משנה שכיר חלק א· רבי יששכר שלמה טייכטל
סימן לה
ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' א' שהביא מתוספתא פ"ו דמנחות דתפלה והלל מעכבים זע"ז וכתב שם דמצא בזה דבר חדש וא"כ לא יצאו י"ח תפלה עד שאמרו גם הלל עיי"ש דדן מכח זה תפלה והלל כמצוה אחת.
וקשה לי עליו ז"ל לפי"מ שכתבו תוס' ברכות דף כ' ע"ב וסוכה ד' ל"ח והמג"א בסי' תכ"ב הביאם להלכה דנשים פטורים מהלל מטעם דהוי מ"ע שהז"ג ועיי"ש - והשתא לדברי הגאון מהרש"ם ז"ל עפ"י התוס' הנ"ל דתפלה והלל מעכבין ז"אז והן כמצוה אחת ואי אפשר לצאת בתפלה בלי אמירת ההלל וכיון דמבואר בברכות כ' ע"ב דבתפלה שפיר נשים מחיובות א"כ ע"כ מוכרחין לומר גם הלל כיון דמעכבים זא"ז וה"ז דומה למה שאמרו גבי מ"ע דמצה שנשים מחויבות כיון דהקשין הכתוב לחמץ וכן גבי זכירה ושמירה דשבת דהואיל דאיתנייהו בזכירה ועיין בספר לימודי ה' לימוד קצ"א לחכם ספרדי שכתב בטעם ספר החינוך פ' בא שכתב דנשים מחויבים במ"ע דההגדה בליל פסח אף דהוי מ"ע שהז"ג והמנ"ח נתקשה מאד בזה יען שמחויבים במצה מחויבים ג"כ בהגדה דמשך שייכי להדדי וכ"כ מהר"מ שיק בתרי"ג מצות וכש"כ כאן דמעכבים זא"ז והוי כמצוה אחת מדוע לא נימא כיון דמחייבי בתפלה חייבי נמי בהלל וצע"ג על הגאון מאור הגולה הנ"ל שהחזיק שם מאד במציאתו שמצא ולא חלי ולא מרגיש שיסתעף עליו קושיא גדולה מאד -
הן אמת שכבר הקשיתי כעין קו' זו אשתקד בלמדי בר"ה ד' ל' דאיתא שם תקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש וביתו ופריך בגמרא מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו איתתא מי מתחייבא והא מצוה עשה שהז"ג היא ונשים פטורות ועיי"ש - והקשיתי לפי"מ דאמרו חכמים לעיל ד' ט' ע"ב דשלשתן מעכבות בו היינו שמיטה ושילוח עבדים ותקיעת שופר הני ג' מצות מעכבות ביוה"כ וכיון דמעכבות זא"ז בודאי נשים איתנייהו בתקיעת שופר דיוה"כ דהואיל ואיתנייהו בשילוח עבדים ושמיטת קרקעות ממילא דאיתנייהו ג"כ בתק"ש דיוה"כ כיון דמעכבות זא"ז וכיון דמחייבי בתק"ש דיוה"כ מחייבי נמי בתק"ש דר"ה כיון דיובל ור"ה שוין להדדי כדילפו זמ"ז בסוף ר"ה מגז"ש וא"כ קשה טובה מ"פ בגמרא איתתא מי מחייבא הא הוי מעשהז"ג הא שפיר י"ל דמחייבי אף דהוי מ"ע שהז"ג והוא קו' גדולה בש"ס הנ"ל (אחרי מופלג ראית בהלק"ט ח"ב סי' רצ"ז שכתב בפשיטות דנשים חייבות בתק"ש דיובל מכח סברא הנ"ל כיון דאיתנייהו בשילוח עבדים איתנייהו ג"כ בתק"ש וכבר תמה עליו בספר לימודי ה' בסי' הנ"ל דנעלם ממנו דברי הש"ס ר"ה הנ"ל דאמרו בפירוש דפטורות דהוי מ"ע שהז"ג) וא"כ לכאורה יהי' ראי' מזה אף דבאמת מעכבות זא"ז אעפי"כ לא מוכרח לומר דגם נשים יהיו מחויבות במצוה עשהז"ג מכח החלק השייך בהם רק אמרינן בהני דשייכי בכולן היינו אנשים אצלם מעכבות זא"ז משא"כ בנשים דאינן במעשהז"ג באמת לא תליא שמיטה וש"ע בתק"ש וא"כ ממילא גם גבי תפלה והלל י"ל כן וממילא דלק"מ אך באמת זה דוחק מאד דא"כ יולד מזה קולא גדולה לגבי אנשים אם יארע להם איזה אונס ולא יתקעו אז הם פטורים משילוח עבדים ושמ"ק ונשים יהיו מחויבות וזה נגד השכל - אמנם ידידי הגאון הבקי נפלא אוצר בלום מו"ה ר' יצחק ווייס ראבדק"ק ווערבויא נ"י העירני לעיין בספר שו"ת פתחי שערים לגאון א' מרוסיא (מדורו של הגאונים הח"ס ורעק"א ז"ל) סי' י"א שהקשה קו' זו ממש כמו שהקשיתי אני והנאני לכוון לדעת גדול כמוהו וראיתי שם שתי' כיון דתקיעה דיובל בב"ד היא ממילא לא שוה לתקיעה דר"ה דהיא לכל אחד ואחד וממילא דלא שייך ללמוד ר"ה מיובל דתק"ע יובל הוא לבי"ד ותק' ר"ה לכל או"א ולא דמי להדדי וא"כ שוב ילפינן יובל מר"ה דבאמת נשים פטורות גם מלשמוע תקיעת בי"ד ועיי"ש ומה שאמרו ששלשתן מעכבות זא"ז ר"ל בב"ד והיכא דאיתרמי דבי"ד לא יתקע באמת לא יהי' נוהג שמיטה כלל אצל שום מי עכתו"ד בתוס' ביאור ממני סד) - ולפי"ז היכא דהמצוה שייך לכל אחד וא' באמת היכא דמעכבת זא"ז הסברא נותנית דיחייבו נשים בכולם כיון דכמצוה אחת הן ועיין בשאג"א סי' י"ט דכ' דאי נשים מחייבי בשלמי שמחה מחויבין לטהר ברגל אף דהיא מצוה שהז"ג כיון דהא בלא הא א"א ועיי"ש - וממילא דה"ה הכא וא"כ דברי הגאון צע"ג - אולם אחרי המחילה מכ"ת הרמה טעה בפשט דברי התוס' דאין הפשט שם במה דקאמר בתוספתא דהלל ותפלה מעכבים זא"ז ר"ל דהאי זא"ז קא על הלל ותפלה כאשר חשב הגאון ז"ל רק כמו שראיתי במפורשי תוס' דפוס ווילנא דר"ל באלו דברים היינו בהלל סידר ההלל מעכב זא"ז וכן בתפלה סידור התפלה מעכב זא"ז זהו הכונה בתוס' הנ"ל אבל לא דירצה לומר דתפלה והלל יהיו מעכבים זא"ז עיין שם בפירוש מנחת בכורים ומצפה שמואל שפירשו כן וניכרים דברי אמת דזאת היא הכונה אמיתית בתוספתא הנ"ל ודו"ק סה
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.