרחץ וסתם מרחץ הוא חמין הרי הזכירו ג"כ בריכה וסתם בריכה ל"ה חמין עיי"ש במתני' וברמב"ם פ"י מטו"א ולא תמצא שם שום זכר שיהי' בחמין דוקא הדין כן ובאם יהיו המים קרים לא יה' הדין כך וצע"ג - ואם תפרש דברי הריב"ש דכונתו הי' דשם במקומות הנ"ל מפורש דזיעה הוי כמים וסתם זיעה מתהוה דוקא ע"י חום והיינו דאמר דמשקין היוצאין ע"י חמין וזיעה יוצא ע"י חמין הוא גם ז"א דהא הוא בעצמו הביא בתחלת דבריו דאיתא זיעה מחמת הליחות - וגם מוכח משם דשם היינו טעמא דטהורה בזיעת הבתים כו' מפני שאינן באים ממקור טמא משא"כ באינך שבאים ממים שאובין והמקור טמא גם הזיעה טמא ולא נמצא שם זכר דמיירי שהזיעה נתהוה ע"י חום ודו"ק שם ותמצא כדברי ע"כ גם דברי רבינו הריב"ש נעלמו ממני - וגם הראי' שהביא מפרק כל הבשר דזיעה הבא ממשקין חמין הוי כמשקין עצמן ג"כ לא הבנתי דשם הוי לגמרי מילתא אחריתא דשם אנו דנין אם הטעם של חלב נתפשט בכל הקדרה או נבלע רק בחתיכה לחוד שנפלה עלי' - ע"ז קאמר בגמרא אם ניער וכיסה אז מוליך ההבל הטעם של הטפה או הטפה עצמה בכל הקדרה וזה דבר המובן היטב כיון דהזיעה עכ"פ הוא דבר לח בעצמותה אף שיהי' רק מיא בעלמא סגי לזה שיוכל להוליך הטפה בכל הקדרה עיין בר"ן בשמעתא דט"ח ובבדק הבית בתוה"ב בסוגיא דט"ח - אבל מאין נשמע מכאן שיהי' בזיעה טעם בעצמותה כמו בקדרה עצמה אתמהה ע"כ גם דברי אדונינו הריב"ש פליאים בעיני אחרי המחילה מעצמותיו הקדושים וצע"ג -

אולם יש לדון כן ממה שהביא בשם הרמב"ם שכתב בפ"ז מהט"א שהעשן העולה מן החמין משקין הוא חשוב - אבל גם מזה לא מוכח על הבל לחוד וכמו שכתבתי לעיל על הרא"ש דהרי הרמב"ם כתב שם כן רק בצירוף ניצוק אז יש בכח להבל להעלות גם מן המשקה אבל זולת הניצוק אין בהבל ממש וכמו שכתב התיו"ט ובהדיא כתב כן הפרמ"ג בסי' ק"ה שהבאתי לעיל דתרווייהו צריכין ועיין פרמ"ג בהנהגות או"ה שהביא בשם משאת משה דבאוכלין ל"ש זיעה וע"כ התיר לשתות טיטון מנר חלב וכתב דמה שכתב המרדכי מובא ברמ"א סימן ק"ה דאסור לערות מכל שמן לנר של חלב הוי משום ניצוק עיי"ש - הרי דהניצוק מועיל ולא ההבל וזיעה וא"כ גם דבר זה צ"ע -

אבל עכ"ז מפני קושיא או קושיות אין לדחות דבר שנקבע כן בש"ע להלכה פסוקה וכיון דדינו של הרא"ש בהא דמחבת נקבע להלכה צריכין אנו לקבל דבריו הקדושים באימה וביראה ולתלות הקושיות בקוצר השגתינו עג) ומ"מ נרויח בזה לומר דכל הענין הוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו (וכה"ג כתב הב"ח בסי' ק"ח לענין ריחא) ובואו ונחזיק עפי"ז בדברי הפרמ"ג שהעלה דדוקא זיעת משקין אוסר ולא זיעת אוכלין - ומה שמקשין עליו מאו"ח סי' תנ"א דמבואר שם כיסוי של ברזל שמשימין אותו על חררה שנאפת על הכירה שצריך ליבון כי ברוב פעמים נוגעת בו ועוד שהוא מזיע מהבל החררה שתחתיו עכ"ל הטור שם הרי דגם באוכלין שייך זיעה - וגם הפרמ"ג עצמו הרגיש בזה אבל הביא אח"כ שם בסי' תנ"א בשם הנ"ל דדוקא במשקין ולא באוכלין משמע דלא חש להא דכיסוי - והטעם נראה לי משום דבאמת כבר קדמו להפרמ"ג במה שהעלה דבאוכלין ל"ש זיעה הת"ח כלל ל"ה ס"י שכתב וז"ל ואפשר לומר דהואיל והנאפה תחתיו הוא יבש אינו מעלה זיעה כמו קדרה ולכן לא קיבל רק ריחא בעלמא שא"ב ממש עכ"ל - הרי שכתב בפירוש דבדבר יבש לא שייך זיעה - והנה המנחת יעקב שם בס"ק כ"א הקשה מטור או"ח הנ"ל דמשמע דעף כדבר יבש יש זיעה ותי' בזה ג' תירוצים ועיי"ש וכל התירוצים מועילים ג"כ להסיר הקושיא מעל הפרמ"ג שהעלה דבאוכלין ל"ש זיעה ולק"מ -

ואם כי הת"ח כ' דבר יבש והפרמ"ג העלה אף בחלב מהותך שהוא דבר לח נראה להשוות הת"ח עם הפמ"ג דבדבר יבש שכ' הת"ח לאו דוקא וסיפא דוקא שכתב כמו "קדרה" דמשמע דדוקא "קדירה" דיש בה רוטב שהוא משקה שייך זיעה וכן הזכיר המנח"י שם דכתב דשאני התם באו"ח כיון דנשתמש בו כל השנה חיישינן לזיעה קצת אף בלי רוטב עכ"ל - הרי דזכר בדעת התו"ח "רוטב" נמצא בחלב מהותך דליכא רוטב ג"כ לא שייך גבי' זיעה וקצת ראי' יש לדברי דהת"ח סובר כן דהרי שכתב זאת על פשטידא דיש בו שומן ואפ"ה נקטו לדבר יבש אף דיש בו קצת ליחות מחמת השומן דיש בי וע"כ דסובר דלא שייך זיעה רק ברוטב דהוא משקה כן נראה לי להשוות דעת הת"ח לדעת הפרמ"ג ודו"ק -

וכעת נראה לי בעזה"י להעלות עוד מילתא חדתא בזה דאף במשקה גופא לאו בכל ענין שייך זיעה דיהי' כמוהו רק במשקה דיש בו שמנינות דשייך בו פיטום דאז ע"י הפיטום יעלה עם הזיעה טעם התחתון בעליון משא"כ היכא דליכא פיטום אז ליכא בהזיעה שום טעם רק מיא בעלמא היא ובאופן זה באמת לא אסרו רבותינו ז"ל - ואל תשיבני מדברי תשובת הריב"ש הנ"ל דשם היתה השאלה שעשו מיין נסך איזה משקה ששינתה תוארה וטעמה ודן משום זיעת המשקין שהן כמוהו אף שאין ביין שמנינות דיהי' שייך בו פיטום - שאני התם דשם באמת עלה היין בעצמו רק ששינתה תואר' ולא זיעה גרידא הוא ובאופן זה ודאי הוי כמוהו אבל היכא דלא עלה רק הזיעה גרידא באמת היכא דליכא בו שמנינות ליכא בי' משום זיעה כמוהו - וחילוק זה בין אם עלה גוף הדבר רק שנשתנה או זיעה גרידא למדתי מדברי הפרמ"ג בהנהגות שם שכתב בזה"ל - וראיתי בח"צ דהביא בשם הריב"ש דזיעת החמין כחמין - י"ל במשקין ולא באוכלין (וכן מוקי לה להא דהריב"ש הגאון בעל מגיני שלמה בסוף ספר שו"ת פני יאושע הנדפסת ג"כ בשו"ת בית אפרים דהריב"ש מיירי דוקא בזיעת משקין אבל באוכלין אף בחמין ע"י האש הוי רק זיעה בעלמא ולית בי' מששא עיי"ש והוא תנא דמסייע לי' לפמ"ג הנ"ל במה שהעלה דבאוכלין אין הזיעה אסור ופלא שלא הזכירו כלל) מיהו התם עונה ממש משא"כ כאן אפשר דכ"ע מודים דבהאוכלים אין הזיעה העולה כמוהו עכ"ל - רצה לומר בזה עוד תי' שלא יקשה עליו מדברי הריב"ש שהעלה דזיעת חמין כחמין דאפילו תימא דמיירי באוכלין שאני התם דעולה ממש ר"ל ממשת הדבר ולא זיעה גרידא ע"כ הוי כמוהו אבל בעלמא היכא דהוי זיעה גרידא כ"ע מודי דבאוכלים ל"ה כמוהו כן נראה לי פירוש דבריו עכ"פ לפי"ז משמע דהיכא דעולה ממש עדיף מזיעה גרידא א"כ כ"כ נימא בדידן שהעליתי דדוקא במשקה דיש בו שמנינות אז אוסר הזיעה משא"כ היכא דליכא שמנינות הזיעה מותר ולכאורה קשה מיין שבתשובת הריב"ש - אבל בהנ"ל א"ש דשם עולה ממש ע"כ הוי כמוהו דהא באמת הוא הוא רק שנשתנה משא"כ היכא דל"ה רק זיעה צריך שיהי' שומן קצת דע"י השומן יהי' פיטום וע"י הפיטום יעלה בזיעה הטעם בעליון כן נראה לי בעזה"י - ובזה הרווחנו בס"ד להסיר הקו' הגדולה שהקשיתי לעיל על האי דינא דזיעה מהא דאמרו זיעה בעלמא הוא ולית בה ממשא וכסברת הריטב"א הנ"ל דהוי מיא בעלמא - אבל בהנ"ל א"ש דהכא לאו משום זיעה גופא אסרינן רק דע"י הזיעה מועיל הפיטום שיוליך עמו טעם בעליון אבל בזיעה עצמה באמת לית בה טעם לאסור והיא סברא ישרה בס"ד -

ואם כנים דברי נראה לי לומר דע"כ לא אסרינן משום זיעה בסי' צ"ב אלא דוקא במחבת של חלב דידוע דבחלב איכא שמנינות עיין ש"ך סי' צ"ב סק"ב ובאמת היא גמרא מפורשת כתובות קי"ב דאמרו שם שמנים מחלב אלמא דאיכא בחלב שמנינות וע"כ הוי בי' פיטום ומשו"ה אסור בו הזיעה משא"כ היכא דבטבעו כחוש ולית בי' אף קצת שומן באמת זיעה שלו מותר ולית בי' מששא כן נלפע"ד - ועפי"ז נאמר בתשובת שאלתינו עפי"מ שהביא הד"מ בסי' ק"ח בשם פסקי מהראי' דבדם לית בי' משום ריחא מילתא לכ"ע דדם הוי כחוש ואינו מפטם ולכן אם נצלה כבד עם היתר אינו אוסר וכן פסק כוותי' מהר"י מינץ בתשובה וכן המהרש"ל מובא בב"ח שם וכן הב"ח החזיק בפסק זה ועוד גדולה מזה הקיל שם הב"ח עיי"ש והטעם דדם קליש מאד ולא מיפטם כלל עיי"ש - וכיון דדם לא מיפטם כלל ודאי דלית בהזעתו איזה טעם ולא אוסרת כלל -

ועוד יותר יש לומר אף זולת מה שהעליתי דהיכי דלית בה שומן ליכא אי' זיעה רק עפי' סברא פשוטא יש להוכיח דאין בזיעת הכבד טעם לאסור יען דחלושה וקלישא מאד - דכבר ידוע בחוש דנקל קל להדבר ליתן ריח תחלה ממה שיתן זיעה דתיכף תחלת הבישול או הצלי נותן ריחו ואח"כ אם החימום גדול מזיע ג"כ אבל ראש וראשון צריך להרגיש הריח תחלה - ועתה כיון דאין בכח הכבוד ליתן אף ריח משהו איך יהי' כחו להזיע זיעה דיש בה ממשא וטעם אלא ודאי דע"י קלישתו אינו מזיע זיעה של טעם והעשן העולה ממנו הוי רק הבל ורוח בלי ממש וטעם וזה ברור ועתה כיון דכבר הבאתי בשם גדולי הפסוקי' דאף למא"ד דריחא מילתא ריח של דם מותר דאין בכחו להריח ריח של טעם ועתה כיון דאין בכחו אפילו להריח מכש"כ שאין בכחו להזיע זיעה של טעם דהא הריח הוא בקלות הרבה מהזיעה וכיון דאין בכחו לעשות הקלה מכש"כ דאינו יכול לעשות את הכבד ממנו וז"ב בסברא - ודומה להא דכתב הת"ח שהבאתי לעיל שכ' גבי כלי כי לא נמצא ריח ופיטום לכלי כו' ואפשר לומר הואיל והנאפה תחתיו הוא דבר יבש אינו מעלה זיעה כמו קדרה ולכן לא קיבל אלא ריחא בעלמא דאין בו ממש עכ"ל - כמו כן נימא בכבד כיון דקלוש כ"כ שאין בו כח להריח נמי אין בו כח להזיע ואף אם מזיע ל"ה כמו זיעה דקדרה דיהי' בה ממשא וע"כ ודאי נראה לי ברור דזיעת הכבד אינו אוסר ודו"ק - ועוד יש י"ל בטעמא דמילתא דבכבד ליכא אי' זיעה עפי"ד היד אברהם ביו"ד סי' ק"ה שכ' בטעמא דמילתא דנותן שמן בנר חלב דבדיעבד מותר יען שהזיעה שעולה מן הנר הדלק הוי כמו מקלי קלי איסורא עיי"ש כמו כן י"ל דתיכף בשעה שיוצא הדם מן הכבד נשרף על הגחלים והוי מקלי קלי איסורא וכן כתב הרשב"א לפי דרכו בפרק כל הבשר דקי"ב לענין השפיד שצולין בו דמותר מטעם דדם מישרק שריק וכל זמן שהוא על האש הדם היוצא דרך נקב על השפיד נופל הוא על האש והאש שואבו ושרפו עכ"ל ועיין בבדק הבית להרא"ה ז"ל בשער הרביעי מה שכתב בזה - וכיון דשורפו הרי מקלי קלי איסורא וריח כזה אינו מזיק - ואין לומר דברגע שנופל על האש קודם שנשרף כבר הוא מוצא ריח ואוסר - י"ל עפי"מ שראיתי בספר דלתי תשובה סי' צ"ב בשם ס' טוב טעם ודעת להגאון מהרש"ק ז"ל סי' קע"ו וז"ל שם באות ל"ח והנה מה שפלפל רו"מ בזיעה הנוטף הנה לדעתי עיקר הזיעה הוי האיסור רק מכח דנוגעין זב"ז וא"כ אינו אוסר רק אם קצה אחד זיעה נוגע בזה וקצה השני של הזיעה נוגע בקצה השני אז הזיעה מחברן ונחשב כל אחד כאלו נוגע זב"ז אבל אם יש הפסק ביניהם אין זיעה הנוטף אוסר דזיעה אינו כמאכל ואין בו טעם הזיעה עושה החיבור זב"ז והיינו אם הוא בלא הפסק ונקוט כלל זה בידך עכ"ל הגאון ז"ל - ועפי"ז יתיישב הרבה דברים שהקשו בזה - עכ"פ דוקא אז אוסר הזיעה כ"ז שהזיעה מחבר האיסור עם ההיתר - וממילא לפי"ז אף אם ברגע שהדם יוצא וכ"ז שלא נשרף עולה הזיעה מהדם למעלה אל הקדרה כיון דעכ"פ תיכף נשרף גוף הדם ואינו עוד בעולם שוב הוי כזיעה הנוטף דאינו אוסר וז"פ -

והנה במה שהעליתי לעיל דזיעה אינו אסור אלא בדבר שיש בו שמנינות משא"כ בדבר כחוש אינו אסור דכמו שאין בו משום ריח כמו שהבאתי בשם כמה גדולים כ"כ אין בו משום זיעה - עכשיו מצאתי ראי' נכונה לדברי מדברי הת"ח כלל פ"ה דין ד' שכתב שם בטעמא דהגהת ש"ד דאוסר בכיסוי אפילו אינו בן יומו מטעם זיעה וכתב שם וז"ל כי יש לומר בטעם המחמירין משום די"ל דחמיר איסור על ידי ריחא וזיעה מאיסור שהוא ע"י טעם בעצמו כמו שמצינו בריחא דחמור לענין דבר שנאסר אוסר במקום שהאיסור אינו יכול לאסור ולא אמרינן כן בשאר איסורין וטעם זה נראה בדעת בעל הגה ש"ד ולכן קבע לדין הנזכר בדיני ריחא מילתא עכ"ל והש"ך בסי' צ"ג הביאו בקצרה - הרי דהשוה דין זיעה לדין ריחא וממילא היכא דלא שייך ריחא כ"כ ל"ש בו זיעה - וכבר הוכחתי לדעת דבדם אף שמנינות של בשר שיש אתה כגון חתיכה שלא נמלחה לא מהני לתת לה פיטום לרוב קלישתו כמו שכתב הב"ח בסי' ק"ח עיי"ש כמו כן ברור בעיני דאף זיעתו ל"ה בי' מידי וזה ברור בעיני בס"ד - וכעת עלה בדעתי ראי' דבכבד לא שייך זיעה מהא דקיי"ל דכבדא תותי בשרא שרי וכן בתרי גללי דמילתא גבי בי' דוגא דשרי - ואכתי ניחוש משום זיעה וע"כ דבדם לא חשו לזה ודו"ק - וממוצא דברינו אתה לומד בנידון שאלתינו הנ"ל דהכל כשר התבשיל עם הקדרה כן נראה לפענ"ד עד)

והלום ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי סי' כ"ג בחיו"ד שנשאל בשאלה הנ"ל ודימה הדבר למחבת המבואר בסי' צ"ב ויצא מידו לאיסורא ולא נראה לי דבריו בזה מטעמים שכתבתי למעלה - והנה הי' לי בזה משא ומתן של הלכה עם ידידי הגאון המובהק גדול הדור מו"ה שמעון גרינפעלד שליט"א אבדק"ק סעמיהאל יצ"ו והעלה ג"כ להתיר בדיעבד בכבד שנצלה תחת קדרה והוסיף עוד בטעמים להתיר דאיכא כמה ספיקות בזה ובדם הכבד שנצלה דהוי דרבנן יש להתיר בדיעבד - והראי' שהבאתי מכבד תותי בשרא שפיר דחה הגאון הנ"ל חדא כיון דהכבד מונח סמוך תחת הבשר ליכא זיעה רק בעומד רחוק זמ"ז ועוד י"ל דאיידי דטרוד לפלוט לא בלע מן הזיעה של כבד דלא יהא זיעה עדיף מגוף הכבד שנגע בו דמותר מה"ט ודבריו נכונים - אבל לא צריך לזה כי בלאו"ה הוכחתי בעזה"י דאין לדון בכבד משום זיעה ודו"ק -

כ"ו שבט תרפ"ג לפ"ק פושטיאן יצ"ו.

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.

בשולי המכתב.

ראיתי במשמרת שלום בסי' צ"ב בחידושי דינים בסוף אות כ"ו שהביא ראי' נגד הפרמ"ג ורק דגם באוכלין שייך זיעה מסי' ק"ח בהג"ה שכ' וה"ה אם אפו כה"ג פת עם בשר כו' אא"כ הזיע המחבח ועיי"ש - הרי דגם באוכלין שייך זיעה עכ"ד - ולפע"ד העיקר כמו שכתבתי בפנים דהכל תלוי בשמנינות אז יש בו דין זיעה ואם לאו לאו ורמ"א הנ"ל לקוח מתשובת מיימני ה' מ"א סי' ה' ושם מיירי בהי' בו שמנינות כמו שיראה הרואה בפנים וע"כ שפיר יש לחוש לזיעה של מחבת ודו"ק -

אך צ"ע קצת דבפנים הבאתי בשם הת"ח כלל ל"ה ס"י שכתב והנאפה תחתיו הוא יבש אינו מעלה זיעה הרי דסובר דאין זיעה באוכלין והוא מיירי מפשטידא (כמו שכתבתי בפנים) דיש בו שומן אפ"ה נקטו לדבר יבש וברמ"א סי' ק"ח שפיר חושש משום זיעה ואף אם נאמר דיש בו שומן וכמו שנראה מדברי הגה"מ הנ"ל מ"מ יש סתירה לדבריו מת"ח הנ"ל דגם שם מיירי ביש בו שמנינות וצ"ע - ואולי חזר מדבריו שבספר תו"ח וצ"ע - עכ"פ לדעתי י"ל דתלוי הכל בשמנינות דאז יש לחוש לזיעה וכמו שבארתי בפנים בס"ד ודו"ק -

ומדברי תשובת מיימני הנ"ל תמוהין לי דברי מרן בעל חו"ד ז"ל שהעלה דדרך העיסה אין יכול לבלוע עיין חו"ד סי' צ"ז וסי' ק"ה ובהדיא מבואר שם בתש"מ סי' הנ"ל דשפיר הוא בולע דרך העיסה דו"ק שם ותשכח כדברי - וכן מה שהחמיר החו"ד בסי' צ"ז שם באם זב שומן מפשטידא לחוץ אף שלא זב תחת הפת אסור והאבן העוזר והפליתי דנו בזה משום נ"ט בר נ"ט להתירה והוא ז"ל השיג עליהם והעלה דדרך בישולו ל"ש סברת נ"ט ב"נ והגה"ק בהשיב משה סי' ל"ו החזיק בדבריו להלכה עיי"ש - זה ג"כ נגד תשובת מיימני הנ"ל דבהדיא מבואר שם דבנגע הפת בפלודען מותר מכח נ"ט בר נ"ט עיי"ש - הרי דאף שם הוי דרך בישולו ואפ"ה אמרינן בי' סברת נ"ט ב"נ א"כ ראי' להגאונים הנ"ל ושלא כדבריו ופלא שלא הרגיש בתשובת מיימני הנ"ל וצ"ע עה)

תוכן העניינים

משנה שכיר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה