משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן לז
בעזה"י אור ליום ג' במדבר תרע"ב לפ"ק האלאס יצ"ו.
שוכ"ט סלה לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון החריף ובקי כו' בנש"ק כקש"ת מו"ה חיים צוקער נ"י אבדק"ק האלאס יע"א.
אחדש"ה באהבה, מדי התגוררי פה בצל א"א הרב המופלג שליט"א אציע לפניו שאלה אחת בדבר הלכה למעשה בא' שאכל שני מינים מז' מינים שצריכין ברכת מעין שלש באחרונה והדין נותן שברכה אחת פוטרתן ע"י שיכלול את שתיהן בברכה אחת איך הדין באם שכח בתחלת הברכה ולא הזכיר רק אחת מהן ובאמצע הברכה נזכר וחתם בשתיהן אם יצא באופן זה משום שתיהן עכ"ד השאלה -
ואציגה ג"כ את דברי תשובתי שהשבתי בזה בס"ד - הנה נראה לדמות דבר זה להא שכ' המג"א בסי' תפ"ז באם חתם בשל יו"ט ולא הזכיר בתחלה יצא דהכל הולך אחר החיתום עיי"ש - א"כ בנ"ד נמי כיון דחתם בשתיהן יצא - אך הגאון מו"ה בן ציון ז"ל שהי' אבדק"ק נאנאש יע"א השיבני דלא דמי להתם משום דשם ליכא ברכה בפתיחה רק בחתימה ע"כ אם סיים כראוי יצא אבל הכא בברכה דמע"ש דאיכא בה ברכה בפתיחה אם לא זכר בתחלה הוי כמו שלא פתח בברכה א"כ שינה ממטבע שטבעו החכמים כמו דקיי"ל במקום שאמרו להאריך אין רשאין לקצר עכ"ד הרב ז"ל ולפע"ד אחרי המחילה אין מקום לדברי החילוק הנ"ל כלל וכלל ונעלם ממנו דברי הרשב"א בחידושיו לברכות דף י"א שביאר שם בארוכה כל דיני ברכות איזה ארוכה ואיזה קצרה למהוי שינוי ממטבע החכמים וכתב בפירוש דברכת שמנה עשרה דין ברכה ארוכה אית להו דמעיקרא הכי תקנוה שהברכה ראשונה יהי' פותחת בברכה וכל אינך ברכות כיון דסמוכות לה לא יהיו פותחין בברכה ומשך שייך ברכה ראשונה לכולן והוי כמאן דכל הברכות היו פותחין בברכה ועיי"ש שביאר באופן נאות מאד וכן נשנו הדברים בחידושיו דף מ' עיין שם -
וא"כ לדברי הרב הנ"ל דאם לא הזכיר בתחלה הוי כמו שלא התחיל בברכה וכמו שנחסר הפתיחה ושינה ממטבע דמי א"כ יוקשה טובא למה יהי' סגי בסי' תפ"ז בחתימה לחוד הא גם שם בעינן פתיחה וכדברי הרשב"א הנ"ל ולא כמו שרצה החכם הנ"ל לומר בחילוקו אלא ע"כ כיון דהזכיר לבסוף לא נגרע גם הפתיחה למפרע וגם עלה הי' קאי - ועוד זולת דברי הרשב"א הנ"ל יש להעיר על סברתו במה שכתב כיון דלא זכר בתחלה הוי כמו שלא פתח בכרכה א"כ יוקשה קושיית התוס' ורא"ש בברכות מ"א שהקשו לפי"מ דקיי"ל כרב דכל ברכה שאין בה מלכות ל"ה ברכה א"כ איך יוצאין בברכות שמ"ע ותירצו כיון דבברכה ראשונה איכא מלכות דאלקי אברהם הוי במקום מלכות א"כ הוי כמו שבכל הברכות יש מלכות דברכה ראשונה סובבת על כל הברכות שאומרים אח"כ ועיי"ש מובא בב"י סי' רי"ד - וא"כ השתא לדבריו דבאם לא זכר בתחלה את דבר שהי' ראוי להזכירו נפלה עי"ז כל תחלת הברכה א"כ אכתי מה יהני בחתימה לחוד הא ל"ה בה מלכות - ועוד בה שלישי' דדבריו אינם מובנים כלל במה שאמר דהיכא דלא זכר בתחלה מה שהי' ראוי לו לזכור הוי כמו שלא פתח בברכה כלל ושם ביו"ט שאני דסגי בחתימה לחוד דברים הללו נפלאים וזרים מאד א"כ איך יוצא כלל ידי תפלה הא לדבריו כיון דלא הזכיר תיכף בתחלת שמ"ע את יו"ט הוי כמו שלא אמר כלל תחלת השמ"ע כמו שאמר ג"כ כן גבי ברכת מע"ש דכיון דלא הזכיר תיכף בתחלה הוי כמאן דלא פתח בברכה א"כ גם שם צריך לומר כן וא"כ איך יהי' יוצא בברכת יו"ט לחוד כיון דלא אמר ג' ברכות ראשונות וברכת שמ"ע מעכבין זא"ז כמבואר בהדיא בתוספתא דמנחות פ"ו דתפלה מעכבין זא"ז ר"ל כל י"ח ברכות כמבואר במפורשי התוספתא שם (ועיין בתשובת מהרש"ם ת"ח סי' א' ובמה שכתבתי עליו למעלה בסי' ל"ה - ואם כי בה' ר"ה מבואר דדוקא תפלת ר"ה מעכבות זא"ז ומשמע דבכל השנה אינו מעכבת - אך באמת כבר הקשיתי ע"ז מהא דקיי"ל דאם לא הזכיר טל ומטר או שאר טעות בשמ"ע דצריך לחזור כל השמ"ע ולמה לא יהי' סגי בהאי ברכה לחוד כיון דאין מעכבות הברכות זא"ז - ואח"כ מצאתי בש"ע התניא שעמד בזה בה' תפלה ותירץ דדוקא לענין אם אינו יודע כל הברכות רק אחת מהן או שתים ואינו יודע כולן לענין זה יש חילוק בין ר"ה לכל השנה דבר"ה מעכב ולא יאמר אפילו מה שיודע ובכל השנה יאמר מה שיודע אבל לענין סידור הברכות אף בכל השנה מעכב עכ"ד) -
וא"כ הכא נמי אם דע"י שלא הזכיר בתחלה הוי כמו שלא פתח בה בברכה א"כ חסרין ג' ברכות הראשונות ומעכב גם ברכת יו"ט ואין לך שינוי מטבע יותר מזה - אלא ודאי מוכח מכ"ז דבמה שלא זכר בתחלה אם זכר בסוף לא נגרע תחלת הברכה ובעת שזכר לבסוף איגלאי למפרע דעלה הי' קאי תחלת הברכה וע"כ שפיר יוצא ביו"ט בחתם לבסוף וא"כ כ"כ בנ"ד גבי ברכת מע"ש כיון דבסוף חתם בשתיהן איגלאי למפרע דתחלת הברכה גם עלה הי' קאי וא"כ שפיר יוצא בברכה זו משום שתיהן כן נר"ל בפשיטות -
איברא דיש להעיר ע"ז לכאורה מסי' נ"ט דמבואר שם דאם אמר אשר בדברו מעריב ערבים ולא אמר יוצר אור לא יצא וכ' שם המג"א דמיירי אף באם סיים כדינו יוצר המאורות אפ"ה אינו יוצא בזה והטעם כיון דתחלתו ואמצע הי' שלא כדין לא יצא ול"ד להא דסי' ר"ט דאם סיים כדין יצא התם מטבע קצר היא אבל הכא תיקנו ממטבע ארוך והיא שינה ממטבע שטבעו החכמים עכ"ד - וכתב שם הלבוש"ר בביאר דברי המג"א בזה"ל היינו לקח כוס שכר בידו ואמר בא"ה כו' בפה"ג ותוך כ"ד אמר שהנ"ב דיצא אע"ג דל"ה רק החתימה לבד כראוי ותי' דהכא אם לא הי' רק הסיום לבד כראוי הרי שינה ממטבע שטבעו החכמים דהמטבע הוא ארוך הייני פתיחה וחתימה והוא קצרו שלא אמר רק החתימה לבד עיי"ש בבלבוש"ר -
הנה מדברי הלבוש"ר משמע לכאורה כדברי הרב ז"ל הנ"ל דבזה שלא אמר בתחלה כראוי הוי כמו שלא פתח בברכה וקיצר במקום שהי' לו להאריך -
אך המחה"ש שם ביאר דברי המג"א באופן אחר וז"ל המחה"ש שם דהתם אין בברכה כ"א החתימה ולא תיקנו באמצע כלום והוא קלקל בחתימתו וכיון ששוב אמר שהנ"ב תיקון מה שקלקל אבל הכא תיקנו מטבע ארוך היינו שיוסיף הרבה דברים באמצע בין פתיחה לחתימה והוא קלקל במטבע באמצע הברכה אף דסיים וחתם כדין מ"מ לא תיקון אמצע הברכה עכ"ל - א"כ לפי דבריו אין העיכוב מכח שלא פתח בברכה ורק דהעיכוב הוא משום דשינה באמצע מטבע אבל באמת הפתיחה נשארת על מקומה א"כ לפי"ז לק"מ על הא דסי' תפ"ז דדוקא הכא דבמקום יוצר אור אמר אשר בדברו מעריב ערבים ובטח אמר כל הנוסח של מעריב עד גמירה רק תחת שהי' לו לסיים כפי הנוסח של מעריב ערבים סיים יוצר המאורות ע"כ שפיר כתב המג"א דלא יצא מפני ששינה באמצע הניסח אבל בסי' תפ"ז דמיירי שאמר כל הנוסח של יו"ט אתה בחרתנו והשיאנו רק דחיסר לומר ותתן לנו דשכח להזכיר את היו"ט ובעת החתימה שפיר חתם ביו"ט עכ"פ שפיר הוסיף בין פתיחה לחתימה בנוסח היו"ט ע"כ שפיר יוצא וכן הכא בנידון שאלתנו אמר כל הנוסח של ברכת מע"ש רק דלא הזכיר המין שאכל א"כ בעת שנזכר לבסוף וזכרו ואיגלאי מילתא למפרע דתחלת הברכה גם עלה הי' קאי וגם בנוסח באמצע הברכה לא הי' שום שינוי א"כ מהיכי תיתי לא יהי' יוצא וא"כ לפי"ד המהח"ש לק"מ מהא דסי' נ"ט על הא דסי' תפ"ז ודו"ק -
אמנם דברי המחה"ש צע"ג מאד דבפירוש כתב הרשב"א דהכלל של שינוי ממטבע החכמים לו שייך רק דבאופן ששינה בפתיחה ובחתימה הייני שקיצר הפתוחה במקום שפותחת בברוך או שחיסר החתימה במקום שחותמת בברוך אבל באם שינה באמצע הנוסח לא מעלה ולא מוריד ועיין שם בארוכה וכן הביא המג"א בעצמו בסימן ס"ד בשם הכ"מ וא"כ א"א לומר בטעם המג"א דהעיכוב היא משום דקלקל באמצא הברכה וע"כ המוכרח לומר כדברי הלבוש"ר בביאר דברי המג"א הנ"ל דע"י שלא זכר בתחלה הוי קיצר בפתיחת הברכה וא"כ יהי' ראי' לדברי הגאון הנ"ל - אך לפי"ז יהי' סתורה גדולה בש"ע מסי' נ"ט לסי' תפ"ז וכנ"ל -
אמנם נראה לי לחלק בין האי דסי' נ"ט להא דסי' תפ"ז דהכא בסי' נ"ט מיגרע גרע טפי אשמר תחת יוצר אור שהי' לי' למימר מעריב ערבים דלא שייך כלל לכאן והוא דבר שאינו והוי שקר מוחלט דהא יום הוא ולא לילה ועי"ז נפלה באמת כל תחלת הברכה דע"י שאמר דבר שקר פסל כל הברכה שהי' מתחלה ועיין בלח"מ פ"ח דברכות שכתב ג"כ דע"י שהזכיר מעריב ערבים ביום דהוי שקר גמור גרע טפי ועיין ג"כ במג"א סי' תפ"ט דהיכא דאמר דבר שאינו גרע טפי ונראה להסביר הדבר דהוי כמו ששחט חטאת לשם עולה דפסול דמינה מחריב בה כמבואר בפ"ק דזבחים והכ"נ כיון דהזכיר לילה בשעה שהי' לי' להזכיר יום ע"כ מגרע כל הברכה של תחלה דמינה מחריב בה ושפיר כ' הלבוש"ר דהוי כמו שקיצר הפתיחה - משא"כ שם בסי' תפ"ז דמיירי כמו שכתבתי למעלה שלא הזכיר יום אחר בתפלת יו"ט רק שגם. יו"ט לא הזכיר וכיון דעכ"פ לא אמר בתחלת הברכה דבר שאינו לא החריב בה ולא גרעה תחילתה והוי רק סתמא וסתמה לשמן הן עומדין כמבואר ריש זבחים ובסי' נ"ט דאמר בפירוש דבר שאינו שפיר פסל כל הברכה כמו בקדשים באם אמר בפירוש לשם קרבן אחר דלא עלה לשם חובה ובחטאת פסל לגמרי אבל בסתמא לשמן הן עומדין וא"כ בסי' תפ"ז דמיירי בסתמא שפיר יוצא ידי חובתו בתפלה זו ולדעתי חילוק זה היא אמת לאמיתו של תורה וברוך השם שהאיר עיני בזה ודו"ק -
והשתא בנ"ד נמי כיון דבעת שאמר תחלת הברכה ולא הזכיר רק מין א' ואת מין השני לא הזכיר עכ"פ לא אמר דבר שאינו א"כ לא נעקר עי"ז תחלת הברכה דהא לא החריב בה מידי והוי לענין מין השני כסתמא דלשמן הוא עומד ובעת שהזכיר לבסוף גם את השני שפיר יוצא דומיא דסי' תפ"ז ודו"ק - ואל יתעקש המתעקש לומר דל"ד שאלתינו לסי' תפ"ז דהכא כיון דעכ"פ הזכיר מין א' א"כ תחלת הברכה רק עלה קאי ול"ד לסי' תפ"ז דשם לא הזכיר כלל יום אחר ולא הי' מוצא מקום לחול על דבר אחר ומיתלי תלי וקאי עד שהזכיר לבסוף את יו"ט וחלה עלי' ע"כ שפיר יוצא משא"כ הכא דהזכיר מין א' ולא השני' ע"כ תחלת הברכה רק עלה קאי ולגבי השני הוי כבלי פתיחה - ז"א כיון דבאמת הי' בכח הברכה שהתחיל לברך לחול על שתיהן אם הי' מזכיר שתיהן בתחלה ורק משום דשכח לא הזכיר השני' א"כ מה"ת יגרע כחה של הברכה ושפיר יש לומר דלגבי השני מיתלי תלי וקאי עד שהזכיר לבסוף ואז נתגלה דמתחלה גם עלה הי' קאי ול"ד לסי' ו"ט דשם באמת לא הי' בכח הברכה לחול על לילה כיון דהוא דבר שאינו וא"ש בהבנת הדברים בעזה"י -
ועוד יותר גדולה מזו אני אומר דאף באכל מין א' מז"מ ובברכה אחרונה שעשה הזכיר בתחלה מין אחר שהוא ג"כ מז"מ רק שכעת לא אכל מין זה ובסוף הברכה הזכיר המין שאכל ג"כ נראה לי שיצא ול"ד לסי' נ"ט דקיי"ל דלא יצא והטעם נראה לי עפי"ד הש"ס זבחים דף ג' דאם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם כשר ואינו מחריב בה והטעם משום דעכ"פ לשם חטאת נשחטה והכ"כ אינו מחריב בה מין הראשון שהזכיר כיון דעכ"פ לשם ברכה דמעין שלש אמרה וכיון דהזכיר המין לבסוף שפיר יצא אבל בלא הזכיר כלל המין שאכל פשיטא דלא יצא דהא הברכה לא הי' כלל על מה שאכל ושם הי' הכונה על החטאת ששחט ורק שחשב על חטאת אחר וזה לא מגרע כיון דשם חטאת אחד היא כ"כ הכא כיון דעכ"פ הזכיר המין שאכל ורק בתחלה הזכיר מין אחר י"ל כיון דעכ"פ הי' ברכה מע"ש לא מחריב בה ויצא - משא"כ בס' נ"ט בהי' לו לומר יוצא אור ואמר ומעריב ערבים הוי כמו ששחט חטאת לשם עולה דמחריב בה וא"ל דהא גם יוצר אור עם מעריב ערבים שם אחת אית להו דזה תפלה וזה תפלה - י"ל דז"א דהא גם בשחט חטאת לשם עולה שם אחת להו זהו קרבן וזהו קרבן ומה חילוק יש לכאורה בין שחט חטאת לשם עולה ובין שחט חטאת חלב לחטאת דם וע"כ דחילוק רב יש ביניהם דבשחט חטאת חלב לשם חטאת דם הוי הצד השוה שבהן בשתי פעמים א' השיווי מצד הקרבן שזה קרבן וזה קרבן והשיווי הב' ששניהן חטאת ורק חלוקין בשם וכיון דיש בהן רוב השיווי ע"כ לא מחריב בה משא"כ בשחט חטאת לשם עולה כיון דל"ה השיווי בהן רק באופן אחד לחוד ע"כ מחריב בה - וכמו כן בברכת מעין שלש בהזכיר בתחלה מין א' אחר שלא אכל כעת אבל הוא ג"כ מז"מ דמברכין עלי' מע"ש - א"כ ג"כ יש בהם שני אופנים בשיווי א' שזה ברכה וזה ברכה והב' דשניהן הוא ברכה מע"ש ע"כ שפיר דמי לשחט חטאת חלב לשם חטאת דם דכשר - משא"כ באמר תחת יוצר אור מעריב ערבים דשם ל"ה השיווי רק באופן אחד ששניהן הוויין תפלה ע"כ היא דמי לשחט חטאת לשם עולה דג"כ יש בהן צד שיווי ואפ"ה מחריב בה כן נראה לי ועיין בשבולי דוד סי' תקפ"ט - עכ"פ בנ"ד ודאי אם נזכר לבסוף והזכיר גם את מין הב' שפיר יצא משום דהכל הולך אחר החיתום ואיגלאי מילתא למפרע דגם תחלת הברכה עלה הי' קאי דומיא דסי' תפ"ז כן נראה לפע"ד -
ואין להקשות מסי' ר"ח דמבואר שם דאם אכל תפוחים ושתה יין אין ברכת הגפן פוטר את התפוחים אף שחותם בעל הארץ ועל הפירות והטעם מבואר במג"א שם כיון דלא הזכירו בפתיחה אלמא דלא סגי בחתימה לחוד - י"ל דשאני התם דתפוחים לא הוויין מז' מינים דטעונים ברכת מע"ש ע"כ ודאי דתחלת הברכה לא עלייהו הי' קאי ע"כ אף דבחתימה כלל אותן מ"מ כיון דלא הי' פתיחה בהן לא יצא משא"כ הכא דהיא מז' מינים דשייכא בתחלת הברכה דהא באמת אם הי' מזכירה בתחלה גם עלה הי' קאי בזה שפיר י"ל דגם בסתמא אף בלי זכירה מתחלה עלה הי' קאי כיון דהזכירה לבסוף כמו דאמרו דזבחים דסתמא לשמן הן עומדים וא"ש בפשיטות -
אך הא קמיבעא לי' בהא דינא דתפוחים הנ"ל כיון דכ' המג"א הטעם דלא יצא עם הסיום דועל הפרות משום דלא הזכירו מתחלה איך הדין אם באמת הזכיר התפוחים גם בפתיחה אם יצא בזה - ונראה לי דלא יצא כיון דקיי"ל דבמקום שאמרו לקצר אם האריך לא יצא דהוי שינוי ממטבע שטבעו החכמים והכ"נ כיון דהברכה אחרונה של תפוחים הוי בורא נרו"ח דהוא פתיחה בלי חתימה ואם כלל אותן בברכה דמע"ש דיש בה פתיחה וחתימה הוי לגבי ברכה דתפוחים שינוי במטבע דבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וזה ברור ואמת לפע"ד -
והנה יש להקשות ע"ד המג"א הנ"ל שכ' דמה"ט אינו יוצא בברכת על הגפן על התפוחים כיון דל"ה רק חתימה לחוד מה בכך דהרי מבואר במג"א סי' נ"ט שהבאתי לעיל דמה"ט ניחא בסי' ר"ט דסגי בסיום לחוד משום דל"ה ברכה כ"א בסיום וכיון דסיים כראוי יצא וא"כ הכ"נ בברכת התפוחים נמי נימא דבסיום לחוד הוי ברכה כמו בברכת שהנ"ב הנ"ל וכפירוש הלבוש"ר הנ"ל וא"כ ה"ה הכא כיון דסיים כראוי הי' צריך להיות סגי בסיום הברכה של מע"ש וכאשר באמת הביא הבית יוסף שם בשם כמה פוסקים דיוצא על התפוחים בסיום דועל הפירות וכתב הב"ח הטעם מכח הכלל דהכל הולך אחר החיתום וצ"ע לכאורה - אך א"ש עפי"מ דקיי"ל דברכה שאין בה מלכות לא מקרי ברכה א"כ א"ש כיון דבחתימת הברכה דמע"ש ליכא מלכות ע"כ אינו יוצא בחתימה לחוד ול"ד לשאר ברכה דמע"ש דסגי בחתימה בלא מלכות משום דהי' פותחת במלכות וגם על הסיום קאי וכדברי תוס' ורא"ש גבי תפלה שהבאתי לעיל - אבל לגבי תפוחים דהפתיחה לא קאי עלייהו כיון דנאמרה על ז"מ והם לא היו בכלל ז"מ וכמו שכתבתי לעיל א"כ ליכא בהוא רק ברכה בלי מלכות ול"ה ברכה כלל ע"כ באמת אינו יוצא בחתימה זו - ולפי"ז יהיו דברי הב"ח שכ' בטעמא דפוסקים דסוברים דיוצא בחתימה גם על התפוחים משום דהכל הולך אחר החיתום צ"ע מה מהני חתימה בזו דל"ה בה מלכות ול"ה ברכה כלל וצ"ע - ומה שמהני החתימה בסי' ר"ט היינו משום דמיירי בתוכ"ד של תחלת הברכה ע"כ שפיר הוי בה מלכות וא"ש ודו"ק -
ונחזור לנדון שאלתינו והנה הרב הגאון מו"ה בן ציון הנ"ל רצה לדמות דבר זה לפתח בחמרא וסיים בשכרא דיצא והוא דין דסי' ר"ט הנ"ל - ולפע"ד אינו דומה להתם משום דשם אמר באמת כל נוסח הברכה כתיקונו ורק טעה במחשבתו ועיי"ש פרש"י ותוס' משא"כ הכא חיסר בגוף הברכה שלא הזכירו מתחלה - וע"כ אינו דומה לפע"ד רק לסי' תפ"ז וכמו שכתבתי וביארתי הענין ב"ה בארוכה -
ועוד אמר הרב הנ"ל והעלה לדינא דלכתחלה לא יזכיר גם לבסוף רק יעשה לה ברכה בפ"ע אחר שסיים הברכה בשביל המין שהתחיל לברך אבל בדיעבד אם הזכיר לבסוף יצא וכתב שמצא כן בספר שדי חמד בשם שני חכמי ספרד ולא נמצא שם טעם -
ולפע"ד אין זה נכון וחוששני משום איסור ברכה שאינה צריכה והמג"א בסי' רט"ו כ' מש"ס יומא דהתירו לקרות דברים שכתב בע"פ כדי שלא לגרום ברכה שא"צ וכן הביא בשם השל"ה ז"ל דאם הפירות כבר הם על השלחן לא יסירו אותן כדי שלא לגרום ברכה שא"צ וגם הכא כיון דיש לפניך דרך לפטור עצמך ע"י שתזכור לבסוף א"כ הוי כמו שהפירות מונחים לפניך ומה גם על פי מה שבארתי לעיל דע"י שיזכור לבסוף יגלאי מילתא למפרע דתחלת הברכה גם עלה הי' קאי א"כ פשיטא דטפי עדיף דיכלל אותם לבסוף ממה שיעשה לה ברכה בפ"ע וכן עיין בב"ח יו"ד סי' י"ט שכתב בזה"ל לפי שאין נכון להרבות בברכות כל שאפשר לפטור עצמו בברכה אחת עכ"ל ועיין ג"כ בדבריו בה' חלה סי' שכ"ו מה שכתב שם מענין ברכה שאינה צריכה שצריך ליזהר בזה מאד ועיין עוד בבאר שבע בשו"ת סי' ל"ז בענין ברכה שא"צ ע"כ פסק הנ"ל אף שהביא שכן הסכימו שני גדולי ספרד לפע"ד לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי רק כמו שכתבתי כן יש לעשות גם לכתחלה לכלול בסיף הברכה גם את מין השני ואז יהי' יוצא ידי שניהן אפילו למצוה מן המובחר כן נלעפ"ד ועיין בתשובת בית יאודה לחכם מו"ה יאודא עאיי"ש הספרדי סי' ד' ודו"ק -
נאם ידידו דו"ש ושלו' תורתו ע"ע.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.
אח"כ בא לידי השד"ח בשאלה וראיתי שכתב במערכת ברכות אות כ' וז"ל אכל שנים או ג' דברים מדברים הטעונים ברכה מעין ג' כגון מזונות ויין וענבים דהדין לכוללם יחד בברכה אחת על המחי' כו' ושכח בפתיחה ודילג א' או ב' מדברי' הנ"ל וסמוך לפתיחה נזכר יסיים הברכה על הדברים שהזכיר בפתיחה ואח"כ יברך ברכה בפ"ע על הדברים שדילג ואם בדיעבד כלל בחתימת הברכה כל הדברים ההם אף שבפתיחה דילג מהני החתימה בלי פתיחה כ"כ הרב הפרדס בספר אות היא לעולם ח"א דף ל"ה סי' ל"ב והחזיק על ידו המאוה"ג הרב פתח הדור בסי' ר"ח אות ט"ו עכ"ל השד"ח - אחרי מחילה מכ"ת סתם הדברים בעצתו דיסיים הברכה כך ואח"כ יעשה ברכה בפ"ע ונתן בזה טעות למעיינים דאף לפי פסק הני תרי רבנן הנ"ל לא יכונו הדברים גבי מזונות ויין וענבים דהא פסק הלחם רב והביאו בעל עטרת זקנים והבאה"ט בסי' ר"ח דעל המחי' לחוד פוטרת יין ותמרי דמיסעד סעיד וה"ה ענבים א"כ אף אם יסיים בעל המחי' לחוד יצא ידי יין וענבים ובטח הזכיר תחלה על המחי' דכך היא הדין להזכיר תחלה על המחי' - וא"כ לא משכחת דין הנ"ל רק בשני שאר מינים מז"מ כגון ביין ותמרי אבל במזונות ויין אם יעשה ברכה בפ"ע ודאי דיהי' ברכה לבטלה ובעיקר דין הנ"ל כבר גליתי דעתי העני' בפנים ודו"ק -