משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן לח
החיים והשלו' אל כבוד מחו' הגאון המפרסים צדיק תמים כו' כקש"ת מו"ה יעקב יוסף גינז שליט"א אבדק"ק בוסערמין יצ"ו.
ע"ד שחידש כבוד מחו' נ"י שקטן שעבד במקדש אין עבודתו פסולה והאריך לבאר דבריו להוי ידוע לכהדרגנ"י שלא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כוותי' וכמו שאבאר בס"ד בראיות ברורות ומוכרחות - דהנה תוכ"ד מחו' נ"י הוא משום דלא מצינו ששינה הכתוב לעכב עבודת הקטן ע"כ מזה דן דאין עבודתו מחוללת - הנה מלבד דלשון הש"ס בחולין כ"ד דקאמר מכאן אמר ר"א קטן פסול וכו' מורה דאף בדיעבד פסול דכן הוי משמעות תיבת פסול אם כי מזה עוד אין ראי' כ"כ דעיין בתוס' חולין כ"ז ע"א ד"ה השוחט דהביאו מהתוספתא דתני לשון פסול על לכתחלה עיי"ש א"כ כ"כ אפשר לדחוק ולומר דתני לשון פסול דוקא על לכתחלה - אמנם יש לי ב"ה ראיות ברורות ע"ז דקטן שעבד עבודתו מחוללת - ולכאורה הי' נראה לה"ר ממה דקיי"ל דשבת נדחה אצל קרבנות ולפי דבריו שעבודת קטן בדיעבד כשרה א"כ למה דוחה שבת נעבוד ע"י קטן וכה"ג איתא בסו"פ ר' ישמעאל במנחות דמאן דסובר נקצר ביום כשר קצירת העמור א"ד שבת אף דמצוותה בלילה מ"מ כיון דביעבד כשר ביום א"ד שבת ועיי"ש ומהאי טעמא העלה הש"ך ביו"ד סי' רס"ב סק"ב דאם מל תוך ח' צריך להטיף דם ברית דאי לימא דמילתו כשרה א"כ למה דחתה שבת ועיי"ש - א"כ ה"ה לענין עבודה אי נימא כדברי מחו' הגני' דעבודת קטן בדיעבד כשרה א"כ למה תדחה עבודה שבת יעבוד קטן אלא ודאי מוכח דעבודתו פסולה ולכאורה היא ראי' נכונה - אמנם אחר העיון יש לדחות ראי' זו חדא שהרמב"ם לא סבירא לי' שיטת הש"ס דמנחות הנ"ל וכמו שהוכיח הח"צ בסי' קס"ו במישור ועיי"ש (ובמקו"א כתבתי גם אני הצעיר מקור לדברי הרמב"ם מדוע לא הלך בשי' הש"ס הנ"ל - משום דהסוגיא במנחות דף ס"ד בשחט כחושה דאומרים לו הבא שמינה לכתחלה הוי היפך הסוגיא דסו"פ ר"י הנ"ל דהא הכחושה בדיעבד כשרה ואפ"ה מחללין שבת על מצוה דלכתחלה והרמב"ם פסק בה' שגגות כהאי סוגיא דדף ס"ד ע"כ לא פסק כהאי דסו"פ ר"י והוא הערה נכונה בעזה"י ולפי"ז יהיו הני תרי סוגיות הנ"ל סותרים זא"ז והיא הערה חדשה) גם דברי הש"ך שהבאתי בלאו"ה תמוהים שדימה הך דמל דתוך ח' להך דנקצר ביום הא לא דמי כלל דשם גבי העומר ל"ה רק מצוה לכתחלה אבל הכא במילה היא מבטל מ"ע דביום השמיני דהוא מ"ע בפ"ע דליה רק ביום השמיני והיא פליאה נשגבה על מאורן של ישראל מרן בעל הש"ך - ואחר החיפוש מצאתי שהפרמ"ג בה שבת סי' של"א הרגיש בזה על הש"ך ועיי"ש וא"כ לפי"ז ממילא נפלה ראייתי מדברי הש"ס דסו"פ ר"י הנ"ל - ועוד אמינא לדחות ראייתי הנ"ל דהנה יש להקשות לכאורה על שי' רש"י בחולין י"ב מובא בלח"מ פ"א מה' פה"מ ה"ו ועיי"ש דסובר דקטן שוחט בקדשים אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו א"כ לפי"ז קשה למה שחיטת קדשים דוחה שבת ישחוט קטן ובאופן שיהי' מחשבתו ניכר מתוך מעשיו דלשם קדשים הוא שוחט סו) ואין לומר כיון דבלאו"ה יצטרך לחלל שבת בשאר עבודות וכיון דנתנה שבת לדחות אצל שאר עבודות נתנה נמי לדחות אצל שחיטה וכה"ג איתא שם במנחות סו"פ ר"י הנ"ל ועיי"ש - ז"א דהא שם אמרינן דמשו"ה לא ממתינין להקטיר חלבים עד שתחשוך משום דכבר דחתה השחיטה את השבת וכיון שנתנה שבת לדחות אצל השחיטה דחתה נמי אצל הקטרה ועיי"ש - והשתא אי נימא דהשחיטה יהי' ע"י קטן א"כ ממילא גם הקטר חלבים יהי' בלילה ונמצא שלא יהי' שום חילול שבת כלל סז) ועוד נראה דיש לחלק בין אם כבר הודחה שבת פעם אחת דאז שפיר הסברא נותנית דידחה עוד הפעם אבל משום דעתיד לידחה נימא דגם קודם ידחה זהו נגד הסברא כמובן עיין ברש"י שם סו"פ ר"י ותראה דיש מקום לחילוק זה אך הכא בנידון דברינו לא צריך לחילוק זה כי לפי הנ"ל לא יהי' שום חילול שבת כנ"ל א"כ לכאורה היא קושיא אלימתא לדעת רש"י הנ"ל למה ידחו הקרבנות שבת הא אפשר בלאו חילול שבת באופן שישחוט קטן וכנ"ל -
אמנם באמת לק"מ עפי"מ דקיי"ל דשחיטת קדשים בעי שליחות כידוע וא"כ א"א לשחוט ע"י קטן כיון דאין שליחות לקטן וא"כ א"ש ולק"מ מה שהקשיתי על רש"י ז"ל - וא"כ לפי"ז גם ראייתי הנ"ל אינו ראי' מה שאמרתי דאם עבודת הקטן בדיעבד כשרה יעבוד הקטן בשבת ז"א דהא אפשר דכהנים שליחא דידן כמו שנסתפקו בש"ס בזה וא"כ א"א ע"י הקטן כיון דל"ה בר שליח - אבל בקרבן דידי' אפשר דשפיר אם עבד עבודתו כשרה וליכא ראי' כלל מעבודת שבת כנ"ל -
ועפי"ד הנ"ל יש לומר ישוב נכון בדברי רש"י בסוגיא דשליחות שכתב מנלן דשליחו של אדם כמותו בשחיטת קדשים ודייק מינה הפ"י שם דדעת רש"י דבכל שחיטת קדשים בעי שליחות וע"ז תמה מנא לי' לרש"י הא ועיי"ש שהאריך בזה - ועפ"י האמור א"ש דרש"י לשי' מוכרח לסבור כן דאל"כ יוקשה למה ידחה שחיטת קדשים שבת ישחוט קטן ובאופן שיהי' מחשבתו ניכרת ממעשיו א"ו דבכל שח"ק בעי שליחות וא"כ א"י ע"י קטן ולק"מ ודו"ק -
וא"כ לפי"ז לא הועלתי כלום בראייתי הנ"ל כיון דשחיטת קדשים בעי שליחות ואין שליח לקטן - אמנם אכתי הועלתי קצת בזה דבקרבנות צבור בטח א"א ע"י קטן דהא לאו בני שליחות נינהו א"כ אפילו נימא כדברי מחו' נ"י דקטן שקיבל הדם אחר השחיטה כשר אפ"ה אין מקום לתרץ בזה את דברי הגאון מהר"מ בנעט ז"ל דכהן קטן יקבל את הדם כמו שרצה כמ"ע הדרגנ"י לומר כן משום דשם בשבת בקרבן צבור מיירי כמו שמבואר בדברי המהר"ם בנעט ז"ל דאלו בקרבן יחיד ל"ה ס"ד כלל לומר עדל"ת משום דזמנו אינו קבוע א"כ ימתין עד דאיכא כהן כשר וכיון דמיירי בקרבן צבור א"א ע"י קטן א"כ קמה גם נצבה תמיהתי על מרן הגאון מהר"מ בנעט ז"ל
- (וכדי
להבין על מה דברינו הנ"ל סובבים אמרתי להציע כאן כל הפלפול שהי' בינינו דהנה בשבת קל"ב אמרינן אלא אמר רב אשי כי אמרינן עדל"ת כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית דבעידנא דמעיקר לאו מקיים עשה אבל צרעת הנקצצת משום עבודה בעידנא דמעיקר לאו לא מקיים העשה דעבודה עכ"ל הש"ס (וקאי על מה דאמר מתחלה דצרעת דוחה עבודה עיי"ש) והקשה הגאון ר' מרדכי בנעט ז"ל ממה דאיתא בפסחים נ"ט דמותר למחוכ"פ להקריב קרבנתו אפילו לאחר תמיד של בין הערבים משום דעשה דפסח דיש"ב כרת דוחה לעשה דהשלמה עיי"ש -
ובתוס' שם הקשו איך דוחה עשה דפסח לעשה דהשלמה הא ל"ה בעידנא דעשה דפסח יקיים בלילה ואעשה דהשלמה יעבור כעת ותירצו דמיירי באופן שישחוט לפסח קודם שהקריב קרבנותיו דשו"ז על מחו"כ וא"כ אם לא יקריב אח"כ קרבנותיו יפסול הפסח נמצא דבעת שמקריב קרבנותיו נעשה הפסח ראוי לאכילה א"כ נחשב כמו שמקיים תיכף עשה דפסח והוי שפיר בעידנא ע"כ - ועפי"ז הקשה הגאון הנ"ל דגם בשבת שם גבי צרעת נימא הכי דקודם ישחט התמיד ע"י זר דשחיטה בזר כשרה או הוא בעצמו ישחוט ואח"כ יקצוץ בהרתו נמצא דאם לא יקצוץ לא יהי' מי שיקבל את הדם ויפסול א"כ בעת שקוצץ בהרתו נעשה התמיד ראוי ליקרב וא"כ שפיר הוי עי"ז בעידנא ע"כ קו' הגאון מהר"מ בנעט ז"ל בספרו מגן אבות על הל"ט מלאכות (שוב מצאתי בספר משנה לחם שנדפס עוד בשנת תקי"א מהרב מו"ה יחיאל מיכל מיאברוב ז"ל עיין שה"ג שהביא ספר זה והיא יקר המציאות כי לא נדפס שנית שכבר קדמו בקושיא זו) - סח)
וע"ז תמהתי עפי"מ דקיי"ל דהשחיטה והקבלה צריכין להיות תיכופין זל"ז עיין במעילה דף ב' בתוס' שם - והנה שם בשבת עכצ"ל דליכא כהן אחר דאל"כ בלאו"ה ל"ה אמרינן עדל"ת כיון דאפשר לקיים שניהם וכיון שכן א"כ א"א לשחוט בתחלה כיון דליכא מי שיקבל תיכף את הדם - וע"ז רצה כבוד מחו' הגנ"י לומר דמיירי שיש שם כהן קטן אשר בדיעבד אינו מחלל עבודה ומ"מ כיון דלכתחלה לא אפשר שפיר שייך לומר עדל"ת והוא יקבל את הדם כיון דלא אפשר בענין אחר וא"כ שפיר הקשה הגאון הנ"ל ועל זה סובב כל פלפול הנ"ל) -
מדי דברי בזה אעורר דבר מה שראיתי בח"ס יו"ד סי' רצ"ו שרצה לומר דאם שחט אחד שלא מדעת בעלים הקרבן כשר ועיי"ש - ומדברי תוס' קידושין כ"ג לא משמע כן דכתבו בד"ה דאמר רב הונא דאי נימא דדוקא שלוחי דידן נינהו אי הקריב שלא מדעת בעלים הקרבן פסול ועיי"ש - וא"כ בשחיטה דלכ"ע דוקא שלוחי דידן נינהו כמו שכתב בנו"ב קמא אה"ע סי' נ"ו בתשובת הגאון מהאמבורג ז"ל וכן מוכח ממשמעות הח"ס דסובר כן א"כ פשיטא דפסול אם שחט שלא מדעת בעלים כמו דמוכח מדברי תוס' הנ"ל דהיכי דבעי שליחות דבעל ולא הוי פסול וצ"ע על מרן ז"ל שלא הרגיש בזה - שוב מצאתי בח"ס סי' שכ"א שחזר מזה וכתב דבאמת הוא פסול ולא הביא דברי תוס' הנ"ל רק גבי קטן הוא מסופק אם שחט קטן קרבן של גדול מדעתו אם נפסלה עי"ז והניח הדבר בספק עיי"ש - ולדידי הדבר פשיטא דלדעת רש"י דסובר דקטן שוחט בקדשים אם מחשבתו ניכר מתוך מעשיו ע"כ מוכרח דשחיטתו פסול בקרבן אחרים דאל"כ קשה למה שחיטת קדשים דוחה שבת ישחוט קטן א"ו דאף בדיעבד פסול כיון דל"ה בר שליח וא"כ ליכא מקום כלל לספיקו של מרן ז"ל דלשי' התוס' דליכא לקטן שום מחשבה א"כ ממילא דפסול כיון דשחיטת קדשים צריך מחשבה ולקטן ליכא מחשבה וע"כ דספיקו אזיל לדעת רש"י ולרש"י ע"כ מוכח כנ"ל דאל"כ למה עבודה דוחה שבת וז"ב ופשוט בעיני ודו"ק -
ועתה אפנה בעזה"י לעיקר דבר מה שהעלה דבדיעבד עבודת קטן אינה מחוללת אשר לדעתי אינה אמת ואינה מכוונת להלכה וכמו שאגיד בס"ד סט) ל"מ לדעת הרמב"ם ותוס' מובא בלח"מ בריש פרק א' מפה"מ דסברי דאפילו אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אפ"ה לא מצי לשחוט משום דלאו בני כונה נינהו א"כ פשיטא דקטן שעבר עבודתו פסולה משום דכל עבודות קדשים בעי כונה וקטנים לאו בני כונה נינהו וזה אמת וברור אליבייהו - רק אפילו לדעת רש"י דסובר דבני כונה נינהו באם מחשבתן ניכרת במעשיהם י"ל דוקא בשחיטה דלא בעי כהונה אבל בשאר עבודות דבעי כהונה גם לדידי' קטן פסול ויש לי ראי' ברורה ע"ז מש"ס דזבחים דף צ"ט ע"א דאמרינן שם דקטן אינו חולק בקדשים משום דכתיב הכהן המחטא ראוי לחיטוי חולק אינו ראוי לחיטוי אינו חולק וקטן א"ר לחיטוי עיי"ש וכו' עד בעי רב אשי טמא בקרבנות צבור מהו שיחלוקו מי אמרינן המחטא אמר רחמנא והאי נמי ראוי לחיטוי או דלמא ראוי לאכילה בעינן ועיי"ש - והנה ברש"י שם ד"ה מהו כתב דמיירי בקרבן צבור שהקריבו טהורים וקמבעיא לי' אי פלגי' מני' להאי טמא הואיל וראוי לחיטוי דצבור דוחה טומאה או דלמא ראוי לאכילה בעינן אבל בהקריבו טמאין לא קמבעי' לי' דהרי אינו נאכל בטומאה עכ"ל רבינו רש"י ז"ל -
והנה זה כביר הקשיתי כאן קו' נאה והוא לפ"ד רש"י שכתב דמיירי בהקריבו כהנים טהורים ולפי"מ דאיתא בב"ק ד' ק"י דהיכא דאיכא טהורין טמאין מי מצי עבדי עיי"ש - ולפי"מ דאמרינן כאן בש"ס זבחים דמשו"ה טבול יום אינו חולק בקדשים אף דיהי' ראוי לחיטוי בלילה אחר הערב שמש דבעינן שיהי' ראוי לעבודה בשעת הקרבה וכן פסק הרמב"ם בפ"י ממעה"ק הי"ד עיי"ש - א"כ לפי"ז קשה מאד מה קאמר גבי בעי דרב ר' אשי מי אמרינן המחטא א"ר והאי טמא מחטא הוא ז"א כיון דמיירי בדאיכא טהורין א"כ טמאין לא מצי עבדי א"כ ל"ה ראוי לחיטוי והוא הערה עצומה לדעתי - ואין לומר לפי דברי המהרש"ל ביבמות דף ל"ג דהעלה דאף דקיי"ל דטומאה הודחה בצבור וא"כ היכא דאיכא טהורין טמאין לא עבדי מ"מ אם עבד טמא אף במקום דאיכא טהורין אין עבודתו מחוללת עיי"ש - א"כ לפי"ז אפשר לומר דשפיר מקרי ראוי לחיטוי כיון דבדיעבד עבודתו כשרה ול"ד לטבול יום דעבודתו מחוללת - ז"א דאי אמרת כיון דבדיעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי א"כ בבב"ק שם דאמרינן דטמא אינו משוי שליח כיון דאיהו לא מצי עביד ואמאי נימא כיון דבדיעבד כשר מקרי מצי עביד אלא ע"כ כיון דלכתחלה אינו יכול לעשות אינו ראוי מקרי א"כ גם כאן גמי כיון דרק בדיעבד כשר אינו ראוי לחיטוי א"כ קשה טובה מאי קאמר האי נמי מחטא הוא וצע"ג - וא"ל דהסוגיא דהכא בזבחים אזיל למאן דסובר דטומאה הותרה בצבור א"כ שפיר מצי עבדי אפילו במקום טהורין כמו דמבואר בש"ס יומא ד"ו ובתוס' בב"ק שם - ז"א חדא דרש"י נקט בלשונו טומאה דוחה צבור משמע דנחית אפילו למאן דסובר טומאה דחי' בצבור ואפילו אמרת דשיגרא דלישנא נקטי' ולאו דוקא נקיט - מ"מ קשה משום דרבינא פושט האי האיבעא והוא סובר ביומא בהדיא דטומאה הודחה בצבור וא"כ שפיר קשה קושייתי הנ"ל ע"כ קושייתי מכבר -
והנה כבר הרציתי הדברים לפני גדולי דורינו הי"ו (הנה עוד בימי בחרותי בהיותי בחור צעיר הקשיתי קושיא הנ"ל לכמה גדולים ראשי הגולה גם לפני הגאון מופת הדור בעל פרי השדה הרציתי קושיא זו ועלי רמז בפרי השדה ח"ד סי' ל"ג אות ב' שנשאל עוד בקו' הנ"ל מת"ח א' מגאליציאן אבל לא בביאור כ"כ כמו שהקשיתי אני דהשואל הנ"ל הקשה בקצרה לרש"י דכ' דמיירי דהקריבו טהורין א"כ טמא לא הי' יכול להקריב בעת הזאת ומהסוגיא משמע דבעי שיהי' ראוי לחיטוי כשעת ההקרבה ולא זכר כלל מהסוגיא דבב"ק הנ"ל - וע"ז השיב הגאון ז"ל דע"י הואיל ר"ל אילו לא הי' כהן טהור הי' יכול להקריב מקרי ראוי לחיטוי ע"י הואיל כמו דקיי"ל בעלמא דאמרינן הואיל - ולפע"ד בתירוצו לא יספיק לתרץ קושייתי דא"כ דע"י הואיל חשוב בר חיטוי א"כ למה שם בב"ק לא חשיב מצי עביד ע"י הואיל נימא נמי כיון דלולי כהנים טהורים מצי עביד מצי עביד מקרי כמו דמקרי כאן בזבחים מה"ט ראוי לחיטוי וממ"נ יוקשה או סוגיא דבב"ק אי אסוגיא דזבחים אם לח דנחלק בין מצי עביד ובין ראוי לחיטוי דע"י הואיל מקרי שפיר ראוי לחיטוי אבל מצי עביד לא מקרי אבל זה דוחק - גם מה שכתב שם בפרי השדה הנ"ל דהסוגיא דזבחים יסבור טומאה היתרה בצבור כבר מופרך ממה שכתבתי בקושייתי דשם מרא דשמעתא של הפשטן הוא רבינא והוא סובר דטומאה הודחה בצבור א"כ קו' הנ"ל במקומה עומדת) - ובקיץ העבר הרציתי והעליתי קושיא הנ"ל לפני כבוד הגאון מופ"ה מטאלטשווע בעל ספרי יד יצחק והשיבני דשפיר י"ל כמו שרציתי לומר עפי"ד הרש"ל הנ"ל כיון דביעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי והביא סמוכין לזה משחוטי חוץ דקיי"ל דבענין שיהא ראוי לפנים אפ"ה היכא דרק בדיעבד כשר מקרי ראוי לבא לאוהל מועד כמו שכתבו תוס' בחולין דף מ' סוף ע"א ולא דמי להא דבב"ק דשם לענין מינוי שליחות מיירי ושם צריך שיהא מצי עביד השתא בשעה דמשוי שליח דכן משמע לשון הש"ס בנזיר דף י"ב וכיון דלכתחלה א"ר להקריב לא מצי משוי שליח דהא רצונו לעשות שליח על לכתחלה וזה לא מצי עביד וא"ש עכ"ל הטהור בתשובתו אלי והדברים כנים ואמיתיים בחילוקי בין סוגיא דזבחים לסוגיא דבב"ק ודו"ק -
והשתא לפי האמור שהוכחנו היכא דבדיעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי ומה"ט מקרי טמא בקרבנות צבור ראוי לחיטוי בש"ס שם אף דלכתחלה לא הי' ראוי כיון דאיכא טהורין רק כיון דבדיעבד כשר חשוב ראוי לחיטוי והסברא אמיתית כמו שהביא הגאון הנ"ל ראי' מתוס' חולין לענין שחוטי חוץ דתלוי ג"כ בסברא דראוי - א"כ אי נימא כדברי הדרגנ"י דעבודת קטן בדיעבד כשר א"כ נמי ראוי לחיטוי קרינן בי' ולמה קאמר שם בגמרא דמה"ט קטן אינו חולק בקדשים משום דתלוי בראוי לחיטוי וקטן א"ר לחיטוי אלא ע"כ דעבודת קטן גם בדיעבד פסולה א"כ שפיר אינו ראוי לחיטוי מקרי א"כ הרי בהדיא ראי' מוכרחת דעבודת קטן פסולה והיא ראי' אלימתא שאין עלי' תשובה לפע"ד וכן פשוט לי לאמת ולהלכה ברורה דקטן שעבד עבודתו פסולה -
ומה שהוקשה לכבוד מחו' הא בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב והיכן מצינו שעיכב הכתוב בעבודת קטן - נראה בס"ד דגם זה לא קשה דלא מבעי' לר' ישמעאל ור' משרשיא בריש פ"ב דזבחים דילפו דזר מחלל עבודה מק"ו דבע"מ דאוכל מחלל עבודה זר דלא אוכל לא כש"כ וכן ר' משרשיא אתי לה מק"ו דיושב עיי"ש א"כ לדידהו פשוט י"ל דקטן אתי מק"ו הנ"ל מה בע"מ דחולק בקדשים מחלל עבודה קטן דא"ח בקדשים לכ"ש ואפילו תימא דאית איזה פירכא להאי ק"ו כמו דפריך שם הש"ס לר"י ור' משרשיא או ללוי דיליף זר מוינזרו מ"מ שפיר י"ל דקטן מחלל עבודה משום דבאמת מצינו ששינה עליו הכתוב לעכב וכמו שאומר בס"ד - והוא דבזבחים צ"ט שם אמרינן אמר קרא כהן המחטא אותה יאכלנה ודרשינן מינה מה יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק א"ר לחיטוי א"ח והנה בקידושין נ"ד ע"א איתא וכן במנחות דף ע"ג מדכתיב גבי חלוקת קדשים איש כאחיו ודרשינן איש חולק ואפילו בע"מ ואין קטן חולק ואפילו תם ועיי"ש ולכאורה קשה לי מאד לפי"מ דדרשינן בזבחים הנ"ל מה יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק וא"ר לחיטוי א"ח א"כ למה לן האי איש למעט קטן מחלוקה ת"ל דא"ר לחיטוי וממילא נשמע דאינו חולק והוא קו' גדולה לכאורה - אך בהערת כבוד מחו' נ"י א"ש מאד - די"ל דכונת הקרא הי' להודיע עוד הפעם דקטן א"ר לחיטוי ומשו"ה קטן אינו חולק בקדשים ולפי"ז האי דכתבה התורה מיעוט מיוחד לקטן שא"ח בקדשים אף דכבר נשמע מקרא דיאכלנה הנ"ל היא היא השינה לעכב בעבודת קטן דחלוקה בראוי לחיטוי תליא וא"כ שפיר מצינו שינה לעכב בעבודת קטן וא"ש מאד בס"ד - וכן על דרך זה נראה לתרץ קושיא השני' שהקשה אדברי תוס' קידושין ל"ג שכתבו מדגלי קרא משמע דאשה פסולה לעבודה והקשה ג"כ הא בעינן שינה לעכב - ולפי האמור מתורץ שפיר עפי"ד הכ"מ בפ"י ממעה"ק הי"ז שהביא קרא על מה דפסק הרמב"ם דאין אשה חולקת בקדשים מדכתיב לכל בני אהרן תהי' ולא לבנות אהרן עיי"ש - ונמי קשה למה לן קרא ע"ז כיון דדרשינן בזבחים מאי יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק וא"ר לחיטוי א"ח ונשים נמי אינן ראויין לחיטוי וממילא מומעטין מחלוקת קדשים - אמנם עפ"י האמור א"ש דבזה עיכב עליהן הפסוק דיהי' עבודתן פסולה וא"ש הכל בעזה"י ולק"מ - ומה שדקדק כבוד הדרגנ"י מתוס' זבחים ממה שהקשו אמאי לא חשוב התנא בע"מ ושתי' יין ותי' משום דכתוב חילל בהדיא - ואי אימא דגם קטן חילל עבודה אכתי קשה אמאי לא חשוב התנא קטן א"ו דקטן שעבד עבודתו כשרה עכ"ד - לדעתי אין בזה כדי שבועה להעלות ע"י דקדוק קל בדברי תוס' דין חדש דיש לומר דתנא ושייר והא דלא תי' באמת כן על בע"מ ושתי' יין משום דעדיפא מזה מתרצו שוב ראיתי במנחות דף וא"ו בתוס' בד"ה שקמצן שתירצו באמת כן ודו"ק כי ב"ה כל דברינו נכונים ומכוונים להלכה בס"ד -
ובזה אצא ואומר שלו' לו ולתורתו מנאי המל"ח הכותב בבית א"א הרב המפלג שליט"א -
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.
אחרי מופלג בשנים בא לידי על שעות אחדים ספר שדי חמד וכעת לא אזכור איזה חלק ובאיזה מקום ראיתי שם פלפול גדול בענין זה אם קטל מחול עבודה ולא אדע אם כיוונתי באיזה דברים לגדולים אשר נמצאים שם ודברים הללו וגם השני סימנים שאח"כ כתבתי בימי בחרותי בהיותי כבר עשרים ובהיותי יושב בבית א"א שליט"א ובמחוסר ספרים מאד ובאם כיונתי באיזה דבר להנמצא שם מאד אשמח אשר ה' הניחני בדרך האמת -