משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן לו
בעזה"י ג' פקודי תרע"ג לפ"ק בוסערמין יצ"ו.
קומי אורי כי בא אורך כבוד ידידי האברך החו"ב ירא וחרד לדבר ה' כש"ת מו"ה חיים אורי פר"מ נ"י פ"ק בוסערמין יע"א.
ע"ד שבקשני לעיין בהערה שהציע לפני ע"ד רש"י ז"ל שבת קכ"א בד"ה אין אומרין לו כבה שכ' שם בזה"ל רבנן גזרו על אמורה לעכו"ם משום שבות עכ"ל ובע"ז דף ט"ו כתב וז"ל אבל על השבות לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעכו"ם עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר דבור אסור עכ"ל רש"י - ותמה כ"ת נ"י דרש"י סותר עצמו דבשבת קאמר בהדיא דהוא רק משום שבות ובע"ז משמע דהוא דאורייתא וכדברי הסמ"ג המובא בב"י סי' רמ"ד עכ"ל ידידי נ"י - יסלח לי מעלתו נ"י במה שכתב דמשמע מדברי רש"י בע"ז דסובר דאמורה לעכו"ם הוי דאו' לדידי לא חזי לי שום משמעות מדבריו שיהי' מוכח דיסבור דאמורה לעכו"ם הוי דאורייתא רק דדעת רש"י הוא דשבות דאמורה סמכו חכז"ל אקרא דודבר דבר והכל חד ודרשא דודבר דבר גופא הוי רק דרשא דרבנן כדרך אסמכתא - ואפשר דרש"י כיון בזה לתרץ קושיית החוות יאיר בסי' נ"ג שהקשה על שיטת התוס' בשבת ד' ק"נ דסברו דאיסור דדיבור הוי דאו' א"כ למה לן בגזרה דאמורה לעכו"ם ת"ל דהוא אי' דאו' מכח ודבר דבר ועיי"ש - אבל לרש"י ניחא דהאי שבות דאמורה הוי מטעם דודבר דבר דדבור אסור אבל היא גופא הוי רק דרבנן וא"ש עכ"פ אין סתירה כלל מדברי רש"י דשבת על דבריו בע"ז דשניהן ענין א' וז"פ ואין צריך לפנים -
ולהמתיק הענין יותר נראה לי דרש"י לשיטתו מוכרח הי' לפרש דשבות דאמורה שרשו הוא בקרא דודבר דבר עפי"ד הח"ס ז"ל או"ח סי' פ"ד שהביא בשם תשובת פ"י להקשות לפי"מ דקיי"ל דיש שליחות לעכו"ם לחומרא למה לן בשבות דאמורה לעכו"ם ת"ל משום שליחות ותירץ הבית מאיר דבשבת ל"ש שליחות דהתורה לא קפדה על המלאכה רק על הגוף שיניח והוא נח ע"כ הוצרך משום שבות אלא דהקשה ע"ז מרש"י ר"פ מי שהחשיך שכ' והא נעשה שליחו לישא בשבת עיי"ש הרי דסובר רש"י דגם במלאכת שבת שייך שליחות א"כ תהדר קו' הפ"י על רש"י למה לן שבות דאמורה בשבת ת"ל מטעם שליחות ותי' הגאון ז"ל דאין הכ"נ דהוי מצי למימר בכל אמורה לנכרי משום שליחות אלא נקטו איסר אמורה דחמור טפי בעיני דרבנן עכ"ל הבית מאיר וכתב הח"ס ז"ל וצריך אני לפרש משו"ה חמורה להו לחכז"ל איסור אמורה דישראל עצמו עובר על ודבר דבר שלא יהי' דבורו של שבת כדיבורו של חול עכ"ד הח"ס ז"ל - הרי דכל איסור אמירה לעכום נצמח מכח איסור דיבור בשבת ולולי קרא זה הי' בטל כל שם איסור אמורה לשי' רש"י א"כ לפי"ז שפיר אין סתירה בדברי רש"י ז"ל ושניהן עולין בקנה א' ודו"ק כי נכון מאד דברינו בס"ד - ומה שיש להעיר על רש"י דכל איסור אמורה בא מאי' דודבר דבר מה מיבעא בב"מ צ' אמורה לעכו"ם בשאר איסורים הא גם בשבת הוי רק מכח קרא הנ"ל - כבר עמד בזה בשו"ת ריב"א ועיי"ש בסי' נ"ב ונ"ג ועיין ח"ס סי' כ"ד וחו"י סי' הנ"ל וח"ס או"ח סי' ר"א ודו"ק -
ידידו"ש לנצח.
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.